מכילתא דר' ישמעאל, מסכתא ויהי, פרשה ב
במהדורת הורוביץ-רבין, עמ' 90-83
עד הנוסח: דפוס ראשון



<עמ' 83 בהור'> <פרשה א בהור'> פרשה א' וידבר יי אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל וישובו. ר' שמעון בן יוחאי אומ' כל מקום שהוא אומ' לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורו' וכל מקום שאינו אומ'. לאמר ואמרת אליהם הרי זה לשעה. ר' אומ אפילו בכל מקום שאינו אומ' לאמר ואמרת אליהם. הרי זה לדורות חוץ משלשה מקומות וישובו ויחנו לפני פי החירות. מה חירות הללו לא היו משופעות אלא גדוריות ולא היו תרוטות אלא מוקפות. ולא היו עגולות אלא מרובעות ולא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים ועינים היו להם לפותחות כמן זכר וכמן נקבה היו דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר החירות מצד זה ומגדול מצד זה. הים לפניהם ומצרים לאחריהם. ד"א פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן. של מצרים מקום מובחר להם מקום ע"ז שלהם לשעבר היתה נקראת פיתום שנא' ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס חזרו להם נקראת פי החירות שהיא מאחרת לעובדיה. ויסעו בני ישר' מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות. יום ה' נסעו ממצרים. ובאו עד רעמסס וביום ששי ובשבת שבתו שם ובאחד בשבת שהוא רביעי <עמ' 84 בהור'> לנסיעתן התחילו ישראל מתקנין כליהם ומציעין בהמתם לצאת אמרו להם האקטרין הגיעה פרותזימיה שלכם לחזור למצרים שנא' דרך שלשת ימים. אמרו להם ישראל כשיצאנו ברשות פרעה יצאנו שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. אמרו להם האקטירין רוצין ולא רוצין סופכם לקיים דברי מלכות עמדו עליהם ישראל הכו מהם הרגו מהם פצעו מהם הלכו והגידו לפרעה. אמר להם משה חזרו לאחריכם שלא יאמר פרעה שאתם בורחין תקע משה קרן עד שחזרו לפני פי החירות. כיון שתקע התחילו מחוסרי אמנה תולשין שעריהן ומקרעין בגדיהם. עד שאמר להם משה מפי הגבורה נאמר לי שאתם בני חורין לפיכך נאמ' וישובו ויחנו בין מגדול ובין הים. ושם היה גדולתן של מצריים שם היה תפארתם שם היה מקומם מיומם של מצריים שם כנס יוסף את הכסף ואת הזהב שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו' לפני בעל צפון. בעל צפון נשתייר מכל היראות שלהן נכחו תחנו על הים בשביל לפתות לבן של מצרים להטעותם שהוא הציל את עצמו ועליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם וגו'. ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ. אין נבוכים אלא מטורפי'. שנא' מה נאנחה בהמה נבוכה וגו'. ד"א נבוכים אין נבוכין אלא מעורבבין שנאמ' והמלך והמן ישבו לשתות וגו'. ואמר פרעה לא ידע מה אמר משה הטען ולא היה יודע להיכן מוליכן שנאמר נבוכים. אין נבוכים אלא משה שנאמר עלה אל הר העברי' הזה הר נבו. ד"א <עמ' 85 בהור'> ואמר פרעה לא ידע מה אמר עתידין ישראל לבכות במדבר שנאמ' ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו. ד"א ואמר פרעה לא ידע מה אמר עתידין ישראל לנפול במדבר שנ' במדבר הזה יפלו פגריכם . סגר עליהם המדבר כיון שראו ישראל את הים סוער הפכו פניהם למדבר והב"ה זמן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור שנאמר סגר עליהם המדבר. ואין סגירה אלא חיה רעה שנאמר אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. וגו כל קבל די קדמוהי זכו אשתכחת לי אף קדמך מלכא חבולא לא עבדית. וחזקתי את לב פרעה שהיה לבו חלוק אם ירדוף אם לא ירדוף . ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה שנ' כל הבן הילוד. ממנו התחילה הפורענות. טבע הוא וכל חילו כיוצא בו וימח את כל היקום מי שהתחיל וכו' כיוצא בו ואת האנשים אשר פתח הבית מי שהתחיל בעבירה בו וגו' וכן אבר שהתחילה ממנו וגו' אף כאן אתה אומר ואכבדה בפרעה. מי שהתחיל בעבירה גומר והרי דברים ק"ו ומה מדת פורענות מעוטה מי שהתחיל בעבירה גומר מדה מרובה לא כל שכן. ד"א ואכבדה בפרעה מגיד הכתוב שכשהמקום פורע מן האומות שמו מתגדל בעולם שנא' ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוי' תרשיש פול ולוד מושכי קשת וכתיב כה אמר יי יגיע מצרים וסחר כוש ושבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו ואליך יתפללו בך ואין עוד אפס אלהים. ואחריו מה הוא אומר אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע וכתוב אחר אומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו' ואח"כ והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני <עמ' 86 בהור'> גויים רבים וידעו כי אני יי. וכתיב ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון. וגו' ואומר שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה. נודע ביהודה אלהים בישראל קדוש שמו. ולכך כתי' וידעו מצרים לשעבר לא היו יודעין אבל כאן וידעו מצרים כי אני יי. ויעשו כן להודיע חכמתם של ישראל שלא אמרו היאך נחזור לאחורינו. שלא לשבור לב טף ונשים שעמם. ד"א ויעשו כן אמרו רוצים או לא רוצים. אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם. ויוגד למלך מצרים מי הגיד לו האקטירין שלו. ויש אומרים דורביות היו לו. ויש אומרים עמלק הגיד לו. כי ברח העם. וכי בורחים היו והלא כבר נאמר ממחרת הפסח יצאו ישראל ביד רמה . ומה תלמוד לומר כי ברח העם אלא מתוך שהכו את האקטירין שלו הלכו והגידו לפרעה אמרו לו ראה ישראל הכו ממנו הרגו ממנו פצעו ממנו ולא מיחה אדם בידם אין להם לא מושל ולא שר. כענין שנא' מלך אין לארבה ויצא חוצץ כלו. ויהפך לבב פרעה וגו' לשעבר ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש ועכשו ויהפ' לבב פרעה ועבדיו ויאמרו מה זאת עשינו וגו' אמרו אילו לקינו ולא שלחנו כדי הוא או לא לקינו ושלחנו ולא היו נוטלין ממונינו כדי הוא לנו אלא לקינו ושלחנו ונטלו ממונינו. משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק יצא והביא לו דג מן השוק מבאיש אמר לו בגזירה או תאכל הדג או תלקה מאה מכות או תתן לי מאה מנה אמ' לו הרני אוכל התחיל לאכול לא הספי' לגמור עד שאמר הרני לוקה לקה ששים לא הספיק לגמור עד שאמר הרני נותן ק' מנה נמצא אוכל את הדג ולוקה ונותן ק' מנה כך נעשה למצרי' לקו ושילחו וניטל ממונם ד"א ויהפך מגיד הכתו' שכישצאו <עמ' 87 בהור'> ישראל ממצרים בטלה מלכותם של מצרים. שנ' ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים עכשיו יהו אומות העול' מקישות עלינו כזוג לומ' מה אלו שהיו ברשותם הניחו והלכו להם היך אנו שולחים לארם נהרים ולארם ציבה להעלות להם מס ולהביא להם עבדים לכך ויהפך לבב פרעה ללמדך שהיה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו. והיו לו שלטוני' מסוף העולם ועד סופו. בשביל כבודן של ישראל עליו הוא אומ' שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו. שמו אדון לביתו מושל בכל קנינו. וכן אתה מוצא שכל אומה ולשון ששלטה על ישראל שולטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבוד ישראל במלכי אשור מהו אומר ותמצא כקן ידי לחיל העמים. וכאסוף ביצים עזובות. כל הארץ אני אספתי ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. במלכות בבל מה הוא אומר והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכד נצר מלך בבל. ואשר לא יתן צוארו בעול מלך בבל . במלכות מדי מהו אומ' באדיין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולשניא די דיירין בכל ארעא שלמכון ישגא. וגו'. במלכות יון מה הוא אומר חזה הוית כח וליליא וארו חיזא אחרי כנמר ולה גפין ארבע דעיף על גבה. וגו' ושלטן יהב. במלכות רביעית מהו אומ' כן אמ' חיותא רביעתא מלכות פליגא תהוי בארעא די תשנא בכל מלכותא ותיכול ארעא ותדושינה ותדקינה הא למדת שכל אומה ואומה ששעבדה בהם בישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו. בשביל כבוד ישראל. ד"א ויהפך אמרו לא בשבילן היתה באה טובה עלינו בתמיהה. ר' יוסי הגלילי אומר משל למה הדבר דומה לא' שנפל לו בית כור בירושה ומכרה בדב' <עמ' 88 בהור'> מועט הלך הלוקח ופתח בה מעיינו' ונטע בה גנות ופרדסין והתחילה מוכר ליחנק על שנתן ירושתו בדבר מועט. כך נעשה למצרים ששלחו ולא ידעו מה שלחו עליהם מפורש בקבלה שלחיך פרדס רמונים. ד"א ר שמעון בן יוחאי אומ' משל למה הדבר דומה לאחד שנפלה לו פלטרית למדינת הים בירושה ומכרה בדבר מועט והלך הלוקח וחפרה ומצא בה אוצרות כסף ואוצרו' זהב ואבנים טובות ומרגליות התחיל המוכר ליחנק כך נעשה מצרים ששלחו ולא ידעו מה שלחו דכתי' ויאמרו מה זאת עשינו. וגו' ויאסור את רכבו הוא בידו אסרו. דרך מלכים להיוות עומדים ואחרים מציעין להם תשמיש המרכבה ואוסרין אותה אבל פרעה הרשע הוא בידו אסרו והציע תשמישי רכבו. וכיון שראו גדולי מלכות עמדו כולם ואסרו מרכבותיהם והציעו לעצמן. ארבעה אסרו בשמחה אברהם אסר בשמחה שנ' וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ולא היו לו כמה עבדים אלא לכבוד המקום יוסף אסר בשמחה שנא' ויאסור יוסף מרכבתו ולא היו לו כמה עבדים אלא לכבוד אביו בלעם אסר בשמחה שנ' ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו. פרעה אסר בשמחה שנא' ויאסור את רכבו. תבא חובשה של אברהם שהלך לעשות רצון המקום ותעמוד על חובשה של בלעם שהלך לקלל את ישראל. תבא אסרה של יוסף שאסר לילך לקראת אביו ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע שהלך לרדוף את ישר'. ד"א ר' שמעו' בן יוחאי או' תבא חרב יד דכתי באברהם ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. ותעמוד על חרב יד שעשה פרעה הרשע לילך לרדוף אחרי ישראל שנא' אריק חרבי תורישמו ידי ואת עמו לקח עמו. שלקחן בדברים. אמ' להם דרך בני מלכים להיות מנהיגין בסוף וחיילותיהם מקדימין לפניהם אבל אני אקדים לפניכם שנא' ופרעה הקריב דרך בני מלכים כל העם בוזזין ונותנין <עמ' 89 בהור'> לפניו והוא נוטל חלק בראש אני אשווה אתכם בבזה. שנא' אחלק שלל. ועוד שאני אפתח לכם אוצרות כסף ואוצרות זהב. ואבנים טובות ומרגליו' ואתן לכם. לכך ואת עמו לקח עמו בדברים. ויקח שש מאות רכב בחור. משל מי היו הבהמות שהיו טוענין המרכבות. אם תאמר משל מצרים היו והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים. ואם תאמ' משל פרעה היו והלא כבר נאמ' הנה יד יי הויה במקנך אשר בשדה ואם תאמר משל ישראל היו והלא כבר נאמר וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה אלא של מי היו של הירא את דבר יי. נמצינו למדין המקנה שהניס הירא את דבר יי. הם היו תקלה לישראל. מכאן היה ר' שמעון אומ'. טוב שבגוים הרוג. טוב שבנחשים רצץ את מוחו רבן שמעון בן גמליאל אומ' בא וראה עושרה וגודלה של מלכות חייבת זו ואין נומירן אחת בטלה שכולן רצות ביום ובלילה וכנגדן של מצרים כולהן עומדות בטילות. ושלישים על כלו. אין שלישים אלא גבורים שנא' שלישים קרואים לבושי רוכבי סוסים כלם. ד"א ושלישי' על כלו שהיו משולשי' בזיין. ר' שמעון בן גמליאל או' זה השלישי שעל המרכבה לשעבר לא היו אלא שנים שהיו מריצי' המרכבה ופרעה הוסיף עליהם אחר בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל. ר אנטונינוס אומר ג' היו הוסיף עליהם עוד א' והיו ד'. ד"א ושלישים ג' על כל א' וא'. ויש אומ' שלש מאות על כל א' וא'. ומנין היה פרעה יודע כמה מתו מישראל בשלשת ימי אפלה וכמה היוצאים ממצרים הוסיף עליהם טומסין ולפי הטומסין <עמ' 90 בהור'> הוסיף עליהם חיילים. כיוצא בדבר דרש ר' ירמיה מאי דכתיב ויוצא אלהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבו' שלש מאות מניין היה יודע כמה היו אלא לפי מרכבות הוציא עליהם חיילים. ד"א ושלישים על כלו. על מנת לכלות לשעבר כל הבן הילוד. אבל כאן ושלישים על כלו על מנת לכלות שנא' אריק חרבי תורישמו ידי. ויחזק לב פרעה. שהיה לבו חלוק. אם ירדוף ואם לא ירדוף. אחרי בני ישראל. להודיע שבחן של ישראל שאלו היתה אומה אחרת לא היה פרעה רודף אחריה. ובני ישראל יוצאים ביד רמה. מגיד הכתו' שכשהיו המצרים רודפים אחרי ישראל. היו מנאצים ומחרפי' ומגדפים. אבל ישראל מרוממי' ומשבחים ונותנים שיר שבח וגדולה תהלה תפארת למי שהמלחמה שלו. כענין שנא'. רוממות אל בגרונם. במקום חרב פיפיות בידם. רומה על השמים אלהים. ואומר יי אלהי אתה ארוממך ואודה את שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. ובני ישראל יוצאים ביד רמה. בריש גלי. ד"א שהיה ידן של ישראל רמה על מצרים.