אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 569

פרשת בראשית, תשס"ה

הויכוח על פירוש ר' סעדיה גאון לבראשית ב:ו

יאיר האס

תלמיד מחקר במחלקה לתנ"ך

 

 ( ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ-לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. (ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח, כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. (ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

 

בתרגומו לתורה תרגם רס"ג (882 – 942) את בראשית ב:ו בצורה מפתיעה: "וגם אד לא היה עולה מן הארץ כדי להשקות את פניה".1 את ההיפוך הזה של משמעות הפסוק היטיב להסביר רד"ק (1160 – 1235) בפירושו על אתר: "הגאון רב סעדיה פירש: 'ואיד' – ולא איד, ו'לא' שזכר או 'אין' עומד במקום שניים, וכן פירש כי לא היה בתחילת העולם לא אדם שיזרע ויטע, ולא איד שיעלה וישקה". לדעת רס"ג המילה "אין" שבפסוק ה מוסבת גם על פסוק ו הממשיך את ההסבר מדוע "כֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וכו'". במילונו המקראי2 חזר רד"ק על אותו ההסבר והוסיף: "אלא ברא הקב"ה בגזרותיו הכל מתוקן, ונכון הוא זה הפירוש מכל אשר מפרשים בו". רד"ק מזדהה עם תפיסתו של רס"ג, ומוסיף נימוק תאולוגי: הקב"ה ברא עולם שהיה מושלם מכל בחינה מעת בריאתו, ואין בריאת הצומח תלויה באד שיעלה מן הארץ, אלא זוהי פעולה עצמאית של הקב"ה.

גם ר' יצחק אברבנאל (1437 – 1508) מזכיר את דעתו של רס"ג, אבל דוחה אותה מכול וכול:

פירש הגאון רב סעדיה ... 'ואד יעלה מן הארץ' – ולא איד, רוצה לומר שאמרו 'ואדם אין' מושך עצמו ואחר עמו, כאלו אמר: ואדם אין ואין אד עולה מן הארץ. אבל פשט הכתוב אינו סובלו". 3

אברבנאל לא טרח להסביר מדוע לדעתו פרשנותו של רס"ג איננה אפשרית במסגרת כללי הלשון והסגנון המקראיים, אולי משום שהתנגדותו להבנת רס"ג נובעת מסיבה עקרונית שבגללה אין להעלות על הדעת שלכך התכוון הכתוב.

לדעתנו, ניתן להסביר את המחלוקת לגבי פירוש רס"ג לבראשית ב:ו מתוך הוויכוח הביניימי בשאלה אם אפשרי מקרא קצר שחסרה בו מילת השלילה. כבר בדור הראשון של מפרשי ספרד ישנה התייחסות מעניינת לנושא. מנחם בן סרוק (900 – 970) מבאר במילונו המקראי 4 פסוקים כגון: "לא רבים יחכמו, וזקנים יבינו משפט" (איוב לב:ט) על דרך הכלל "'לא' אחד עומד במקום שניים" ( = לא רבים יחכמו, וזקנים לא יבינו משפט). אלא שלצד הפסוקים הבינריים, שבהם שני משפטים קצרים, הביא מנחם גם את הפסוק "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבֻשל במים" (שמ' יב:ט), שבו משפט אחד בלבד, והדבר עורר את תגובתו החריפה של דונש בן לברט (920 - 990):

כתבת בספרך: יש לנו מלה עומדת במקום שניים, כמו: 'לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט', היה ראוי לכתוב: ולא זקנים יבינו משפט... ואמונה אומן כי באלה הצדק כתבת. אבל באמרך כי כמוהם: 'אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים', בניינך חרבת. כי אין לנו צורך להוסיף עליו 'לא' ולא 'אל'. 5

דונש מסכים לדעתו של מנחם ורואה בפסוקים הללו היקרויות של מקרא קצר שחסרה בו מילת השלילה, אלא שלדעתו הפסוק בשמות אינו רלוונטי בהקשר זה, הואיל ויש בו משפט אחד בלבד שבו ממילא ה"לא" שבראשו מוסב על המשפט כולו. ואולם, נראה שמנחם בן סרוק השווה את הפסוקים בעלי שני המשפטים דווקא לפסוק בשמות, כדי להבהיר למה התכוון כאשר קבע כי "'לא' אחד עומד במקום שניים". כשם שהדבר ברור במשפט האחד, כך גם בפסוקים הבינריים כל הפסוק מוסב על ה"לא" שבתחילתו, ואין בו חסרון. לדעת דונש, את ה"לא" שבראש הפסוק יש להוסיף גם בחלקו השני, כדי שיובן כראוי.

רוב פרשני ימי הביניים היו בדעה שיש במקרא מקרים של חסרון מילת השלילה, ומבחינתם לא היו לדיון בין מנחם לדונש שום השלכות פרשניות. אבל לפרשן כמו ר' אברהם אבן עזרא, ששלל מכול וכול את האפשרות של מקרא קצר שחסרה בו מילת השלילה, התפיסה של מנחם בן סרוק הייתה בעלת השלכות חשובות. בפירושו לדב' כ:יט קובע ראב"ע כי "יתכן בכל לשון לקצר לאחוז דרך קצרה... רק מלת 'לא' לא יתכן להיותה נחסרת, כי הטעם יהיה להפך". ברם, דבר זה לא מנע מראב"ע מלבאר את הפסוק באיוב ל"ב (ופסוקים נוספים) בדומה למנחם: "'לא רבים יחכמו' - ישמש לו ולאחר, וכן הוא: ולא זקנים יבינו". אין ספק שראב"ע נשען כאן על תפיסתו של מנחם ולא על תפיסתו של דונש, ושלדעתו משמעות הכלל "'לא' הראשון עומד במקום שניים", אין פירושו שהפסוק חסר, דהיינו שזהו מקרא קצר.

     לאברבנאל יש מגמה לצמצם את מספר היקרויותיה של תופעת המקרא הקצר במקרא. למשל, על דברי שר המשקים לפרעה, "ויהי כאשר פתר לנו כן היה: אֹתי השיב על כני ואֹתו תלה" (בר' מא:יג), העיר רש"י: "'השיב על כני' - מי שבידו להשיב, והוא פרעה... הרי מקרא קצר ולא פירש מי השיב, לפי שאין צריך לפרש מי השיב". אברבנאל ביאר: "ויוסף הנזכר (בפסוק הקודם), אותי השיב על כני בפתרונו, שאמר שאשוב על כני". אברבנאל מוכן להידחק מבחינה פרשנית, ובלבד שלא לקבוע כי הנושא חסר מן המשפט.

     לאור זהירותו של אברבנאל מן ההסתמכות על המקרא הקצר כדרך פרשנית לגיטימית, לא יהיה זה בלתי-סביר להניח שגם הוא, כראב"ע, שלל את האפשרות שהכתוב יחסיר את מילת השלילה, ובכך יבלבל את הקורא. כמו מנחם בן סרוק וראב"ע כך גם אברבנאל סבור שהפסוקים שבהם 'לא אחד עומד במקום שניים' אינם מקרים של מקרא קצר.6 אבל קשה ליישם את הכלל הזה על בר' ב:ו, לא רק משום שאין כאן פסוק סימטרי עם קצב זהה בשני חצאיו, שבו המשכת מילת השלילה מתחייבת כדי למנוע סתירה פנימית בפסוק, אלא גם משום שלדעת אברבנאל חלוקת הפסוקים בתורה משקפת מסורת המחייבת מבחינה פרשנית. 7 לכן, בעיני אברבנאל משיכת המילה "לא" מפסוק אחד לחברו, והתייחסות אליו כמקרא קצר החסר את מילת השלילה, בלתי אפשרית. רד"ק, לעומת זאת, החזיק בתפיסתו של דונש בן לברט, כפי שמשתמע מן הדרך שבה הוא מאפיין פסוקים כגון איוב לב:ט: "חסרון המילים בזכור המלה בסמוך",8 ומכאן שלדעת רד"ק ייתכנו מקראות קצרים החסרים את מילת השלילה.

 

 

 

 



1     מהדורת קאפח, 19.

2     'ספר השורשים' , שורש אי"ד.

3      הפירוש לבראשית ב, שאלה ד.

4      ' המחברת ', שורש ה"י.

5      'תשובות דונש בן לברט' , מהדורת פיליפובסקי, 48

6      ראה פירושיו לבמ' כג:יט; ישע' י:כו, כג:ד, מב: ח; יח' טז:מז.

7     ראה 'נחלת אבות' , מהדורת  זילברמן, 30.

8     'ספר המכלול' , מהדורת ריטנברג, 51.