About the Department of Music

אודות המחלקה למוזיקה

Founded in 1970, the Department of Music at Bar-Ilan University seeks to provide its students with a fundamental and broadly based knowledge in the field of musicology; one that includes its historical, theoretical, social and cultural aspects.

הצעד הראשון לקראת שילוב האמנויות בקוריקולום האקדמי של האוניברסיטה נעשה כבר בשנת 1956-1955 על ידי פרופ' פנחס חורגין, מייסדהּ של אוניברסיטת בר-אילן ונשיאהּ הראשון. תכניתו כללה הקמת מרכז בן חמישה בניינים למוזיקה ולאמנויות יפות, ואפשר שתכנית זו הייתה המקור להחלטת האוניברסיטה לפתוח מחלקה למוזיקולוגיה.

Unique among music departments in Israel, Bar-Ilan University places a strong emphasis on the study and perpetuation of Jewish musical traditions. The department offers courses (both basic and advanced) in Jewish music and ethnomusicology (especially Jewish ethnomusicology) which together comprise central factors in the understanding of the cultural heritage of the Jewish people in particular and the nations of the world in general.

בשנת תשכ"ח, הגיש פרופ' אורי שרביט תכנית מפורטת להקמת המחלקה והיא נדונה במוסדות האוניברסיטה בעיון ובתשומת לב. ביוני 1969 נעשה הצעד המעשי הראשון לקראת הגשמת התכנית על ידי  פרופ' הראל פיש, אז הרקטור של בר-אילן. הוא פנה אל פרופ' בתיה חורגין, בתו של מייסד האוניברסיטה, שהיתה כבר אז מוזיקולוגית בעלת מוניטין, וביקש ממנה להקים את המחלקה. פרופ' חורגין הגיעה לבר-אילן בקיץ 1969 במטרה לבדוק את התנאים במקום ולאמור את טיבם של הספרייה והציוד, ובסתיו 1970 היא ארגנה את תכנית הלימודים לשנה הראשונה והשיגה תרומות רבות לעזרי לימוד.

The department offers one of Israel’s few doctoral degree programs in musicology and composition  and the only masters degree program of  music therapy. Composition students benefit from Bar Ilan’s electroacoustical laboratory, a state of the art computer music laboratory with academic links to Stanford University and the IBM musical laboratory.

המחלקה מעניקה כיום תארים אקדמיים במוזיקה, על-פי המגמות הבסיסיות:  מוזיקולוגיה, חקר המוזיקה המערבית, אתנו מוזיקולוגיה, תרפיה במוזיקה, חינוך מוזיקלי וקומפוזיציה.  למסלולי הלימוד השונים משותף הרציונל הפרקטי, כלומר הסטודנט במחלקה יכול לעסוק לא רק במחקר עיוני של ה מוזיקה אלא אף להשתמש בה באופן מעשי: המטפל במוזיקה רותם את המוזיקה לטיפול באוכלוסיות שונות, המורה למוזיקה עוסק בהנחלת המסורת המוזיקלית לדור ההמשך ואילו המלחין מציג בפני הקהל את יצירותיו, לאחר שהציגן בפני מעבדת המלחינים, חבריו הסטודנטים. בשנות התשעים נפתחו גם קורסים בינתחומיים העוסקים בקווי התפר שבין המוזיקה ותחומים אחרים (מחשבים, סרטים, ספרות, פסיכולוגיה).

Since 2002, the department is housed in the new Marcus and Ann Rosenberg Music Building. The facility, a three-story structureof some 35,000 square feet, features a state-of -the-art concert hall equipped with an adjacent recording studio, stage elevators, and artist room. Above the concert hall is the music library, dedicated to the memory of JamieLehmann. The library, which features a graduated ceiling to enhance lighting and temperature control, is the most comprehensive music library in Israel.

For further inquiries about our departmental programs and facilities, please call:

קורסים אלה הרחיבו את האופק האקדמי שכן המבט על המוזיקה איננו לוקלי ומסוגר אלא אינטגרטיבי ומחפש את השילוב עם תחומי מחקר אחרים במרחב האקדמי. בנוסף לתפיסה ה"מרחיבה", הבינתחומית, של המחלקה יש בה גם מגמה "תוך-תחומית", או אינטרה-דיסיפלינרית שהתפתחה במהלך השנים. כבר מראשית ימיה של המחלקה היה ברור שהסטודנט למוזיקה לא יכול להסתפק בלימודים עיוניים בלבד וכי כדי להבין את המוזיקה באופן מעמיק עליו להתנסות בנגינה הלכה למעשה. זהו שילוב בין החלק העיוני של המוזיקה לחלק המעשי שלה. להעשרה תוך-תחומית זו נוספו עם השנים אפיקים רבים. כך למשל, מלחינים הם גם  מוזיקולוגים,  המעמיקים לחקור את מקורות יצירתם הם ויצירות אחרים כדי להגיע ליצירה בשלה, כנה ומשכנעת. הם לומדים טכנולוגיות חדישות ורותמים אותן לכתיבת  מוזיקה ולביצועה. האתנו מוזיקולוגים, אף הם נמצאים בקשר ישיר עם תחומי  מוזיקה משיקים: אנשי המוזיקה העממית, אנשי הזמר הישראלי, הזמרים ואמצעי התקשורת המשמיעים את המוזיקה.

בעשר השנים האחרונות לקיומה של המחלקה מסתמנת מדיניות אקדמית-חברתית הנובעת מרגישות לקהילה ולחברה הישראלית. פתיחת ביה"ס למוזיקה שורשית (תשנ"ח), למשל, באה מתוך קשב ורגישות לצורך חברתי אמיתי למצוא מסגרת לגיטימית למוזיקה הקלאסית המזרחית בישראל. הראיה לכך שהרגישות הייתה במקומה היא בהיענות המאסיבית של אנשים שהגיעו ללמוד בבית הספר מכל מקום בארץ ומכל שכבות האוכלוסייה. המרכז לחקר   המוזיקה העממית הישראלית (תשס"ד), אף הוא, קשוב לענייני הציבור ולתולדות המדינה. תחומי העיסוק של מרכז זה אינם מוגבלים למגדל השן האקדמי אלא מצויים דווקא בלב ליבה של החברה הישראלית, בשידורי הרדיו, בזמר הפופולרי ובשירי ארץ ישראל האהובים, וראייה לכך הנוכחות המלאה וההתעניינות בימי העיון שמפיק המרכז. פרויקטים קהילתיים נוספים כגון "מקהלה בכלא" ו"הידברות  מוזיקלית" נועדו לנהל דיאלוג עם הקהילה. סדרות הקונצרטים שבמשך רוב שנות קיומה של המחלקה כוונו אל הקמפוס פנימה, הפכו בשנים האחרונות למוצר קהילתי מובהק. אליהם מגיעים לא רק הסטודנטים מן המחלקה והקמפוס אלא גם תושבי גבעת שמואל, קריית אונו ורמת גן. נוצר אם כן הרושם כי בשנות האלפיים, פני המחלקה אל עבר הקהילה. 

המחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן מהווה כיום גוף בעל גוון יוצא דופן בנוף האקדמי בארץ. היא עוסקת בפעילות אקדמית מחקרית במגוון תחומים, מעודדת עשייה בינתחומית ושיתוף פעולה אינטרה-דיספלינרי. זוהי מחלקה המשקפת את ייחודה של אוניברסיטת בר-אילן, ומעורה היטב הן בעשייה האקדמית בארץ ובעולם והן בקהילה  שסביבה.