אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 856

פרשות תזריע-מצֹרע ויום העצמאות, תש"ע

יחסו של הרב מאיר מאזוז למדינת ישראל

ד"ר אהרן ארנד

המחלקה לתלמוד

אחד מחכמי התורה המיוחדים בדורנו הוא הרב מאיר מאזוז, הידוע בחתימת שמו נאמ"ן ס"ט (נאום מאיר נסים סיפי טב). הרב מאזוז נולד בשנת 1945 בתוניס, [1] עלה לארץ ישראל בשנת 1971 וייסד את ישיבת 'כסא רחמים' בבני ברק. מאז הוא עומד בראשה ונחשב רבם של יוצאי תוניסיה. מלבד היותו פוסק חשוב השולט בים התלמוד וההלכה הוא בקיא גם בתחומים פחות מוכרים בעולם הישיבות, כגון מקרא, מסורה וטעמים, לשון, פיוט, חכמת העיבור וקבלה. הרב מאזוז נתחנך כמנהג בני תוניסיה לכתוב חידושי תורה מגיל ילדות על מנת להתרגל לכתוב בשפה ברורה ובשכל ישר. [2] במשך שנים רבות כותב הרב מאזוז בירחון 'אור תורה' ובבימות אחרות מאמרים תורניים, תשובות הלכתיות, ביוגרפיות על גדולי ישראל, תיאורים על מנהגי תוניסיה, הסכמות בלשון מליצית-חרוזית [3] ועוד. פעילותו הספרותית העיקרית היא עריכת ספרים של חכמי תוניסיה, הכוללת מבואות ומאות הערות מחכימות, ודומה שבזה הגדיל לעשות יותר מכל חכמי ימינו, וניתן לומר במליצה: 'ר' מאיר מעיר לארץ'. הרב מאזוז משיב בכתב לכל הפונים אליו בכל התחומים, והכול נהנים מהסגנון ומהידע. פסיקתו מבוססת בעיקר על מסורת רבני תוניסיה תוך מתן משקל רב לפסקי הרב עובדיה יוסף. [4] הספר "מקור נאמן" כולל אלף תשובות קצרות מעטו של הרב מאזוז [5] בתחומי ההלכה, מיעוטן גם בהשקפה, חינוך ודקדוק. להלן נציג בקצרה את דעתו על מדינת ישראל, צה"ל ומועדי המדינה. [6]

א. מדינת ישראל

לדעת הרב מאזוז, "אין ספק שהמדינה היא רצון אלוקים, ולאט לאט כל התועים יחזרו בתשובה שלימה" (סי' תתקלא). על השאלה אם תקופתנו היא 'אתחלתא דגאולה', הוא עונה שקשה להכריע בכך (סי' תתקל):

יש כאן כל מה שצריך כהכנה לגאולה. נכון יותר לקרוא לזה: הכנה לגאולה, או סוף הגלות. גאולה ממש – לא רואים, כי המצב, ה' ירחם. אין אחדות בעם, אין אהבה בין אחד לשני, אין נטיה לכבד את התורה. להיפך, הבג"ץ מכרסם בכל יכולתו בחוקי התורה. אבל יש גאולה גשמית שקודמת לגאולה הרוחנית. 'סולוּ סולוּ' – כבר סללו כבישים, מה שנשאר זה המשך הפסוק: "פנו דרך, הרימו מכשול" (זה יצר הרע) – אז יבוא המשיח. הרי רוב אלה שרחוקים מתורה עוזבים לבסוף את הארץ, והארץ תשאר לשומרי מצוות, ואלה הרחוקים הנמצאים בארץ ישראל סופם בלי ספק לחזור בתשובה. זו התכלית, ואנחנו בלי ספק מתקרבים בכל רגע ורגע לגאולה.

לרב מאזוז השקפה 'ימנית': לדעתו, מי שגר בהתנחלות מקיים מצווה, ותושבי יהודה ושומרון מגִנים בגופם על תושבי ארץ ישראל (סי' תתקכו). הרב מאזוז מתנגד להחזרת שטחים והשתתף בהפגנות נגד ה'התנתקות'. בהסכמה ל"הגדת גוש קטיף" [7] שנדפסה זמן קצר קודם ה'התנתקות' כתב דברים נגד החזרת רמת הגולן ורוב שטחי יהודה ושומרון ועודד את תושבי גוש קטיף. בין השאר הציע לומר בשבת 'אבינו מלכנו' ולהוסיף: "אבינו מלכנו סכל תכנית ההתנתקות; אבינו מלכנו שמור על כל תושבי גוש קטיף עמך". לאחר ה'התנתקות' כתב שמהלך זה היה השגיאה הגדולה ביותר שנעשתה בדורנו (סי' תתקכז- תתקכח).

ב. צה"ל

הרב מאזוז מתנגד לגיוס בחורי ישיבות לצה"ל, כלשונו (סי' תתקכג): "החפץ חיים זצ"ל אמר בזמנו שבחור ישיבה הלומד תורה לשמה, חוסך 50 מטות בבית חולים. זאת הבינו גם בן-גוריון ומשה דיין שלימוד התורה מגן על המדינה בחומר וברוח. צא ולמד כמה נסים נעשו לנו במלחמה האחרונה (בשנת התשס"ט) בלבד!". אך הוא כותב מילות חיזוק לחיילים (סי' תתקכד): "כל חייל וחייל ההולך לצבא להגן על עם ישראל, הקב"ה שולח אתו שני מלאכים לשמרו. רצוי להקפיד לפחות על קריאת שמע ותפלין יום יום, ולומר מזמור צ"א בתהלים הנקרא 'שיר של פגעים'... לבנו אליהם שיחזרו בריאים ושלמים הביתה בס"ד".

      בדבר האפשרות להיעזר בבנות שרות לאומי בתפקידי משרד ומנהל במוסד תורני כתב שיש לקבלן כדי להצילן ממקומות מפוקפקים שבהם תערובת בנים ובנות. ויש להסביר לציבור שאין בזה כדי להכשיר את השרות הלאומי, "שאסרוהו גדולי ישראל, ודבריהם חיים וקיימים" (סי' תתקכה). [8]

      הרב מאזוז הקדיש תשובות מעטות לשאלות הלכתיות בצבא. לדעתו, היה ראוי שצנחן יברך 'הגומל', אלא שלא נהגו (סי' שכז). בעקבות פציעת חייל בצבא יומיים לאחר חתונתו הביע דעתו שהיה אפשר למנוע את המקרה אילו היה חוק על יסוד הפסוק (דב' כד:ה): "נקי יהיה לביתו שנה אחת" (סי' תתח). לשאלה אם חייל רשאי לסרב פקודה כשנדרש לפנות יישוב בארץ ישראל השיב בקצרה בהתאם להשקפתו הנזכרת לעיל נגד פינוי ישובים: "זוכרים מה שטען אייכמן שהוא רק 'בורג קטן'"? (סי' תתקכט).

ג. יום העצמאות ויום ירושלים

על אף השקפתו שהמדינה היא 'רצון אלוקים', כנזכר לעיל, לדעת הרב מאזוז יש לומר תחנון ביום העצמאות וביום ירושלים, והבא לבית כנסת אשר בו נוהגים לא לומר תחנון בימים אלה יאמר בצִנעה שלא לעורר מחלוקת, ואם אפשר לומר אחרי התפילה – מוטב (סי' רטז). גם אין לומר הלל ביום ירושלים, וכשאדם בא לבית כנסת שבו אומרים הלל בברכה ביום זה לא יענה אמן, "ואם ירצה ה' נזכה לגאולה שלמה ונענה עשרה אמנים" (סי' שיז). אך ביום ירושלים יש לומר אחר התפילה בצוותא 'נשמת כל חי' להודות על הנִסים שקרו לנו (סי' תתקלב). אמנם בסידור "איש מצליח" (בני ברק תשנ"ז) שנדפס בהדרכתו לא נזכר המנהג לומר 'נשמת' ביום ירושלים. לשאלתי על כך השיב הרב מאזוז: "כי זאת דעתי האישית ואני מורה לבני כיתתי בלבד". [9] על השאלה איך מצד אחד הוא סובר שמדינת ישראל היא 'רצון אלוקים', ומצד אחר אינו מזכיר כל שינוי בתפילה ביום העצמאות השיב: [10] "כך מנהגנו על פי אבא זצ"ל (=ר' מצליח מאזוז). ובאמת לא מצאנו בימי עזרא ונחמיה שקבעו יום העצמאות באותה תקופה. מי שאומר הלל בלא ברכה לא מוחים בידו, ובלבד שלא יחשוב שהמדינה ניתנה לנו על ידי דוד בן גוריון וחבריו".

ד. תפילות לשלום המדינה והחיילים

בסידור "איש מצליח" אין תפילה לשלום מדינת ישראל. את יחסו לתפילה זו ביאר הרב מאזוז כך: [11] "אפשר לומר. אבל איך לומר לראשיה שריה ויועציה, והם מחריבים אותה בעונותינו הרבים"? [12] אבל מובא בסידור הנזכר 'מי שברך לחיילי ישראל' לאמירה לאחר פתיחת ההיכל קודם הוצאת ספר תורה, והוא ה'מי שברך' הנאמר בבתי הכנסת הציוניים בשינויים קלים. [13]

      מדברי הרב מאזוז בנושאים הנזכרים לעיל מצטיירת דמות מיוחדת של רב השייך לעולם החרדי אך בעל השקפות לאומיות. תורת הרב מאזוז רבה ומגוונת, וראוי לה לימוד, מחקר ועיון.



[1] אביו, ר' מצליח מאזוז (1911‑1971) היה חבר בית הדין הרבני וראש ישיבת 'כסא רחמים' בתוניס ומחבר שו"ת "איש מצליח".

[2] לאחרונה ראו אור חידושיו על פרק 'איזהו נשך', שמקצתם כתב בהיותו כבן שמונה. ראה נאמ"ן ס"ט, לא תשיך , בני ברק תשס"ה, עמ' 44. בהיותו כבן 17 כתב כללי דקדוק לקריאה נכונה לתלמיד ישיבה בתוניס, והם נתפרסמו בתוך תיקון קוראים המדויק איש מצליח , בני ברק תשס"ב, עמ' 34-30.

[3] למשל, בהסכמה לספר שפת אמת לרב"צ כהן, ירושלים תשמ"ז, המוקדש לחכמת הדקדוק ומבטא האותיות, כתב: "בדור זה המבטא המודרני החדש הוא יצור כלאים טומטום ואנדרוגינוס, לא אשכנזי ולא ספרדי ולא תימני ולא ירושלמי (סימן לדבר ואנכי הסתר אסתי"ר פני מהם), רק לשון מעורבב ומבולבל בהדין עירובא וכמעט שפה אירופית, ילפי ממקלקלתא ולא מתקנתא".

[4] כלשונו בתשובה (סי' תתקצב): "נלמד מאחינו האשכנזים והתימנים ששומרים על מנהגיהם – אפילו כשאינם נכונים – במסירות נפש! קל וחומר למנהגי רבותינו בתוניסיה, שרובם ככולם מיוסדים על אדני פז כמו שהוכחנו כמה פעמים בס"ד. אולם אם יש מנהג בטעות או שגובל בספק ברכות כגון ברכת ההלל בראש חודש, יש לנהוג כדעת מרן וכמנהג ארץ ישראל".

[5]  ה' זנזורי, מקור נאמן , ח"א, בני ברק תש"ע. כארבע תשובות בממוצע בעמוד. התשובה הארוכה ביותר היא בת מעט יותר מעמוד ובה סקירה קצרה על דרך חכמי המזרח בפירושיהם לתורה (סי' תרפג).

[6]  הפניה סתם היא לספר מקור נאמן .

[7]   הגדת גוש קטיף , בעריכת רא"י שרייבר, ירושלים תשס"ה.

[8]  אך ראו ר"ש אבינר, שו"ת שאילת שלמה, ו, ירושלים תשס"א, סי' קמב-קמג; הנ"ל, משיב הרוח, בית אל תשס"ו, עמ' 554‑560; ר"א מלמד, רביבים : נישואין חינוך משפחה וקריירה , הר ברכה תשס"ז, עמ' 21 - 50.

[9]  בתשובה אליי מתאריך כ' שבט תש"ע. היו רבנים שהציעו לומר ביום ירושלים 'נשמת' בתפילת שחרית. ראו ר"ש כ"ץ, "הרבנות הראשית ו'יום ירושלים'", הרבנות הראשית לישראל שבעים שנה לייסודה (בעריכת א' ורהפטיג ור"ש כ"ץ), עמ' 971. אגב, הקיבוץ הדתי נוהג לומר 'נשמת' ביום העצמאות אך לא בסוף התפילה אלא כחלק מפסוקי דזמרה. כך נהגו גם בטריפולי, לוב. ראו ר"ש כ"ץ, "הרבנות הראשית ויום העצמאות", שם, עמ' 953.

[10]  בתשובה הנ"ל.

[11]  בתשובה אליי הנ"ל.

[12]  גם רבנים ציוניים אחדים השמיעו דברים נגד המילים 'לראשיה שריה ויועציה' בעקבות הסכם אוסלו. ראו א' ארנד, פרקי מחקר ליום העצמאות , ירושלים תשנ"ח, עמ' 200.

[13]  ראו פרקי מחקר (הערה קודמת), עמ' 196‑197.