אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות

מספר 784

פרשת חיי שרה, תשס"ט

בְּאֵר לַחַי רֹאִי

ד"ר יאיר ברקאי

ירושלים

 

 

 

 

 

 

פגישתם הראשונה של יצחק ורבקה מתוארת בפרשתנו בפסוקים אלה (כד:סא-סד):

וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ. וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל .

לכאורה לא מובן מה מוסיף המידע על המקום שממנו בא יצחק - "באר לחי רואי", וציון מקום מושבו הקבוע - "ארץ הנגב", להבנת האירוע? ולא זו אף זו – מידע זה חוזר ומופיע בפרק כ"ה, ואף שם תמוהה הופעתו (ח-יא):

וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא. הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ. וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי .

עלינו לענות אפוא על שתי שאלות:

1.     מדוע הכתוב מקפיד לציין את מקום מושבו של יצחק?

2.     מדוע מקום מגורי יצחק נזכר דווקא בשני המקומות שהזכרנו?

להלן נציע דרכים ליישוב התמיהות:

ייתכן שמקומה של "בְּאֵר לַחַי רֹאִי" – "בארץ הנגב", מייצג קו באופיו של יצחק. הבאר שוכנת במקום מבודד, הרחק מיישוב הומה אדם, בלב הישימון המסמל בדידות והתבודדות.

      לדעת הרש"ר הירש, הוריו בחרו במתכוון לחנכו במקום כזה. ואלה דבריו על בר' כ:א, ד"ה: " וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר ":

הרינו מעיזים לומר, שהצפייה הקרובה להולדת הבן – היא היא שהביאה את אברהם ושרה לכלל ההחלטה לשנות את מקום מושבם: יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מקום מכל השפעה מזיקה.

ואף בפרק כד:סב, ד"ה: " בָּא מִבּוֹא ", אומר הרב הירש דברים דומים:

דומה כי יצחק כבר התגורר לעצמו, בארץ הנגב. בניגוד לאברהם, שזה שנים אחדות ישב בין האומות, הרי יצחק, בעודו בתחילת דרכו, ראה לנכון להתגורר בבדידות, כאברהם בשעתו.

הבדידות שבה מאופיין יצחק כבר מראשית דרכו התעצמה בעקבות שני אירועים חשובים שחווה בחייו: האחד, אירוע שקרה בהיותו רך בשנים, כאשר נאלץ להיפרד מאחיו ישמעאל שאִתו בילה את ימי ילדותו. פרידה זו התרחשה עקב דרישת שרה אִמו לגרש את ישמעאל ואמו הגר המצרית מביתם, בטענה "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (כא:י). נראה שלא רק בעיני אברהם היה רע מעשה הגירוש והוא ניאות לבצעו רק משום שה' אמר לו " כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ " (יב). גם יצחק הצעיר נעצב אל לִבו עד מאוד.

האירוע השני הוא מעשה העקֵדה. לאחר שירד מהמזבח שעליו נעקד לא שב עם אביו לביתו בבאר-שבע. הפסוק מציין במפורש שרק אברהם שב אל נעריו, ואילו יצחק אינו נזכר בו כלל (כב:יט). אם כן, להיכן הלך יצחק? תשובות רבות הוצעו, ולהלן אחדות מהן: 1

·       "שילחוֹ [אברהם] אצל שֵם ללמוד ממנו תורה" (בראשית רבה [תיאודור אלבק] נו, יט, עמ' 611).

·        "ויצחק להיכן הלך? אלא שהכניסו הקב"ה לגן-עדן וישב שם שלוש שנים" (מדרש הגדול לבר' עמ' שס).  לוי גינזבורג ב"אגדות היהודים" (בהערה 255) מציין כי מטרת ישיבתו של יצחק בגן - עדן הייתה לרפא אותו מן החבלה שחבל בו אביו בטרם הספיק המלאך לומר לו " אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה " (כב:יב).

·       "ויתכן שנשאר שם בהר המוריה שלש שנים עד שנשלמו לו ארבעים שנה ונשא את רבקה" (רבינו בחיי על בר' כג:ב).

בעקבות דברינו ייתכן להציע תשובה נוספת: יצחק הלך למדבר להתבודד ולהתבונן נפשית בחוויה המכוננת שחווה. ושמא הלך למקום מגורי הגר וישמעאל במדבר פארן?

אם כן, התשובה לשאלה הראשונה היא שהתורה מציינת את מקום מגורי יצחק כדי להעיד על התבודדותו שהשפיעה על התנהגותו בשני האירועים שהזכרנו בראשית דברינו: ההכרות הראשונה של יצחק עם רבקה ופטירת אברהם אבינו.

להבהרת דברינו נתבונן בדברי הנצי"ב מוולוז'ין, בעל "העמק דבר" (כד:סב):

סיפר הכתוב, כי המכין מצעדי גבר ית' סיבב שיפגע יצחק ברבקה בדרך, ותהא נבעתת ממנו בתחילת הכרתה אותו, ואם היה העבד בא עימה תחילה לבית אברהם, היה אברהם מקבלה תחילה ומדבר על ליבה עד שהיה מתחונן דעתה עליה, ולא היתה נבעתת מפחד יצחק, והיתה מתנהגת עימו כמו כל אשה מבעלה. אבל הקב"ה סיבב שיצחק בא באותה עת מבאר לחי ראי, שהיה לו אותו מקום מיוחד לתפילה והתבודדות על באר שנראה המלאך.

כידוע, יצחק אבינו מכונה "פחד יצחק" (בר' לא:מב) בגלל יראת הכבוד הרבה שהקרין על רואיו, תכונה שרכש בזכות העקֵדה וכנראה גם בעקבות שנות התבודדותו במדבר .

המפגש הראשון השפיע על המערכת הבין-אישית של יצחק ורבקה. הקב"ה זימן את רבקה לפגוש את בעלה לעתיד עם שובו מבאר לחַי רֹאי, כולו אפוף הילת קדושה לאחר תפילה והתבודדות. בעת שה' זימן לעבד אברהם את המפגש עם רבקה על עין המים (בר' כד:מה), שהה יצחק ליד באר המים, במקום שבו התגלה ה' להגר. עתה מובנת תגובתה של הנערה הצעירה הנפגשת לראשונה בחייה עם 'פחד יצחק': "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" (כד:סד).

דברי הנצי"ב מסבירים אפוא גם את תמיהתנו השנייה. דהיינו, התורה הזכירה את המקום שממנו בא יצחק אבינו לקראת המפגש עם רבקה, משום שבואו מבאר לחַי רֹאי בעיתוי המדויק השפיע על חיי נישואיהם.

יצחק נע פיזית ונפשית בין בית אביו ואמו ובין באר לחַי רֹאי, שלידו שכנה הגר אשת אביו. הוא נקרע בין מחויבותו לכבוד אביו האלמן ולזכר אִמו האהובה ובין זיקתו האוהדת להגר המגורשת ורצון ההתבודדות המאפיין אותו. 2 ועל תנועת המטולטלת הבלתי פוסקת בין שני מוקדי הציר מעיד הביטוי היחידאי "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי", כדברי רמב"ן על אתר:

ויתכן בעבור היו ת 'מִבּוֹא ' מקור, שהיה יצחק הולך תמיד אל המקום ההוא, כי הוא לו מקום תפלה בעבור הראות שם המלאך, והוא יושב בארץ הנגב קרוב משם.

כלומר יצחק בא לאוהל אמו בשובו 'מִבּוֹא ' = מהרגלו לבוא לבאר לחַי רֹאי. ותנועת המטולטלת אינה חדלה עד אשר מוצא הוא ניחומים באשתו: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (כד:סז).

על פי מדרש אחר דואג יצחק בד בבד גם לנישואי אביו ( בראשית רבה [תיאודור-אלבק] פרשה ס):

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא ... ולאיכן הלך? לבאר לחי ראי, הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים: ראה בעלבוני.

ובדרך ישירה יותר במדרש תנחומא ([ורשא], פרשת חיי שרה סימן ח ):

אמר יצחק: אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה?! מה עשה? הלך והביא לו אשה... ומה טעם של רבי שאומר הגר היא קטורה? שכתוב ביצחק: ' וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי ', אותה שכתוב בה וַתִּקְרָא שֵׁם-ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי ' (טז:יג) מכאן אתה למד שהיא הגר .

מכאן גם ההסבר לאזכור מקום מושבו של יצחק גם לאחר מות אברהם (כה:יא), ללמדך שמעתה אין לו צורך להיטלטל בין שני המוקדים. את החלל שהותירה אמו לאחר פטירתה ממלאת אשתו, ולאחר קבורת אביו לצד שרה אמו במערת המכפלה, בהרמוניה מלאה עם אחיו ישמעאל, נסגר מעגל הנדודים, והוא יכול לשבת במדבר מעורר ההשראה ולהתחיל את חייו כאבי האומה היהודית.

 



1   לדעת בעלי הפרשנות הספרותית, יצחק אינו נזכר בכתוב משום שהוא דמות משנית והכתוב מתמקד באברהם.

2 על פי פירוש רש"י (כג:ב) בעקבות המדרש (בר' רבה, נח, ה), שרה נפטרה לאחר מעשה העקֵדה: "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה".