אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 832

פרשת נח, תש"ע

דורו של נֹח

מנחם בן ישר

המכללה האקדמית אשקלון

והמכון לתולדות חקר המקרא היהודי

פרשתנו פותחת במעשי נח, אך מבוא חשוב לקראתם הוא לוח עשרת הדורות שמאדם עד נח. לוח זה (ה:א-לא) הגיע אלינו, מלבד נוסחו במסורה, בעוד שלושה נוסחים: א) בספר היובלים, 1 שבו מבנה תאריכים אחר לגמרי, בשיטת מחזוריות של 57 שנים (יובל ושבוע); ב) נוסח תרגום השבעים, הזהה במבנהו לנוסח המסורה אך שונה ממנו בתאריכים; ג) הנוסח השומרוני השונה מנוסח המסורה בשלושה דורות: השישי, השמיני והתשיעי. והנה הרשימות:

 

נוסח המסורה והנוסח השומרוני

 

תאריך לידה

(מבריאת האדם)

גיל הולדה

שאר שנות חייו

סך כל שנות חייו

תאריך מותו

(מבריאת האדם)

אדם

 

130

800

930

930

שת

130

105

807

912

1042

אנוש

235

90

815

905

1140

קינן

325

70

840

810

1235

מהללאל

395

65

830

895

1290

ירד

460

 

מס'

162

מס'

800

מס'

962

מס'

1422

שומ '

62

שומ '

785

שומ '

847

שומ '

1307

חנוך

מס'

622

65

300

365

מס'

987

שומ '

522

שומ '

872

מתושלח

מס'

687

מס'

187

מס'

782

מס'

969

1656

שומ '

587

שומ '

67

שומ '

653

שומ '

720

למך

מס'

874

מס'

182

מס'

595

מס'

777

מס'

1651

שומ '

654

שומ '

53

שומ '

600

שומ '

653

שומ '

1307

נח

מס'

1056

500

 

 

  

שומ '

707

המבול (מס'): 1656      המבול (שומ'): 1307

 

נוסחי תרגום השבעים

 

תאריך לידה (מבריאת האדם)

גיל הולדה

שאר שנות חייו

סך כל שנות חייו

תאריך מותו

(מבריאת האדם)

אדם

 

230

700

930

930

שת

230

205

707

912

1142

אנוש

435

190

715

905

1340

קינן

625

170

740

910

1535

מהללאל

795

165

730

895

1700

ירד

960

162

800

962

1932

חנוך

1122

165

200

365

1497

מתושלח

1287

מה' ויוורס

167

מה' ויוורס

802

969

2248

מה' אלכסנ'

187

מה' אלכסנ'

782

למך

מה' ויוורס

1454

188

565

753

מה' ויוורס

2207

מה' אלכסנ'

1474

מה' אלכסנ'

2227

נח

מה' ויוורס

1642

500

 

 

 

מה' אלכסנ'

1602

המבול ( ויוורס):  2242          המבול (אלכסנ'):   2262

 

לא ניכנס כאן לפרטי הרשימות ולהבדלים ביניהן. בזה כבר עסקו בהיקף ממצה. 2 החל מירד בן מהללאל מקטין השומרוני את גילי הולדת הבן הראשון וגם משנה במקצת את מספר שנות החיים כדי להקדים את שנת המבול וכך לגרום ששלושת הדורות האחרונים מאריכי הימים (להוציא את חנוך) מתו בשנת המבול, דהיינו הם היו רשעים ונספו במבול. לא כן נוסח המסורה, שלפיו רק מתושלח מת במבול או מעט לפניו.

      תרגום השבעים מאחר את הגילים של תחילת ההולדה (ברוב המקרים במאה שנים) אף שאורך חיי רוב הדורות בו שווה לזה שבנוסח המסורה, וכך הוא מאריך את ימי העולם עד למבול בכ-600 שנה. על כל פנים, חוסר האמינות של המסורת שבשבעים מתגלה משנת מותו של מתושלח, החלה שש שנים אחר תחילת המבול. הנוסח האלכסנדרוני של תה"ש מתקן זאת בהוסיפו 20 שנה לגיל שבו הוליד מתושלח, וממילא מתאחר המבול ב-20 שנה.

      את עיקר ההיגיון הפנימי שברשימת הדורות, המצוי רק בגרסת נוסח המסורה, לימדונו פרשנינו רשב"ם, 3 חזקוני ור"י אברבנאל שעמדו על התמיהות: מדוע רק בבן אחד שברשימות מנמק הכתוב את השם שניתן לו – נֹח, ומנין למך יודע או מקווה שבן זה ינחמם מקללת האדמה? תשובתם: נֹח, שנולד בשנת 1056 מבריאת האדם, הוא הבן הראשון שנולד אחרי מות אדם הראשון בשנת 930. לשון הנמקת השם " זֶה יְנַחֲמֵנוּמִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה' " (ה:כט) נסמך על לשון הקללה שנתקללה האדמה בחטא האדם הראשון: " אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ " (ג:יז). לפני הולדת נח תמו ימי חייו של האדם שחטא ונתקלל, וגם ימי " שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה " (ג:יט) כבר עברו, ודור חדש שלא ראה את האדם הראשון החוטא לא יישא עוד את חטאו ועונשו. 4 ועל-פי לשון הכתוב: אף שאבלים אנו על מות אבי האנושות, " זֶה יְנַחֲמֵנוּ " (ה:כט) – תתבטל הקללה שהביא אבי האנושות על צאצאיו.

      אותה התאמה בין מות האדם לתאריך הולדת נֹח מצויה רק בנוסח המסורה, ואיננה לא בנוסח השומרוני ולא בתרגום השבעים לנוסחיו.

      האירוניה הטראגית שבסיפור התורה היא שדורו של נח שראה את ביטול הקללה הראשונה שבאה בעקבות החטא לקה בקללה חמורה ממנה: השחתה של האדמה בעקבות חטאים חמורים יותר. ואכן, אחרי המבול נכרכות יחד שתי הפורענויות.

מעשהו הראשון של נֹח, שבו הוא פותח את עידן האנושות החדש, הוא בניית המזבח והעלאת עולות לה'. 5 ה' מקבל זאת ברצון, כנאמר: " וַיָּרַח ה' אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ " (ח:כא), וכך מבטל את שתי הקללות: תחילה את קללת האדמה שהייתה "בעבור האדם", דהיינו בגלל האיש שהיה קרוי "אדם", הוא האדם הראשון, שבקללתו נאמר "ארורה האדמה בעבורך" (ג:יז). כלומר אף שכאמור בטלה קללה זו עם מותו של אדם הראשון, היה אפשר לחשוב שכיוון שהאנושות המשיכה לחטוא עד כדי צורך במבול, ממילא תמשיך גם קללת האדמה שנגזרה על אדם הראשון. והנה מובטח נֹח שהיא לא תימשך, והנימוק: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ח:כא). אך כבר תמה על זה ר"י אברבנאל, 6 ואחריו קאסוטו: 7 הלוא כך היה גם בעת מתן הקללה, משום כך ניתנה, ומה נשתנה עתה? לכן נראה שמילים אלו הן הנמקה לא לביטול הקללה אלא למתן הקללה שהייתה: 8 היא באה בעבור האדם (הראשון), כיוון שיצירת לבו של האדם הראשון הייתה רעה כמעט משעת בריאתו, דהיינו מנעוריו. אולי בזה שונה הבטחה זו מההבטחה השנייה: " וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי " (ח:כא). המבול היה אירוע חד-פעמי, ומכאן מבטיח ה' שכמוהו לא ישוב עוד כמפורט בפסוק שלאחריו, שסדרי עונות השנה לא ישובשו עוד כשיבושם במבול. את " לֹא-אֹסִף " שלגבי קללת האדם ניתן להבין במקביל אל " וְלֹא-אֹסִף " שלגבי המבול: שה' לא יעשה אותם עוד לעולם. אך את " לֹא‑אֹסִף " ניתן להבין גם באופן אחר: עתה לא ימשיך ה' להחיל את קללת האדמה שמחטא אדם הראשון, אך אפשר שבעתיד תבוא פורענות דומה, אם יתחדש החטא. ואכן, על מעין קללה זו, שהאדמה לא תיתן יבולה, מזהירה התורה בפרשיות רבות 9 לגבי ארץ ישראל, אם ישראל היושבים עליה לא ישמרו את חוקי ה'. ונזכה לרחמי שמים ובטל ומטר לברכה.



1   ד: ז-ל, עמ' רכט-כלא, בתוך: א' כהנא , ספרים חיצוניים, כרך א, ת"א תשס"ז.

2   ראו: B.Jacob , Der Pentaleuch, Leipzig 1905 , p. 8 והלאה. לאחרונה: מ' ציפור , תרגום השבעים לספר בראשית , רמת גן תשס"ו, עמ' 115‑123, ושם ספרות.

3   מובא במהדורות של מקראות גדולות לפי ציטוט מתוך פירושי בעלי התוספות. ראו י' גליס, התוספות השלם, ירושלים תשמ"ב, קטע ה' ל-ח:כט, עמ' קטע-קפ. וראו שם קטע א' עמ' קעח קעט; קטע ט עמ' קפא.

4   לפי אותו עיקרון נפקד עוון אב חוטא על בנים, שילשים וריבעים החיים עם האב הסב החוטא על נחלתו (ראו שמ' כ:ה; לד:ז; דב' ה:ט).

5   על אדם הראשון לא כתוב בתורה שהקריב. הבל שהקריב לא העמיד זרע, וקין – נתקלל זרעו. גם על שת שהמשיך את שושלת האדם לא נאמר שהקריב, ורק בימי בנו אנוש "הוחל לקרא בשם ה'" (ד:כו).

6   בשאלתו הרביעית על הסדר השביעי (סדר הקריאה לפי מנהג א"י הקדמון) שבספר בראשית (ח: טו-ט:יז). אברבנאל מפרש את הפסוקית גם על המבול, בהציעו שתי חלופות הבנה: א) כאשר יחטא האדם, מיד (בנעוריו) ייענש, לבל תצטבר האשמה לכדי מבול; ב) בנעוריו, דהיינו בתחילת המין האנושי, היה מזגו רע. מעתה משתכללת רוחו, ולא יכבד חטאו לכדי צורך במבול. ר"ע ספורנו מיישב בדרך הפוכה: האנושות שלאחר המבול פחותה רוחנית מדורות קודמים (ראו ט:ג), לכן מעתה ה' לא יקפיד עִמהם.

7   מ"ד קאסוטו , מנח עד אברהם, ירושלים תשי"ט, עמ' 82‑83. קאסוטו מפרש "כי יצר לב" וגו' כהנמקת העונש שהיה, לא עונש קללת האדמה לאדם הראשון אלא עונש המבול (על פי הדמיון אל ו:ה). אך בפסוק נסובה פסוקית ההנמקה לקללת האדמה בעבור האדם.

8   מעיין זאת בתהילים כה :יא " וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב-הוּא ", " כִּי רַב-הוּא " מתאר את החטא ואת הצורך בסליחתו ולא את סיבת הסליחה. וכן  בשמות לד:ט " כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ " - " כִּי עַם‑קְשֵׁה-עֹרֶף " מתאר את הצורך בסליחה.

9   כגון ויק' כו:יד-מג; דב' יא:י-יז; כח: טו-לד, לח-מד; כט: כא-כו.