אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 699

פרשת שמיני, תשס"ז

עוף טהור ושמו "מורזמא" – פלמינגו

שלומי רֵייסקין

דוקטורנט במחלקה לתלמוד

בפרשת "שמיני" מובאת רשימה של עופות טהורים. התורה לא ציינה סימני טהרה לעוף, אבל במסכת חולין (ו,ג) המשנה מציינת סימני טהרה, [1] והגמרא במסכת זו דנה בטהרת מיני עופות שהיו ידועים באותם ימים, בהם עוף ושמו "שקיטנא" המוזכר במימרא של רב יהודה (שם סג ע"א): "אמר רב יהודה: שקיטנא אריכי שקי וסומקי שריא, וסימניך: מורזמא".

רש"י על-אתר מבאר את דברי רב יהודה: מותר לאכול עוף ושמו 'שקיטנא' אשר רגליו ארוכות ואדומות' (שכן ישנם שני מינים של עוף זה, ולכל אחד מהם סימני היכר משלו, ש"ר). להלכה זו ניתן סימן לזיכרון: "מורזמא", לפי שזה שמו של מין עוף טהור שרגליו ארוכות וגופו אדום. [2] מכאן עולות לפנינו כמה שאלות: 1. מה פירוש המילה מורזמא? 2. מהו זיהויו של עוף המורזמא בימינו? 3. האם שקיטנא ומורזמא הינם שמות נרדפים או נבדלים?

      בערוך נאמר שמורזמא היא מילה פרסית, לפי "שכל דבר שהוא ארוך ואדום נקרא מורזמא". קאהוט מציין שם שמילה בהוראה זו איננה מצויה בפרסית, אלא מורכבת משתי מילים פרסיות: murγ ( ﻤﺭﻍ ) – עוף, ו- zimč ( ﺰﻣﭺ ) – גדול ואדום, "ונקרא ככה שם עוף ארוך ואדום". [3] את דבריו אלה דחה גייגר וכתב שאין לדברים שחר. [4]

לויסון מסיק בספרו על הזואולוגיה בתלמוד שהן מורזמא הן שקיטנא מכוונים למין הפְלָמִינְגּוֹ. [5] לוי אינו מפענח במילונו את מין ציפור המורזמא, [6] אולם בעניין השקיטנא הוא מפנה ללויסון הנ"ל. [7] גם יאסטרוב תרגם את השְקִיטְנָא לפְלָמִינְגּוֹ, [8] אך בערך מוּרְזְמָה הוא לא זיהה אותו אלא תיאר אותו כעוף טהור שלו רגליים ארוכות וצבע אדום, ובסוגריים מרובעים ציין שהמשמעות של "וסימנך מורזמא" איננה ברורה. [9] מכאן שהן לוי הן יאסטרוב לא סברו שמורזמא הוא שם נרדף לשקיטנא.

פענוח לשמות "שקיטנא" ו"מורזמא" לא מצוי אף במילונים של דלמן [10] ושל קרופניק. [11] סוקולוף ציין במילונו בערך

"שקטנאה, שקיטנאה" שזהו שם של עוף, [12] ובערך "מורזמא" כתב שמדובר בעוף המותר לאכילה. [13] על שני ערכים אלה ציין סוקולוף שהאטימולוגיה שלהם אינה ידועה.

הרב משה-הענך ברשטיין מזהה בספרו "עולם התושיה" את השקיטנא שבגמרא עם הפְלָמִינְגּוֹ, [14] ובעקבותיו הולך הרב ד"ר י"מ לוינגר. [15] אבל הרב ברשטיין לא הזכיר את הכינוי "מורזמא", ואין בידינו לדעת אם לדעתו מורזמא הוא שם נרדף לשקיטנא אם לאו.

      עוף בשם "אלמרזם" מוזכר בתרגום הערבי של הסיפור העתיק "כלילה ודימנה". [16] דה-בלואה כותב על מילה זו בחיבורו על הספר כלילה-ודימנה: "(שמו של) עוף זה כפי הנראה לא הגיע ללקסיקונים, אם כי אלה אכן מזכירים את מרזם כשמם של שני כוכבים". [17] על פי מילונו של אבן-מנצור מרזם או אלמרזם ( مرزم או المرزم ) הוא שמו הערבי של אחד מן הכוכבים הראשיים שבאוֹריוֹן. [18] אחת ממשמעויות המילה היא "השואג" או "הכורז", וכך הגדיר דמירי במילונו הזואולוגי את המרזם: "מין של עוף מים בעל רגליים ארוכות, צואר ארוך, מקור עקום וצבע שחור על קצות כנפיו. בעיקר אוכל דגים. מותר לאכילה." [19]

זיהוי של ממש לציפור המורזמא מצוי באינצקלופדיה לאיסלאם, בערך "נוחם" ( Nuhām ), שם כתוב [20] כי המילה הערבית "נוחם" מציינת בכתבים ערביים עתיקים את הפלמינגו, [21] והשורש הערבי של המילה הוא נח"ם, מלשון נהמה ושאגה, על שם "הקולות הצורמים (של עוף זה) המורכבים מיללות ושאגות". וממשיך: "כך גם ביחס למרזם ( mirzam ), עוד שם יְמֵי-בֵּינַיְמִי עבור הפלמינגו, שכן השורש ר-ז-ם גם היא מותירה רושם של נהמה". [22] הציידים הם שנקטו את השם "מרזם", [23] אך נראה שלא רק הם, שכן בשירה הערבית העתיקה האזכור היחיד לפלמינגו מופיע בשם "מרזם" ביצירת המשורר צפי אלדין מן המאה הי"ד בתוך קטע יצירה המוקדש לזכרו של הח'ליף אבו אלעבאס אחמד אל נאצר לדין אללה (1180‑1225). [24]   אם כן, הפלמינגו היה קרוי בערבית "מרזם", מן השורש ר-ז-ם, שאחת ממשמעויותיו האפשריות היא קול נהמה. [25]

להלן עוד שלוש הצעות להבנת המילה "מורזמא" עצמה, מלבד המשמעות "קול נהמה" בערבית והמשמעויות הפרסיות שנדחו:

1. ר-ז-ם – ארוך: ייתכן שמשמעות המילה "מורזמא" היא "ארוך", על שם רגליה הארוכות של ציפור זו, כדוגמת המילה האמהרית räžžim<rzm או räzzämä , שתרגומה be tall, long , כלומר להיות גבוה, ארוך. [26]

2. ר-ז-ן – רגוע: השורש הערבי ר-ז-ן, המשמש בערבית אנדלוסית, [27] משמעו "רגוע" (למשל: razána – תרגומו sedately ), ואפשר להשוותו לשם "שקיטנא" המורה על שקט ורוגע.

3. רמ"ז-רז"ם – רמיזה: אולי השורש של מורזמא הוא ר-מ-ז (בשיכול אותיות ר-ז-ם), המורה על רמיזה, כדברי הכתוב "מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ" (איוב טו:יב), וכפירוש רש"י שם: "ירזמון – כמו ירמזון כמו שמלה שלמה" (שמ' כב). [28] ובעל "מצודת ציון" שם פירש: "ירזמון – הוא הפוך מן ירמזון, והוא מל' רמיזה". במילון העברית המקראית, בערך "רזם", צוטט פסוק זה, וצוין שם שייתכן שיש כאן שיכול אותיות, כשהמילה "רמז" שאולה מן הארמית, ואילו "רזם" מצוי במכתבי לכיש.29 אפשר שמשמעות זו תהיה מלשון "סגי נהור" בשל הקולות הרמים שמשמיע עוף טהור זה.30



[1]    ראו: ירון סרי, "סימני העוף הטהור", דף שבועי לפרשת שמיני, תשנ"ט (מס' 283).

[2]    אמנם על פי כתבי-היד המבורג 169, מינכן 95 ו-ווטיקן 123 נראה ששם העוף "מורזמא" מובא לא כסימן אלא כעניין נפרד, ומדובר בשני עופות, לפי שבכת"י המבורג ומינכן הסימן שמציינת הגמרא הוא "אדומין כשרין", ובכת"י ווטיקן הנ"ל המילה "וסימנך" לא מצוינת כלל. אשר למילה "מורזמא" עצמה – בדפוס וילנא ובכת"י ווטיקן 121 ושונצינו 1489 הגרסה היא "מורזמא"; בכת"י ווטיקן 123 הגרסה היא "מזרזמא" (אך יש עוד שינויים בנוסח כת"י זה); בכת"י ווטיקן 122 הגרסה היא "מורמזא", ובכת"י מינכן: "מורזימ'".

[3]              ספר ערוך השלם (מהד' קאהוט), חלק ה, וינה תרפ"ו, עמ' 247.

[4]   תוספות הערוך השלם (חלק ט בערוך השלם, קאהוט), ניו יורק תשט"ו, עמ' 269, שם חתם גייגר "דברי רבינו על המוצא הפרסי רחוקים". בספר הלכות גדולות (ירושלים תשמ"ז, עמ' 195) כתב בהערה ר' נפתלי-צבי הילדסהיימר כדברי הערוך: "מור זמא לשון פרסי הוא שכל דבר שהוא ארוך ואדום נראה מור זמא".

[5]    לודוויג לויסון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 170 -171. שמו המדעי: Pheonicopterus ruber .

[6]    יעקב לוי Wörterbuch uber die Talmudim und Midraschim , כרך ג (מ-ע), ברלין ווינה 1924, עמ' 247 -248.

[7]    יעקב לוי, שם, כרך ד (פ-ת), עמ' 602, בערך "שִקְטְנָא" או "שְקִיטְנָא". אגב, דוד גולומב כתב ששורש המילה "שקיטנא" עברי, מלשון "משכית", אך אין דבריו מתקבלים על הדעת כל כך (ראו דבריו: תרגומנא , חלק ג: ספר ויקרא, כרך ב, וורשה–ירושלם תרצ"ח, עמ' תלג).

  [8]           מרקוס יאסטרוב, Dictionary of the Targumim , the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature , ניו-יורק–ברלין 1926, עמ' 1622.

[9]   יאסטרוב, שם, עמ' 749. מופנה מן הערך מַרְזְמָא (שם, עמ' 840).

[10]           בערך "מרזמא, מורזמא" ציין דלמן סימן שאלה בסוגריים, ותו לא (גוסטאף ה' דלמן, ערכי הנוטריקון, [Lexikon Der Abbreviaturen ] , פרנקפורט א"מ, 1897, עמ' 241). בערך "שְקִיטָנָא" (שם, עמ' 413) כתב שזהו סוג של ציפור, ולא פירט.

[11]           בערך "מוּרְזְמָא" במילונו של קרופניק כתוב רק "מין עוף" (ברוך קרופניק, בהשתתפות א"מ זילברמן, מִלון שִׁמושי לתלמוד למדרש ולתרגום, כרך ב (מ-ת), לונדון תרפ"ז, עמ' 19).

[12]           מיכאל סוקולוף , A Dictionary of Jewish Babylonian Aramaic of the Talmudicand Geonic Periods , רמת גן 2002, עמ' 1174: name of a bird .

[13]           סוקולוף, שם, עמ' 649: a permitted bird .

[14]           משה הענך ברשטיין , עולם התושיה: לעם סגולה , לונדון תרצ"ז, עמ' סו.

[15]           י"מ לוינגר, "עוף טהור נאכל במסורת", סיני סד, חוברות א-ו, שפו-שצא (תשרי-אדר תשכ"ט), עמ' רסט.

[16]           פרנסואה דה-בלואה, Burzoy’s voyage to India and the origin of the book of Kalilah wa Dimnah , לונדון 1990, עמ' 12, הערה 3.

[17]           תרגום שלי מן המקור, שם.

[18]           מוחמד אבן-מנצור, לסאן אלערב , כרך 12, בירות, 1955-1956, עמ' 240. דה-בלואה (שם) מפנה אליו.

[19]           מוחמד אבן מוסא דמירי,Hayātu l-hayawāni l-kubrā , כרך 2, בולאק 1867 -1868, עמ' 380; דה בלואה, שם, עמ' 12, הערה 3 (התרגום העברי המופיע בטקסט הוא שלי).

[20]           אנצקלופדיה של האסלאם (בעריכת  C. E. Bosworth ואחרים), כרך 8, ליידן 1995, עמ' 110.

[21]           מצוין שם שמשמעו של "פלמינגו" הוא "הבוער"; שמו היווני – phoenicopter (Φοινιχόπτερος ), פירושו "בעל הכנפיים הסגולות", ושמו האכדי – işşūr nūri , פירושו "עוף האור".

[22]           להלן הלשון במקור: The same applies to mirzam, another mediaeval name for the flamingo, as the root r-z-m also contains the notion of growling

[23]           שם, עמ' 111.

[24]           צפי אלדין , דיואן, בירות 1962, עמ' 231; אנצקלופדיה של האסלאם, שם. להרחבה אודות צפי אלדין, ראו: קליפורד אדמונד בוסוורת, The mediaeval Islamic underworld , חלק 1: The Banū Sāsān in Arabic Life and Lore , ליידן 1976, עמ' 132 -149.

[25]           אגב, השם "שקיטנא" שיוחס לעוף זה, המורה על שקט, דומה לביטוי "סגי נהור", שמשמעו "עיוור" (מילולית: אור רב).

[26]           אלכסנדר מיליטארב: Once more about glottochronology and comparative method: the Omotic-Afrasian case , Аспекты компаративистики – 1, FS S. Starostin. Orientalia et Classica II (2005), p. 367 . וראו: Issues of Time and Place Adverbs in Amharic Getahun Amare , בכתב העת African Languages and Cultures , כרך 8, מס' 2 (1995), עמ' 123 -136; אדוארד אולנדורף ,  The Semitic Languages of Ethiopia: A Comparative Phonology , לונדון 1955, עמ' 141.

[27]            ראו: פדריקו קוריאנטה,A dictionary of Andalusi Arabic , ליידן 1997, עמ' 207.

[28]            השורש ר-מ-ז הוא גם ערבי במשמעות דומה (רמיזה). ראו באריכות על אודות המשמעויות של שורש זה באנצקלופדיה של האיסלאם, עמ' 426 -430.

29 מנחם-צבי קדרי, מילון העברית המקראית: אוצר לשון המקרא מאל"ף ועד תי"ו, רמת גן תשס"ו, עמ' 998. ועיינו במאמר של ו"פ אולברייט, " Notes on Egypto-Semitic Etymology ", בכתב העת American Journal of Semitic Languages and Literature s , כרך 34, מס' 2 (ינואר 1918), עמ' 84.

30 ראוי לשים לב למשמעות הפוכה המובאת בפירוש רבנו מיוחס בן אליהו על ספר איוב (מהדורת חיים דוב שעוועל, [ב], הדרום כג [ניסן תשכ"ו], עמ' 95, אות יב והערה 14): "ומה ירזמון – מפני מה עיניך פקוחות ומביטות בעזות, ואין לו עד במקרא". כלומר, אין הכוונה לרמיזה אלא לעינים פקוחות ומביטות בעזות. אליעזר בן יהודה הפנה לשפה הערבית במילונו ( מלון הלשון העברית הישנה והחדשה, כרך יג (יד) [בעריכת פרופ' נ"ה טור-סיני], ירושלים 1952, עמ' 6517, הערה 7), במשמעות "כחוש וחלש" או תשוש, ולפי זה דברי הפסוק הם: "ולמה נחלשו עיניך מראות". ועיינו בפירושו של יהודה אבן קורייש, המאה ה-10 ( Epistolade Studii Targum Utilitate [ער' – בארג'ס וגולדברג], פאריס 1857, עמ' 57).