עמ' 18

מיסים יח/1 (פברואר 2004) ה-18

ט.א.ש בניה והשכרת נכסים נ' פקיד שומה באר-שבע

מחוזי

אזרחי

מס הכנסה

 

הנושא: שלילת הטבות של מפעל מאושר לפי חוק עידוד השקעות הון

 

בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע

מס' תיק: עמ"ה 520/98

בפני כב' השופטת ר. אבידע, סגן נשיא

המערערת:ט.א.ש בניה והשכרת נכסים

המשיב:פקיד שומה באר-שבע

ניתן ביום: 31.12.2003

 

העובדות:

 

1.     למערערת, חברה פרטית, מבנה תעשייתי שנבנה על קרקע שבחלקה היתה שייכת לבעלי מניותיה ובחלקה למת"ד.

 

2.     בסמוך לאחר חתימת הסכם בין מת"ד למערערת, שעניינו הקמת מבני תעשיה והשכרתם למת"ד, הגישה המערערת בקשה לאישור תוכנית עפ"י החוק לעידוד השקעות הון. מטרת התוכנית כמפורט בבקשה היתה בניית מבנה תעשיה לשם השכרתו למפעל מאושר.

 

3.     לימים, ניתן למערערת כתב אישור לתוכנית במסלול ההטבות על פי החוק. האישור התייחס למבנה התעשייה והוא הותנה, בין היתר, בכך ש"51% לפחות משטח המבנים יושכרו לראשונה למפעלים תעשייתיים שהם מפעלים מאושרים עפ"י החוק, וזאת לתקופה של 7 שנים לפחות". המערערת תבעה פחת מואץ והטבות על פי החוק ודיווחה על הכנסתה מדמי השכירות כהכנסה פטורה.

 

4.     חברת מת"ד הגישה, אף היא, בקשה לאישור תוכנית השקעה למרכז ההשקעות. הבקשה התייחסה לפיתוח שלבי פלסטיק על פי פטנט שפותח. כתב האישור שניתן למת"ד בוטל. על-כן,  המשיב שלל את הטבות המס אותן תבעה המערערת מכוח החוק, וחייבה במס. מכאן הערעור.

 

נפסק:

 

1.     אין לקבל את טענת המערערת לפיה "בנין תעשייתי" זכאי להטבות רק משום שבעת שהושכר לראשונה היה השוכר מפעל מאושר. ודוק: אחד מהתנאים שבכתב האישור שניתן למערערת, היה שעליה להשכיר את המבנה לראשונה למפעל מאושר "לתקופה של 7 שנים לפחות". דהיינו, לצד הדרישה בדבר השכרה לראשונה למפעל מאושר, קיימת אף הדרישה שההשכרה תהיה למשך 7 שנים.

 

2.     לשיטת המערערת, בכדי לזכות בהטבות, די להשכיר מבנה למפעל מאושר, אפילו שלמחרת היום המפעל המאושר שהמבנה הושכר לו, חדל לפעול. אימוץ טיעון שכזה אינו עולה בקנה אחד עם מטרות החוק.

 

3.     יחד עם זאת, אין לשלול קיומם של מקרים בהם האיזון בין מטרות החוק ושיקולי הצדק יצדיק מתן הטבות לנישום בשל היות עִסקו "בנין תעשייתי", גם אם בוטל כתב האישור למפעל המאושר שלו הושכר הבניין. בנסיבות שבענייננו, כאשר קיימת זהות בין בעלי המניות והמנהלים של שתי החברות, המערערת ומת"ד, אין מקום לטענת הסתמכות. לכן, לאור האמור, ומאחר שמת"ד לא עמדה בתנאים, כפי שאף ניתן ללמוד מכך שכתב האישור שניתן לה בוטל למפרע, המערערת לא עמדה בתנאי כתב האישור שניתן לה.

 

4.     המשיב זכאי היה לשלול הטבות במס מכוח כתבי אישור וזאת ללא צורך בהמתנה להחלטה של מרכז ההשקעות. זאת מהטעם שהמשיב לא שלל את מעמדה של מת"ד כמפעל מאושר, אלא שקבע - כפי שהיה מוסמך - שבנסיבות התנאים בכתב האישור לא קוימו, ולכן המערערת אינה זכאית להטבות.

 

הערעור נדחה.

 

 

עמ' 123

בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע

עמ"ה 520/98

 

בפני:                                        כב' השופטת ר. אבידע - סגן נשיא

 

המערערת:                              ט.א.ש בניה והשכרת נכסים בע"מ

                                                  ע"י ב"כ עוה"ד י. מהולל וא. דובב

 

נגד

 

המשיב:                                   פקיד שומה באר-שבע

                                                  ע"י ב"כ עו"ד מ. פורת מפרקליטות מחוז דרום

 

 

פסק דין

 

השאלה הטעונה הכרעה הינה האם זכאית המערערת להנות מהטבות המס אותן תבעה על פי החוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959 (להלן: "החוק").

 

לטענת המערערת זכאית היא להטבות, משעמדה בדרישות החוק על פי כתב אישור שהוצא לה בהתאם לחוק. המשיב, לאחר שדחה את טענות המערערת, קבע את הכנסתה בצו על פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") - מכאן הערעור בענייננו.

 

א.      העובדות

 

1.       הצדדים הגישו רשימת עובדות מוסכמות. עיקרן של העובדות הוא:

 

א.      המערערת הינה חברה פרטית המוחזקת ע"י האחים אהרון ושמואל טביביאן בחלקים שווים. אהרון טביביאן משמש, ושימש, כמנכ"ל המערערת. האחים טביביאן מחזיקים, והחזיקו, גם במניותיה של חברת מרכז תריסי הדרום בע"מ (להלן: "מת"ד"), אף זאת בחלקים שווים, כאשר גם במת"ד אהרון טביביאן משמש, ושימש, כמנהלה.

 

ב.       למערערת מבנה תעשייתי. בשנת 1992 לא היו למערערת פרט למבנה זה נכסים נוספים, או פעילות כלכלית אחרת. המבנה התעשייתי נבנה על קרקע שבחלקה היתה שייכת לאחים טביביאן ובחלקה למת"ד. חלק מהזכויות בקרקע הועברו למערערת ללא תמורה מהאחים טביביאן.

 

ג.       ביום 3.1.91 נחתם הסכם בין מת"ד למערערת שעניינו הקמת מבני תעשיה והשכרתם למת"ד.

עמ' 124

ד.       ביום 16.1.91 הגישה המערערת בקשה לאישור תוכנית, כמשמעות מונח זה בחוק. מטרת התוכנית כמפורט בבקשה, בניית מבנה תעשיה לשם השכרתו למפעל מאושר לפי החוק.

 

ה.      ביום 1.1.92 נחתם חוזה שכירות בין המערערת למת"ד, לפיו הושכרו מבני תעשיה שנבנו ע"י המערערת למת"ד. מת"ד שילמה למערערת בשנת 92 סכום של 1,150,292 ש"ח בגין דמי שכירות לשנים מ-92 עד 95.

 

ו.       ביום 9.9.93 ניתן למערערת כתב אישור לתוכנית במסלול ההטבות על פי החוק. האישור התייחס למבנה התעשיה.

 

ז.       המערערת תבעה פחת מואץ והטבות על פי החוק ודיווחה על הכנסתה מדמי השכירות כהכנסה פטורה.

 

ח.      חברת מת"ד הגישה בקשה לאישור תוכנית השקעה למרכז ההשקעות ביום 14.7.90. הבקשה התייחסה לפיתוח שלבי פלסטיק על פי פטנט שפותח.

 

ביום 5.1.92 ניתן למת"ד כתב אישור מאת מרכז ההשקעות.

 

כתב האישור, התנה, בין היתר, את קבלת ההטבות מכוחו, במילוי הוראות החוק, התנאים הקבועים בו, ותוכנית שיווק שמת"ד הציעה.

 

ביום 19.8.93 ניתן למת"ד אישור לביצוע התוכנית המאושרת.

 

כתב האישור שניתן למת"ד בוטל ביום 3.2.99.

 

ט.      המשיב שלל את הטבות המס אותן תבעה המערערת מכוח החוק, וחייבה במס בסך 480,238 ש"ח, כמפורט בשומה נשוא הערעור.

 

2.       בנוסף לעובדות המוסכמות, הגישו הצדדים ראיות מטעמם - תצהירים אליהם צורפו מסמכים רלבנטיים. המצהירים נחקרו. אתייחס להלן, ככל שיהיה צורך בכך, לעובדות שנטענו - מעבר לעובדות המוסכמות.

 

ב.      האם המערערת עמדה בתנאי כתב האישור ובתנאי החוק

 

3.       בכתב האישור שניתן למערערת ביום 9.9.93 להקמת בניין תעשייתי, צויין כי מילוי הוראות החוק והתנאים המפורטים בכתב האישור הינם תנאי הכרחי לקבלת ההטבות שכתב האישור מקנה. בין יתר התנאים הנזכרים בכתב האישור, נכלל לפיו "51% לפחות משטח המבנים יושכרו לראשונה למפעלים תעשייתים שהם מפעלים מאושרים עפ"י החוק, וזאת לתקופה של 7 שנים לפחות. מפעל מאושר לצורך זה הוא מפעל תעשייתי, אשר בתוכניתו כלולה שכירת בנין כאמור ואשר טרם חלפו שמונה שנים מיום אישור התוכנית שלו".

עמ' 125

הסיפא שבתנאי המובא לעיל מצויה בהגדרה "לבנין תעשייתי" שבסעיף 40א בחוק.

 

4.       לטענת המערערת (סעיף 12 לסיכומיה) "כתב האישור דורש אך זאת - השכרת המבנה "לראשונה" ל"מפעל מאושר" על פי החוק, ואינו דורש השכרת המבנה למפעל מאושר העומד בתקופה מאוחרת כלשהי בתנאי כתב האישור שניתן לו כפי שטוען, שלא בצדק, המשיב".

 

המערערת מבססת את טענתה על האמור בסעיף 40א לחוק, שם הוגדר "בנין תעשייתי" כבניין שהוקם בהתאם לתוכנית מאושרת ואשר "יושכר לראשונה למפעל מאושר". מכך שנאמר "לראשונה" מבקשת המערערת ללמוד כי המועד הקובע לגבי שאלת עמידתו של "בניין תעשייתי" בתנאי של השכרה למפעל מאושר, הוא היות המפעל המאושר כזה בתחילת תקופת השכירות.

 

המערערת הוסיפה וטענה כי עמדת המשיב, לפיה המשכיר יהיה זכאי להטבות רק אם השוכר ישמור על מעמדו כמפעל מאושר, משוללת הגיון.

 

5.       אינני מקבלת את טענת המערערת לפיה "בנין תעשייתי" זכאי היה להטבות רק משום כך שבעת שהושכר לראשונה היה השוכר מפעל מאושר. כמצוטט לעיל, אחד מהתנאים שבכתב האישור שניתן למערערת, היה שעליה להשכיר את המבנה לראשונה למפעל מאושר "לתקופה של 7 שנים לפחות". עולה מהאמור כי לצד הדרישה בדבר השכרה לראשונה למפעל מאושר, קיימת אף הדרישה שההשכרה תהיה למשך 7 שנים.

 

לשיטת המערערת בכדי לזכות בהטבות, די להשכיר מבנה למפעל מאושר, אפילו שלמחרת היום המפעל המאושר שהמבנה הושכר לו, חדל לפעול. אימוץ טיעון שכזה אינו עולה בקנה אחד עם מטרות החוק.

 

יחד עם זאת, אין לשלול קיומם של מקרים בהם האיזון בין מטרות החוק ושיקולי הצדק יצדיקו מתן הטבות לנישום בשל היות עיסקו "בנין תעשייתי", גם אם בוטל כתב האישור למפעל המאושר שלו הושכר הבנין. בנסיבות שבענייננו, כאשר קיימת זהות בין בעלי המניות והמנהלים של שתי החברות, המערערת ומת"ד, אין מקום לטענת הסתמכות. לכן, לאור האמור, ומאחר שמת"ד לא עמדה בתנאים, כפי שאף ניתן ללמוד מכך שכתב האישור שניתן לה בוטל למפרע, המערערת לא עמדה בתנאי כתב האישור שניתן לה.

 

ג.       האם רשאי היה המשיב להוציא למערערת את הצו נשוא הערעור בטרם בוטל האישור שהוצא למת"ד

 

6.       כתב האישור שניתן למת"ד בוטל למפרע ביום 3.2.99. הצו נשוא הערעור הומצא למערער עוד ביום 11.11.98. נטען על ידי המערערת (סעיף 14 לסיכומים) "בסמכותו של המשיב לאשר או לשלול הטבות במס מכוח כתבי אישור שניתנו לנישומים, אולם מכאן ועד שלילת מעמד של "מפעל מאושר" מאת נישום, עוד ארוכה הדרך".

עמ' 126

7.       מר אבו ג'מעה, המצהיר מטעם המשיב, שטיפל בתיקה של המערערת בשלב ב', התייחס בעדותו לסמכותו בעניין מתן הטבות מס מכוח החוק (עמ' 17 לפרוט'). העד הסביר כי בדק אם מת"ד עמדה בתנאי כתב האישור שהוצא לה ומצא שלא עמדה. כדי להגיע לקביעה זו לא נזקק העד להחלטה של מרכז ההשקעות.

 

8.       בענייננו, אכן לא היה צורך בהמתנה להחלטה של מרכז ההשקעות. פקיד השומה לא שלל את מעמדה של מת"ד כמפעל מאושר, אלא שקבע - כפי שהיה מוסמך - שבנסיבות התנאים בכתב האישור לא קויימו, ולכן המערערת אינה זכאית להטבות לפי חוק.

 

ד.      האם ידעו מנהלי המערערת כי מת"ד לא תעמוד בתנאי "כתב האישור"

 

9.       די היה באמור לעיל כדי לדחות את הערעור, שכן לנוכח היחסים המיוחדים שבין המערערת למת"ד, לא עומדת למערערת טענת ההסתמכות, גם לו היתה נטענת. על מערכת היחסים המיוחדת בין מת"ד למערערת ניתן ללמוד, לא רק מזהות בעלי המניות והמנהלים של שתי החברות, אלא אף מהמוסכם ביניהן, כעולה מנספח א' לעובדות המוסכמות.

 

10.    נטען על ידי המערערת כי יש לדחות טענת המשיב (בסעיף 6(ב) להודעה המפרשת את נימוקי השומה) כי בעת ההשכרה למת"ד ידעו מנהליה - שהם גם מנהלי המערערת - כי מת"ד אינה עומדת בתנאי כתב האישור. המערערת מסתמכת בטיעוניה גם על האמור על ידי מר אבו ג'מעה בעדותו כאשר אישר (עמ' 12 לפרוט') "... לא התעסקתי בשאלה מתי התברר שהחברה לא עמדה בתנאי השיווק". לטענת המערערת רק בתום שנת 1993 יכלו מנהלי מת"ד לדעת אם החברה עמדה בתוכנית היצוא שקיבלה על עצמה, שכן על פי התוכנית היה עליה לייצא החל משנת 1993.

 

לצורך הכרעה בשאלה מתי ידעו מנהלי מת"ד כי היא אינה עומדת בתנאי כתב האישור, יש לבדוק את מהות בקשתה של מת"ד לקבל מעמד של מפעל מאושר והן לבחון מה נכתב ב"כתב האישור".

 

11.    בבקשה לאישור תוכנית השקעה (נספח ה' לעובדות המוסכמות) צויין כי מטרת ההשקעה פיתוח מפעל ליצור שלבי פלסטיק. מוצר זה, נרשם בבקשה, פותח על ידי פרופ' רז "... וזכויותיו נרכשו ע"י המפעל. המוצר הינו חדשני ובלעדי בעולם ורשום כפטנט".

 

בכתב האישור שניתן למת"ד ביום 5.1.92 (נספח ו' לעובדות המוסכמות) צויין גם התנאי של "ביצוע תוכנית השיווק המפורטת מיום 5.8.91..." הפרת תנאי זה נאמר שם "תהווה עילה לביטול כתב האישור".

 

עמ' 127

12.    לעומת הרשום בבקשה לאישור השקעה התברר מעדותו של אהרון טביביאן, המצהיר מטעם המערערת (עמ' 4 לפרוט') כי אין הוא יודע אם ד"ר רז רשם פטנט בנושא של יצור שלבי תריסים אם לאו. כל שהיה בידי המערערת היה "הסכם ידע" (מוצג נ/2). מהסכם זה עולה שהמערערת קיבלה, בכפוף לתנאים כפי שפורטו בהסכם, אופציה לרכישת זכויות לפטנט, שכאשר הסכם הידע נחתם, עדיין היה בשלב של בקשה להוצאת פטנט.

 

נטען על ידי מר אבו ג'אמע בתצהירו כי מבדיקה של דוחותיה של מת"ד לשנת 1991 ושנים שקדמו לה, עולה כי לא צויין בהם דבר לגבי רכישת זכויות לפטנט או אופציה לרכישת זכויות אלו. יתר על כן, צויין בתצהיר, כי לא עלה בידי שלטונות המס לאתר פטנט התואם את תיאור הפטנט המתואר בבקשה לאישור תוכנית ההשקעה.

 

למרות הנטען בתצהיר אבו ג'אמע לא המציאה המערערת ראיות, שמטבע הדברים אילו היה ממש בבקשה לאישור תוכנית ההשקעה, היו אמורות להיות ברשותה, או ברשות מת"ד, כדי לסתור את הנאמר בתצהיר אבו ג'אמע.

 

13.    תימוכין לגרסת המשיב שכבר בשנת 1992 ידעו מנהלי מת"ד, שהם גם מנהלי המערערת, על כך שמת"ד לא תעמוד בכתב האישור ניתן למצוא ברישום של סיכום ישיבה שהתקיימה ביום 29.4.92 בין שמואל מרדכי לבין אהרון טביביאן ושמעון יסלוביץ בעניין עמידתה של מת"ד בתנאי כתב האישור (נספח א' לתצהיר אבו ג'אמע).

 

נאמר באותו רישום כי מת"ד "... מתקשה לעמוד בסעיף הייצוא אשר בתוכנית השיווק, עקב כשלונו של פטנט רשום עליו בעיקר התבססה תוכנית השיווק". כן נאמר שם כי מת"ד "ביקשה את ביטולו של סעיף הייצוא, עקב הנסיבות המפורטות לעיל".

 

ניתן להניח כי על כשלונו של הפטנט, שהמצהיר מטעם המערערת לא ידע אם נרשם אם לאו, לא נודע למנהלי מת"ד/מנהלי המערערת, רק ביום 29.4.92, אלא זמן מה קודם לכן.

 

14.    בתגובה לסיכומי המשיב טענה המערערת כי התייחסות המשיב בסיכומיו לכתב האישור של מת"ד, הרקע לבקשה, עניין הפטנט וכו', הינו בבחינת "התעסקות פרטנית" בענייניה של מת"ד אשר "איננה כלל ממין העניין...". הנושאים האמורים הועלו, כאמור, בתצהיר מטעם המשיב, והיתה התייחסות אליהם בחקירות של המצהירים. לצורך שאלת "ידיעתם" של מנהלי המערערת, שאלה אשר נידונה בסיכומי המערערת - פרק ב' - עניינים אלה רלבנטיים. מת"ד אכן, כנטען בתגובה לסיכומי המשיב, לא היתה צד להליכים בערעור זה, ואולם מנהלה, שהוא גם מנהל המערערת, העיד.

עמ' 128

15.    לנוכח הראיות שהוצגו על ידי המשיב באשר לאי עמידתה של מת"ד בתנאי כתב האישור, ובהעדר ראיות לסתור מטעם המערערת, הוכחה על ידי המשיב גירסתו כי המערערת ידעה כבר בשנת 1992, בעת שהושכר המבנה למת"ד, כי מת"ד לא עומדת, ולא תעמוד בתנאי כתב האישור.

 

ה.      המערערת לא קיבלה אישור ביצוע; בתוכניתה של מת"ד לא נזכר שכירתו של מבנה תעשייתי

 

16.    בעקבות הרשום בהודעה המפרשת את נימוקי השומה, התייחסה המערערת בסיכומיה גם לטענות האמורות. נראה כי המשיב בסיכומיו זנח טענות אלו, ומכל מקום, כעולה מתצהיר אבו ג'אמע, לא עליהן ביסס את השומה. לפיכך, הנני נמנעת מלדון בטענות הללו.

 

ו.       סיכום

 

17.    משנדחו טענות המערערת ולנוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.

 

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ש"ח. סכום זה יהיה צמוד למדד הידוע היום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלומו המלא בפועל.

 

ניתן היום ו' בטבת, תשס"ד (31 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.

 

( ‑ ) סגן נשיא