אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 836

פרשת ויצא, תש"ע

"וירא ה' כי שנואה לאה, ויפתח את רחמה"

פרופ ' נתן אביעזר

המחלקה לפיזיקה

בימינו לא תמיד נודעת חשיבות רבה לשמות בני אדם, אך לא כך היה בעבר. בתורה יש משמעות מיוחדת לכל שם ושם. לדוגמה, רש"י מסביר שהשמות הראשונים הלא-מתאימים של אברהם ושרה ("אברם", "שרַי") מנעו מהם להוליד בן (רש"י יז:ה, טו-טז); השם שאדם הראשון בחר לבת זוגו (" לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת ", ב:כג) שימש עבור רש"י הוכחה "שנברא העולם בלשון הקודש". בהוכחה זו נדון בסוף הדברים.

      לעתים אנו לומדים רבות על אופיו של אדם והבעיות שהוא נתקל בהן מהשמות שהוא בוחר לילדיו, והעניין בולט במיוחד בשמות הבנים של האימהות לאה ורחל.

הרקע ידוע: יעקב בורח מביתו להימלט מכעסו של עשָׂו שרוצה להרגו על גנֵבת הברכה. יעקב מגיע למשפחת אמו, שם הוא פוגש את דודו לבן ואת בנותיו רחל ולאה. יעקב מתאהב ברחל ועובד קשה שבע שנים עבור לבן כדי לזכות ברחל לאישה, אבל ברגע האחרון לבן מחליף את רחל בלאה, ובבוקר מגלה יעקב את התרמית. כשבוע לאחר מכן הוא מתחתן גם עם רחל, אהובתו האמיתית.

יעקב לא התכוון להינשא ללאה, ואת יחסו עקב כך חשה לאה היטב, ככתוב: " וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה " (כט:לא). חוסר אהבת בעלה מצער אותה מאוד, וכפיצוי הקב"ה מזכה אותה בהרבה בנים ("ויפתח את רחמה"). תחושת התסכול של לאה מוצאת את ביטויה בשמות שהיא בוחרת עבור בניה.

נתחיל את הדיון בשמות בניה בילד הרביעי דווקא, יהודה. עליו כתוב: " וַתּ ַהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה' עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה " (כח:לה). בבחירת השם יהודה לאה מבטאת את הכרת הטוב לקב"ה על הבנים שזכתה בהם. אבל יש המשך לפסוק זה: " וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת ". כלל בהבנת פסוקי התורה הוא שיש קשר בין הרישא של פסוק לסיפא שלו, ובפסוק שלנו רעיון זה מעיד שלאה הפסיקה ללדת משום שהודתה לקב"ה. דבר זה תמוה. למה לאה "נענשת" על תודתה לקב"ה?

עתה נבדוק את הכתוב על הבנים הראשונים. על ראובן כתוב: " וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי " ( כט:לב). בבחירת השם ראובן לאה מתלוננת על מצבה. ומה התוצאה? היא מקבלת עוד בן, ככתוב: " וַתּ ַהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן " (כט: לג). שוב לאה מתלוננת ושוב היא מקבלת עוד בן: " וַתּ ַהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ לֵוִי " (כט:לד). פעם שלישית מתלוננת לאה ומקבלת בן רביעי, הלוא הוא יהודה.

המצב הזה בלתי מובן. בכל פעם שלאה מתלוננת ואינה מזכירה את ברכות הקב"ה היא מקבלת "פרס" בצורת בן נוסף. אבל כאשר סוף סוף לאה מפסיקה להתלונן ומודה לקב"ה על ברכותיו, היא מקבלת "עונש" על-ידי הפסקת הלידות!

ותמוהה מזה פרשת הדודאים. ראובן מצא דודאים בשדה והביאם לאִמו. כאשר רחל רואה את הדודאים היא מבקשת מלאה: " תְּנִי-נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ " (ל:יד). תגובת לאה חריפה ביותר: " הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי " (ל:טו). תגובתה של לאה נראית חסרת פרופורציה ואינה מובנת כלל. ומה כתוב על תוצאות שיחה זו בין רחל ללאה? " וַיִּשְׁמַע אֱ‑לֹהִים אֶל-לֵאָה " (ל:יז). מה שמע אלוקים? את דברי הריב בין שתי האחיות? הקב"ה לא רק שמע אלא גם פעל: " וַתּ ַהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי ". במה זכתה לאה בבן נוסף?

הסוד להבנת המתרחש הוא שלא רק רחל אלא גם לאה הייתה עקרה. כתוב על לאה: " וַיִּפְתַּח (ה') אֶת-רַחְמָהּ " ( כט:לא). אין פירוש הדברים שהקב"ה בירך את לאה בילדים רבים בזמן קצר, אלא שהתרחש נס כשלאה העקרה נכנסה להיריון וילדה בנים. אותן מילים בדיוק מופיעות לאחר מכן אצל רחל: " וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ (אל רחל) אֱ‑לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ " (ל:כב). ומאחר שרחל מוגדרת עקרה, ברור שהמילים "ויפתח את רחמה" פירושן שהתרחש נס והיא ילדה. אותה משמעות יש לייחס למילים אלו על לאה, דהיינו גם לאה הייתה עקרה, אף שהכתוב אינו מציין זאת במפורש.

עתה נחזור לסיפור. לאה הצטערה מאוד על היעדר אהבת בעלה, לכן התרחש נס והקב"ה נתן לה בן (ראובן) בתקווה שצערה יפחת. אולם תסכולה לא פחת, והיא המשיכה להתלונן. לכן התרחש נס נוסף ונולד לה בן שני (שמעון). אולם הצער עדיין היה במלוא עצמתו. לא כלו רחמיו של הקב"ה, והתרחש עוד נס, והיא ילדה בן שלישי (לוי). ועדיין הצער של לאה נמשך, ולכן מתרחש אפילו נס רביעי (יהודה).

אחרי לידת יהודה, לאה אינה ממשיכה להתלונן. כנראה שהצער פחת ולכן אין צורך בנס נוסף, ואכן הכתוב אומר: " וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת ".

ואז מתרחשת פרשת הדודאים ומעלה שוב את תחושתה החריפה והכואבת של לאה על היעדר האהבה של בעלה. משמע שהבעיה לא באה על פתרונה; אפילו אחרי ארבעה בנים צערה של לאה עדיין במלוא חריפותו, ואת הצער הזה שמע אלוקים, וברחמיו שלא תמו העניק ללאה גם בן חמישי (יששכר) ואח"כ אפילו בן שישי (זבולון). נראה שלמרות שישה הבנים שילדה ליעקב, נשארה לאה עד סוף חייה האשה הלא אהובה, אף כי יעקב בחר להיקבר לידה דווקא, במערת המכפלה.

עתה נפנה לרחל הסובלת מבעיה הפוכה. יש לה את אהבת בעלה, אך בנים אין לה. עקרותה מצערת אותה מאוד, והיא אומרת אל יעקב: " הָבָה-לִּי בָנִים וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי " (ל:א). גם חז"ל מעירים על תגובתו של יעקב לדבריה אלה של רחל ("ויחר אף יעקב ברחל"), אולם אין משמעות הדבר שהפסיק לאהוב אותה. אין אח ורֵע בכל התנ"ך כולו לתיאור עומק אהבתו של יעקב לרחל. בתחילת הסיפור, כאשר יעקב ביקש רשות מלבן להתחתן עם רחל הוא גם נקב במחיר: " אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה " ( כט:יח). תנאי עבודתו היו קשים מאוד, כפי שעולה מדבריו ללבן אחרי כ-20 שנה, לאחר שלבן האשימוֹ בגנֵבת התרפים: " הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי " (לא:מ). ואיך הגיב יעקב לעבודת פרך זו במשך שבע שנים שלמות? כמעט לא יואמן מה שכתוב: " וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ " ( כט:כ). כל עבודתו הייתה ככלום בעיניו משום שידע שהוא עתיד לזכות ברחל אשתו.

אם כן, מה מתכוונת רחל בבקשתה מיעקב "הבה לי בנים"? הרי ברור שהבעיה היא של רחל ולא של יעקב, שהרי יעקב מוליד בן אחר בן עם לאה. לכן מה רוצה רחל מיעקב?

רחל מבקשת מיעקב שיתפלל עבורה, היות שהוא מקורב לקב"ה. רחל מקווה שאם יעקב יתפלל עבורה יתרחש הנס הנכסף והיא תלד. ומה עונה יעקב? " הֲתַחַת אֱ‑לֹהִים אָנֹכִי !" דהיינו, הוא אומר לרחל שהיא אינה זקוקה לתפילתו, כי לא הוא קובע אלא הקב"ה. רחל מסוגלת לקבל את חסדי ה' על-ידי תפילותיה שלה, וכן עשתה, ככתוב: " וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ (אל רחל) אֱ‑לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ " (ל:כב).

סוף סוף רחל מקבלת את הבן, ומעניין מאוד לבחון את השם שהיא בוחרת עבורו: " וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר " (ל:כד). למרות הנס שעשה לה הקב"ה, היא אינה מהססת לבקש ואפילו לדרוש נס נוסף. והיא אכן מקבלת בן נוסף אך במחיר טראגי ביותר, שכן היא מתה במהלך לידת בנימין.

ניתן לסכם ולומר שהשמות שניתנים לילדי רחל ולאה הם המפתח להבנת היחס בין שתי האחיות וראי לסבל העמוק שהרגישה כל אחת מהן מסיבותיה שלה. לאה זכתה בבנים אך חסרה את אהבת בעלה, ורחל זכתה בבעל אוהב מאוד אך חסרו לה בנים.

עתה נחזור להוכחת רש"י, "שנברא העולם בלשון הקודש". ההוכחה מבוססת על המילים של אדם הראשון " לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת " (ב:כג). דברי רש"י תמוהים. איך אפשר להסיק מסקנה זו מדברי אדם הראשון? גם באנגלית השם woman לקוח מ man- . וכן הדבר בשפות רבות אחרות שבהן המילה עבור אישה נלקחה מהמילה עבור זכר.

זאת ועוד: כאשר האדם הראשון בחר שם פרטי עבור אשתו (" וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי ", ג:כ), רש"י אינו מעיר שמכאן לומדים שאדם הראשון דיבר עברית.

זה סוד הדבר: המילה בעברית עבור אדם זכר היא "אנוש". לציון הנקבה המילה צריכה להיות "אינשה", אבל כאשר קיימת אות "נ" רופפת באמצע המילה היא נושלת. לכן היא נקראת " אִשָּׁה", בדגש חזק באות שי"ן בגלל האות נו"ן שנשלה. הדבר ברור מנטיית השמות: אנוש, אישה, אנשים. אם כן, אין שום קשר דקדוקי בין המילה "איש" למילה "אישה"! גם באנגלית, קיימת המילה person המקבילה למילה בעברית "איש", ואין קשר דקדוקי בינה למילים woman, man .

אם אין קשר בין המילה "איש" למילה "אישה", למה התכוון אדם הראשון בבחירת השם "אישה" עבור בת זוגו? זאת מסביר רש"י בתחילת פירושו לפסוק, "לשון נופל על לשון". דהיינו יש כאן משחק מילים! הוא בחר את המילה "אישה" עבור בת זוגו כיוון שהצליל של המילה הזאת דומה לצליל של המילה "איש", אף שאין קשר דקדוקי בין שתי המילים.

עכשיו ברורה הוכחת רש"י: העובדה שיש צליל דומה לשתי המילים הללו – "איש" ו"אישה", שאין קשר דקדוקי ביניהן, היא מקרית לחלוטין, וקיימת רק בשפה העברית. בשפות אחרות צליל המילה ל"אדם" שונה לחלוטין מצליל המילה ל"אישה". היות שהאמצעי של "לשון נופל על לשון" במקרה זה חל רק בשפה העברית, צדק רש"י כשכתב "מכאן (דהיינו ממשחק מילים זה אפשר להסיק) שנברא העולם בלשון הקודש".