הרב פרופסור פנחס ארצי ז"ל

(דברים לזכרו, אוניברסיטת בר-אילן, כב אייר, תשס"ז – 10/5/07)

פרופ' יעקב קליין

 

 

דברי הבאים לזכרו של מורי עמיתי היקר, פרופ' פנחס ארצי, יהיו בחלקם חזרה על מה שאמרתי לזכרו ליד הקבר. לאמיתו של דבר, דיברתי אז על פי הזמנת המשפחה, ולא כנציג האגודה הישראלית לאשורולוגיה. לפיכך, ארשה לעצמי להוסיף בסוף דברי כמה משפטים בעלי נעימה אישית.

 

עברו כבר למעלה משלושים יום מאז נלקח מאתנו פנחס לפתע, ועדיין אנו כואבים את האבדה. ואולם, עם כל הכאב על הסתלקותו הפתאומית מאתנו, יש משום נחמה פורתא בחסד שעשה עמו הקדוש ברוך הוא. אפשר לומר עליו כי עד יום מותו ממש "לא כהתה עינו ולא נס ליחה" (דב' לז, ז)". בביטוי "לא כהתה עינו" ­– אני מתכוון לעינו הרוחנית, לזיכרונו המופלא, ולבהירות מחשבתו; ובביטוי "לא נס ליחו" ­– אני מתכוון למרצו הבלתי נלאה, ולפעלתנותו הבלתי פוסקת במחקר. ורק מעטים זוכים לעבור מן העולם במצב כזה, ואני רואה בכך חסד גדול שהעניקו לו משמיים.

 

מותו של פנחס היא אבדה גדולה בראש וראשונה למשפחתו הקרובה: לרעייתו פני ולשלושת בניו, אשר סעדו אותו לעת זקנתו, וטיפלו בו במסירות למופת עד יום פטירתו. אולם מלבד המשפחה המצומצמת, הקרובה, הייתה לפנחס גם משפחה מורחבת, שגם היא מתאבלת עליו: ידידיו ועמיתיו למחקר ולהוראה באוניברסיטת בר-אילן וברחבי הארץ – שהתייחס אליהם כאחים ואחיות; ותלמידיו הרבים שהעמיד בחמישים השנים האחרונות – שהיו בעיניו כבניו ובנותיו לכל דבר. אני משמש כאן אחד המליצים למשפחה המורחבת הזו, ואני מקווה שבדברי אלה אני מבטא את רגשותיהם של עמיתי, אשר כולם הכירו את פנחס ומוקירים את זכרו.

 

בלכתו של פנחס מעמנו, אבד לנו, לקהל האשורולוגים וחוקרי המזרח הקדום, חוקר ראשון במעלה. שכן, פנחס היה אבי לימודי האשורולוגיה וההיסטוריה של המזרח הקדום בבר-אילן, ואחד משני המייסדים של לימודי האשורולוגיה בארץ. פנחס וחברו חיים תדמור זיכרונם לברכה, היו בבחינת יכין ובועז (מל"א ז, כא), שני עמודי התווך, של לימודי האשורולוגיה בישראל. לימודי האשורולוגיה והמזרח הקדום שהם יסדו בבר-אילן ובירושלים, והתלמידים הרבים שהעמידו בחמישים השנים האחרונות, הנם תרומה מיוחדת במינה להתפתחותה המדעית והאינטלקטואלית של מדינת ישראל. ועל מפעלם זה הם יירשמו באותיות זהב בתולדות האקדמיה בישראל המתחדשת.

 

על תרומותיו הרבות של פנחס להתפתחותה של אוניברסיטת בר-אילן בשנים הראשונות לקיומה לא אחזור כאן. כבר שמענו עליהן מאלה שדיברו לפני. אציין רק לזכותו שניים ממפעליו: ייסוד לימודי האשורלוגיה באוניברסיטה, והיוזמה להקמת המכון לאשורולוגיה. פנחס היה גם בין מייסדי האגודה הישראלית לאשורולוגיה ולחקר המזרח הקדום שהוקמה באוניברסיטה זו, והיה חבר מסור ונאמן של האגודה עד יום מותו, ובכך תרם רבות למחקר האשורולוגי בישראל.

 

בתור אשורולוג, כבש לו פנחס מעמד מכובד גם בין החוקרים בעולם, והיה מוזמן לוועידות בין לאומיות רבות בתחום התמחותו. התקופה בה פעל פנחס, הייתה תקופה של הקמתה וביסוסה של מדינת ישראל במולדתו העתיקה. הייתה זו תקופה של ניסיון להכות שורשים באזור זה של העולם, ואין פלא שפנחס הקדיש את עבודתו המדעית לנושאים הקשורים לתולדות עם ישראל בארצו בעת העתיקה. פנחס ניסה להבין את הרקע לכיבוש הארץ בימי יהושע, ולשם כך הקדיש חלק מחייו לחקר מכתבי אל-עמרנה, שבהם מתגלים המבנה המדיני והחברתי בארץ סמוך לכיבוש; וכדי לעמוד על היחסים המורכבים בין עם ישראל  לסביבתו בתקופת המקרא, הוא עבר לעסוק ביחסים הבינלאומיים במזרח הקדום. וכל זאת, הוא עשה לא רק לשם מחקר מופשט ותיאורטי, כי אם במטרה להבין את המצב המדיני והתרבותי המסובך בו אנו נמצאים כיום, מול שכינינו העוינים. חלק מפרי מחקריו על המזרח הקדום פרסם פנחס בצורת ערכים שכתב לאנציקלופדיה המקראית ולאנציקלופדיות מדעיות אחרות. כמו כן, משהתפרסמו התעודות מאֶבּלה, הוא מיד עמד על חשיבותן, והיה היחיד מבין האשורולוגים בארץ שעקב אחרי כל הפרסומים בתחום חדש זה. הוא אף פרסם כמה מחקרים ייחודיים, שבהם הצביע על תרומתן של תעודות אֶבּלה לחקר לשון המקרא ותרבותו.

 

אולם פנחס היה לא רק איש המחקר, אלא גם איש המעשה: הוא היה מורה ומחנך בכל רמ"ח אבריו. מן הבחינה הזו אפשר לאפיין אותו במאמר חז"ל בפרקי אבות: "לא הקפדן מלמד". הוא לא דחה אף תלמיד, ויחסו לכל תלמיד היה כיחס של אב לבנו או לבתו. הוא גם אהב את ההוראה, והצליח להעביר מהתלהבותו הבלתי רגילה מן המקורות העתיקים, ומסקרנותו הבלתי ניתנת לכיבוש – לתלמידיו. הוא הכיר את כל תלמידיו הכרות אישית, התעניין בחייהם האישיים, ולאחר סיום לימודיהם הוא עזר להם למצוא משרה ראויה. ואכן, תלמידיו ראו בו מורה מדריך ואב כאחד.

 

זה היה פנחס כחוקר וכמורה. גם כאדם, היה פנחס אישיות מיוחדת במינה, מלאת סתירות. הוא היה אדם שברגע שהכרת אותו והיית בחברתו, לא יכולת לשכוח. בזכות תפיסתו המהירה וסקרנותו שלא ידעה גבול, הוא קרא הרבה מעבר לתחום התמחותו, והתמצא בתחומים רבים של האשורולוגיה והתרבויות של המזרח הקדום. כל ספר חדש או מאמר חשוב שיצא בתחומים אלה, הוא קרא בשקיקה, והייתה לו דעה נחרצת בכל נושא ונושא ובכל עניין ועניין. את דעתו היה מביע באוזני כל מי שנמצא במחיצתו, או במכתבי תגובה שכתב לעמיתיו בארץ ובעולם. לא היה חידוש כלשהו במחקר שהוא לא הגיב עליו בכל העוצמה. מזגו הסוער הביא אותו לא אחת להתבטא בחריפות בלתי רגילה כלפי חוקרים שחָלק על שיטתם או אודות רעיונות שלא מצאו חן בעיניו. וכל זאת מתוך רדיפת האמת והיושר המדעיים. אולם, יחד עם זאת, הוא לא הוציא מילה אחת של גנאי או לשון הרע על איש מעמיתיו. מתחת למזגו הסוער וללשונו החריפה הסתתר לב טוב, נדיב ומפרגן, ורחש כבוד והתחשבות לכל אדם באשר הוא.

 

פנחס היה גם איש חברה למופת. דמוקרט אמיתי, המאמין בשוויון זכויות, ושיתוף פעולה מלא בכל תחום מתחומי עיסוקיו. בתור ראש מחלקה או מכון, חבר סֶנט או חבר וועדה כלשהי, הוא היה ענייני וישר, מכבד את זולתו, ומקפיד על שיתוף פעולה מלא בין החברים. והוא דרש את היחס הזה גם מאחרים, והתקומם לכל אפליה או התעלמות מצדם.

 

ולבסוף, ראוי עוד לציין את פנחס כאיש החזון. הוא היה בעל רעיונות ויוזמות בלתי נדלים. לעולם לא שקד על שמריו, ובכל תחום מתחומי עיסוקיו שפע רעיונות ליזמות ולמפעלים חדשים. לא תמיד עלה בידו להביא את רעיונותיו לידי מימוש. אבל כמה מהם התממשו, כגון הרעיון לייסוד ההוצאה לאור של האוניברסיטה, התוכנית להקמת המכון לאשורולוגיה והיוזמה לייסוד האגודה הישראלית לאשורולוגיה, ובכל אלה הוא העמיד מצבות לזכרו.

 

לסיום, ברצוני להתנצל בשם כולנו בפני חברנו, שכבר איננו עמנו, על חוב אחד שאנו עדיין חבים לו. פעמים רבות הביע פנחס את משאלתו העזה, בפניי ובפני עמיתי האשורלוגים, שנקדיש כנס מיוחד לנושא שהיה חשוב בעיניו במיוחד, והיה ממש בנפשו: בחינת מקומו המדיני והתרבותי של ישראל בין עמי האזור בימי קדם, וההשלכות האקטואליות של בחינה זו לימינו אלה. אודה ולא אבוש, אנו תלמידיו ועמיתיו היינו כל כך עסוקים בנושאי המחקר המיוחדים שלנו, עד שלא התפנינו לבחינת הנושא הקרדינלי והחשוב הזה, שפנחס כל כך רצה לדון בו. לפיכך, אני מוסר מודעה במעמד זה כי אני, מצדי, אעשה כל מאמץ למלא את משאלתו באחד הכנסים הקרובים של האגודה הישראלית לאשורולוגיה, כדי שהוא יוכל לנוח על משכבו בשלום.

 

יהי זכרו ברוך!