אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 667

פרשת ש ֹפטים, תשס"ו

התורה והמעשה אצל המלך האידאלי

ד"ר אברהם גוטליב

המרכז ללימודי-יסוד ביהדות

ומפעל מקראות גדולות "הכתר"

המקום היחידאי בתורה העוסק בהוראות למלך [1] מצוי בפרשתנו (יז:יד-כ), והוא כולל את קווי היסוד לבחירת מלך והציוויים והמגבלות החלים עליו. תכליתה המעשית של פרשת המלך בתורה היא להתיר לעם ישראל להמליך עליהם מלך שהוא עצמו כפוף למרוּתו של מלך מלכי המלכים, הקב"ה.

כתיבת "משנה התורה" וקיום מצוות התורה הלכה למעשה, מהווים נדבך חשוב בצביון היהודי‑תורני של המלוכה: על המלך להיות בן עם ישראל - "מקרב אחֶיך" (טו); אסור לו להרבות סוסים פן ישיב לשם כך את העם מצרימה (טז); "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו (בתאוותו) וכסף וזהב לא ירבה לו מאֹד" (יז). הריבוי, שהוא למעשה נטייה לקיצוניות, עלול להטות את האדם מדרך הישר ולפגוע במידותיו הטובות.  בהמשך מצווה המלך לכתוב לו "את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים" (יח) וליישמו הלכה למעשה כמתואר בהמשך (יט-כ):

והיתה עִמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' א-לֹהיו לשמֹר את כל דברי התורה הזאת ואת החֻקים האלה לעשֹתם. לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סוּר מן המצוה ימין ושמֹאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל.

הדברים מוצגים כמבנה מודולרי רעיוני על-פי הדרך הפדגוגית‑דידקטית הנכונה בלימוד התורה וביישום הנלמד:

             א.     נגישוּת – "והיתה עמו" - התורה נמצאת אצלו בהישג יד.

             ב.       שינוּן – "וקרא בו כל ימי חייו".

              ג.       יראת ה' – "למען ילמד ליראה את ה' א-לֹהיו", כתהליך נרכש ולא מוּלד, המושג בדרך של שינון.

             ד.       שמירת מצוות וביצוען הלכה למעשה, כתוצר של יראת ה' : "לשמֹר את כל דברי התורה הזאת ואת כל החֻקים האלה לעשֹתם".

             ה.       אִי-התנשאות – להיות עניו וצנוע: "לבלתי רום לבבו מאחָיו".

              ו.       דקדוק והקפדה בקיום המצוות : "ולבלתי סוּר מן המצוה ימין ושמֹאול".

              ז.       ולבסוף, התוצאה האידאלית: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל".

דבקות בה', צניעות, ענווה ויראת שמים, תוך הימנעות מריבוי מותרות ומכניעה לתאוות – כל אלה מבטיחים את עמידותה של המלכות, את המשך קיומה.

תורתנו הקדושה היא תורת חיים והיא מלמדת אותנו כיצד לחיות. קיום   נכון של מצוות התורה הלכה למעשה, הן במישור החברתי הן במישור שבין אלוקים לאדם, הוא המפתח לעתיד אידאלי אצל כל אדם, לא רק אצל המלך, וכדברי הרמח"ל בחיבורו המונומנטלי מסילת ישרים, [2]  בפרק כ"ה העוסק "בדרך קניית היראה":

ונמצא שכמו שרוב ההתבונן (=ההתבוננות) הוא הדרך לקנות היראה התמידית. כן הסח  הדעת הוא ביטול העיון הוא המפסיד הגדול שלה. יהיה מחמת טרדות או ברצון. כל הסח דעת ביטול הוא ליראה התמידית. הוא מה שצוה הקב"ה אל המלך: 'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו'. הא למדת שאין היראה נלמדת אלא מן הקריאה הבלתי נפסקת. ותדקדק שאמר 'למען ילמד ליראה' ולא אמר "למען יירא". אלא לפי שאין היראה הזאת מושגת בטבע. כי אדרבא רחוקה היא ממנו מפני גשמיות החושים. ואינה נקנית אלא על ידי לימוד. ואין לימוד ליראה אלא ברוב ההתמדה בתורה ודרכיה בלי הפסק. והוא שיהיה האדם מתבונן ומעיין בדבר הזה תמיד בשבתו, בלכתו, בשכבו ובקומו. עד שיקבע בדעתו אמתת הדבר דהיינו אמתת הִמצא שכינתו יתברך בכל מקום.



[1]     למשמעות חוק המלך, סוגו הספרותי וחשיבותו של ספר משנה תורה, ראו: משה ויינפלד מיהושע עד יאשיהו , ירושלים תשנ"ב, עמ' 155-153, וביבליוגרפיה שם.

[2]     ר' משה חיים לוצאטו , איטליה, פאדובה (1707) - ישראל, כפר יסיף ליד עכו – (1747), מקובל, בעל-מוסר ומשורר. חיבורו מסילת ישרים , שנכתב באמסטרדם שבהולנד, שימש כספר הלימוד העיקרי בישיבות תנועת המוסר בליטא. ייחודו של הספר בכתיבתו בצורה שיטתית מופתית. מוסבר בו ערך כל מעלה, הדרכים להשגתה, והקורא מוזהר מפני מכשולים שונים שבדרך. הספר מדריך את הקורא לעלייה הדרגתית במעלות ההתנהגות המוסרית עד לדרגת רוח הקודש, ע"פ מאמרו של ר' פנחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות" וכו' ( עבודה זרה כ ע"ב, הרחבה של מאמרו המובא במשנה סוטה ט, טו).