אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 567

יום כיפור, תשס"ה

תשובה ממעשים ותשובה מדרך חטאים

הרב שלמה שפר

רב הקמפוס

 

בספרו משנה תורה, מקדיש הרמב"ם לנושא התשובה עשרה פרקים. בששת הפרקים הראשונים הוא מתייחס לאדם המכיר בחטאים ספציפיים שעשה, ורוצה לעשות עליהם תשובה (או לחזור בתשובה). וכך הוא פותח את דבריו (פרק א'):

כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא-ל ברוך הוא שנאמר: 'איש או אשה כי יעשו' (במ' ה:ו) וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה... וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח. וכל בעלי חטאות ואשמות... אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים. וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות... וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר: 'מכל חטאֹת האדם' (שם).

מהפרק השביעי והלאה פונה הרמב"ם לדון בסוג אחר של תשובה, תשובה שבה האדם מכיר גם בצורך לבחון את דרכו הכוללת ולא רק את המעשים שבהם הוא נכשל. על היחס בין שני הסוגים הללו של התשובה, כתב מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין: [1]

בניגוד לתשובה מהסוג הראשון שיש לה תכלית ברורה, ואדם שלא שנה בחטאו השיג את מטרתו, התשובה מהסוג השני היא מפעל חיים. אין לה נקודת סיום, והיא מתווה את דרכו של האדם לאורך כל ימי חייו, 'עד שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא' (ז,א). תשובה מקיפה זו, שבה אנו עוסקים, היא משמעותית יותר וקשה יותר מהתשובה הנקודתית, שבה עסק הרמב"ם בראשית דבריו. דרך החטאים היא פחות מוגדרת מהמעשים הרעים, וקשה יותר להכיר בה כדי לשוב ממנה. מאידך, דרך זו היא גם השורש שהוביל לעוונות, ושיפורה גורם ישירות גם לתיקון המעשים.

ההנחה שבפרק זה עוסק הרמב"ם בתשובה הכוללת יותר, יש בה כדי להסביר את הניסוח התמוה שבו פותח הרמב"ם את דבריו (הלכה א):

הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו, ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתודות בפיו מחטאיו ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא.

"ישתדל אדם לעשות תשובה"? וכי זו רק עצה טובה? אכן במינוח זה מתייחס הרמב"ם לתשובה  הכוללת ולא לתשובה על מעשים מסוימים: "לתשובה זו אין יעד, שכאשר מגיעים אליו ניתן לנוח על זרי הדפנה, והיא כרוכה ומלווה בניסיונות בלתי פוסקים: 'לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות, ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאו – לפיכך ישוב מחטאיו מיד'" (ז, ב). [2]

בתשובה מסוג זה מכליל הרמב"ם גם את עניין תיקון המידות, וזאת משום שהן היסוד לקיום התורה כולה, וכפי שכתב רבי חיים ויטאל בספר שערי קדושה (שער ב), שאין הן כלולות בתוך תרי"ג מצוות כי הן עיקרי המצוות ויסודותיהן, ובלעדיהן אי אפשר כלל לקיים המצוות. וז"ל הרמב"ם (ז,ג):

אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה. אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההִתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן, מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם. וכן הוא אומר 'יעזב רשע' (יש' נה:ז) וגו'.

ואכן על החשיבות של תיקון המידות מצינו בדברי הגר"א בספרו "אבן שלמה", [3] שכתב בין השאר ש"כל עבודת ה' תלוי בתיקון המידות וכל החטאים מושרשים במידות ושעיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המידות ואם לאו למה לו חיים". [4]

      סוג זה של התשובה שבה בוחן אדם את דרכו הכוללת בשלמותה, יפה הוא גם בהתמודדותו עם חטא מסוים שאותו הוא רוצה לתקן. על כך כתב הרב יוסף דֹב הלוי סולובייצ'יק בדרשתו הראשונה בספרו על התשובה. [5] בדרשה זו הוא דן בשני מושגים: כפרה וטהרה (עמ' 15) :

ליום הכיפורים, כמו לתשובה, יש שני אספקטים. ראשית, יום הכיפורים מכפר... ושנית יום הכיפורים מטהר... שני אלמנטים אלה של כפרה וטהרה הם תוצאה ישירה של החטא, ולעומתם אף בחטא עצמו שני אלמנטים אלה: א) החטא מחייב; ב) החטא מטמא.

החטא עצמו מחייב עונש, ודבר זה, האמונה בשכר ועונש על מעשי האדם, הוא מיסודות אמונת היהדות. כפרה פירושה מחילה. כאשר אדם שב מחטאיו הקב"ה מוחל לו על העונש שהוא חייב בו: "כפרה מלשון מחיקה, מחִייה. הכפרה מוחקת את העונש" (עמ' 16).

אבל החטא עצמו גם מטמא. יש מושג של טומאת החטא... ברגע שאדם חוטא הוא נפסד, נשחת, הוא נטמא, הוא ירד ממעמדו. החטא מפקיעו... מסגולותיו האנושיות. הוא משתנה לגמרי. אישיותו אחת מסתלקת ואחרת באה במקומה. אין בכך משום עונש או קנס, אף לא זעם חרון ונקמה, זאת היא פגימה "מטאפיזית" באישיותו, בקדושתו של האדם... התשובה האמיתית היא איפוא לא רק מכפרת (מחיית העונש), אלא גם מטהרת (מן הטומאה), משחררת את האדם מטמטום הלב, מאטימות החושים, מחזירה לאדם חיותו, נותנת לו מחדש את דמותו המקורית. ויש... שהיא אף מעלה אותו לגבהים חדשים שטרם ידע כמותם (עמ' 17).

יש שוני בין תשובה של כפרה  ובין תשובה של טהרה, ושוני זה נוגע לעניין שעליו דיברנו קודם לכן. וכך מתאר זאת הרב סולובייצ'יק (עמ' 21):

ברייתא היא במסכת סנהדרין (כה, ע"ב) וכן הובאה להלכה ברמב"ם... על עוברי עבירה שנפסלו לעדות. ביניהם מונה הברייתא את המשחק בקוביא, המלווה בריבית, את מפריחי היונים ועוד. 'המשחק בקוביא, אלו הן המשחקין בפספסין... ואימתי חזרתן? משישברו את פספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו בחינם לא עבדי. מלוה בריבית, אחד המלווה ואחד הלווה, ואימתי חזרתן? משיקרעו את שטריהן ויחזרו בהן חזרה גמורה ואפילו לעכו"ם לא מוזפי... מפריחי יונים וכו' דאפילו במדבר נמי לא עבדי'. התשובה של אלה הרי אינה אלא על איסור גזל, ולמה אין תשובתם תשובה ברגע שהם מתחרטים על העבר ואינם עוסקים יותר בדברים אלו שיש בהם גזל? והרי משחק בקוביא בחינם, הלוואה בריבית לעכו"ם והפרחת יונים במדבר הם דברים שבהיתר, ולמה אין חזרתם "חזרה גמורה" עד שישברו פספסיהם, יקרעו שטרותיהם ויהרסו את מצודותיהם?

התשובה לכך היא שכאן מדובר על תשובה של טהרה, שעליה הוא אומר (עמ' 23-22) :

בתשובה של טהרה לא מספיק לפרוש מן החטא, אלא צריך לפרוש פרישה גמורה מכל האוירה, הסביבה, הגורמים, התנאים והכוחות שסיבבו את האדם והביאוהו לידי חטא. תשובה של טהרה, המחזירה את האדם לכשרותו הראשונית, מחייבת אותו לשבור את הפספסין, לקרוע את השטרות, להרוס את כל הגשרים המוליכים ממנו ולעולם החטא שמשם יצא... לכפרה מספיקה חרטה... אבל לא כן במה שנוגע לטהרה. כאן לא מספיק לפרוש מן החטא. כאן לא מספיק לא לבצע את החטא עצמו לפי פרטיו שנאסרו עלינו במפורש, אלא צריך לפרוש מדרך חטאים.

והבא ליטהר מסייעין לו (משנה יומא, ח, ט):

אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל. לפני מי אתם מטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים... מה מִקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.



[1]  "יעזוב רשע דרכו", בפתחי שערים , ישיבת הר עציון, אלון שבות, תשרי תשס"ב.

[2]   הרב ליכטנשטיין שם.

[3]    אבן שלמה , ירושלים תשמ"ז, פרק א, עמ' כג – כה.

[4]   ובהקשר זה ברצוני להוסיף על עניין הסימנים בראש השנה שבו עסק ד"ר אהרן ארנד בדף השבועי הקודם, את דברי המשנה ברורה בסימן תקפג ס"ק ה, ואלו דבריו: "והנה כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב. ולכן פשיטא שיזהר מאוד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור כדי שיהיה לסימן טוב. רק יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעשים טובים".

[5]    על התשובה , ירושלים תשל"ז.