אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 692

פרשת תרומה, תשס"ז

הזר והכתר של ארון הקודש

ד"ר איליה רודוב

המגמה לאמנות יהודית,

החוג המשולב במדעי היהדות

פרשת תרומה מתארת בפרטי פרטים את מעשה המשכן. בין השאר, היא מזכירה "זֵר זָהָב סָבִיב" שנעשה מעל ארון-הקודש ועל שלחן לחם-הפנים (כה:יא,כד). המדרש הנודע במסכת מנחות (כט ע"ב) מחדש שעיטורי השוליים הנראים מיותרים יכולים לשאת תכנים סמליים עשירים: "בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות" ובתוך "כל קוץ וקוץ" של כתרים אלה טמונות "תילין תילין של הלכות".

הכתוב מתאר את צורת ארון-הברית – תיבת עץ מלבנית המצופה זהב מבפנים ומבחוץ (כה:י-יא). אם כן, הפירוש המתבקש של המונח "זֵר זהב סביב" הוא מעין פס זהב מעובד, יצוק או רקוע, המחובר לקצה העליון של דפנות התיבה. ברוח זו מפרש רש"י את פסוק י"א ומגדיר את זֵר הזהב "כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו" של ארון-הברית. בעקבות פירוש זה, בנה האמן את ארון-הקודש של בית-כנסת במודנה שבאיטליה בשנת 1472. הוא עיצב אותו כתיבת עץ והקיף את קצהו העליון בכרכוב מגולָּף ומוזהב. [1] הגמרא (יומא עב ע"ב) משְווה את זֵר ארון-הברית לזֵרים אחרים במשכן:

אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן; של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח – זכה אהרן ונטלו, של שלחן – זכה דוד ונטלו, של ארון – עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח – יבא ויקח. שמא תאמר פחות הוא – תלמוד לומר 'בי מלכים ימלכו' (משלי ח:טו).

האמורא רבי יוחנן מוסיף את זֵר המזבח לשני הזרים המוזכרים בפרשתנו וקובע את דרגות חשיבות הזרים, והזֵר של ארון-הברית עולה על שני האחרים. בדבריו הזֵרים של כלי המשכן מצטיירים כסמלים לסגולות מיוחדות. זֵר המזבח מסמל את הכהונה, זֵר השלחן מסמל את המלכות, ואילו התורה מזכה בסגולותיה כל תלמיד חכם ולא רק אלה מבית אהרון ומבית דוד. על פי גישה זו הזֵר נהפך מקישוט בקצה התיבה לתכשיט המסמן את המעמד של העונד אותו, כמו ה"העטרה", ה"נזר" וה"כתר" התנ"כיים, או להבדיל זרי דפנה וזית שהיו סימני המעמד של בעלי שררה רומיים. הנוצרים אימצו את הזֵר ועשו אותו סמל הנבחרות וחיי הנצח (אל הקורינתיים א ט, כד-כה).

      הסמליות של שלושת זרי המשכן במסכת יומא קרובה מאוד לסמליות הכתרים של התורה, הכהונה והמלכות במשנה (אבות ד, יג). [1] אמנם שלא כזֵר התורה שהוא החשוב שבזֵרים, כתר תורה של מסכת אבות עומד בדרגה אחת עם שני הכתרים האחרים, ואילו הכתר הרביעי, כתר שם טוב, "עולה על גביהן". תבליט הכתר הגדול של שם טוב מעל שורה של שלושה כתרים קטנים ממנו בארון-הקודש מהמאה ה-16, וגרסתו המאוחרת מהמאה ה-18, בבית-הכנסת בעיר וורמס (וורמיזא) שבגרמניה הם דוגמה נדירה לתיאור ארבעת הכתרים ממסכת אבות בבתי-כנסת. [1]

רש"י רואה בהגדרה המקראית "זֵר" מילה נרדפת ל"כתר" ומפרש את זֵר הזהב של ארון-הברית כ"סימן לכתר תורה" (בפירושו על אתר וליומא עב ע"ב). גם הרמב"ם מספר על שלושת הכתרים של המשכן ומלמד שכמו התורה עצמה גם כתר התורה "מונח ועומד ומוכן לכל ישראל", וכי הכתר הזה גדול משני האחרים (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג, א). על פי פירושים אלה, כתר התורה מוענק ללומדיה.

"זֵר הזהב" של ארון-הברית קם לתחייה בצורה של כתר באמנות בתי-הכנסת מימי-הביניים. הדוגמה המוקדמת ששרדה מאז היא הכתובת "כתר תורה" החרוטה בגמלון האבן של ארון-הקודש מאמצע המאה ה-15 מבית-הכנסת בנירנברג שבגרמניה (תמ' 1). [1] התבליטים או הציורים של כתר מלכות בראשו של ארון-קודש, לעתים קרובות מעל לוחות-הברית, הופיעו לראשונה בבתי-כנסת באיטליה במאה ה-16, ומאז התפשטו בבתי-כנסת בקהילות ישראל. צורה אחרת, כיפה דמוית-כתר מעל ארון-הקודש, ידועה מציורים אחדים בכתבי-יד אשכנזיים [1] וגם מארונות-קודש מאיטליה מתקופה מאוחרת בהרבה. [1] הכתרת ארון-הקודש או לוחות-הברית בכתר של תורה קוראת תיגר על התיאורים הנוצריים האלגוריים של היהדות כאישה עיוורת שהכתר נופל מראשה מול הכנסייה שעל ראשה מתנוסס כתר מלכות. לא זו בלבד שכתר-התורה רמז לזיקתו הסמלית של ארון-הקודש בבית-הכנסת לארון-הברית במשכן, אלא גם הביע את אמונו בחיותה התמידית ובניצחונה של התורה.

הפסוק "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ" (משלי ח:טו) הנאמר בשם החכמה מובא ביומא (עב ע"ב) לחיזוק עליונותה של התורה על סמכות השליטים הארציים. פסוק זה חקוק מעל תבליט כתר התורה בראש ארון-הקודש (תמ' 2) שנבנה בשנת 1558 בערך בבית-הכנסת של ישראל איסרל ובנו, החכם הנודע רבי ישראל איסרליש (הרמ"א), בקאזימיז' ליד קראקוב שבפולין. בסוף הפסוק משורטט מגן דוד שבאותה עת ראו בו סמל משיחי. מגן דוד מקשר בקשר סמוי את האמונה בניצחונה המוחלט של התורה עם המציאות ההיסטורית של הגלות: המשיח מזרע דוד יהיה המלך שישליט את סמכות התורה, ישלוט על פי חוקותיה ויעביר את שלטונו לריבונו של העולם.

היררכיה אחרת של שלושת הכתרים התפתחה בעיצוב ארונות-קודש בבתי-כנסת במזרח אירופה החל מראשית המאה ה-18. בארונות-הקודש האלה כתר התורה עומד מעל הגומחה לספרי-התורה, ומעליו מופיע כתר הכהונה. כתר המלכות בראש ארון הקודש אינו כתר של מלכות בית דוד אלא מלכות השמים של מלך מלכי המלכים. [1]

כמו הכתרים של האותיות שמהם נלמדו תִלי תִלין של הלכות, גלגולי מוטיב "זֵר הזהב" מהכתוב אל המצויר מלמדים על מושגי התורה, הקדוּשה, מקור הסמכות והשלטון בתפיסת עם ישראל לדורותיו.

 

                                                  

תמונה 2: גמלון ארון-הקודש מבית-הכנסת בנירנברג,                                              תמונה 1: ארון-הקודש בבית-כנסת הרמ"א,

אמצע המאה ה-15.                                                                                                 קאזימיז' (ליד קראקוב), שנת 1558 בערך.



[1]     Victor A. Klagsbald, Jewish Treasures from Paris: From the Collections of the Cluny Museum and Consistoire, The Israel Museum, Jerusalem Catalogue (Jerusalem, 1982), pp. 12-13 no. 1.

[1]   על מקורות הצירוף "כתר תורה", כנראה בתקופת התנאים, ראו: מ. בר, "המונח 'כתר תורה' בספרות חז"ל ומשמעותו החברתית (על מאבקם של חז"ל להנהיג את העם)", ציון נה (תש"ן), ע' 397‑408.

[1] Otto Böcher, "Die Alte Synagoge zu Worms", in: Ernst Róth, Die Alte Synagogue zu Worms, Frankfurt am  Main 1961, pp. 73-78.

[1]   ר. קראוטהיימר, בתי-כנסת בימי-הביניים , ירושלים תשנ"ד, עמ' 182‑184.

[1] ע' 17ב ו-73ב במחזור אשכנזי מגרמניה, 1395‑1398 בערך, ספריית הוותיקן ( Cod. Vat. ebr. 324 )

[1]   אחת הדוגמאות המרשימות הוא ארון-הקודש משנת 1635 (הורחב בשנת 1749) מן העיר מנטובה שבאיטליה, כעת בישיבת פוניבז' בבני-ברק. עוד ראו: א. נכון, ארונות קודש ותשמישי קדושה מאיטליה בישראל , תל אביב תש"ל, עמ' 52‑55.

[1]   ב' יניב, "מוטיב שלושת הכתרים בארונות הקודש של מזרח אירופה", כנישתא ב (תשס"ג), ע' סז‑פז.