היחידה לבטיחות | אוניברסיטת בר אילן

בטיחות ביולוגית

רוב הנתונים אודות תאונות עבודה במעבדות ביולוגיות מצביעים, שבדרך כלל, קיימת אי-מודעות מספקת של העובדים לסיכונים פוטנציאלים אליהם הם עשויים להיחשף והדבר אמור במיוחד לגבי מעבדות המחקר. הסטטיסטיקה מציינת ש- 59% מהתאונות הקשורות לסיכונים ביולוגיים נגרמו במעבדות המחקר, לעומת 3.4% במעבדות תעשייתיות (וזאת בפרופורציה שווה למספר העובדים). הסיבה העיקרית לכך שמעבדות המחקר מועדות יותר לתאונות עבודה היא, שחוקרים ותלמידי מחקר לוקחים על עצמם סיכונים מיותרים הנובעים בדרך כלל מדחפים של סקרנות וציפייה לתוצאות המחקר. כאן, המהירות באה על חשבון הבטיחות ולפעמים אפילו ע"ח הדיוק בעבודה. הדיסיפלינות הרבות בהם עוסקים המחקר וכן האופי השונה של העבודה ממעבדה אחת לחברתה, מכתיבים דפוסי עבודה שונים בכל מעבדה והצטיידות במכשור שונה. לדוגמא, אין דומה במעבדה העוסקת בפתוגנים של צמחים לזו העוסקת בפתוגנים אנושיים. מעבדה העוסקת באימונולוגיה בטוחה יותר מאלו העוסקות בבקטריולוגיה, בוירולוגיה או במחקר הסרטן.

I. שטחי מחקר ביולוגיים בעלי פוטנציאל סיכון גבוה לאדם

1. בקטריולוגיה.
2. וירולוגיה ו-AIDS .
3. סרטן.
4. חיות ניסוי.
5. ביולוגיה מולקולרית והנדסה גנטית.
6. מחקרים בתאים חיים, שורות תאים וחומרים ביולוגיים ממקור הומני - דם הומני ומוצריו, נוזלים שונים כגון זרע, רוק (במיוחד אמור הדבר לגבי רוק המגיע מרופא שיניים), זיעה, הפרשות אחרות של מערכות העיכול הנשימה והמין וכו'.

II. גורמי סיכון
1. דפוסי עבודה לקויים - הידבקויות במעבדה מתרחשות כתוצאה מחדירת הפתוגן דרך העור, דרכי הנשימה והעיכול. נמצא, שרוב ההידבקויות (כ- 80%) נגרמות ע"י זיהום אוויר המעבדה ע"י הפתוגן, ויתר ההידבקויות (20%) נגרמות ע"י תאונות עבודה כמו: דקירה במחט מזוהמת, שימושי פה של הפיפטה וטיפול לקוי בחיות. זיהום אוויר המעבדה נובע מנוהלי עבודה ומשמעת לקויים, כגון: עבודה ללא חלוק, התזת פתוגנים ע"י מזרק, צנטריפוגה בלתי מאוזנת וסוניקציה היוצרים תרסיסים (Airosols) המרחפים זמן רב באוויר. לכך יש להוסיף הזנחה, כמו: אי חיטוי שולחנות העבודה, אי רחיצת ידיים לפני ואחרי כל ניסוי ושירותי ניקיון לא מספקים.
2. חיות מעבדה - ברוב המקרים מהוות אלה גורם להעברת מחלות לאדם (נדיר יותר המצב ההפוך, מהאדם לחיה, אך גם זה קיים). המתרחשת בעת טיפול שיגרתי בחיות נגועות. בנוסף, נמצאו מקרים של אלרגיות לפרווה, הפרשות, ריחות וטפילים של החיות. נמצא שהתאונה השכיחה ביותר היא הזרקה עצמית או הזרקה לעוזר המחזיק את החיה. ניתן למנוע מקרים כאלו ע"י שימוש במתקנים להחזקת חיות, וכן עבודה במנדף ביולוגי ובכך לאפשר עבודה בטוחה ונוחה הן לחיה והן לעובד. הפרשות של חיות מכילות לעתים למעלה ממיליארד מיקרואורגניזמים לגרם! מכאן, נודעת החשיבות בסילוק פסולת זו ולנהוג בה כמקור פוטנציאלי להדבקה. כמו כן חשוב לעבוד עם חלוק נקי, להקפיד על ניקיונם של הכלובים ולדאוג להתקנת מערכת אוורור יעילה ומתוכננת היטב בחדרי החיות ולעבוד במנדף מתאים.
3. מוצרי דם אדם - מדם אדם מפיקים שורה ארוכה של מוצרים המשמשים לצורכי מחקר ותרפיה (גורמי קרישה, נוגדנים, אינטרפרון, לימפוקינים, אנטיגנים שונים, כדוריות דם אדומות, מצעים לבקטריולוגיה ולסרולוגיה וכו'. יש לציין, כי הסיכונים העיקריים הכרוכים בשימוש תאי דם ומוצריו קשורים בעיקר לזיהומו של הדם בוירוסי הצהבת למיניהם (בעיקר טיפוס B) והאידס. ההדבקה יכולה להתרחש ע"י: דקירה, בליעה, זיהום דרך העור (במקרה של פצע פתוח). לא צוינו מקרים של הידבקות בצהבת דרך הנשימה, אף על פי כן, חובה לעבוד במנדף ביולוגי מסוג Biohazard .
4. וירוס HIV- גורם מחלת ה- AIDS הכניס מימד חדש בתודעת הבטיחות, וזאת מפאת חומרת המחלה ובשל אי הידע על האופי האפידמיולוגי והאימונולוגי שלה. כאן נוקטים באמצעי זהירות מקסימליים.
5. ביולוגיה מולקולרית והנדסה גנטית - בניגוד לעבר, בו החששות מהבלתי נודע, (של "לאן זה מוביל: החוקר יכול להנדס וירוסים חדשים, ולשנות את המטען הגנטי של תאים חיים"), כיום סבורים שהסיכון הכרוך בעבודה זו, מבחינה ביולוגית נטו, הוא זניח ביותר, אלא אם עובדים בחיידקים ובוקטורים אשר כשלעצמם הם בעלי סיכון גבוה, ללא קשר להנדסה הגנטית: התאים והזנים המהונדסים הם בעלי הסתגלות פחותה לסביבה, וע"כ שורדים פחות בתנאי סביבה טבעיים. למרות זאת, גם כאן מומלץ על משנה זהירות.