דף זה מוקדש לידידנו ישעיהו גרינברג ז"ל

בשבת פרשת "ויצא" החזיר חברנו ישעיהו את נפשו לבורא.

בפרשת השבוע בו נפטר ישעיהו כתוב: "ויצא יעקב מבאר שבע... ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש... " אומר רש"י: "כי בא השמש..." - כששקעה החמה כבה עימה האור פתאום, באמצע היום. אומר רש"י: "ויצא יעקב" - קיימת עזיבה שמשאירה רושם... גם כאן, פתאום, באמצע היום, בצהריים של חייו, כשעיקר היום עוד לפניו עזב אותנו ישעיהו והוא רק בן 57.

הכרתי את ישעיהו במשך כ-28 שנים. היו שקראו לו ישעיהו, היו שקראו לו שייע, בודדים קראו לו שייקה. למרות ערוצי תקשורת שונים לאנשים שונים אחד היה ישעיהו. אני קראתי לו ישעיהו מתוך כבוד והערכה. אכן מופנם היה ישעיהו. ישר, אמיתי, רגיש מאוד, כמעט ולא סיפר על עצמו...

ולכן באתי היום לספר לכם על ישעיהו, ישעיהו שבכל תחום העדיף להיות צנוע ונחבא אל הכלים... הוא העדיף מתן בסתר על פני הפגנה חיצונית של טוב לב. מתן בסתר לעני, לחבר בצרה ולאנשים זרים, להם לא הייתה לו כמעט מחויבות...

"וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו" (ויקרא י"ט). ישעיהו גילה יחס חם ואנושי יוצא דופן לעובדת הזרה שטיפלה במשפחתו. סייע לה ברכישת כרטיס טיסה, למרות שלא היה חייב בכך בהתאם לחוזה בינהם. דאג להשלים לה תשלומי ביטוח בהם לא היה חייב, טיפל בה מעל ומעבר. וכל זאת מלווה ביחס אישי תומך ומעודד. איש של צדקה היה. והרי זו התנהגות אמיתית כי אין אדם שילחם את מלחמתו של הגר...

אבל דוגמא וסמל לכולנו יכול ישעיהו להיות ביחס שלו לבני משפחתו. כאשר התחלת לשוחח עמו על בני משפחתו ברק עלה בעיניו ונתגלה לעינך לפתע אדם פתוח, זורם, גאה, כשנימה של גאווה, כזו עדינה, לא מתגרה השתרבבה לתוך דבריו. אדם שמוכן לספר על משפחתו עוד ועוד. אתה הקשבת והוא סיפר וסיפר והיה הבור מתמלא מחולייתו, כמעין המתגבר. הדאגה והקשר של ישעיהו לבני משפחתו היו שם דבר ולנו היה קשה להתחרות בו. הייתי עמו בשבעה כשישב על הוריו, הייתי איתו כשליווה אותם וסעדם בזקנתם, כשדאג להשלים את מחסורם, כשעמל וחשב כיצד להנעים להם את ימיהם... מי שלא ראה זאת לא ראה יחס של כיבוד הורים בימיו.

רבים לא יודעים שלישעיהו היה כושר כתיבה יוצא דופן. ישעיהו ביטא את עצמו בכתב באופן נהדר.

אין המקום מספיק כדי לפרט את מעלותיו, כישרונותיו ויכולתו של ישעיהו. רק אומר לרחל אשתו ולילדיו רונית, גלעד ושירה, לנכדיו ולבני משפחתו: אתם יכולים להיות גאים בו... אנחנו נתגעגע אליו, לנו הוא יחסר.

במעמד מרגש זה אני מעוניין לספר על תכונה נוספת, נדירה ומיוחדת שמצאתי בו. במסכת תענית דף כ"ה מסופר סיפור מרתק: ערב שבת אחד, מילאה בתו של רבי חנינא את נר השמן בחומץ במקום בשמן. כיוון שהאש המשיכה לדלוק (כי מעט השמן שהיה בכלי, צף אל הפתילה ודלק) לא הרגישה בטעותה מיד אלא לאחר כניסת השבת. כשראה רבי חנינא שבתו עצובה, שאל אותה לסיבת הדבר, והיא ספרה לו בדאגה את שקרה. אמר לה: "ביתי מאי אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק". רבי חנינא היה חדור הכרה עמוקה והוא האמין. "מי שאמר לשמן שידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק"... רבי חנינא לא ישב להיאנח על השבת החשוכה ללא אור, שתהיה להם, מפני שאמונתו השלמה אמרה כי מי שנתן לשמן שיבער הוא יאמר לחומץ שיבער... הוא יכול לתת תכונה זהה לחומץ. כי כשאתה נוקט בעמדה שלחומץ יש יכולת לקלקל לך משהו - הרי שכך יקרה במציאות.

לישעיהו הייתה אמונה, לישעיהו היה ידע עצום בתחום האלקטרוניקה. במקום שאנחנו לא האמנו, במקום שאנחנו העלנו ספקות, לא הבנו כיצד לפלס את דרכנו, מהם הפתרונות והאם בכלל יש סיכוי שהמערכת תעבוד, ישעיהו היה אופטימי, ידע מה לעשות, האמין שיהיה בסדר שהחומץ יבער... וכך אכן היה. החומץ בער בכוח אמונתו.

יום אחד לפני עשר שנים הבאתי לאולפן ציוד מורכב לוידאו קונפרנס ישר מהאוניה בנמל אשדוד. המערכת נשלחה ללא דוקומנטציה מתאימה. ישעיהו שאל אותי "מה זה ?" הסברתי לו מה המערכת צריכה לעשות - שידור של שיחת ועידה בין מדינת ישראל למכון אנדרה נאהר בפריס. אחרי ימים של עמל, ניסוי וטעייה ובעזרת כלים פשוטים והוצאות מינימליות המערכת עבדה, ובכך התאפשר לנו לקיים שיעורים ולפתח את גישתנו ללימוד באמצעות מערכות מורכבות מישראל לפריס.

ביום שחנכנו את הקשר עם מכון אדרה נאהר בפריס - ישעיהו ישב בצד, הפצרתי בו לתפוס מקום מתאים. הוא סרב. וכך... תמונה אחת של ישעיהו מהאירוע לא תוכלו למצוא. ישעיהו שוב גילה את יכולתו למתן בסתר, לעשות, לעזור, לתמוך בלי כל מחשבה על הפרס והכבוד, ישעיהו אהב לעמוד בצל.

אחד היה ישעיהו. יחיד ומיוחד.

מספרת האגדה על דוד המלך שהגיע לזקנה מופלגת. רצה המלאך לקחת את נפשו אבל דוד עסק בלימוד תורה ותוך כדי לימוד אי אפשר לפגוע באדם. מה עשה המלאך? הסיח את ליבו, וניצל את הרגע בו דוד הפסיק ללמוד בתורה כדי ליטול את נפשו. בשבת פרשת ויצא ישעיהו כבר היה מחוסר הכרה. בנו ישב לידו ועסק בקריאה של פרקי תורה. קרה המקרה שהבן עזב את החדר לזמן קצר ביותר... ובאותם רגעים ממש כמו דוד המלך החזיר ישעיהו את נפשו לבוראו.

...שקעה חמה פתאום... שלא בעונתה... ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש... ויחלום והנה סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה... והנה מלאכים עולים ויורדים בו... במסכת אבות שנינו : רבי אלעזר בן יעקב אומר : עושה מצווה אחת קונה לו פרקליט אחד... מפרשים רבים (הגר"א בפירושו לאבות) ביארו שהפרקליט הוא המלאך הטוב שנברא מן המצווה. לדעת הרמב"ם הסולם בא ללמד על קשר בין שתי מציאויות - המציאות התחתונה (של העולם הזה) ובין "עולם הגלגלים העליונים". "מלאכים עולים ומלאכים יורדים". קודם מלאכים עולים אלה המעשים הטובים והמצוות שאנו עושים במהלך חיינו. אלו המצוות, שעשה ישעיהו במהלך חייו. "יורדים" זהו השכר על מעשנו, שכר היורד מהשמים. הבא לביטוי בהצלחה להקים משפחה לתפארת, ילדים הממשיכים את דרכנו. אנו בטוחים שהשכר שירד ועוד ירד יהיה עד בלי די... רק ממועד פטירתו נולדו לו שני נכדים. וזהו שכרו בעולמו.

אנו תפילה שבגן עדן תהא מנוחתו, יסתירהו הקב"ה בסתר כנפיו לעולמים, ויצרור בצרור החיים את נשמתו, ה' הוא נחלתו, וינוח בשלום על משכבו ונאמר אמן.

ד"ר ברוך אופיר בשם סגל בית הספר לחינוך

מילות פרידה מאת ד"ר מיכל אפללו