אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 832

פרשת נח, תש"ע

סיפורי בראשית

יוסף פריאל

המרכז ללימודי יסוד ביהדות

אחת מאבני היסוד של עולם החינוך היהודי היא סיפורי הבריאה וראשית האנושות. אנו מתחנכים עליהם מגיל צעיר ומחנכים עליהם את הדורות הבאים. אך בחינת פרטיהם מעלה שאנו מתחנכים ומחנכים על סיפורים בעייתיים למדיי: אדם הראשון לא עמד באיסור היחיד שהוטל עליו; בנו הבכור, ילוד האישה הראשון, רצח את אחיו היחידי; אנוש לימד את העולם את האפשרות לעבודה זרה, לפי הדעה המקובלת אצל חז"ל; העולם כולו חטא והוכחד במבול; בני נֹח לא למדו מלקחי הצלתם, ולפי כמה מהפירושים סירסו את אביהם, והסיפור לקראת סוף פרשתנו – הטירוף האנושי בהחלטה לבנות מגדל שיגיע לשמים.

האם אלה הדברים שבהם צריך בורא עולם לפתוח את דברו לאנושות? האם מקריאת סיפורים אלה ירצה העולם להתקרב אל הבורא ואל תורתו? מה חכמה ראתה היהדות המתגאה בספר הספרים לפתוח דברה בסדרת סיפורים כזו?      חכמינו הבחינו בבעיה והדריכו את המורים שלא להתחיל בבראשית אלא בויקרא ( תנחומא צו,יד):

אמר רבי אסיא, למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא. אלא מפני שכל הקרבנות כתובים בו, ומפני שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא ועון, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא שיהו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות, יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים .

מכלל לאו נלמד הן: אם ויקרא הוא "מעשה טהורים" ייתכן שבראשית לא. אך בפועל רק בבי"ס ספורים במגזר החרדי נוהגים כך, וגם הם מגיעים בגיל צעיר למדיי ללימוד ספר בראשית. אם כן, מה מסתתר מאחורי סיפורים אלה, וכיצד ניתן להתמודד עם למידתם? להלן ננתח בקצרה את ששת הסיפורים.

1. סיפור גן עדן וחטא האכילה מעץ הדעת (פרק ג)

בסיפור זה מלמדנו האדם הראשון כמה הוא קטן, כלומר כמה אנו, בני המין האנושי, קטנים. האדם חי בגן עדן כפשוטו, ואין לו צורך במאמץ כלשהו. הוא נדרש להתמודדות אחת בלבד: עם איסור האכילה מעץ הדעת. בסופו של דבר (כצפוי?) הוא אינו מצליח בהתמודדות. הבטה ברובד עמוק יותר תבהיר לנו מיד שזהו סיפור על עצמנו. כולנו, כמו האדם הראשון, בעלי יצר סקרנות עצום ויכולות מוגבלות מאוד להתמודדות עם איסורים, וסיפור זה פותח את התורה כיוון שזאת ראשית הלימוד: מהו כוחו של האדם.

2. קין והבל (ד: א-טז)

תחילתו של הסיפור, אי קבלת מנחתו של קין, ברורה, אך המשכו סתום: "ויאמר קין אל - הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל - הבל אחיו ויהרגהו" (פס' ו). מה אמר קין, ומדוע הרג את אחיו? [1] ברור שאי-קבלת מנחתו על ידי הא-ל עוררה את קנאתו, אך את סיבת הרציחה מביא המדרש בב"ר (כב, ז):

אמרו: בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. דין אמר: ארעא דאת קאים עליה דידי, ודין אמר: מה דאת לביש דידי; דין אמר: חלוץ, ודין אמר פרח... רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות ושניהן נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר בתחומי בהמ"ק נבנה, וזה אומר בתחומי בהמ"ק נבנה... יהודה בר אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין.

אם נתרגם ויכוחים אלה לעולם המושגים שלנו, הרי מדובר בוויכוחים על טריטוריה ושליטה, על דת ועל נשים. מאז ומעולם היו אלה הנושאים שהובילו למלחמות ולמאבקים, והתורה רצתה לחשוף בפנינו עוד פן חשוב בעולמנו. לכן ברור כמה חשוב היה לפתוח את התורה גם בסיפור זה.

3. דורו של אנוש

פסוק אחד בסוף פרשת בראשית (ד: כו) מספר: "ולשת גם-הוא ילד-בן ויקרא את-שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה'". ומסביר רש"י: [2]  "'הוחל' – לשון חולין לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה, לעשותן אלילים ולקרותן אלהות". רק כמה מאות שנים [3] חלפו מאז התגלות הא-ל לאדם, והנה מחליטים כמה מיושבי העולם שבפועל יש יותר מא-ל אחד. [4] האמונות והדעות הן מיסודות הקיום של האדם, ולכן גם סיפור זה מופיע בראשית התורה.

4. דור המבול

שלא כמקובל לחשוב, סיפור המבול נפתח לא בתחילת פרשתנו, אלא בסוף פרשת בראשית (ו:א-ז):

וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱ‑לֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ... הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱ‑לֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּם. וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת- הָאָדָם .

לא צריך להעמיק בקריאה כדי לראות את מוקד החטא. המילה "בנות" מופיעה בקטע שלוש פעמים, ופעם נוספת מופיעה המילה "נשים". העולם גילה את יכולתו להשתמש בכוחו ("בני האלהים", "הנפילים") [5] כדי לספק את מאווייו. המדרשים מרחיבים ומבטאים את השחיתות המוסרית של העולם כולו, ואפילו של החיות. [6] אמנם מפורסמים דברי רש"י (ע"פ סנהדרין קח ע"א) "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל", וכך נוטים פרשנים להסביר את סיבת המבול, אלא שיש להרהר בזה: וכי היה ה' מחריב את עולמו בגלל גזילת שיבולת, ואפילו פרה? [7] על פי הנאמר, מדובר בשלילת חירותן של נשים ובניצולן המיני. עָצמת התגובה האלוקית להחריב את עולמו הצעיר בשל איבוד הגבולות המוסריים היא תמרור אזהרה רם ונישא לעולם לדורותיו. הקב"ה מחריב את העולם, שוטף את כל החטאים במים צלולים, בתקווה לזכך קמעא את יצר לב האדם ומשאיר רק נקודת חיים אחת על פני האדמה: את נֹח ומשפחתו.

5. התנהגות בני נֹח היוצאים מן התיבה (ט:כ-כח)

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם , [8] וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה . וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו בַּחוּץ ... וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן . וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו .

לשון הכתוב סתומה: וכי מפני שראה כנען את ערוות סבו [9] קולל קללת עולמים? מסבירים חז"ל (סנהדרין ע ע"א) שמדובר לא רק בראייה סתמית. לפי דעה אחת "רבעו", ולדעה אחרת "סירסו". מדוע עושים זאת כנען וחם? וכי לא ראו את המבול? וכי לא הבינו את סיבתו ואת המסר שלו? רש"י מסביר בפסוק כה:

ומה ראה חם שסרסו? אמר להם לאחיו: אדם הראשון שני בנים היו לו, ובשביל ירושת העולם עמד זה והרג את זה, ואבינו זה יש לו שלשה בנים, ועודנו מבקש בן רביעי.

החשש ממתמודד נוסף על ירושת העולם הובילה למעשה הנפשע. אין רצונם ביותר משלושה יורשים לאחר המבול. אכן, לעתים אין מקום בנפשנו להכיל אנשים נוספים, להתחלק ברכושנו גם אם רב הוא, ומכאן מיקומו של סיפור "קטן" זה בסדרת סיפורי בראשית. אם יושם לב, בפועל חטא חם באותו חטא בגללו בא המבול. כלומר, דרך סיפור זה מלמדת אותנו התורה על עוד תופעה באישיותנו והיא הקושי ללמוד ולהפנים.

6. מגדל בבל

פירושים רבים [10] ניתנו לסיפור הזה (יא:א-י). [11] המשותף לרובם היא הדגשת גאוות האנו שות שגברה עד לכדי אמונה שיהיה אפשר להילחם בה' או להגן על העולם מפניו. סופו של הסיפור הוא כישלונם של המתגאים ובלילתם עד שאפילו את עצמם לא יכלו לבטא: " אשר לא ישמעו איש שפת רעהו" (ז).

שישה סיפורים פותחים את התורה, וכמידת איכותם מידת כיעורם. כל תכונות האדם השליליות מתגלות בסדרת סיפורים זו. לעניות דעתי, חז"ל מיקדו לנו אותם בשני מאמרים: האחד – "רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (אבות ד, כא). והאחר – "כל עבירות שבתורה, אם אומרין לאדם: עבור ואל תהרג, יעבור ואל יהרג. חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים" (סנהדרין עד ע"א).

שני מאמרי יסוד אלה בנויים על ששת הסיפורים הללו: אדם הראשון טעה ביצר הסקרנות ולא עמד בפני תאוות הגילוי וטעם מהפרי האסור. בכורו, קין, התאווה לשלטון, קינא באחיו ושפך את דמו. אנשי דור אנוש חטאו והחטיאו את העולם בעבודה זרה. אנשי דור המבול התאוו לנשים והשתמשו בכוחם כדי לספק את תאוותם. חם ובנו כנען לא יכלו לשאת מתמודד נוסף, והכבוד והתאווה לשלטון הביאו אותם לחטוא. דומים להם מאוד בוני המגדל שהחשיבו עצמם אלים והתאוו לשלוט על העולם, אך תאוות כבוד זו הוציאה אותם מן העולם הן בהתנהגותם הן בעונשם.

סיפורי בראשית הם סדנה להתמודדות אנושית. [12] עם זה, לשמחתנו, לרצף נורא זה יש סיום ואפילו תיקון. לכשייוולד אברהם, יהיה מי שיבין את חולשותיו של האדם ויהיה מי שילמד את העולם כיצד להתמודד עִמן. על פי דרך זו ברורה גם חלוקת הפרשיות שהקפידה לספר על לידת אבר(ה)ם כבר בסוף פרשת נֹח, [13] בתוך סערת החטא, ולא הפרידה בין פרשיות הבריאה העגומות ובין פרשת לך-לך, שבה מתוארת בחירת אברהם.



[1]   לסוגיה זו ראו למשל: מנחם בן ישר, "לפתח חטאת רובץ", בית מקרא, ז/ד (תשכ"ג), עמ' 116‑119; אברהם קורמן, "חטאו של קין", בתוך: בן ציון לוריא (עורך) , ספר חמ"י גבריהו, א, ירושלים תשמ"ט, עמ' 17‑20; אלחנן סמט, "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה - מדוע?", בתוך: עיונים בפרשת השבוע- בראשית שמות , סידרה א, ירושלים תשס"ב, עמ' 6‑20.

[2]   אמנם ראב"ע מוכיח מבחינה לשונית שהמילה "הוחל" מבטאת התחלה, כלומר תהליך חיובי, אולם דעתו בטלה למול גישת המדרש (בר"ר כג, ו) ושאר פרשני ימה"ב. וראו את פירושו של רש"ר הירש לפסוק.

[3]   אנוש הוא בנו של שת, נכדו של אדם, ונולד 235 שנה אחרי הבריאה (התחשיב עפ"י בר' ה: ג-ו).

[4]   חז"ל (בר"ר ב,ג) רואים בעבודה הזרה שהציע לעולם דורו של אנוש מאפיין של בריאת "החושך" (" וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי   תְהוֹם " – בר' א:ב).

[5]   איננו נכנסים כאן לדיון המדרשי שנעשה מחקרי-תיאולוגי מיהן דמויות עלומות אלה. ראו את הפסקה העשירית אצל מ"ד קאסוטו, "נח", בתוך: פירוש על ספר בראשית (מאדם עד נח), ירושלים תשכ"ט5, עמ' 199‑206.

[6]   "אמר רבי יודן: 'טֹבֹת' כתיב – משהיו מטיבין אשה לבעלה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה... דכתיב "כי טבת הנה" אלו הבתולות. "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" – אלו נשי אנשים. "מכל אשר בחרו" זה זכר ובהמה. רבי הונא בשם רבי אמר: דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות (כתובות לצורך נישואין) לזכר ולבהמה" ( בר"ר כו, ב).

[7]   יש דרשה התולה את הדברים אף בכך: " א"ר חנינא: חמס אינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה. וכך היו אנשי המבול עושים: היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים, והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין" ( בר"ר לא, ו), אך לשון הכתוב אינה נוטה בהכרח לכיוון זה.

[8]   חז"ל מבקרים מעשה זה, ראו תנחומא שמיני יא, ורש"י על אתר.

[9]   מעורבות חם עצמו במהלך סבוכה. ראו א' כהן, "סיפור שכרותו של נח- המקור ל'מיתוס-חם'", בית מקרא מז/ב (תשס"ב), עמ' 152‑170.

[10]           הבבלי בסנהדרין (קט ע"א) מסביר: "מאי עבוד? אמרי דבי רבי שילא: נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו. מחכו עלה במערבא א"כ ליבנו אחד בטורא?! אלא א"ר ירמיה בר אלעזר: נחלקו לג' כיתות: אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה". ראו בנושא את הסבריהם של רש"י (יא:א); רשב"ם (יא:ד); רבינו בחיי (יא:ד) והסברו המקורי של אברבנאל.

[11]           ראו יהודה אליצור, "לפשוטה של פרשת דור הפלגה", בתוך: בן ציון לוריא (עורך), ספר חמ"י גבריהו, ב, ירושלים תשמ"ט, עמ' 1‑3; עמוס פריש, "לבירור חטא דור הפלגה", בשדה חמד ,יד/ז (תשל"א), עמ' 440‑443; יצחק ארי שבט, "נמרוד צדיק או רשע, הצעה חדשה לחטא דור הפלגה", טללי אורות ח (תשנ"ח-תשנ"ט), עמ' 11‑19.

[12]           וראו מאמרו של מנשה דובשני, "מוסר וציביליזאציה בספר בראשית", בתוך: אשר וייזר ובן ציון לוריא (עורכים), ספר קורנגרין , תל אביב תשכ"ד, עמ' 297‑305; יששכר יעקובסון, פרשת בראשית+ פרשת נח, בתוך: בינה במקרא , תל אביב תשמ"ו10, עמ' 15‑21, ועוד.

[13]           גם עובדה זו מפתיעה. כשם שסיפור המבול נפתח בסוף פרשת בראשית, גם לידת אברהם מתוארת בסוף פרשת נֹח (יא:כו). בשאלה המתבקשת על שיטת חלוקת הפרשיות נעסוק בע"ה בעתיד.