תרגום לשפת סימנים בעולם – חקיקה וישום

ארצות הברית

אחת הקבוצות שזוהתה ביותר עם המונח "נגישות" בשנות ה-60 של המאה שעברה היתה קהילת החירשים. ממשלת ארצות הברית קידמה את שילובם של חירשים וכבדי שמיעה במקומות עבודה על בסיס חוקים כגון "תיקון לחוק שיקום תעסוקתי" משנת 1965 (Vocational Rehabilitation Act Amendments), חוק אשר הסדיר את השימוש והתשלום למתורגמנים לשיקום תעסוקתי של לקוחות לקויי-שמיעה Pöchhacker, 1999)). בשנת 1965 נוסד הארגון למתורגמני שפת סימנים (RID) המשמש דוגמא לארגונים דומים ברחבי העולם, והקוד האתי שפרסם תורגם אף לעברית (ראו בהמשך). הארגון, שזכה לתמיכה מממשלת ארצות-הברית, פיתח מערכות להערכה ולהסמכה, ונכון לשנת 1999 הסמיך יותר ממחצית מ-5000 חבריו.

בארה"ב, החוקה, האוסרת אפליית חירשים וכבדי שמיעה בהליכים משפטיים בכל בתי המשפט של המדינה, מורה גם כי אין למנוע מחירשים לכהן כמושבעים[1].

חוק "אמריקאים בעלי מוגבלויות" - Americans with Disabilities Act[2] , חוק פדרלי משנת1990, קובע את זכותם של אנשים עם מוגבלויות לנגישות שווה להסדרים ושירותים ציבוריים (public accommodations ). תקנות משרד המשפטים[3] לחוק זה מבהירות כי מוסדות ציבור אלה נדרשים לספק עזרים, בעת הצורך, כדי לאפשר לאנשים בעלי מוגבלויות להנות משירותיהם. אחד מאותם עזרים הינו מתורגמן מוסמך, אשר מוגדר ע"י משרד המשפטים:

“...an interpreter who is able to interpret effectively, accurately and impartially both receptively and expressively, using any necessary specialized vocabulary. “

החוק, כך לפי הפירוט בהמשך, קובע כי לאנשים עם מוגבלויות תינתן נגישות[4] שווה לשירותים הזמינים לציבור כולו:

“Title III requires that people with disabilities be allowed equal access to services that are available to the public. This title covers a variety of businesses: banks, restaurants, medical facilities, recreational activities, stores, private businesses and service providers, voluntary organizations, and almost any other organization that may need to communicate with its members consumers, customers, or the general public.

החוק קובע אמנם הנגשת מתקנים ושירותים לאנשים עם מוגבלויות, אולם "בגדר הסביר". יחד עם זאת, ישנם תחומים בהם נותן השירות חייב להנגיש את השירות, במקרה זה התרגום, ללא קשר לעלותו:

Once again, accommodations can take many forms, depending on the nature, content, and importance of the communication. Agencies can be exempted from this title, though in section of the ADA uses the term undue hardship, rather than undue burden. [...] For example, a doctor cannot claim undue hardship because the cost of an interpreter is equal to her fee for an office visit, resulting in no net profit for the appointment. The cost of providing accommodations is considered an overhead cost for the business on a yearly basis[5].

חקר התרגום לשפת סימנים בארצות הברית במגמת עלייה, זאת במסגרת השדה הכולל של תרגום קהילתי (community interpreting) .

דרום-אפריקה[6]

החוקה החדשה במדינה קובעת שעל הממשלה לקדם ולספק את התנאים לשימוש בכל השפות הרשמיות, בהן שפת סימנים. החוקה קובעת גם שלכל אדם יש הזכות לקבל חינוך בשפה בה יבחר, להשתמש בשפה בה יבחר וכן לקיים חיי תרבות באותה השפה. בהקשר זה, תרגום לשפת סימנים יכול לפעול ככלי להעצמת קהילת החירשים והגדלת נגישותה לשירותים הנחשבים מובנים מאליהם לאנשים שומעים.

עד 1997, לא היתה במדינה הכשרה רשמית למתורגמני שפת-סימנים, ואלה היו בדרך כלל ילדים להורים חירשים ששימשו כמקשרים בינם ובין העולם השומע. "מתורגמנים" אלה חסרו את ההכשרה המקצועית והאתית הנדרשת, ולא קיבלו שכר על עבודתם. פרט למתורגמנים בודדים, אשר קיבלו הכשרתם במדינות אחרות, לא היו מתורגמנים מקצועיים במדינה. כיום עדיין אין הכרה רשמית במתורגמנות לשפת סימנים כמקצוע, למרות שנעשים צעדים בכיוון זה. קורסים נסיוניים לתרגום לשפת סימנים נערכים מטעם ארגוני התנדבות לחירשים ומוסדות אקדמיים, ולא מטעם המדינה. חשוב לציין, כי לאחר עידן האפרטהייד במדינה, חלה התקדמות רבה בכל הנוגע לתפיסת התרגום הקהילתי.

האיחוד האירופי (ללא בריטניה)

בנושא זה חלה באיחוד האירופי האמנה האירופאית לזכויות אדם (European Convention on Human Rights) משנת 1953, עליה חתמו חלק ממדינות אירופה, שבו כלולה חובת מתן תרגום לחירשים. בנוסף, קיימת חקיקה פרטנית בכל אחת ממדינות האיחוד בנוגע לישום הפרטני של החוק האירופי. יש לציין כי אנגליה לא חתמה על האמנה, וחקקה חקיקה משלה להגנה על זכויות האדם, ובהן זכויות החרשים (ר' בהמשך).

כך קובע סעיף 6 באמנה, כי אדם המואשם בעברה פלילית יהיה זכאי, בין השאר, להסבר מיידי, מפורט, ובשפה המובנת לו, את פרטי העברה בה הוא מואשם, וכן לקבל סיוע ממתורגמן באם אינו מבין את השפה המדוברת בבית המשפט.[7] תקנה זו חלה על שפות מדוברות כמו גם על שפת סימנים.

כאמור, מדינות אירופה החתומות על האמנה חקקו לעתים חקיקה פנימית כדי להטמיע את האמנה האירופית בנושא זכויות האדם. בדרך זו, התאפשרה אכיפת החוק בנושא והקמת גופים לקידום זכויותיהם של מוגבלים בכלל ושל חרשים בפרט. בהולנד, למשל, הוקמה ב- 1996 "הועדה הממשלתית לשפת סימנים" שבחנה את ההכרה בשפת הסימנים ההולנדית כשפה רשמית על כל המשתמע מכך. בין הצעותיה: לאנשים חירשים יש זכות לקבל תרגום במגוון מצבים תעסוקתיים, החל מראיון לקבלת עבודה, רה-ארגון בחברה וכלה בפיטורין. מימון השעות צריך להיות מאורגן בחוק. בריאות – שפת הסימנים ההולנדית צריכה להיות בשימוש בשירותי הבריאות, הרווחה ובריאות הנפש. יש להעביר מידע עיקרי בתחום זה באמצעות קלטות וידאו, ושפת הסימנים תהיה השפה המועדפת בתקשורת עם הגורם המטפל. דבר זה יכול להעשות באמצעות תרגום שימומן ע"י ביטוח הבריאות, או ע"י גורם המטפל אם הינו בעל שליטה מספקת בשפת סימנים. המלצות הועדה תקפות גם לגבי תחומי החינוך, התקשורת והטלוויזיה

בבלגיה, מדינה בעלת חלוקה תרבותית ולשונית מהותית, ניתן למפות מספר שפות סימנים, בהתאם לאזורים הלשוניים, למרות שבעבר היתה קיימת שפת סימנים בלגית (Hertog, 1999). כיום החירשים בבלגיה מתחלקים חלוקה תרבותית בהתאם לחלוקה הפדרלית, לעובדה זו השלכות תרבותם, לשונם ועל מוסדרות ההכשרה למתורגמנים. עובדה זו בעייתית במידה מסוימת מאחר ולמעשה מעורבות בתהליך התרגום, לכאורה, ארבע שפות – צרפתית, הולנדית, ושתי שפות הסימנים בהתאמה. כיום עולה המודעות למצב המורכב ומוסדות ההכשרה מרכיבים תכניות לימוד להתמודדות עמו.

בשוודיה, מדינה בעלת מודעות מפותחת לנושא המיעוטים הלשוניים והחובה הממשלתית לספק להם שירותי תרגום, זכתה גם קהילת החירשים להכרה בצרכיה (Pöchhacker, 1999). מאז שנות ה-70 מועסקים מתורגמנים על-ידי הרשויות המקומיות במגוון תחומים, ביניהם התחום הרפואי, המשפטי, תחום החינוך, השירות הציבורי וכן הדת. שלא כמו במדינות אחרות בעולם, בהם פועלים גופים נפרדים להכשרת מתורגמנים ולמתן שירותי מתורגמנות לשפות מדוברות ושפת סימנים, בשוודיה קיימת אוניברסיטה אחת המציעה באופן בלעדי הכשרה למתורגמנים לשפות מדוברות ולשפות סימנים, והרשויות המקומיות אחראיות למתן שירותי מתורגמנות באשר הם.

בריטניה

שפת הסימנים הבריטית (BSL) משמשת שפת-אימם של 70 אלף איש[8], שהינם חברי קהילת החירשים במדינה, אולם הידע והשימוש בה בדרגות שונות נרחבים יותר (Brennan, 1999).

בריטניה, שלא חתמה על האמנה האירופית לזכויות אדם (ר' בהמשך), העבירה חקיקה משלה (Human Rights Act, 1998) בנושאי זכויות אדם, חוקים הנאכפים ישירות במדינה ולא דרך האיחוד.[9] בחוק זה מעוגנות גם זכויות החרשים. חוק נוסף המתייחס לזכויות החרשים, Disability Discrimination Act, נחקק ב 1995. ב 1999 הוקמה ועדה ממלכתית בנושא, הפועלת לביטול האפליה נגד אנשים עם מוגבלויות ולקידום הזדמנויות שוות[10].

החוק קובע שעל מעסיקים, חברות וארגונים לבצע התאמות סבירות reasonable) (adjustments לביטול אפליה. השאלה היא מהם אותן "התאמות סבירות". זהו מונח הנתון לפרשנות רחבה ביותר ויכול להוות פתח להמשך האפליה בין שומעים לכבדי שמיעה וחירשים.

סעיף 6 (3) בחוק זכויות האדם (1998) קובע כי אדם חירש המובא למעצר זכאי, בנוסף לעורך דין, גם למתורגמן לשפת הסימנים, קורא שפתיים, או אדם המעביר דיבור לטקסט (speech-to-text operator). הנאשם לא ישא בהוצאות המתורגמן, אולם הסעיף אינו מציין תחומים נוספים בהם החוק מסייע לאדם חירש הנמצא בחקירה או עומד בפני משפט[11].

במרץ השנה חל שיפור נוסף בהכרה בחירשים, כאשר, לאחר 20 שנות מאבק מצד ארגוני החירשים, התקבל החוק המעניק לשפת הסימנים הבריטית מעמד זהה לזה של שפה מדוברת, על כל הזכויות המשתמעות מכך[12] בנגישות לחינוך ושירותים נוספים, במניעת אפליה במקומות העבודה ועוד. הממשלה אף הקציבה סכום של מליון ליש"ט לטובת תכניות שיממשו את ההצהרה[13].

יחד עם זאת, גם בבריטניה, למרות קיומם של חוקים המעגנים את זכויות החירשים ופועלים נגד אפליית אנשים עם מוגבלויות, עדיין אין החוק מיושם במלואו. כך למשל, בשל העדר מידע בשפת סימנים בריטית, עדיין מתקשים חרשים לממש את זכותם האזרחית לבחור, מה שמהווה הפרה של זכותו של אדם להשתתף בבחירות. בתחום התעסוקה,

החוק נגד אפליית אנשים עם מוגבלויות (Disability Discrimination Act, 1995), הקובע שעל מעסיקים, חברות וארגונים לבצע התאמות סבירות למניעת אפליה, עדיין מבוצעים טיפולים, בשירותים סוציאליים ומקצועיים כאחד, המתקיימים בסיוע מתורגמנים לא-מיומנים, או מתורגמנים שלא עברו הכשרה ספציפית לאותו התחום. הדבר נכון לגבי תקשורת עם מיעוטים לשוניים, כמו גם לתקשורת עם חירשים וכבדי שמיעה (Harrington, 2001). הסיבה לכך היא שהחוק אינו קובע במפורש מהי רמת השירות ואיכותו הנדרשת, אלא רק שעליו להיות "סביר".

Harrington, המקדיש את מאמרו לתופעת המתורגמנים הלא-מיומנים לחירשים, מציג תופעות הדומות מאוד למתרחש בהעדר מתורגמנים מקצועיים לשפות המדוברות; כך למשל, הוא מתאר מצבים בהם מתבקשים בני משפחתו של חירש לתרגם לו כי הינו חולה סופני בסרטן, מצב בו הם אינם יכולים להשאר נייטרליים – כמתבקש ממתורגמנים בסיטואציות אלה. פתרון אד-הוק נוסף שהיה נהוג בעבר הוא שימוש בעובדים סוציאליים כמתורגמנים (Harrington, 2001, Brennan, 1999). כיום, מתוך הכרה בחשיבות מקצוע המתורגמנות כמקצוע נפרד, מתבקשים חלק מהעובדים הסוציאליים במדינה להמשיך את הכשרתם בתחום התרגום.

אגודת החירשים בבריטניה (BDA) פירסמה מדריך שירות לחירשים, המסביר בין השאר באילו מקומות ותרחישים חייב להיות מתורגמן מקצועי (ביקור אצל רופא, למשל) ובאילו מקומות ניתן להסתפק בעובד דובר שפת סימנים בסיסית (כגון קנייה בחנות ספורט). המדריך מספק דרכים לוידוא נגישות חירשים לשירותים שונים .

כך, למשל, מגדיר המדריך מהו מתורגמן מיומן, וקובע כי אם המתורגמן שסופק אינו עונה לקריטריונים, הרי שספק השירות או המעסיק עדיין, לכאורה, מפר את חוק האפליה נגד חירשים.

“It is essential to ensure that when providing a BSL

interpreter they are sufficiently qualified and/or have the appropriate skills to provide an effective interpretation service. If they are not, this can mean that the barrier to communication has not been overcome and the employer/service provider etc may still be in breach of the DDA”

“ All interpreters should be registered with the Council for the

Advancement of Communication with Deaf People (CACDP) and, in Scotland, the Scottish Association of Sign Language Interpreters (SASLI). An interpreter in England, Wales and Northern Ireland must be a “Member of the Register of BSL/English Interpreters” (MRSLI), a “Trainee BSL/English Interpreter” (TI) or a “Junior Trainee BSL/English Interpreter” (JTI). In Scotland the interpreter should be a qualified or trainee sign language interpreter.”[14]

יחד עם זאת, מודעים החירשים גם למצב בשטח, ומציינים כי פרט לתרגום בבתי-משפט, בתחום הגנת הילד, ובתחום בריאות הנפש, אין כללי ברזל לגבי מידת הכשרתם הנדרשת של מתורגמנים בסיטואציות שונות. מעניין לציין כי הכותבים מבחינים בין תרגום בתחום בריאות הנפש לבין תרגום בסיטואציות רפואיות ככלל. יתכן והדבר נובע מן התפיסה שבפגישה עם רופא "רגיל", ניתן "להסתדר" גם ללא מתורגמן מוסמך שעבר הכשרה יחודית לתרגום רפואי:

“With the exception of legal or mental health settings, which

will usually demand the services of a MRSLI interpreter, there are no hard and fast rules as to the qualification levels required of certain interpreting situations. A MRSLI has been trained to interpret in a wide range of settings e.g. legal, health, employment and leisure. Some MRSLI will also have received additional training or have built up experience in certain settings, for example child protection cases, mental health cases and court cases. A TI may be used for situations that are not highly sensitive or complicated, such as for training. A JTI may be used for day-to-day or routine situations, for example team meetings. A TI and JTI may be used in more complex settings but they should not work alone.”

המדריך מתייחס גם לחובת אי-משוא הפנים של המתורגמן, ומציין כי מתורגמנים בענפים מסויימים מחויבים להתנהג בהתאם לקוד אתי, המתייחס גם לחסיון הנאמר והמסומן בתרגום, ולאיסור להשתמש במידע שעלה במהלך התרגום לצרכיהם האישיים:

“An interpreter is trained to work in different situations, and will

be completely impartial. CACDP and SASLI approved interpreters are also bound by a code of ethics, including confidentiality. This means that everything that has been said and signed in a situation using an interpreter is considered to be ‘in confidence’ unless it has taken place at a public event. Interpreters are also prevented from using the information gained through their work for their own advantage.”

כאמור, החוק להנגשת חירשים לשירותים אינו מיושם בכל המקרים. באוגוסט 2003,למשל,

קיבל על עצמו משרד המשפטים( Lord Chancellor’s Department )את האחריות בתביעה על אפליה על-רקע מוגבלות שהגיש אדם חירש. התביעה נגעה לכשלון בית המשפט במחוז למבת' לספק שירותי תקשורת ראויים לאדם, שביקש מראש אדם שיעביר דיבור לכתב (speech-to-text) . משהגיע לדיון נוכח לדעת שבית המשפט הזמין מתורגמן לשפת סימנים, אך התובע לא משתמש בה. לאור חוסר היכולת לתקשר נדחה המשפט במספר חודשים. משרד המשפטים הבריטי קיבל על עצמו את האחריות לכשלון במתן השירות ופיצה את התובע בעלויות המשפט ועל עגמת הנפש.[15]

פרויקט מעניין עליו מדווחת Brennan (1999) הינו "פרויקט נגישות לאנשים חירשים בבתי-משפט דו-לשוניים ודו-אופניים[16] " המבוצע בשיתוף חוקרים שומעים וחירשים באוניברסיטת דארהם. הפרויקט כלל תיעוד של משפטים בהם השתתפו נאשמים או עדים חירשים, ראיונות עם חירשים אודות חוויותיהם בהליך המשפטי וכן ראיונות עם מתורגמנים לשפת סימנים בבתי משפט. אחד הממצאים הבולטים הוא שאנשי הסגל המשפטי אינם מודעים, לעתים קרובות, למתרחש לנגד עיניהם. הם אינם מבחינים בשינויים במסר בין שפת המקור לשפת היעד, למעורבות המתורגמן בהליך ואף לחילופי דברים בין נאשמים,עדים ואזרחים המתקיימים בין כותלי האולם. לדוגמא, לרוב קיימת חוסר מודעות ל"רעש הויזואלי" הקיים בבית המשפט, אף אם שוררת בו דממה, דבר שמפריע למשתתף החירש להתרכז.

אוסטרליה

בדומה לבריטניה, גם באוסטרליה נקרא החוק למניעת אפליית אנשים עם מוגבלויות [17]DDA (1992). החוק אינו קובע במפורש שירותים לשיפור הנגישות לשירותים או למניעת אפליה, אלא מגדיר באופן כללי אפליה על-רקע מוגבלות וקובע מהם הגופים והכלים לבדיקת אפליה ממין זה.

מאידך:

This means agencies and organizations must ensure that at all times, an appropriate, good quality interpreting service is provided to Deaf people. In fact, the Disability Discrimination Act (DDA - 1993) clarifies that providing an actual physical interpreting service to a Deaf person is not the only consideration, but also that such a service cannot be provided in an unfair manner, or on unfavorable terms and conditions. A Deaf person should at no time be expected to pay for their own interpreter when accessing goods or services, and many agencies, such as Commonwealth, State and Local Government services, have a clear legal and moral mandate to provide interpreters to Deaf people and to incur the costs of such a transaction[18].

סעיף 8 בחוק מציין כי גורם מפלה הינו גורם המתייחס בצורה טובה פחות לאדם בעל נכות המסתייע במתורגמן, בקורא, בסייע או במטפל. בדומה לחקיקה הבריטית, גם בחקיקה האוסטרלית מופיע המושג "התאמות סבירות", reasonable adjustments , שעל החברה, המעסיק או הארגון לבצע כדי למנוע אפליה, זאת בתנאי שלא יגרמו לו "נטל כבד מדי"unjustifiable hardships (למשל – עסק זעיר לא יקים מעלית רק כדי שתהיה נגישות לנכים). הועדה לזכויות אדם ושוויון זכויות[19] בודקת הפרת זכויות בעלי המוגבלויות ואת תיקונן. אחד מתפקידיה הוא אספקת מתורגמן לשפת סימנים אוסטרלית באם הדבר נדרש. הועדה הינה גוף ממשלתי שהוקם בשנת 1986, עפ"י חוק פדרלי.

ה DSA (Disability Services Act) משנת 1993 קובע כי בסוכנויות ממשל ושלטון מקומי צריכה להיות תכנית שירותים למוגבלויות (Disability Service Plan) ועליהן לדווח באופן שנתי על התקדמותן להשלמתה.

שירותי התרגום מסופקים ע"י האגודה המערב אוסטרלית לחירשים (WADEAF) ושירותי העברת קול למכשיר דמוי מכונת כתיבה (relay service) באמצעות חברת ACE, ללא תשלום פרט למחיר השיחה ובתנאי שקיים ברשות החירש הציוד הטכני המתאים.

למרות זאת, מדווח כי בשנת 2002

There is considerable evidence in 2002 of continuing unmet need for disability services, support and assistance - in areas including personal assistance and care, respite support for family carers, accommodation, interpreting services, education aides, and access to assistive technology.

סיכום

מצב החקיקה בארצות המערב שנסקרו לעיל מתקדם למדי, ומתייחס באופן כללי להנגשת שירותים לאנשים עם מוגבלויות, ובאופן פרטי – לסוגיית זכויותיהם של אנשים חרשים, ובכלל זה שירותי התרגום. יש לציין כי רמת החקיקה אינה זהה בכל המדינות, כמו גם רמת ישומה. רמת המודעות במדינות השונות, תלוייה, בין השאר, במודעות הציבורית להנגשת שירותים, ובכלל זה לחשיבות התרגום הקהילתי.

חקיקה בנושא תרגום לשפת סימנים בישראל

בארץ חיים כעשרת אלפים חירשים ועוד כ-500 אלף לקויי שמיעה. תנאי מחייתם יקרים מאחר והם זקוקים לעזרים לפעולות פשוטות. בכתבה שהופיעה באינטרנט בעת שביתת החרשים, צויין כי חירש אינו מוכר כנכה ע"י הביטוח הלאומי ולכן זכאי לשיקום רק פעם אחת בחייו. כמו כן, שירותי בריאות נפש אינם מונגשים לחירשים. כלומר, בהעדר שירות ממוסד של מתורגמנים לשפת סימנים בתחום הבריאות בכלל, ובתחום בריאות הנפש בפרט, מתקשים החרשים להשתמש בשירותים אלה.

בישראל קיים לובי חזק למען זכויות חירשים – להנגשת שירותים, להנחות ברכישת ציוד תקשורת ולשירותי תרגום. יחד עם זאת, החירשים עדיין אינם זוכים להנגשה מלאה לשירותים ועל כך קיימו שביתה ארוכה בשנת 2002, בה דרשו הגדלת מכסת שעות התרגום השנתית ל-50, שידור חדשות בכתוביות מדי יום, הכרה בשפת סימנים כשפה רשמית ועוד[20].כתוצאה מהשביתה סוכם, בין השאר, על הגדלת סל התרגום לחירשים ועוד.

להלן סקירה של הצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת, של החוקים הקיימים ושל ישומם בשטח. כל החוקים והצעות החוק שלעיל מובאים מאתר האינטרנט של הכנסתwww.knesset.gov.il)).

הצעות חוק

1. הצעת חוק זכויות החירש – התשס"ב 2002 (הונחה על שולחן הכנסת ב 27 במאי 2002):

הצעה זו הינה ההצעה הטרייה ביותר שעל שולחן הכנסת, והיא מטפלת בהנגשת שידורי הטלוויזיה לחירשים, וכן בזכותם של אנשים חרשים לקחת חלק בתהליכי קבלת החלטות הנוגעים לעינייניהם:

"במהדורת חדשות מרכזית יומית המשודרת במסגרת חוק רשות השידור, התשכ"ה -1965[21] או במסגרת חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן - 1990[22], יצורפו, בו זמנית, כתוביות תימלול השידור או תרגום לשפת הסימנים, ע"פ הסדר בין רשויות השידור שיקבע השר הממונה."

"בכל ועדה ציבורית הדנה בענייניהם או בזכויותיהם של חירשים יכלל חבר חירש".

2. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - העדפה במכרזים של אנשים עם מוגבלות), התשס”ב-2002:

בחוק חובת המכרזים, התשנ"ב - 1992[23], אחרי סעיף 3א (א) (3) יבוא:

העדפה של אדם עם מוגבלות או של תאגיד המעסיק אנשים עם מוגבלות; תקנות לעניין סעיף זה יותקנו בהתייעצות עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות; [24]."

3. "הצעת חוק מתן שירות בשפת הסימנים במשרדים ממשלתיים וברשויות מקומיות" התשס"ב [25] (הונחה על שולחן הכנסת 22/7/2002):

"משרדים ממשלתיים ורשויות מקומיות יעמידו לרשות הציבור נציג שירות השולט בשפת הסימנים. לעניין זה, "רשות מקומית" – עירייה או מועצה מקומית.

1ב.

"נציג שירות השולט בשפת הסימנים כאמור בסעיף קטן (א), יכול שיהיה עובד המשרד הממשלתי או הרשות המקומית שהוכשר לשם כך."

אתר הכנסת מציע את דברי ההסבר הבאים להצעת החוק:

כיום, חירשים המגיעים למשרדים ממשלתיים ולרשויות מקומיות, לא מסוגלים לתקשר עם עובדי המשרד, אלא אם מגיע עמם אדם נוסף המכיר את שפת הסימנים ויכול להוות מתווך בין החירש לעובדי המשרד. אנשים אלו נתקלים בבעיה גדולה כאשר הם נתקלים בעובדי ציבור שלא יכולים לתת להם מענה ולא מחוסר רצון.

כמו במדינות רבות במערב, המסייעות לחירשים מול הממסד, ראוי שיהיה גם בישראל נציג כזה במשרדים ממשלתיים.

הצעת חוק זו מציעה אמנם פתרון קבוע לבעיית נגישות אנשים חירשים לשירותים ממשלתיים, אך אין בה התחייבות באשר לטיב ההכשרה שיקבלו נציגי השירות, לדרישות הסמכתם לתפקיד ולגורם שיקבע את מידת שליטתם בשפת הסימנים.

4. "הצעת חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות (תיקון) נגישות, דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים ומידע"
(התשס"ט – 2000):

"למעלה מ-10% מהאוכלוסיה בישראל הינם אנשים עם מוגבלות - פיסית, שכלית או נפשית. זוהי קבוצת מיעוט אשר סבלה בעבר ועדיין סובלת מהפליה, קיפוח, סגרגאציה ונחיתות חברתית-כלכלית. מערכות החברה השונות וסביבת חייו של אדם בישראל מתוכננות ופועלות לרוב מבלי לקחת בחשבון את הצרכים והנסיבות של המשתייכים לקבוצה זו. ההסדרים המשפטיים הקיימים הינם חלקיים ביותר ומקוטעים. ברבים מן המקרים הם אף אינם נאכפים... רק חקיקה מקיפה ומפורטת תוכל להביא לצמצומו של הפער הקיים בין מציאות חייהם של אנשים עם מוגבלות לבין עקרונות השוויון וכבוד האדם, שהם עקרונות יסוד של החברה הישראלית... בשנים האחרונות מתרחשת ברחבי העולם פעילות ערנית ותוססת בתחום השוויון לאנשים עם מוגבלות, החל באמנות בינלאומיות, דרך חקיקה מקיפה ומפורטת ותיקונים לחוקה במדינות השונות, וכלה בפסיקה ענפה... מתוך הכרה בכך שהגישות של איסור הפליה מחד גיסא, ומתן מענה הולם לצרכים מיוחדים מאידך גיסא, משלימות זו את זו, ומתוך בחינת מאפייני המצוקה הסוציו-אקונומיים של קבוצת האנשים עם מוגבלות בישראל, סומכת הוועדה את ידיה על העקרונות המנחים של הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ו-1996, ועל עיקר הוראותיה. במקביל, ממליצה הוועדה על תיקונים ותוספות להצעת חוק זו, שיש בהם כדי להבהיר הוראות שונות ולחזק את ההתחשבות בנטל הלוגיסטי והתקציבי הצפוי הן למגזר הציבורי והן למגזר הפרטי... החקיקה המוצעת, כמו מעשי החקיקה האחרונים בעולם לענין שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הינה בעלת אופי מקיף. היא פורשת את הגנתה על בעלי כל המוגבלויות ויוצרת מערך קוהרנטי של זכויות לכולם. הוועדה סבורה, כנלמד מניסיונן של מדינות אחרות, כי זוהי הדרך לקדם את זכויותיהם של בעלי המוגבלויות השונות." (מתוך דוח הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות, מוגש לשר המשפטים ולשר העבודה והרווחה, תמוז, התשנ"ז, יולי 1997, עמ' 11, 12, 19)
בפברואר 1998 נתקבל בכנסת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן - החוק). חוק זה העמיד לראשונה את עניניהם של אנשים עם מוגבלות כנושא מובהק של זכויות אדם, וקבע את עקרון היסוד: "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות" (סעיף 1 לחוק).

החוק שהתקבל התבסס על הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ו-1996 (ה"ח, התשנ"ו, עמ' 628), שעברה בקריאה ראשונה במרס 1996, וכן על המלצותיה של הועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות, אשר הוגשו לשר המשפטים ולשר העבודה והרווחה בדוח מקיף ומפורט ביולי 1997 (להלן - הועדה הציבורית, דוח הועדה הציבורית). בראש ועדה זו עמד ד"ר ישראל כץ, לשעבר שר העבודה והרווחה ומנכ"ל המוסד לביטוח הלאומי, וכן מונו לחברים בה 16 אישה ואיש, ביניהם נציגי משרדי הממשלה המרכזיים בתחום זה, מומחים וחוקרים מהאקדמיה ונציגי ארגוני אנשים עם מוגבלות. החוק שנתקבל עיגן רק חלק מההסדרים שבהצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ו-1996, ושבדוח הועדה הציבורית שנכתב בעקבותיה.
החוק כולל עקרונות יסוד ועקרונות כלליים, שוויון בתעסוקה, נגישות לשירותי התחבורה הציבורית והקמת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
החוק נכנס לתוקף ביום י"ג בטבת התשנ"ט (1 בינואר 1999).

יש לציין כי הכנסת ה-14, בה הועלתה הצעה זו, התפזרה ועם כינונה של הכנסת הנוכחית הונחה על שולחנה הצעת חוק זו, הכוללת את מרבית הפרקים שבהצעת החוק המקורית, שלא נכללו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וזאת במתכונת של תיקון לאותו חוק.

5. "הצעת חוק למען הנכה התש"ס" 2000

הצעה זו הוגשה במהלך פעילותה של כנסת ה-15 והיא מתייחסת למכסת שעות התרגום לחירש ומציעה כי "מכסת התרגום לחירשים בתכניות הטלוויזיה תוגדל ותכלול שלוש תכניות חדשות שבועיות".

בנוסף, עוסק אחד מסעיפי ההצעה בטיפול בהליך הפלילי לנכויות שונות, אך לא לחירשים. יתר על כן, סעיף 13 להצעת החוק עוסק בזכויות אנשים חירשים:

אנשים חירשים יכולים להיחשב כבעלי דרגת נכות בשיעור של 60% לכל היותר (ילדים חירשים עשויים להגיע לדרגת נכות של 100%) הם זכאים לקצבת נכות. כמו כן, הם זכאים לתרגום תוכניות טלוויזיה המשודרות בערוץ הראשון, השני ובטלוויזיה החינוכית.

· לשפת הסימנים (תוכנית חדשות שבועית אחת לפחות).

· לכתוביות (רבע מהשידורים שלא משודרים בשידור חי הן בעברית והן בערבית).

6. הצעות חוק הדנות בהנגשת שירותים לאנשים חרשים:

בדומה לחקיקה במדינות מערביות אחרות, גם בישראל קימת התייחסות להתאמות הסבירות שעל עסק, שירות או מוסד לבצע על מנת להנגיש את שירותיו לאנשים חרשים:

"אי ביצוע התאמות בשירות ציבורי קיים, ואי ביצוע סידורים בשירות ציבורי חדש, באופן שיאפשר לאנשים עם מוגבלות שימוש בשירות והנאה ממנו, לרבות אי ביצוע התאמות או סידורים בדרך של תרגום לשפתם של אנשים חירשים או לשפתם של אנשים עיוורים, וכן בעבור אנשים עם פיגור שכלי, והכל כפי שייקבע בתקנות לפי הוראות סעיף 18ה.
...אין זו הפליה אם מתן שווה של שירות ציבורי או ביצוע התאמות במקום ציבורי קיים או בשירות ציבורי קיים מהווים נטל כבד מדי בנסיבות הענין, בהתחשב, בין השאר, בסוג השירות או המקום, היקף פעילותו, טיבם ועלותם של המתן השווה או ההתאמה, מועד בניית המקום וקיומם של מקורות מימון חיצוניים וממלכתיים למתן השווה או לביצוע ההתאמה; לא יראו התאמה לפי פסקה (4) שבסעיף קטן (א) כמהווה נטל כבד מדי אם הם נדרשו על פי הוראות פרק ה'1 לחוק התכנון והבניה..."

...שר הפנים יקבע, לאחר התייעצות עם השרים הנוגעים בדבר עם הנציבות ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, את ההתאמות הנדרשות למקום ציבורי קיים ואת הסידורים הנדרשים למקום ציבורי חדש, בהתאם לעקרונות היסוד של חוק זה ולהוראות סעיפים 18א עד 18ג ובהתחשב בתקן הישראלי לענין זה.

חקיקה קיימת במדינת ישראל בנושאי חירשים ותרגום לחירשים

להלן יבחנו החקיקה והתקנות הקיימת במדינת ישראל בנושא זכויותיהם של חירשים בתחומים שונים. החקיקה מתחלקת למספר תחומים: משטרה ומשפט, רווחה ובריאות.

משטרה ומשפט

זכויות החירשים בישראל במסגרת הליכים משטרתיים ומשפטיים מעוגנות בחוק. כך למשל:

"אדם עם מוגבלות זכאי לשירותי המערכת המשפטית ולהגנתה ככלל הציבור, תוך ביצוע התאמות כנדרש בנסיבות הענין; לענין סעיף זה -
'המערכת המשפטית' - גורמי החקירה ובתי המשפט;

התאמות - לרבות אופן החקירה וההעדה, משך החקירה וההעדה ומקום עריכת החקירה ומתן ההעדה."

המחוקק הקים את נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (להלן - הנציבות) על סמך המלצה מרכזית של הועדה הציבורית. מתוך בחינת המצב החברתי והמשפטי בישראל ובהשראת ניסיונן של מדינות אחרות, ראתה הועדה צורך חיוני בגוף מרכזי ובו ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות, אשר ישקוד, לצד הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, על המשך מלאכת החקיקה, יאכוף את החוק החדש ויקדם את עקרונותיו. על כן מוצע, ברוח דוח הועדה הציבורית, להשלים את החקיקה הקיימת ולהוסיף הוראות בדבר תפקידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

החקיקה המקיפה ביותר בנוגע לזכויות הלשוניות של מיעוטים לשוניים, ובהם חירשים, התקבלה לפני שנה. "חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב", נכנס לתוקף ב-4 ביולי 2003.חוק זה עוסק בהליך החקירה בעברות שהעונש עליהן הינו עשר שנות מאסר או יותר:

"חקירת חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהחשוד מבין ודובר אותה, לרבות שפת סימנים."

סעיף 8 (2) בהצעה, המתייחס לתיעוד החקירה בשפת החשוד קובע כי:

לא ניתן לתעד בכתב חקירתו של חשוד בשפה שבה היא מתנהלת, תתועד החקירה בתיעוד חזותי או בתיעוד קולי; אולם אם התנהלה החקירה בשפת סימנים, תתועד בתיעוד חזותי בלבד.

החוק מתייחס לאמצעי תיעוד בחקירות חשודים בתחנת משטרה ומחוץ לתחנת משטרה, מסדיר את התיעוד בשפתו של החשוד, וקובע עבירה פלילית שעונשה שנת מאסר למפרסם תיעוד חזותי או קולי בלא לקבל אישור של בית המשפט.

לעניין הטיפול בחירשים בתחנות המשטרה, התקיים בדצמבר 1997 דיון בכנסת – "שאילתא בע"פ חקירת חירשים במשטרה". מעלה השאילתא קבל כי במקרים רבים לא היו בתחנות משטרה פקס לקבלת תלונות מאזרחים חירשים. לדברי השר לבטחון פנים דאז, אביגדור קהלני, נושא חקירת חירשים במשטרה הוסדר כבר בשנות ה-70, ונקבע כי המשטרה תסתייע במתורגמנים. למרות זאת אירעו מספר מקרים בהם הוזמנו חירשים למתן עדות או לחקירה ולמרות בקשתם לא הועמד לרשותם מתורגמן.

באשר להנגשת שירותי בית המשפט לחירשים, קובע חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. כי יש לפעול להנגשתם של בתי המשפט לאנשים עם מוגבלויות; יש לספק לעד עם מוגבלויות בשמיעה תרגום לשפת סימנים. ואכן, משיחותי עם מתורגמנים לשפות סימנים עולה כי התרגום בבתי משפט מוסדר יחסית לתרגום בשירותים אחרים.

משרד העבודה והרווחה

משרד העבודה והרווחה השתתף בעבר בהכשרת מתורגמנים לשפות סימנים, והינו בים המשרדים המודעים ביותר לבעיות התקשורת שלהם, ופועל לפתרונן. כך קובעות תקנות המשרד:

"שירותי מתורגמנות פירושם תרגום לשפה העברית ו/או מהשפה העברית, או כל שפה אחרת שבה משתמש אדם עם לקות שמיעה. השירות ינתן ע"י איש מקצוע בוגר קורס מוכר למתורגמנות בנושא הנ"ל. השירות ינתן עפ"י סדר העדיפויות הבא: שימוש בשירותי בריאות, חינוך, רווחה ותעסוקה. אדם עם לקות שמיעה יהיה זכאי ל-15 שעות תרגום בשנה. אדם שלו עוורון וחירשות גם יחד יהיה זכאי ל-30 שעות תרגום בשנה. אדם עם לקות בשמיעה יהיה זכאי, במקרים מיוחדים, לבקש הגדלת מכסת שעות התרגום.

כמו כן, מסייע המשרד לחירשים בקניית אמצעי תקשורת אחרים כגון פקסימיליה, זימונית וכדומה[26].

המשרד לביטוח לאומי, המודע לבעיותיהם של אנשים חירשים, פרסם בשנת 2000 מכתב לכל סניפיו, בו הוא מורה להם לתת עדיפות בתור לחרשים המגיעים לקבל שירות בליווי מתורגמן. ההוראה הגיעה מתוך מדעות לכך שהחירשים מקבלים קצבה מצומצמת של שעות תרגום, או משלמים מכיסם למתורגמנים, המקבלים שכר לפי שעה וההמתנה בתור הינה בזבוז של שעות אלה.[27]

משרד הבריאות

משרד הבריאות משתתף רק במימון עזרי שמיעה וניתוחי שתל. הוא אינו קובע חובת מתן שירותי תרגום בתהליך הטיפול הרפואי, ולא הכללת דובר שפת סימנים כחלק מהצוות הרפואי. ואכן, סקירת חוויות חירשים באינטרנט וכן הראיונות עם המתורגמנים לעיל מראים כי תחום זה הינו הבעייתי ביותר כיום, ורוב החירשים מסתמכים על תרגום שמספקים להם מלווים – בדרך כלל בני משפחה שומעים.

משרד התקשורת/רשות השידור

אחת מן הבעיות הבולטות של אנשים חירשים הינה הנגשת שידורי טלוויזיה. חוק ההקלות לחירש, התשנ"ב, 1992, קובע כי רשות השידור, הטלוויזיה הלימודית, הרשות השנייה... והמועצה לשידורי כבלים יקבעו... תכנית חדשות שבועית אחת לפחות שתלווה בתרגום לשפת סימנים.

בעקבות פרסום החוק, קבעו כללי ההקלות של רשות השידור (1995) כי המהדורה המתורגמת תהיה מהדורת הלילה המאוחרת של שידורי הטלוויזיה. כיום מלוות בשפת סימנים שתי מהדורות חדשות לילה בעברית ואחת בערבית.

דו"ח מבקר המדינה לשנת 2002 בדק את ישום החוק ומצא כי אין הרשות השנייה מיישמת את לשון החוק:

"מן הראוי, שהרשות השנייה תדאג לתיקון ולעדכון כללי ההקלות לחירש, כדי שיובהרו הוראות החוק בכל הקשור ללווי השידורים בערבית בכתוביות ולהחלטת מועצת הרשות לשדר מהדורת חדשות נוספת בליווי תרגום לשפת הסימנים"

דו"ח מבקר המדינה לשנת 2001 בדק ומצא שאין הרשות עומדת בישום החוק ואינה משדרת מספיק תכניות בליווי תרגום[28].

כדי להגביר את נגישות החדשות לחירשים, מציג הערוץ השני חלק משידורי החדשות באמצעות כתוביות רצות בתחילת כל מהדורה מרכזית וכן כתוביות לחדשות מתפרצות, כדי שיהיה ניתן לעקוב אחרי האירועים בזמן אמת. כאמור, נאבקו החירשים לשידור כל מהדורות החדשות בכתוביות, אולם הצלחתם היתה חלקית בלבד.

לסיכום, ניתן לומר כי בשנים האחרונות ניכרת עלייה במספר הצעות החוק להגברת נגישות חירשים לשירותים, בכלל זה לשירותי כתוביות ותרגום. יחד עם זאת, החקיקה הקיימת אינה מיושמת במלואה, וכפי שיוצג בהמשך גם אינה מספקת לשילוב מלא של החירשים בעולם השומע.

סוגיות בתהליך התרגום המשותפות למתורגמנים לשפות מדוברות ולמתורגמנים לשפת-סימנים

בדומה למצב בתחום התרגום הקהילתי לשפות מדוברות, גם בתחום התרגום לשפת סימנים עדיין אין בנמצא מספיק מתורגמנים מקצועיים ורוב הנזקקים לשירותים נעזרים ב"מתורגמנים טבעיים" (“natural interpreters") – לרוב ילדים או בניי משפחה שומעים אחרים. כך למשל, מתואר באחד מאתרי המידע לחירשים מקרה של אם חירשת שהיתה צריכה ללכת לגינקולוג ונאלצה לקחת את בנה בן השבע כדי שיתרגם לה[29]. במקרה אחר, נאלצה חנה, חירשת בת 50 שנפצעה בפיגוע בת"א בספטמבר 2002, "לתקשר עם הרופאים בעזרת פתקים"[30]. מאידך, מעלים אנשים חירשים חששות מעצם מעורבותו של מתורגמן בסיטואציות רגישות: באתר הנדון מובאות חוויות אם חירשת, המסתייגת משימוש במתורגמן בשל אי נעימות או חששות מחדירה לפרטיות, וממליצה להשתמש לחלופין בנותן שירות דובר שפת סימנים[31].

מחקרים הנוגעים למתורגמנים של שפות מדוברות מצביעים על כך שהמתורגמן אינו "צינור שקוף". אבחנה זו חלה גם על מתורגמנים לשפת סימנים (וראו גם Metzger 1999, Roy, 2000, (אצלRosenberg, 2001 ), שחקרו את התרגום לשפת סימנים אמריקאית). נוכחותו של מתורגמן לשפת סימנים בבית המשפט בולטת אף יותר. עצם העובדה שהאדם החירש צריך למקד את מבטו במתורגמן, הופכת את זה האחרון למוקד תשומת הלב, בשונה מהדינמיקה הנהוגה בבית המשפט. בנוסף, כאשר האדם החירש מתמקד לרוב רק במתורגמן, הוא מחמיץ מידע חשוב לגבי המתרחש סביבו, שחלקו מועבר באמצעות מסרים לא מילוליים כגון הבעות פנים, מחוות כלפי ראייה כלשהי וכדומה.

יתר על כן, בכינוסים בנושא תרגום לשפת סימנים עולה לעתים הסוגיה אודות הצורך בשמירת המתורגמן על נייטרליות, ויכולתו לעשות כן (Rosenberg, 2001). תצפיות שנעשו בתרגום רפואי, למשל, מעלות את מעורבות המתורגמן בשיח, במאפיינים דומה למתורגמנים רפואיים בשפות מדוברות. כך למשל, נצפתה התייחסות בגוף שלישי לחולה, וכן שינוי משלב בין המשתתפים בפנייה למבוגרים או לילדים. הבעיות הבולטות ביותר בתצפיות נבעו מאי-הבנות בין המשתתפים העיקריים בשיח לגבי תפקידו של המתורגמן, ועל כך נכתב רבות בספרות המחקרית אודות תפקידם של מתורגמנים לשפות מדוברות. כך, למשל, הפנה הרופא שאלות ישירות למתורגמן, אשר בטעות תרגם אותן לאדם החירש, מה שיצר בלבול מסויים בשיחה.

אחת מהתפיסות העולות בחקר התרגום לשפת סימנים בבתי משפט בבריטניה מתייחסת להבחנה כי שני הצדדים מצפים מן המתורגמנים שיהיו הרבה יותר ממתווכים לשוניים בין כותלי בית המשפט – מצפים מהם לשמש כגשר לא רק בסוגיות לשוניות ולא רק במהלך הדיון המשפטי (Brennan, 1999) מאחר ו"הם יודעים על חירשים" ו"הם מכירים את בית המשפט". כלומר, תפקידם מתרחב ל"סינגור", להסבר על חיי החירשים והתנהלותם, מעבר לתפקידם כ"צינור תקשורת".מתורגמנים רבים מביאים אחריות מורחבת זו לקונטקסט התרגומי עצמו.

תופעה מעניינת העולה במחקר מצבים בהם נעשה שימוש במתורגמנים לשפת סימנים היא "הפרעות" מצד המתורגמן, קרי שאלות הבהרה שהוא מבקש, בדרך כלל מהאדם החירש, אשר אינן מתורגמות לצד השני. במקרים אחרים מאותת מתורגמן לסגל השומע שלא הספיק להעביר או להבין את המסר או שברצונו להבהיר משהו. גם מבעים אלה אינם מתורגמים לצד השני בשיחה. תופעה זו עולה גם בניתוח תהליך התרגום אצל מתורגמנים לשפות מדוברות, ואצל ודנשה (1992, Wadensjö) למשל, היא קרויה non-renditions, קרי מבעים של המתורגמן המופנים לצד אחד בשיחה מבלי שיתורגמו לצד השני. ראיון עם מתרגמת ישראלית לשפה הסינית, שערכתי במסגרת מחקר נוסף, מגלה כי במסגרת דיון משפטי, כאשר שאלה את הדובר הסיני שאלות הבהרה, נזף בה הפרקליט של הצד שכנגד, על שהיא "מנהלת שיחות" עם הדובר הסיני. מכאן, שתופעה זו משותפת לכל המתורגמנים בבתי המשפט, ואינה מנת חלקם של המתורגמנים לשפת סימנים.

תופעה יחודית לתרגום בשפת הסימנים נצפתה בהקלטות דיונים משפטיים
( (Brennan, 1999. החוקרים הבחינו שהמתורגמן מוסיף סימנים לתרגום האנגלי של דברי החירש. לעתים אף פונה המתורגמן אל החירש במחוות פנים, כגון הרמת גבות, כמו לבדוק ולשאול האם הבין נכונה את דבריו. כאמור, תופעה זו הינה יחודית לתרגום לשפת הסימנים, מאחר ובהיותה מבוצעת בשני אופנים – דבור ומסומן – מתאפשר למתורגמן, לפחות באופן תיאורטי "לדבר" בשתי השפות בו-זמנית.

בעיות נוספות המשותפות למתורגמנים משני הענפים היא דילמות אתיות בתהליך התרגום. עובדים סוציאליים המסייעים לחירשים דיווחו כי במסגרת תפקידם זה הם התבקשו לתרגם לחירשים בתחנות משטרה ובבתי משפט. רמת שפת הסימנים שלהם לא היתה גבוהה מספיק כדי לתרגם בסיטואציה זו, מה שהעמיד בסימן שאלה את איכות התרגום. במקרה אחר, התבקשה המתורגמנית לתרגם רק כאשר האדם החירש מסר עדותו, ולא בשאר ההליך, כנראה משיקולים כלכליים. המתורגמנית חשה כי זכות האדם החירש לדעת את המתרחש מופרת במקרה זה, והיא ניצבה בפני דילמה: האם עליה לתרגם את שאר ההליך בחינם, האם עליה לדווח לארגון חירשים כדי שידאג לחירש, או שמא עליה לתרגם מה שהתבקשה ולא מעבר לכך?

העובדה שעבודתם של המתורגמנים בשני הענפים מעלה נקודות דמיון רבות מאוד,יכולה להצביע על כך שמקורן של חלק מן התפיסות והבעיות נעוצות בעצם תפקידו של המתורגמן, ולאו דווקא בצמד השפות אותן הוא מתרגם.

סוגיות אתיות נוספות ראו בראיונות שנערכו עם מתורגמנים לשפת סימנים ישראלית.

מתורגמנות לשפת סימנים בישראל

מ.ל.א.ח - מתורגמנים למען אנשים חירשים – הוא ארגון הפועל משנת 1985, ומשנת 1995 כעמותה. כיום מונה כ 30 חברים בכל הארץ. העמותה שמה לה למטרה לקדם את שירותי התרגום, להביא להכרה בתרגום כמקצוע מוכר, ולקדם את זכויות המתורגמן כאיש מקצוע.

ארגון מלא"ח, בשיתוף אגודת החירשים בישראל, פרסמו בשנת 1999 קוד אתי להתנהגות מתורגמנים לשפת סימנים. הקוד האתי הינו תרגום הקוד האתי האמריקאי של הלשכה לרישום מתורגמנים בארה"ב (RID) והוא אומץ ע"י התכנית להכשרת מתורגמנים לשפת סימנים באגודת החירשים בישראל, תוך התאמה לסוגי התרגום ושפות התרגום בישראל[32].

על המתורגמן לשמור את כל המידע הקשור למשימת התרגום בסודיות גמורה

לפי סעיף זה נאסר על מתורגמנים לגלות אינפורמציה כלשהי לגבי עצם שירותי התרגום, זהות הלקוח ופרטיו.

על המתורגמן להעביר את המסר בדייקנות: עליו להעביר הן את התוכן והן את רוח הדברים המקוריים. עליו להשתמש בשפה שהיא הכי מובנת ע"י לקוחותיו.

סעיף זה מציין כי "המתורגמנים אינם עורכים. עליהם להעביר את על מה שנאמר שדיוק כפי שהתכוון הדובר". משמע, עליהם לשמש כ"צינור הזכוכית" המפורסם והשנוי במחלוקת.

הקוד האתי מציין גם כי על המתורגמן לסרב לקבל את משימת התרגום אם הוא חש שמשהו במשימה מפריע לו לבצע אותה. המלצה זו מוכרת גם בקרב מתורגמנים לשפה מדוברת, שלהם מייעצים (אך לא מחייבים) שלא לקבל עבודות הנוגדות את דעותיהם הפוליטיות, למשל.

הוראה חיובית בסעיף זה הינה המלצה ללקוח החירש או כבד השמיעה ולמתורגמן להקדיש זמן מסוים להסתגלות הדדית לשיטות התקשורת הנהוגות אצלם לפי עצם התרגום.

אל למתורגמן לייעץ, להוסיף דעות אישיות וכל אינפורמציה שלא נאמרה

תפקידו של המתורגמן, לפי הקוד, לקדם תקשורת בין שני אנשים או יותר הנתקלים בבעיות תקשורת, ואל לו להיות מעורב באירוע מבחינה אישית.

על המתורגמן להפעיל שיקול דעת בקשר למיומנויות הנדרשות בתרגום, סביבת התרגום, וטיב הלקוחות כאשר הוא מקבל על עצמו משימת תרגום.

אסור למתורגמן לקבל על עצמו משימת תרגום שאינו יכול לבצע. אולם, אם אין בנמצא אדם המוכשר למשימה יותר ממנו, עליו להסביר את מגבלותיו ללקוחות. גם אם הלקוחות מקבלים אותו על מגבלותיו, חייב המתורגמן להפעיל שיקול דעת לגבי קבלת המשימה.

זהו סעיף שהוראתו חוזרת במשהו על הוראת סעיף שתיים.

סעיף זה אוסר גם על אספקת שירותי תרגום לבני משפחה או אנשים עימם עומד המתורגמן ביחסים קרובים, מאחר והדבר עלול להשפיע על האובייקטיביות שלו, ויהיה קשה להוכיח העדר משוא פנים.

הסעיף מקבל את העובדה שהמתורגמן יאלץ לספק שירותי תרגום לבני משפחה, חברים או קרובים בעת חירום, ואז יש להודיע לכל הצדדים כי המתורגמן אינו יכול להכנס למעורבות אישית במהלך האירוע המתורגם.

חובה על המתורגמן לבקש תמורה על שירותיו בצורה מקצועית ומיושבת.

סעיף זה מתייחס לתעריפים המקובלים בשוק התרגום לשפת הסימנים, למקרים בהם מוצדק מתן שירות תרגום בחינם ודרכי ההתנהגות במקרים אלה.

חובה על המתורגמן להתנהג בצורה הולמת את תפקידו והמתאימה לכל אירוע.

סעיף זה מתייחס לצורת הלבוש הרצויה, אשר פרט לכך שעליה לכבד את המעמד, עליה להתאים לאופי המיוחד של תרגום לשפת הסימנים – קרי לבוש שאינו מפריע חזותית.

בשיחות שניהלתי עם מתורגמנים לשפת סימנים הם הוסיפו את האיסור לענוד תכשיטים, ללבוש חולצה בעלת שרוולים רחבים מדי, או בדוגמאות וצבעים רועשים. איסורים אלה נועדו למנוע הסחת עינו של הלקוח החירש מתנועות ידיו של המתורגמן.

חובה על המתורגמן להתעדכן ולקדם עצמו מבחינה מקצועית, ע"י השתתפות בסדנאות, פגישות מקצועיות, קיום יחסי גומלין עם קולגות וקריאת ספרות מקצועית מעודכנת בתחום.

מתורגמנים לשפת סימנים ציינו בהקשר זה שאכן קיים עדכון הדדי בקשר למינוחים חדשים, אולם הספרות המקצועית נדירה למדי מאחר והמקצוע הוא פרונטלי ומועבר בצורה פרונטלית.

מתורגמן ע"י הסמכתו במוסד מוסמך ו/או חברותם בארגון מקצועי, חייבים לשמור על רמה מקצועית גבוהה כפי שנקבע בקוד האתיקה.

כאמור, נלקח קוד אתי זה מהקוד האמריקאי המקביל למתורגמני שפת סימנים. יחד עם זאת, מאחר ורוב המתורגמנים לשפת סימנים בישראל עובדים באופן עצמאי (ועל כך ראו בראיון עם הגברת יעל קקון, מנהל המוסד לקידום החירש), עדיין אי אפשר להנחיל את הכללים באופן גורף. שינוי לטובה עומד לחול עם פתיחתו של החוג למתורגמנות שס"י במכללת "בית ברל", שם יושם דגש על היבטים אתיים בהתנהלות המתורגמן.

ראיונות עם מתורגמנים לשפת סימנים ישראלית

להלן מובאים שלושה ראיונות עם שומעים שעסקו או עוסקים בתרגום לשפת סימנים ישראלית. הראיונות מציגים בגוף ראשון את שיטות העבודה של המתורגמנים ואת הבעיות היחודיות לתרגום מסוג זה.

ראיון עם מנהלת עמותת מלא"ח – מתורגמנים לאנשים חירשים

אושרת, יו"ר העמותה[33] (שעובדת במרכז להכשרה מקצועית לכבדי שמיעה וחירשים) סיפרה לי כי ארגון מלא"ח הינו ארגון יחיד מסוגו בארץ, ומקפיד לקבל לשורותיו רק מתורגמנים שעברו הכשרה מסודרת, ולא "מתורגמנים טבעיים", כלומר ילדים להורים חירשים שהחלו לתרגם בשל הנסיבות, ללא הכשרה. קורסי הכשרה למתורגמני שס"י הועברו בעבר באגודת החירשים, באוניברסיטת ת"א התקיים קורס שנתי עד לפני שנתיים והחל מאוקטובר תתחיל המגמה לתרגום שפת סימנים בבית-ברל. מטרת הארגון: לדאוג למתורגמנים מבחינה מקצועית – להשתלמויות, לקוד האתי וכד'. המטרה השנייה היא חינוך אוכלוסיית המשתמשים – הסדרת נוהל הזמנת מתורגמן, הוצאת רשימה מעודכנת של מתורגמנים מוכרים, הסברה על החשיבות והמקצועיות של מתורגמן שעבר הכשרה, קביעת תעריף לחברי הארגון. אגב, התעריף, בניגוד לתרגום לשפה מדוברת, הינו בדרך-כלל לשעה מאחר והמפגשים המתורגמים הינם קצרים יותר (תור לרופא, סידורים בבנק וכד').

כיום מקבלים החירשים מימון ל-16 שעות תרגום שנתיות, למרות שהמספר היה אמור להיות מוכפל בעקבות שביתת החירשים, אך עד כה טרם חלה התקדמות. הפתרונות הינם מתורגמני אד-הוק – לוקחים את הבן או את הבת. יחד עם זאת, הרבה גופים מספקים שירותי תרגום מטעמם, כך שהשעות לא יורדות מסל השעות המגיע לחירש. גופים כאלה הינם בדרך-כלל ארגונים לעזרה לחירשים, וכן בתי משפט ומשטרה – המחויבים לדאוג לשירותי תרגום על-פי חוק. שאר תחומי היום-יום אינם מוסדרים, בהם גם התחום הרפואי. שאלתי את אושרת האם המתורגמנים בארגון זוכים להכשרה לתרגום רפואי, ואכן מתוכננת השתלמות בנושא זה בארגון.

ראיון עם עו"ד יוסי קורצברג, לשעבר מתורגמן לשפת סימנים ישראלית.

יוסי החל ללמוד שפת-סימנים בעקבות שכנים חירשים שגרו לידו. בתרגום לשס"י עסק כחמש שנים. כיום אינו משמש כמתורגמן גרידא, אך מטפל בתיקים בהם מעורבים אנשים חירשים.

הדבר הראשון שאמר לי יוסי בראיון הוא "איזה מקצוע נורא". לשאלתי הוא ענה "זו אחריות רצינית מאוד, אתה יוצא מבית-המשפט והמוח בוער לך, זה מצב מאוד מלחיץ". "תרגום בלחץ כזה הוא לא כמו תרגום לאנגלית, למשל. לא תמיד יש למתורגמן מושג במונחים המשפטיים, אי אפשר להתכונן לפני. קורה מצב שאני לא יודע אין לסמן "הרואין" מול "קוקאין" בעדות של מומחה מז"פ. מה אני אמור לעשות? אי אפשר לעצור ולבדוק את המונח. יש ממש חרדות לפני הדיון – כל מילה חשובה. מה יהיה אם אני אתבלבל?" מחשבות אלה העסיקו את יוסי עד כדי כך שאחרי משפט אונס קטינה בו שימש כמתורגמן החליט שלא להמשיך במקצוע זה.

"תרגום לשפתך סימנים יותר קשה מתרגום רגיל. זו שפה ויזואלית ולפעמים אין מונחים מדויקים." המתורגמן צריך לחשוב מה משמעות המושג ו"לפרק אותו". למשה "זיוף" ו"מרמה" הן שתי עברות שונות על פי חוק אך בשפת סימנים מדובר באותו סימן.

רבים מדוברי שפת הסימנים לא קיבלו השכלה רשמית ולכן קשה לתרגם להם. היה לי מקרה של חירש שעשה מעשה סדום בקטין. העונש בחוק על מעשה זה הוא 10 שנות מאסר, לעומת 20 שנה על אונס. ההבדל בין השניים הוא ב"ראשית חדירה" – איך מסבירים את ההבדל לחירש? המחשבה בשס"י ויזואלית. אם אשאל את החירש אם אנס ואסמן לו את המונח כפשוטו – הכנסת איבר הוא יכחיש, אבל יתכן ואכן ביצע את המעשה לפי ההגדרה המשפטית שלו.

עוד קשיים: לכל סוג הריגה אני אמור לסמן לחירש איך – האם רצח בסכין, באקדח וכדומה. בעיה נוספת : אין מילה ל"התאבדות".

במשפט שס"י אי אפשר לבצע הכנה מראש. מתורגמנות משפטית קשה גם ככה, אבל ביחוד שפת סימנים. אני ממליץ למתורגמנים לקרוא את כתב האישום, להיות מודעים מראש לבעיות. הבעיה העיקרית היא לתרגם את מהלך הדיון. למשל עו"ד עשוי לומר "אני רוצה 10 א' (סוג של פרוצדורה) – איך מתרגמים מונח כזה, שאינו ברור גם לאדם שומע?

דילמות אתיות – מקרה בו יוסי הכיר גם את הנאשם וגם את עורך הדין בצד שכנגד, מעצם העובדה ששימש בעברו גם כעו"ד וגם כמתורגמן לחירשים.

בעיה נוספת: פעם אחת שופט אמר לי "תתרגם את השאלה, את התשובה ואז תגיד לי מה הוא אמר". אמרתי לו – זה לא הולך ככה. במספר מקרים קרה שהתעקש על הפרוצדורה.

יוסי סיפר כי כאשר תרגום פעם בבית-דין רבני "קרה לי שאמרו לי צא החוצה עם הצדדים, תגיעו לסכמה ותחזרו אלי. יוסי לא הסכים, אמר "זו לא העבודה שלו". לחלופין היו מקרים בהם מתורגמנים לא הסכימו לתרגום לפושעים בבתי משפט.

לעתים חש יוסי אי נעימות אישית, כאשר היה צריך להסביר לבחורה חירשת שסוגרים את תיק התלונה שהגישה על אונס בשל בעיה ראייתית. יוסי חש קושי להסביר זאת למתלוננת. למתלוננת אין "דיבור ישיר" עם המחליטים, ולכן צריך ליצור אמון בינה ובין המתורגמן. חירש חושב אחרת מאדם שומע, ולכן לפעמים יש נתק בינו ובין הגורמים הממסדיים האחרים ולמעשה זה "רק היא ואני".

מקרה בעייתי נוסף היה כאשר הסנגור במשפט בו תרגום ביקש מיוסי לעלות לדוכן העדים. יוסי תמה על הבקשה וציפה שהשופט יגיב מאחר ולדעתו לא היתה רלוונטיות לעדותו. הבעיה היתה שאין מעלים עד ללא הכנה מראש, אך יוסי עלה בכל-זאת לדוכן העדים. כך נוצר מצב שהוא ענה על שאלות הסנגור ובו בזמן תרגם לאדם החירש. יוסי נשאל "איך התרשמת מרמת שפת הסימנים של הנאשם?" וניצב בפני דילמה: "אתה בטוח שאתה רוצה שאני אענה? זו בכלל לא העבודה שלי. ביקשו ממני לתרגם ולא לחוות דעה. זה [התשובה שלי] עלול לכרות בור לנאשמים". אבל, מוסיף יוסי "חייבים לומר את האמת, וחייבים ללכת בין הטיפות. אבל אני לא אמור להעריך את רמת שפת הסימנים, אני לא יודע מה הרמה שלו." יוסי מסכם "אני משפטן ומבין את העדות שלי ואת המשמעות הנוראית שלה, את זה שהעדות שלי משמעותית".

לדברי יוסי, לא רק האדם החירש אלא גם הממסד עלול להפעיל מניפולציות על המתורגמן. כך למשל, הוא אומר שהמשטרה ניסתה לדובב את המתורגמן, ללא שרצה בכך. משהבין זאת, היה יוצא מהחדר בהפסקות בחקירה. בבית המשפט, לעומת זאת, נאלץ לתרגם בהפסקה בין הדיונים למרות רצונו. יוסי טוען שהדבר מסוכן מאחר והוא "לא רוצה לדעת סודות מסדרון. זה חושף קו הגנה, ומה יהיה אם יעלו אותי לדוכן?" לכן החליט יוסי ש"אתה קולט ופולט, זה הכל, אל תתרועע עם אף אחד."

לבושו של מתורגמן שס"י צריך להיות סולידי, בלי תכשיטים. כך למשל, יש לקפל את שרוולי גלימת בית המשפט, אומר יוסי. מבחינת מקום הישיבה, יוסי נהג לשבת ליד החירש, ראשית כדי לשדר לו שהוא יכול לסמוך עליו ושנית כדי לראות את הדיון מעיניו של החירש ולדעת שאתה מתרגם לו כל מה שהוא רואה. יחד עם זאת, לעתים החירש משתמש בקשר האישי שיש לו עם המתורגמן כדי לעשות עליו מניפולציות. כך למשל, סיפר יוסי, הוא תרגם ל"נאשם ותיק", כדבריו, כלומר אדם שכבר פגש במספר תיקים. כאשר עלה החירש להעיד הוא עשה עצמו כלא מבין את המתרחש בדיון ולא רצה להשיב. בהקשר זה, יוסי מציין כי הוא מייעץ לחירשים ש"ידברו בקול", כלומר יסמנו ויזואלית סממנים של שיחה (בין אם באמצעות תנועות שפתיים ובין אם באמצעות שפת סימנים) כדי שהשופט יוכל להתרשם מדבריהם. לדבריו, הוא מודע לכך שנאשמים חירשים עשו עליו מניפולציות, לדוגמא עשו עצמם כלא מבינים, מה שגרם לו לא להיות בטוח במה שתרגם. כך למשל קרה שיוסי תרגם שאלה מסויימת והחירש ענה תשובה שאינה קשורה, ויוסי "התבייש לתרגם, כדי שלא יחשבו שהתרגום שלי לא היה נכון".

כמתורגמן לשעבר הוא מציע למתורגמנים לבוא לדיון מוכנים: לקרוא את כתב האישום, לסמן מונחים לא ברורים ולנסות לברר מה תרגומם. כמו כן, ניתן להעזר באדם החירש לפני הדיון ולסכם עימו סימנים "אד הוק" למונחים חסרים. כמו כן הוא מציע לסטודנטים לתרגום שס"י להשתדל שלא לתרגם שני צדדים (מתלונן ונאשם, למשל), מאחר ו" המתורגמן עלול להיות נושא להתקפה של הסנגור על טיב התרגום." כמו כן "זה עניין של מוניטין. הדבר יזיק לשם הטוב של המתורגמן אם יתרגם לשני הצדדים.

ראיון עם יעל קקון, מנהל המכון לקידום החירש.

המכון, שהינו מלכ"ר, הוקם ב-1993, מעסיק כיום עשרה אנשים. מבחינת תרגום מעניק שירותי תמיכה לסטודנטים חירשים וכבדי שמיעה במוסדות להשכלה על יסודית.

התארגנות מתורגמנים לשפת סימנים החלה באמצע שנות ה-80, במלא"ח (מתורגמנים למען אנשים חירשים), שמנה אז כשלושים חברים. בתחילת שנות ה-90 הם פתחו עמותה, שהתפרקה מאחר ולא עמדה בכללי חוק העמותות. כיום פועלים בשטח כ-100 מתורגמנים, כ-70% מהם פועלים באופן אינדיבידואלי, כלומר אינם קשורים למסגרת כלשהי.

פעילות קבוצת מלא"ח כוללת השוואת מחירי תעריפים, ביטוח המתורגמנים, השתלמויות שפה (מספר פעמים בשנה). יש לציין כי לא קיים מאגר כתוב מסודר של הכשרות מאחר והשפה הינה שפה בעל-פה ולכן גם ההכשרות הינן פרונטליות ומועברות מדור-לדור בכל פה. החוג לתרגום שפת סימנים ב"בית – ברל" ישנה זאת.

יעל בת להורים חירשים, כלומר שפת אימה הינה שפת חירשים. כאשר החלה לתרגם לא היו בנמצא קורסים לתרגום לשפת סימנים. כחלק מהכשרתה המקצועית השתתפה יעל בהשתלמות מתורגמנים באוניברסיטת גלודה Gallaudet)(בוושינגטון הבירה, אוניברסיטה לחירשים המציעה תואר ראשון לחירשים וכבדי שמיעה בלבד, תואר שני גם לשומעים, לאחר מעבר בחינת שפה). ב1983 נפתח בישראל קורס ראשון לתרגום. כל הקורסים כיום מתקיימים בסיוע ממשלתי – של משרד העבודה או של המוסד לביטוח לאומי.

יעל תרגמה רבות כמלווה בת משפחה, ולכן מאוד מזדהה עם כל התופעות הקיימות בספרות התיאורטית של "מתורגמנים טבעיים" (natural interpreters) – קרי הגנה על ההורים, שינוי מידע, השמטת פרטי מידע וכדומה.

כמתורגמנית מקצועית היא מתרגמת למשלחות, בקורסים לימודיים, באוניברסיטה, בטיפולים רפואיים ונפשיים, ובבתי משפט. כאמור, חלק מן המימון מגיע מסל שעות התרגום שלהם זכאים חירשים וחלקו מכיסם הפרטי.

בניגוד למתורגמנים לשפות מדוברות, מתורגמנים לשפת סימנים הינם כמעט תמיד מתורגמנים קהילתיים, מאחר ואלו המקומות בהם זקוק החירש לעזרה.

מה סוג התרגום הקשה ביותר?

"לכאורה התרגום האקדמאי קשה יותר בשל הקושי במציאת הטרמינולוגיה ובשל מחסרים במינוח. אבל החלק הבין-אישי הוא היותר קשה". במקום בו המתורגמן אינו רק מתורגמן נטו. יעל תיארה בפני מסע של משלחת לחו"ל שחבריה היו חירשים והיא שימשה כמתרגמת, אך למעשה היתה ה"כותל" של החירשים – מתרגמת, מתווכת, מגשרת, מלווה, מעין "כלבויניק". זאת משום שהמתורגמן הוא השער של החירשים לעולם השומע, ביחוד אם הסביבה היא עולם לא מוכר, ובשל לחץ הזמן לא ניתן לפזר את בקשות החירשים ליעדן, קרי למדריכים. בלית ברירה המתרגם עושה הכל לבד, גם לעזור לחירש למצוא את השרותים הקרובים ביותר.

לדעת יעל, יש במצבים אלה מן הדמיון למתרחש בבית המשפט. הסיטואציה מלחיצה, אך מצד שני המתורגמן אינו יכול לחנך את בית המשפט. המערכת המשפטית קשה להבנה – השפה, ההיררכיה, השופטים. לדוגמא: במשפט מסוים תרגמה יעל לחירש את המתרחש בבית המשפט ברגע מסוים. או אז אמרה השופטת: "את! תסתמי את הפה, אחרת נוציא אותך מהאולם". יעל נאלצה להסביר ללקוח את ההוראה שקיבלה ואכן הפסיקה לתרגם.

בבית המשפט הלחץ קיים מכל הצדדים – גם החירשים וגם המערכת עלולים לנסות לגרום לך להיות צד במשפט. על כן, אומרת יעל, יש להסביר לצדדים כי תפקידך מסתכם בתיווך לשוני ותו לא. יעל מציינת כי לאחרונה השכילו להבין זאת במערכת המשפטית, ולראיה באחד המשפטים שהתקיימו לאחרונה, בו הנאשם היה חירש, שכר כל צד מתורגמן משלו. לדבריה כל מתורגמן תרגם ללקוח שלו בלבד, ללא סיוע או ביקורת כלפי המתורגמן האחר.

שאלתי את יעל האם נעשו נסיונות להבהיר את מהות התפקיד ומורכבותו למערכת המשפטית. היא השיבה כי לפני עשר שנים נפגשו נציגי מלא"ח עם שופט מבית המשפט המחוזי בתל-אביב על מנת, להציג את תפקידם. כיום מאוד קשה לפעול במסגרת הארגון, שנלחם "להישאר מעל המים".

כאשר יעל מתרגמת בטיפול פסיכולוגי היא משתדלת לעשות פגישה מקדימה עם המטפל, ובו היא מגדירה את תפקידה כמתורגמנית במפגש – מה היא אמורה לעשות ומה לא.

בסיטואציה הרפואית, בה יעל תרגמה פחות, הינה לדעתה סיטואציה רכה יותר. תחום זה צמח בשנים האחרונות לטובה. יש מקומות בהם רופאים מקבלים בברכה את המתורגמן, אך לעתים עולות גם בעיות אתיות – לדוגמא רופא שלחץ על המתורגמנית לא לתרגם בפניו את ההוראות למתן תרופות, אלא הורה לה: "תתרגמי לו בחוץ את הכל". המתורגמנים מבינים את קוצר הזמן של הרופאים, אך צריכים להתעקש על ביצוע תפקידם כראוי.

"איך היית מתמודדת עם בעיות אתיות"?

תלוי מי מזמין התרגום, עונה יעל, אם זה הרופא או הלקוח. יש מכבש לחצים שמופעל על המתורגמן ולכן אי אפשר לדעת מה הוא יעשה באותו הרגע. תגובתו של המתורגמן תהיה תלויה גם בותק שלו במקצוע.

כיום, מספרת יעל, מתפתח שימוש במתורגמנית בחדר לידה. היא מספרת על מתורגמנית שאכן ליוותה חירשת בחדר לידה, ואחר כך חלקה את החוויה עם הסביבה. יעל תוהה האם הדבר אתי, משום שחווית הלידה היא של החירשת ולא רק של המיילדת. לא ברור לסביבה האם החירשת נתנה למתורגמנית את הסכמתה לחלוק חוויה אינטימית כזו עם העולם ולכן קיימת בעיה אתית.

יעל שוחחה עמי אודות הקוד האתי של המתורגמנים (ראו פירוט לעיל). הקוד מבוסס על הקוד האמריקאי למתורגמני שפת סימנים. פרט לכך, יש כללים ברורים לצורת הופעתם של המתורגמנים – הם לא אמורים להתבלט, ולכן לובשים בגדים בצבעים חלקים ובהתאם למעמד. מתורגמן לשפת סימנים צריך להבליט את הידיים ואסור לו לענוד תכשיטים שימשכו את העין.

במגמת התרגום לשס"י שתפתח ב"בית ברל" יתקיים קורס על הקוד האתי של המתורגמנים וכן קורסים למינוח משפטי ורפואי. אחת הדוגמאות למינוח משפטי – בשס"י אין מילה אחת להריגה, מאחר ושפת הסימנים נוטה לתאר, להיות classifier. לכן יש מילה ספציפית להריגה בעזרת סכין או אקדח, להתאבדות בתלייה או באמצעים אחרים וכדומה.

בארבע השנים האחרונות לא בוצע סקר הבודק את איכות המתורגמנים (בקרב נותני השירות, החירשים והמתורגמנים).

במקרים בהם כוללת עבודת המתורגמנות גם תיווך בין אזרח לנותן שירות ממסדי ("מתורגמנות קהילתית") מומלץ לקיים שיחת הקדמה עם נותן השירות לגבי העומד לקרות בשיחה, תפקיד המתורגמן וכד'.

בתרגום במשטרה ממליצה לדבר לפני התרגום עם השוטר. להגדיר את התפקיד – המתורגמן בחדר כאשר השוטר בחדר. זאת מאחר וגילתה על בשרה כי השוטרים עלולה להשתמש בה. כאשר רצתה פעם לצאת מהחדר אמרו לה השוטרים: "לא, תישארי ותדובבי אותו". פעם נוספת נשארה בחדר עם סרסור, השוטרים יצאו והחירש החל לשפוך את ליבו. לאחר מכן חזרו השוטרים וחקרו את המתורגמנית. כיום מקפידה יעל לצאת מהחדר גם מאחר ולדבריה לא תמיד נעים לשבת עם העבריינים, והיא מתרצת את יציאתה בתשובה מנומסת.

ניתן לראות כי יעל קבעה לעצמה כללי התנהגות במצבים בהם היא עלולה להקלע לאי-נעימויות במהלך ביצוע העבודה, בהעדר כללים במוסד בו היא נותנת את השירות.

התייעצות בין מתורגמנים לגבי מינוח – קיימת בהחלט. לדוגמא לפני זמן מה התקשרה ליעל עמיתה מתורגמנית וביקשה להסב את תשומת ליבה לגבי הסימן ל"אבו מאזן", ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר (הסימן קשור לשורש "איזון").

ביחס למימון המדינה לשירותי תרגום, מציינת יעל כי השירותים עדיין מוגבלים, אם כי ניתנים ביותר תחומים מאשר בעבר:

- השכלה על תיכונית

- תיכונים משולבים – מורה מתורגמנית מלמדת תלמידים חירשים ושומעים

- בתי משפט – מספק שירותי תרגום על פי תקנות פנימיות של בתי המשפט

- משטרה – כנ"ל, על פי חוק.

- משרד העבודה מממן כ 16-40 שעות שנתיות לרפואה, שירותים קהילתיים וכד'

בנוסף, מציינת יעל, מתגברת כיום מגמה להגדרת "קהילה נגישה" בישראל – מתנ"סים לדוגמא, מספקים שירותי תרגום לפעילויות במסגרתם. במערכת הרפואית, מציינת יעל, עדיין אין תקנות בנושא התרגום. לדעתה ההבדל נעוץ בעובדה שבמצבי חירום לא מדברים עם החולה ממילא. הטיפול פיזיולוגי וחודרני.

בתחום התרגום לשידורי טלוויזיה, קיים חוק לתרגום לתכנית אחת בשבוע אך אין הערכת שירות (לדוגמא יש תרגום לתכנית אך ה"עיגול" חתוך ולא רואים חצי מגופו של המתורגמן, מה שמשמעותי מאוד בשפת סימנים).

[1] www.nad.org , אתר האגודה לחירשים וכבדי שמיעה בארה"ב

[3] 56 Fed. Reg. 35544 - 35691 (July 26, 1991),

[4] . כיום השתרש בישראל המונח "הנגשה" כתיאור הפעולה להקלת הנגישות של שירות או מתקן זה או אחר לאנשים עם מוגבלויות

[6] סקירה מתוך www.criticallink.org/proceedingscl2/9.doc

[8] http://www.bbc.co.uk/ouch/columnists/caroline/160403_index.shtml

[9] http://www.rnid.org.uk/pdfs/human_rights_act_and_deaf_people.pdf

[10] www.dynopower.freeserve.co.uk/homepages/dda.htm

[11] יש לציין כי החוק באירלנד קובע כי אדם זכאי למתורגמן גם אם הינו עד במשפט, ולא רק נאשם.

[12] http://www.royaldeaf.org.uk/bslbda.htm

[13] http://www.bbc.co.uk/ouch/columnists/caroline/160403_index.shtml

[16] במקור bi-modal, כלומר בשפה ויזואלית ושפה מדוברת

[18] http://www.wadeaf.org.au/communication_access.shtml

[19] לאתר הבית של הועדה, www.humanrights.gov.au

[25] הצעת חוק של חברת הכנסת נחמה רונן פ/4043

[26] http://www.hearing.org.il/n-law.htm וכן מתוך מדריך זכויות ושירותים לקויי שמיעה בישראל.

[27] http://magazine.ort.org.il/scripts/article.asp?par=196&acl=4264&sct=967

[28] http://www.hearing.org.il/mevaker2002.htm וכן בדו"ח מבקר המדינה מספ' 52 ב (2001) בסעיף העוסק בנגישות לאמצעי תקשורת ומידע.

[29] http://www.hearing.org.il/hhadaha4.htm

[30] http://www.hearing.org.il/n-news.htm#terrorattack

[31] http://www.tzafonet.org.il/kehil/shemanet/ozenk/ozen8.htm

[32] http://www.hearing.org.il/n-faxiton26.htm#code וכן מטעם המכון לקידום החירש

תרגום לשפת סימנים –

עבודה סמינריונית כחלק מדרישות הקורס

ראיונות עם מתורגמנים לשפת סימנים ישראלית עמ' 23

מבוא

תרגום לשפת סימנים בעולם – חקיקה וישום

ארצות הברית

בריטניה

אוסטרליה

סיכום

הצעות חוק

חקיקה קיימת במדינת ישראל בנושאי חירשים ותרגום לחירשים

משטרה ומשפט

משרד העבודה והרווחה

משרד הבריאות

משרד התקשורת/רשות השידור

ראיונות עם מתורגמנים לשפת סימנים ישראלית

סיכום

מקורות

- קוד האתיקה של מתורגמנים לשפת הסימנים, פרסום מס' שת"ל/1192, תל אביב: אגודת החרשים בישראל.

- המכון לקידום החירש בישראל, עלון מידע, התשס"ג.