אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 581

פרשת שמות , תשס"ה

מה טעם ישראל שנואים ע"י האומות?

פרופ' דב לנדאו

המחלקות לספרות עברית ולספרות משווה

 

לכבודה ולזכרה של פרופ' נחמה ליבוביץ ע"ה חרגנו מנוהגנו, ואנו מגישים לפני ציבור הלומדים דף פרשת שבוע הבנוי במתכונת דרכה הפדגוגית של נחמה. הדף הוצע נערך ונכתב ע"י פרופ' ד' לנדאו.

נשמח מאד לקבל חוות דעת גם על ההצעה וגם על גופם של דברים.

 

ד"ר מאיר רפלד

ראש המרכז ללימודי יסוד ביהדות

 

מה טעם ישראל שנואים ע"י האומות?

 

למקרא הפסוק שבפרשתנו: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאֹד מאֹד ותמלא הארץ אֹתם" (א:ז), ולמקרא המקורות המובאים להלן מתעוררות מספר שאלות. נסו למצוא את התשובות ההולמות אותן!

השאלות:

א.          עיינו בששת המקורות המובאים כאן וציינו מה הקושי שהעסיק אותם ומהי התשובה המשותפת שלהם לקושיה?  

ב.          יש מן המקורות המצמצמים את הקושיה ואת התירוץ לעניין אחד, ויש המרחיבים אותה לבעיה מקיפה. מיינו את המקורות לפי קריטריון זה!

ג.           מה השוני העקרוני בין הקטע המובא ממשה שמיר ובין המקורות האחרים, בהתייחסותם לבעיה?

ד.          לכל המקורות שלהלן גישה שונה לסיבת האנטישמיות מן הגישה המקובלת. מהי הגישה המקובלת ומהו השוני בינה לבין גישת המקורות שלהלן?      

המקורות:

1.       "מי גרם להם לישראל שיתפזרו בין אומות העולם? קריבות שהיו חפצין בהן" (פסחים קיח, ע"ב). נראה שניתן לפרש "קריבות" כמו בתה' סח:לא, ואפשר לפרש לעניינינו, קרֵבות (בצירה תחת הריש).

2.       ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצרים ... וכיון שעשו כן הפך הקב"ה אהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה שנאמר (תה' קה:כה) 'הפך לבם לשנֹא עמו להתנכל בעבדיו' (שמות רבה א ח).

3.       רבי חייא אמר כל אחת ואחת מישראל היתה יולדת ששה בכרס אחת שנאמר ותמלא הארץ אותם. א"ר יוחנן מלאו את מצרים. דבר אחר שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקסאות מהם. מיד גזרו עליהם שיפרשו מהן (מנשותיהן)   (ילקוט שמעוני שמות א'). 

4.       'ותמלא הארץ אֹתם': מהם מיבעי וכן ת"א מנהון. אבל לשון המקרא אותם. בא ללמד דלא ארץ גשן לבד שהי' מיוחד לישראל ומלאה מישראל לבד. אלא אפילו כל ארץ מצרים שהיה עיקר ישיבת עם מצרים, מ"מ מלאה הארץ את ישראל, ומשמעות אותם עמם. כמו שכתוב בספר ויק' יז:ה על הפסוק 'וזבחו זבחי שלמים לה' אֹתם'. והיה כל מקום פנוי שמצאו ישראל לקנות ולדור נתישבו שמה. והינו דכתיב במכת בכורות 'ופסח ה' על הפתח' הרי שהיו הרבה בתי ישראל בקרב בתי מצרים. ואע"ג שיבואר להלן ב' כ"ה וג' ז' שפרעה נגש לישראל ולחצם לדור במיצר כדי להשפיל דעתם. מ"מ הי' באופן שנשארו בקרב ערי מצריים בין בתיהם. ובא הכתוב להקדים בזה סיבת שנאת מצרים וגזרת המלכות. ומחשבת חשד מה שלא עלה על דעת ישראל. כל זה בא משום שבקשו לצאת מרצון יעקב אביהם שיֵשבו דוקא בארץ גושן כדי שיהיו בדד ונבדל ממצרים כמו שכתוב בפ' ויגש. דאחר שקבעו דירתם בקרבם מצאו טוב להם להשתוות למצרים ולא יהיו ניכרים שהמה יהודים. ומשום זה באר המדרש שהפך ה' לבם לשנוא עמו. וכבר בארנו בס' בראשית על הפסוק 'כי גר יהיה זרעך' וגו' אשר היא הסבה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, בשביל שאין אנו רוצים להיות כגרים ונבדלים מן האומות (הנצי"ב, העמק דבר, שמ' א:ז).  

ה.     לשם מה מביא הנצי"ב בדבריו את הסיפור על מכת בכורות שה' פסח בהן על פתחי היהודים?

5.        אין שום סיכוי. זה לא יעבוד. לא אנו טובים יותר ולא אנו רעים יותר ולא הם כנגדנו ביתרון לכאן או לכאן. פשוט אחרים. עולם אחר. שמש אחרת. לילה אחר. יכל כסא להיות טוב יותר או רע יותר מאבטיח? ... עזוב את זה. לא תצליח. אפילו תתנצר - לא תצליח להסתתר. ואני אגיד לך למה: אתה מסריח ואתה לא רק מסריח - אתה יודע שאתה מסריח. אתה לא רק יודע - אתה מתנהג כמו אחד שיודע שהוא מסריח, שיודע שהזיעה שלו צועקת אותו כל רגע לכל צד, בדממה או ברעש, באור או בחושך (אלה דברי הקצין הרוסי) (משה שמיר "הינומת הכלה" עם עובד, 1984 עמודים 79 ו- 89).

ו.   הניסוח הבוטה והגס של הקטעים דלעיל מובן ע"י ציטוטם מפיו של גוי רוסי. עם זה המלים "מסריח" ו- "זיעה" הן מטאפורות בלבד. באר משמעותן ומדוע הן יוחסו ליהודים על ידי הגויים? (מה בסיס ריאלי אפשר למצוא להן?)  

6.        הבימאי חיבק את כתפו, ובהשפלת קול כמגלה סוד אמר: בין הזרים דוברי האנגלית יש שני סוגים. כאלה המדברים אנגלית במבטאם הזר, המקורי, וכאלה המדברים במבטא אוכספורדי נהדר. למראה הראשונים אנו מגחכים בסלחנות, האחרונים מעוררים בנו סלידה (בנימין תמוז, "תינוק שנשבה", בתוך: "אנג'יוקסל-תרופה נדירה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, תשל"ג, עמוד 129).

ז.   נסה לנמק את הצהרת הבימאי נימוק פסיכולוגי-לאומי!            

 

הצעות לתשובות:

א.          הקושי הוא: מדוע ישראל שנואים, נרדפים וסובלים בין האומות יותר מכל עם אחר. מקובל לחשוב שישראל שנואים בגלל היותם שונים מכל העמים כמו שאמר גם המן "ודתיהם שֹנות מכל עם" (אס' ג:ח). והנה אנו מוצאים כי דווקא שאיפת היהודים להדמות יותר מדי לאומות והשתתפותם המופגנת בכל האירועים הלאומיים והתרבותיים של האומה המארחת, היא שגרמה לשנאת ישראל.

ב.          שלושת הראשונים מצטמצמים במצרים והאחרים מרחיבים לכל האומות.

ג.           חמישה מקורות דנים בשאיפת ישראל להדמות לגויים, ובסלידת הגויים מהם בשל כך, ומשה שמיר דן בחסרון המחלט של האפשרות להגשים את השאיפה להתבוללות.

ד.          עיין תשובה  א' ונראה שהאנטישמים סומכים ידיהם על שתי הסיבות.

ה.          הנציב מבקש להוכיח ע"י הסקה מן הכתובים (שה' פסח על בתיהם) שהיהודים ישבו בכל מצרים פזורים בין הגויים.

ו.           משמעות הסרחון והזיעה היא, שיש ליהודים סימן הכר שלילי המכריז על יהדותם (בעיני האומות). סימן זה צמח בתודעת הגויים השלווים שלוות איכרים, בראותם את הפעלתנות של היהודים בהשתדלותם למצוא  את פרנסתם   הדלה.

ז.           העמים אינם אוהבים את מי שרוצה להראות עצמו משלהם ואף טוב מהם, אף על פי שבאמת הוא זר בקרבם.

 

הערות   ודברי   השלמה:                                                     

המקורות דלעיל ממחישים שהבעיה של שנאת היהודים הייתה קיימת (וידועה) כבר בדורות הקדמונים. מקורות אלו הטילו אשמה מסוימת אף על היהודים הסובלים. ואולם, אשמה זו אינה מצדיקה את סבלם, ומבחינה אובייקטיבית אין זה ראוי למנוע מהם לשבת בכל מצרים ואף רשאים הם לשבת בכל מקום. מלבד זה הם גם היו חפים מכל פשע כלפי הגויים. אם יש אשמה ביהודים, היא כלפי הקב"ה בלבד. כבר השוואת הפסוקים שבתורה רומזת לאשמה זו. הפסוק בתורה מדגיש את דברי בני יעקב האומרים: "ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גֹשן" (בר' מז:ד). תחילה הם מבקשים מקלט זמני ומצטמצמים לארץ גושן, אבל בסוף הפרק מתברר ששינו את  עמדתם: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גֹשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאֹד" (שם מז:כז). אף על פי שלפי הפשט ארץ מצרים היא מקומה של ארץ גושן, מכל מקום האגדה דורשת את התוספת הלא הכרחית של המלה "מצרים". לפי זה הם הפכו את ישיבת הארעי בגושן לישיבת קבע   בכל מצרים. לכן אין להתפלא מתיאור הכתוב: "ויקֻצו (המצרים) מפני בני ישראל" (שמ' א:יב).

דומה הדבר למה שקרה לתרח אבי אברהם בחרן. כתוב שם: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם ויצאו אִתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבֹאו עד חרן וישבו שם" (בר' יא:לא). נראה הדבר שמצאו בחרן תנאים נוחים לפרנסתם, ושכחו את מטרתו המקורית של המסע. כך קרה גם לאותו שליח עליה בעיר ליון שבצרפת, שעם סיום שליחותו, לאחר ששלח לארץ עשרות משפחות, הוא קנה אטליז במקום, ויושב שם עד עצם היום הזה.

ראינו שיש נימוק שני לשנאת ישראל ולסבלו. נימוק זה מקובל ביותר בזמננו, ולפיו ישראל מתבדלים מן הגויים, והעמים שאינם אוהבים  את השונה   ואת הזר, רואים אותו כמוזר.

כנימוק שלישי מביא שמות רבה א א את הפסוק "חושך שבטו שונא בנו ואֹהבו שחרו מוסר" (משלי יג:כד). "חושך שבטו" זה דוד שלא ייסר את אבשלום עד שמרד בו. "ואֹהבו שחרו מוסר" זה הקב"ה שמאהבתו לישראל מיסרו". "אתה מוצא: שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם לא נתנם להם אלא על-ידי יסורין". אחת מהם היא התורה דכתיב: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" (תה' צד:יב). מתברר שלימוד התורה אינו נקנה אלא על-ידי ייסורין, וכן הדבר ביחס לארץ ישראל וביחס לעולם הבא. משמעות הייסורין כאן היא זיכוך וטיהור, ולכן נקראת גלות מצרים "כור הברזל" (דב' ד:כ). כור הברזל לוהט באש כמו כבשן, וכמו שהברזל יהיה צרוף על-ידי האש, כך ישראל והאדם בכלל מִטהרים ונצרפים על-ידי הייסורין.

לפי התורה אנו למדים שיש נימוק רביעי לשנאת העמים, לסבל בגלות ולסבל במצרים, והוא נימוק חינוכי, כדי שנקיים מה - "דסני עלך לחברך לא תעביד" (שבת לא, ע"א). וכך כתוב בתורה: "וגֵר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמ' כב:כ). "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמ' כג:ט). ישראל סבלו במצרים וסובלים בגלויות, כדי שילמדו שלא לגרום ייסורין לזולת, בין הוא יהודי ובין הוא גוי, אם הוא קרוב ואם הוא רחוק.