נורית קדם

ספטמבר 2006

 

מוגש לפרופ' מרים שלזינגר

כסמינר בקורס

"תהליך ותוצר בתרגום סיפורת"

 

Retranslation

 

 

תרגומיו של אברהם יבין

 

ל-פנין של נבוקוב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תוכן עניינים

 

 

מבוא    ............................................................................................................            .           2

 

סקירת ספרות    .................................................................................................           5

 

            אפיוני התרגומים מחדש .........................................................................           6

 

            הסיבות לתרגום מחדש   ...........................................................................         8

 

על המתרגם וגישתו למלאכת התרגום       .............................................................           10

 

מאפייני התרגומים         .....................................................................................           12

 

סיכום   .............................................................................................................           28

 

ביבליוגרפיה      .................................................................................................           31

 

 

 

                       

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מבוא

 

"Toute traduction faite après la première traduction d'une oeuvre est donc une retraduction" (Berman, 1990:1).

(כל תרגום שנעשה לאחר תרגום ראשון של יצירה הוא אפוא תרגום מחדש).

 ברמן רואה בתרגום מחדש השלמה של התרגום הראשון, הן בגלל התיישנותם של תרגומים עם הזמן והן בגלל חוסר השלמות המאפיין תרגומים בכלל. התרגום מחדש נחוץ מפני שהתרגום הקיים כבר אינו ממלא את תפקידו כמעביר היצירה המקורית לשפת ותרבות היעד. כמו כן, רק באמצעות תרגומים מחדש ניתן להתקרב לשלמות של התרגום.

 

"La retraduction serait une nouvelle traduction, dans une même langue, d'un texte déjà traduit, en entire ou en partie. Elle serait liée a la notion de réactualisation des textes, déterminée par l'évolution des récepteurs, de leurs goûts, de leurs besoins, de leurs compétences…" (Gambier, 1994:413).

(תרגום מחדש הוא תרגום חדש, באותה שפה, של טקסט שכבר תורגם בעבר, בחלקו או במלואו. תרגום מחדש קשור לרעיון של התאמת הטקסט לתמורות שחלו בקרב קהל הקוראים, בטעמם, בצרכיהם, בכישוריהם – ההדגשה במקור).

בנוסף, מתייחס Gambier להגדרה מילונית של "תרגום מחדש" כתרגום של טקסט שהוא עצמו תורגם משפה אחרת, דהיינו תרגום מתווך.

 

"Retranslation means to translate for a second or more times from the original or from the translated versions of the original. So there are two kinds of retranslations: direct and indirect. Direct retranslation refers to the translation…from the original; Indirect re/translation refers to the translation …from the other language translation(s) translated from the original." (Jianzhong, 2003:123).

 

"…the term 'retranslation' refers to subsequent translations of a text, or part of a text, carried out after the initial translation which introduced this text to the 'same' target language." (Susam-Sarajeva, 2003:2)

 

בחיבור זה אתייחס, על סמך מאמרים שנכתבו בנושא, למאפיינים של תרגום מחדש לעומת התרגום הראשון ולסיבות שיוצרות את הצורך בתרגום מחדש (תרגום חוזר).

 

המאמרים שדנו בנושא תרגום חוזר באמצעות ניתוח תרגומים שונים לאותו ספר עסקו בעיקר בתרגומים שנעשו על ידי מתרגמים שונים (למעט Muchnik, 2003, על התרגומים ל"אויב העם" של איבסן. אולם שם מדובר בתרגום מתווך, כאשר המתרגמת התבססה בכל אחד מתרגומיה על תרגום ראשוני אחר). בחיבור זה אבחן שני תרגומים לאותו ספר שנעשו על ידי אותו מתרגם בהפרש של 26 שנים. כמו-כן ייבחנו שני התרגומים אל מול המקור.

החיבור ידון בתרגומיו של אברהם יבין לספר פנין של נבוקוב. שני התרגומים יצאו במסגרת סדרת "הספרייה לעם" בהוצאת "עם עובד", הראשון בשנת 1977 והשני בשנת 2003.

 

לאור פער הזמנים בין התרגום הראשון לשני, הייתה הנחת המוצא שלי שיימצאו הבדלים משמעותיים בשפה בין התרגומים, בעיקר באוצר המלים, אך גם במבנה הדקדוקי ובתחביר. נושא ראשון שייבחן הוא האם הנחה זו נכונה.

 

נושא שני שייבחן הוא האם המתרגם בתרגומיו נאמן לתפיסתו את מלאכת התרגום. גישתו של יבין למלאכת התרגום מתבססת על דבריו ברב-שיח שנערך בשנת 1991, ובו השתתף לצד המתרגמים אמציה פורת ושמעון זנדבנק, (רב-השיח התפרסם בעיתון "דבר"), וכן על שיחה אישית עמו שהתקיימה ב-3 ביולי 2006.

 

נושא שלישי שייבחן בחיבור זה הוא כיצד משתלבים, אם בכלל, שני תרגומיו של יבין ב-"תיאורית התרגום מחדש" (Retranslation hypothesis). הנחתה של תיאוריה זו היא שתרגום חוזר הוא יותר אדקוואטי מהתרגום הראשון. כמו כן האם התרגום החוזר במקרה הנדון נעשה מפני שהתרגום שקדם לו התיישן והאם התרגום החוזר שאף לשפר, לעדכן ולשכלל את התרגום הראשון.

 

שיטת ההשוואה בין המקור לבין התרגומים וכן בינם לבין עצמם נעשתה על ידי בחירת עמודים אקראיים בכל אחד מפרקי הספר. בנוסף נבדק האם קיים שוני בין אופן תרגום חלקי הסיפר (שהם מרביתו של הספר) לבין חלקי הדיבר.

 

הספר פנין מספר על פרופסור טימופיי פנין, "אינטליגנט" רוסי (כפי שנכתב על כריכת התרגום משנת 2003), שברח מברית המועצות בעקבות המהפכה הבולשביקית, שהה תקופה מסוימת בצרפת, והגיע ממנה לארצות הברית. הוא מוצא את פרנסתו כמורה לשפה וספרות רוסית בקולג' קרתני בניו-אינגלנד, שבו הוא נשאר תחת חסותו של אחד המורים הוותיקים המשמש כפטרונו, על אף שבפועל כמעט ואין לו תלמידים. כאשר פטרונו עובר ללמד במקום אחר, נאלץ גם פנין לעזוב.

פנין הוא אדם שכל היקר לו קבור בעבר, וליבו החלש צריך לגרום לו למודעות קבועה לקרבתו של המוות. אולם פנין לגמרי אינו מוטרד מחלוף הימים. יש לו כמה הגנות נגד הייאוש הנובע מבגידת הזמן. אחת מהן היא השמחה הספונטאנית שלו. עוד מסייעת בידיו יכולתו לזנוח לגמרי את הדברים שאבדו לבלי שוב, ולשמוח בחידוש של דברים שהחליפו אותם. רק לעתים מתרחש משהו בהווה שמחזיר את העבר, וגורם לפנין לחיות בו-זמנית בעבר ובהווה (Maddox, 1983).

דרך סיפורו של פנין, מתאר נבוקוב את הווי המהגרים הרוסים, האליטה החברתית, שברחה מרוסיה ומנסה להתערות במערב. ב-פנין משלם נבוקוב חוב להגירה הרוסית. אולם ספר זה אינו רק בבחינת סיפור קומי על קבוצה סוציו-אתנית. אצל נבוקוב, תיאור המהגר הרוסי באמריקה הופך לחקר אמנות הגלות. (Toker, 1989).

הספר מאופיין על ידי דיבור בשני קולות. מחד, המספר מספר על פנין, אולם מאידך מתערב הסופר כמספר בסיפור, חודר אל העולם של הסיפור, ומדבר על עצמו בגוף ראשון כמי שהכיר את פנין. הוא אף גורם בעקיפין למשברים בחייו של פנין. בין הסיפור של המספר על פנין לבין הסיפור של הסופר קיימות סתירות. למי להאמין? באמצעות טכניקה זו עושה הסופר מניפולציה בטקסט. מצד אחד נראה סיפורו של פנין כסיפור של דמות אמיתית, אך לאור התערבות הסופר, שזוכר את הדברים בצורה אחרת, אין אנו יכולים להיות בטוחים שמה שמספר המספר אכן קרה. עובדה זו מזכירה לנו שפנין הוא בעצם דמות פיקטיבית, יציר דמיונו של נבוקוב (Maddox, 1983; Toker, 1989).

 

נבוקוב מעניק למספר בגוף ראשון סימנים אוטוביוגרפיים בולטים. שניהם סופרים רוסים שנולדו בסט. פטרסבורג והיגרו לאמריקה. שניהם נקראים ולדימיר ולדימירוביץ. שניהם פרופסורים לרוסית באוניברסיטה אמריקנית ושניהם חובבי פרפרים (נילי מירסקי באחרית דבר לתרגום פנין).

מבחינת הלשון, אין הבדל בין שני הקולות בספר. יש הבדל בין קולות אלה לבין קולו של פנין עצמו.

 

אברהם יבין הוא מהמתרגמים והעורכים הוותיקים של הוצאת "עם עובד". במשך 20 שנה היה עורך סידרת "הספרייה לעם" בהוצאה זו. הוא הגיע ל"עם עובד" בשנת 1952 בתפקיד של כעין מזכיר לעורך השלישי של ההוצאה – שלמה גרודזנסקי. אחר-כך עבר להוצאת "הקיבוץ המאוחד", ושנתיים היה עורך המוסף לספרות של עיתון "הארץ". ב-1973 חזר להוצאת "עם עובד". יבין הוא גם חבר האקדמיה ללשון העברית. בין תרגומיו ניתן למצוא ספרים של ג'יימס ג'ויס, מרק טווין, סלינג'ר, קאפקא, בשביס זינגר, אברהם מלמוד, ג'וזף קוטזי ואחרים.

את השפה האנגלית למד יבין בעצמו, תוך קריאה ושימוש במילון.

 

בתשובה לשאלה, מהו קנה המידה של ההחלטות לגבי ספרות מתורגמת בהוצאת "עם עובד" (הנורמות האופרציונליות, על פי טורי), השיב יבין, שמדיניות סידרת "הספרייה לעם" היא לשקף את הספרות העולמית (רב-שיח, 1991). לפיכך הוחלט בשנות השבעים על הכללת ספר של נבוקוב.

בתור עורך הסדרה, בחר יבין לתרגם את פנין, ולא ספר אחר של נבוקוב, מפני שספר זה חביב עליו במיוחד. שני התרגומים לא נחשבו להצלחה כלכלית במכירה עצמאית (דהיינו, שלא למנויי הסדרה). יבין טוען עד היום, שהספר אינו זוכה להכרה שהוא ראוי לה.

 

 

סקירת ספרות

 

ההגדרה המילונית ל-retranslate פשוטה: "translate again" (The New Oxford Dictionary), אך הנושא של retranslation זכה לטיפול על ידי חוקרים שונים, אם כי לא רבים. עוד בשנת 2003 כתבה סוזם-סרייבה (ההדגשה במקור):

"Currently, there is no detailed or systematic study on retranslation per se. Although the practice itself is common, theoretical discussions on the subject are rather rare." (2003:2)

 

את נושא התרגום מחדש ניתן לחלק לשני תת-נושאים: אפיוני התרגומים החוזרים לעומת התרגום הראשון והסיבות לקיומם של תרגומים חוזרים.

 

אפיוני התרגומים מחדש

 

 בן סימון (1990) טוען שתרגום ראשון נוטה יותר לקבילות מאשר תרגומים שבאים אחריו. התרגום הראשון מעוניין בהחדרת תרבות המקור לזו של תרבות היעד, ולכן מקטין את הזרות והאחרות של היצירה, כדי לוודא את קבלתה, שילובה והטמעתה בתרבות הקולטת. יש בו יותר עיבוד מאשר כיבוד טקסט המקור. הוא מכפיף את המקור לתכתיבים החברתיים-תרבותיים של קהל היעד. תרגומים מאוחרים יותר אינם נדרשים לנושא זה, ולכן יש באפשרותם לשמר את המרחק התרבותי. הם הרבה יותר מודעים לפרופיל הלשוני והסגנוני של המקור ולייחודיות שלו.

לטענה זו מצטרף גמבייה  ,(1994) שאומר שתרגום ראשון נוטה להפחית או לצמצם את השונות, כתוצאה מדרישות המערכת התרבותית הקולטת או דרישות המו"ל. צמצום זה מתבטא, בין השאר, בהשמטות פרטים או עריכה מחדש של המקור כדי שיהיה יותר קריא ולפיכך יותר קל למכירה. בתרגום מחדש יש חזרה לטקסט המקור, והוא יהיה יותר 'קרוב' ויותר 'נאמן' למקור. ההתקרבות למקור מתאפשרת בדיוק משום שקיים כבר תרגום ראשון של המקור. 

תפיסה זו עומדת ביסוד "תיאורית התרגום מחדש" (The Retranslation hypothesis או בקיצור RH). תפיסה זו נראית סבירה, מפני שאם טקסט מסוים נראה כזר בתרבות הקולטת או אפילו למתרגם/ת עצמו/ה, התוצאה היא פעמים רבות ביותו (domestication) של הטקסט. המתרגם מעוניין ליצור טקסט שיהיה מובן לקוראים. מתרגמים מאוחרים יותר מרוויחים מההכרה הקיימת של תרבות המקור Paloposki and Koskinen, 2001)). 

 

אישוש לתפיסתה של "תיאורית התרגום מחדש" ניתן למצוא בתרגומים לעברית בהם שלטה הנורמה של התאמת הטקסט המתורגם לתרבות היעד וסילוק אלמנטים זרים. נורמה זו, שהלכה ופחתה בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, התבטאה בייהוד שמות זרים ויסודות נוצריים, או אף השמטתם של האחרונים וכן נטייה לסלק סימני זרות לשוניים מהטקסט לטובת העברית .(Du-Nour, 1995)

יונתן רטוש, לדוגמה, (תחת שם-העט יוסף לוז) תרגם בשנת 1944 את הספר Native Son )יליד הארץ) של ריצרד רייט, ועיברת את שמותיהם של חלק מהגיבורים. Bigger ו-Buddy הפכו ל-"גידלתי" ו-"אחאי" בהתאמה.  בתרגום משנת 1986 שמר משה זינגר על שמותיהם במקור: ביגר ובאדי.

בתרגום של רטוש, אנו מוצאים את "העלמה דלטון", ואילו אצל זינגר היא "מיס דלטון".

 כמו כן בתרגום של שנת 1944 יש השמטות רבות, והתרגום הוא למעשה טקסט מקוצר. ייתכן שהדבר נבע מהרצון להוציא פורמט קטן, אולם ייתכן שההשמטות והקיצוצים נעשו, כפי שמציין BenSimon (1990), כדי להקל את הבנתו וקבלתו של הטקסט בקרב קהל היעד הישראלי, שהיה מרוחק ומנותק מבעיית השחורים בארצות הברית. התרגום מחדש מ-1986 הוא תרגום הספר במלואו, מפני שלאחר פרק הזמן שחלף מאז התרגום הראשון, מגלה הקורא, כפי שכתב BenSimon, כי הוא מסוגל לקבל או להבין את היצירה במלוא זרותה, במלוא "האקזוטיות" שלה.

אולם ייתכן שהביות של תרגומים ראשונים אינו אלא אפיון של שלב בספרות ולא של תרגום בכלל. ייתכנו תרגומים ראשונים מתקופות אחרות, שישקפו מאפיינים שונים לגמרי (Paloposki and Koskinen, 2001). לפיכך,

"RH may apply during an initial stage in the development of a literature, but not to all individual first translations" (2001:29).

בישראל, לדוגמה, הייתה נהוגה עד שנות השישים - שבעים תפיסה חברתית ותרבותית של הספרות כבעלת יעוד חינוכי וכממלאת תפקיד חיוני בעיצוב המבנה הרוחני של האומה המתחדשת. הסקופוס (במונחי ורמיר) של התרגום הוכתב על ידי מניעים אידיאולוגיים ונשלט על ידי מטרות חינוכיות (Du-Nour, 1995).  שלב זה בהתפתחות החברתית-תרבותית גרם להתרחקות מהמקור בגלל שימוש בתרגומים בלשון גבוהה ואף מקראית, גם כאשר המקור היה בלשון דיבור. בתחום זה שיקפו תרגומים חוזרים מאוחרים יותר שינוי בנורמה.

במאמרם בוחנים קוסקינֶן ו-פַלופוסקי את הפרופיל של כמה תרגומים ראשונים ותרגומים מאוחרים יותר של אותן יצירות לפינית. בדומה לתרגומים לעברית, גם בפינלנד הייתה קיימת נטייה, בתקופות שבהן רק התחילו להופיע תרגומים, לביית את השמות הזרים. כך, למשל, הפכה Alice מ-אליסה בארץ הפלאות ל-Liisa הפינית. בתרגום משנות התשעים נשאר שמה כבמקור. באופן מפתיע, בתרגום משנת 2000 חזרה אליס בפינלנד לשמה המבוית. מכאן, שהביות גם אינו, בהכרח, סממן של תקופה או שלב ברב-מערכת התרבותית.

מסקנתם של קוסקינֶן ו-פַלופוסקי (2001) היא שאופיו של תרגום מחדש מושפע מגורמים שונים, בהם ההוצאה, קהל היעד והמתרגם עצמו, ולא ניתן לומר בפסקנות שהתרגום מחדש משמר את הזרות לעומת התרגום הראשון המבוית.

"Thus, there seems to be no substantial body of evidence either in support of or against the retranslation hypothesis" (2001:27).

 

סוזם-סרייבה (2003), בהסתמך על רודריגז ((1990, מציינת את העובדה שלעתים תרגומים מאוחרים יותר נוטים דווקא להיות עיבוד של טקסט המקור, לעומת קודמיהם שהיו נאמנים יותר. במקרים אלה, המטרה של התרגום מחדש היא לקרב את המקור לקורא בן-זמננו. התרגום מחדש הוא לפיכך פונקציה של זמן עשייתו, והוא משקף את השינויים שנעשו במשך הזמן במצב ההיסטורי, התרבותי והלשוני של התרבות הקולטת. כאשר השינויים האלה הם דרמטיים או מהירים, תרגומים הופכים להיות מיושנים, מוזרים, מלאכותיים וקשים לקריאה, באותה מידה שהספרות המקורית מתיישנת.

 

לעתים, אין ספר מסוים מתורגם כולו מחדש אלא נעשית בו רוויזיה. זו יכולה להתבטא בהחלפת אלמנטים שהפכו בלתי מקובלים לאור המצב שהשתנה (Du-Nour, 1995), וגם במקרה זה המטרה היא לקרב את הטקסט לקורא. שינוי המצב יכול להיות הן בתחום הלשוני-סגנוני והן בתחום האידיאולוגי. רוויזיה יכולה לנבוע גם מהרצון להפוך את התרגום ליותר מדויק ביחס למקור, או להתרחק ממנו. הרוויזיה יכולה להיעשות על ידי אותו מתרגם או על ידי מתרגם אחר, שאינו חוזר בהכרח לטקסט המקור, אלא משפץ את הנוסח הקיים.

גמבייה (1994) מעלה את השאלה מה ההבדל בין תרגום מחדש, עיבוד ורוויזיה. מנקודת ראותו, אם ההבדל הוא בדרגת השינויים הנעשים בטקסט המתורגם, הרי שעל פני סקלה, ברוויזיה יש מעט שינויים ואילו בתרגום מחדש יש כמות גדולה של שינויים.

 

הסיבות לתרגום מחדש

 

אחת הסיבות לביצוע תרגום מחדש היא התיישנות/הזדקנות של טקסטים מתורגמים (Berman, 1990; Gambier, 1994), במיוחד טקסטים ספרותיים קאנוניים. תרגום תואם למצב נתון של שפה, ספרות ותרבות, אולם קורה לעתים קרובות ובמהירות די רבה, שהתרגום הקיים אינו הולם את ההתפתחות שחלה באותה שפה (Berman, 1990:1). לכן, רוב החוקרים רואים בתרגומים מחדש תופעה שקורית עם חלוף הזמן ובאה להחליף תרגומים קודמים בקו ליניארי ואף לעלות עליהם באיכות.

בפועל, ניתן למצוא תרגומים אחדים של אותו טקסט מקור שמופיעים בהפרשי זמן קצרים, ולכן הטענה הנ"ל אינה תמיד נכונה (Susam-Sarajeva, 2003).

במונחים של טורי, ניתן לומר, ששינוי נורמות מהווה סיבה לתרגום מחדש של טקסט ספרותי. יתרה מכך, השוואת תרגומים של אותו טקסט שנעשו בזמנים שונים מראה את הדינאמיקה של הנורמות השונות (Du-Nour, 1995).

 

ברמן (1990) ובעקבותיו גמבייה  (1994)מדגישים כי ההיסטוריה הוכיחה שקיימים תרגומים החיים חיי נצח, וממד הזמן וחוסר השלמות אינם חלים לגביהם. תרגומים אלה מכונים על ידם "התרגומים הגדולים" (des grandes traductions""). על פי ברמן  ,(1990)תרגומים אלה הם תמיד תרגומים חוזרים.

 

סיבה נוספת לביצוע תרגום מחדש היא השאיפה לשלמות. על פי ברמן  (1990)אין תרגום שהוא "התרגום" בהא הידיעה. בכל תרגום יש חוסר שלמות. לפיכך התרגום מחדש הוא אמצעי להשיג שכלול של התרגום הראשון. כל תרגום ראשון הוא מגושם או מסורבל. רק לאחר שמופיע התרגום הראשון, עיוור והססני, צצה אפשרות ליצור תרגום משוכלל יותר (1990: 4-5).

מרבית המתרגמים מחזיקים בדעה שיש לעודד תרגומים מחדש של יצירות ספרות קלאסיות. הסיבה לכך היא שכול תרגום ספרותי הוא יצירת אומנות, וכול תרגום יכול לעלות על קודמו, משום שאף גרסה מתורגמת של המקור אינה יכולה להיות מושלמת. יתרה מכך, כל מתרגם שואף לעלות על המתרגם הקודם, וכך תרגומים מחדש משקפים את השאיפה המתמדת של מתרגמים לשלמות אומנותית וקוראים תיגר על התרגום הקודם. המתרגם מחדש מפגין אומץ בכך שהוא נוטל על עצמו את האתגר להתחרות בתרגום הישן. תוצאתה של שאיפה זו היא שהתרגום, בעיקר של יצירות ספרותיות, משתפר והולך (Jianzhong, 2003).

תימוכין לטענה זו ניתן למצוא בביקורת על התרגום מחדש של האקלברי פין למרק טוויין. כתבה גליה בנזימן ("הארץ", 8 ביולי 2005): "תרגומו הישן של אוריאל אופק אמנם הצטיין בשפתו הדיבורית והקולחת ובקיצורי המילים שנועדו לשמר משהו מן ההגייה הבלתי מהוקצעת, אולם גרסתו של פרקש הולכת רחוק יותר ומוצאת מקבילות עבריות נאותות לשגיאותיו של האק."

מאידך, ישנן ביקורות שנכתבו על תרגומים מחדש של יצירות ספרות שאינן מאששות טענה זו. לדוגמה, לאחרונה התפרסם תרגום מחדש ל-פאוסט של גתה על ידי ניצה בן-ארי, וכך כתב שמעון זנדבנק בביקורת ("הארץ"  5 ביולי 2006): "שוב ושוב גואלת בן-ארי את הטקסט מן ההיפוכים התחביריים ואוצר המלים הקשה לפענוח העוטף את התרגומים הקדומים בערפל 'קלאסי'. אבל הפרדוקס המעניין הוא שדווקא הרעננות הזאת אינה מתיישבת עם המארג הצלילי העשיר של הטקסט במקור. כישרונו הענקי של גתה המשורר מאפשר לו לקיים בכפיפה אחת שפה רעננה, דיבורית, שוטפת , עם חריזה, משקל ושאר תחבולות מצלול משוכללות לעילא. כישרונם הפחות ענקי של מתרגמיו מאלץ אותם לבחור בין השניים...בן-ארי בחרה בדיבוריות ושקיפות; לא תמיד עלה בידה לזווג לתכונות אלה גם צורה מוסיקלית." ומוסיף זנדבנק: "דלות הפתרונות המצלוליים היא נקודת התורפה של התרגום הזה, העשיר כל כך בפתרונות סמנטיים."

רוצה לומר, שתרגום מחדש אינו מהווה תמיד שיפור של התרגום הקודם, אלא הוא שם דגשים על תכונות אחרות של טקסט המקור, שכן, כידוע, אין בדרך כלל אפשרות להעביר במדויק את כל תכונותיו של טקסט המקור, במיוחד אם אלה רבות ושונות. בנוסף, לכל קורא ולכל מבקר תרגום דעתו הסובייקטיבית לגבי איכותו של כל אחד מהתרגומים. לפיכך, מפתיעה קביעתו הקטגורית של  ג'יאנזהונג:

"The significance of retranslation lies in surpassing. If the retranslation is no better that the former one(s), the retranslation will not be worth a penny, and it will not be encouraged but criticized." (2003:194)

נשאלת גם השאלה למה הכוונה בהיות תרגום מחדש משובח לעומת התרגום הראשון. האם הכוונה שהוא יותר אדקוואטי או שהוא תואם יותר את ציפיותיהם וטעמם של הקוראים בשפת היעד. בעבור חוקרים הדוגלים באדקוואטיות וחושבים שהתרגום הראשון הוא מבוית עקב אילוצים מקומיים, שיפור בתרגום מחדש פירושו קרבה רבה יותר לייחודיות של המקור. בעבור אחרים שיפור בתרגום מחדש אמור לשקף את ההתפתחות שחלה בתרבות הקולטת ובצורכי הקוראים. ייתכן מצב שהתרגום מחדש ייקח בחשבון את שתי הכוונות הנ"ל (Susam-Sarajeva, 2003).

 

סיבות נוספות לתרגום מחדש: הבנה יותר מעמיקה ופירוש יותר מדויק של טקסט המקור הספרותי, שנוצרת על פני תקופה, ומגלה שימוש בתרגום בביטויים מוטעים ומשובשים שמקורם בחוסר הבנה, וכן היכולת להביע בשפת היעד בצורה מדויקת יותר מונחים ומושגים שבעבר לא ניתן היה לתת להם ביטוי. (Jianzhong, 2003). 

גמבייה (1994) שואל האם תרגום מחדש נובע מכך שהשתנה הידע שלנו בשפות המקור, או האם אנו קוראים ומפרשים אחרת את אותם יוצרים.

קוסקינֶן ו-פַלופוסקי (2001) טוענים שהרעיונות בדבר השבחת התרגום באמצעות התרגום מחדש והתפתחות הפרשנות של היצירה כגורם לתרגומה מחדש מצביעים על רגשי עליונות כלפי מתרגמים קודמים, ויש בהם ניסיון לומר שפרשנויות מודרניות מתאימות יותר ובשלות יותר מאלה שהיו בתקופות קודמות. הם רואים בתפיסות אלה "a disquieting tinge of hubris" (2001:36) (ההדגשה במקור).

 

Retranslation  מוגדר גם כתרגום מתווך, דהיינו, טקסט שאינו מתורגם ישירות מהמקור, אלא מתורגם  משפה אחרת. התרגום השני – תרגום של תרגום – מאפשר גישה לשפות/תרבויות פחות נפוצות (Gambier, 1994).

לתרגום מתווך יש נטייה גדולה יותר לקבילות, הן מפני שהטקסט המקורי אינו זמין להשוואה, והן מפני שמקור שהוא בעצמו תרגום ניתן לחילול (Dictionary of Translation Studies).

 

החוקרים מעלים שאלות שונות שעדיין דורשות ניתוח יותר מעמיק, כגון: מדוע יש לאותו טקסט כמה תרגומים; מהם ההבדלים בין תרגומים שונים לאותו טקסט וממה הם נובעים; מדוע יש תרגומים שמתיישנים ואחרים שמחזיקים מעמד לאורך זמן; מדוע חלק מהיצירות מתורגם מחדש וחלק לא.

 

 

על המתרגם וגישתו למלאכת התרגום

 

בשיחה אישית עם יבין, שהתקיימה ביולי 2006, הוא הציג עצמו כמתרגם אדקוואטי. לטענתו, בעצם התרגום יש כבר פיחות לעומת יצירת המקור (הוא מצטט את הביטוי הידוע "Traduttore – Traditore"), ולכן על המתרגם להיות נאמן ככל הניתן למקור. ברב-שיח ("דבר", דצמבר 1991), בהשתתפותם של אמציה פורת ושמעון זנדבנק בדבר הסטנדארטים של עריכה ותרגום, דיבר על חובתו של המתרגם "להעביר את המקור לעברית באופן הנאמן ביותר שאפשר", והרחיב שהכוונה לנאמנות בלתי מתפשרת לסגנונו של הסופר. בדעה זו הוא מחזיק גם כיום. בתפיסתו מייצג יבין את דעתו של טורי (1974) לפיה "ראוי לזכור, שתרגום בא בראש ובראשונה לתת בידי הקורא לא יצירה חדשה ובלתי-תלויה שנוצרה בידי מתרגמה, אלא שווה-ערך ליצירה קיימת, ושצרכן התרגום – בין אם קרא את המקור ובין אם לאו, בין אם הוא יכול לקרוא אותו ובין אם לאו – מעוניין בה, ולא באחרת. צריך אפוא לתבוע, שקודם כל יינתן לנו התרגום האדקוואטי..." (עמ' 371).

תפיסה זו של התרגום הנחתה את יבין כשתרגם את פנין. נבוקוב, לדעתו, כתב בלשון אנגלית בלתי שגרתית והשתמש במילים מיוחדות, על אף שידע את המילים הפשוטות יותר.

"…a writer who, in mid-life, became a stylistic virtuoso in a language that was not his mother tongue" (The Guardian, 8.5.2004).

לפיכך תרגם יבין את לשון הסיפר, הן ב-1977 והן ב-2003 בלשון-כתב גבוהה, ואף השתמש בעברית במילים מיוחדות. בתרגום מ-2003, טען, הלך במודע במעט לקראת הקוראים ופישט פה ושם את השפה. הפישוט לא נעשה תוך פגיעה בעצם לשונו הייחודית של הסופר, אלא בא לידי ביטוי בשינויים קלים באוצר המלים ובמבנה התחבירי בעברית. הסיבה לכך שלא הלך לקראת הקוראים על ידי מודרניזציה של השפה בתרגום מ-2003 היא, שעפ"י גישתו מה שחשוב הוא הספר. צריך להביא את הקורא לטקסט ולא את הטקסט לקורא.

טורי (1974) ציין שתפיסת תרגום שקולה מכתיבה למתרגם שלושה צעדים-שיקולים:

"(א) מה טיב הדיפרנציאציות שבמקור, מהן הפונקציות שלהן ומהי מידת חשיבותן;

 (ב) אילו דיפרנציאציות קיימות בלשון הקולטת ומה טיבן...;

 (ג) איך אפשר להעמיד בלשון הקולטת אקוויוואלנטים...למקסימום הדיפרנציאציות שבמקור..." (עמ' 367)

נאמן לתפיסה הנ"ל, עשה יבין הבחנה בתרגומיו בין לשון הסיפר ללשון הדיבר.  "...כשאדם מדבר בשפתו, הוא מדבר בשפתו במקור ועליו לדבר כך גם בתרגום... (רב-שיח, 1991). כאשר נבוקוב שם בפיו של פנין הרוסי, הזר באמריקה, שפה אנגלית משובשת של מהגר, מתרגם אותה יבין לעברית של עולה חדש. על ידי כך הוא משמר את דמותו של פנין ואת הצבעוניות שהעניק לו הסופר.

 

"... כשהסופר עצמו כותב בלשון תקנית, גם העברית צריכה להיות תקנית...מה זה תקנית? תקנית, לפי דעתי, זו הלשון התקנית לפי הסטנדארט המילוני." (רב-שיח, 1991). בשיחה עם יבין (יולי 2006) ציין שכל מילה המופיעה במילון היא מילה לגיטימית לשימוש בתרגום, גם אם מילה זו אינה מוכרת בציבור הרחב ואינה מצויה בשימוש יומיומי. בהתאם לתפיסה זו, ניתן למצוא בתרגומו ל-פנין מילים כמו "רהויה" או "ערקוב".

על אף החשיבות שמייחס יבין לנאמנות לסגנון הסופר, הוא מדגיש גם את הצורך שהתרגום יישמע נכון בעברית. הוא אינו מוכן לקבל ביטויים כמו "יש לי את" או "אין לי את". בנוסף, הוא מבקר משפטים בעברית שניתן לשמוע מתוכם את האנגלית. לפיכך, הוא מתנגד, למשל, לתרגם את הביטוי in any case ל-"בכל מקרה", כאשר יש בעברית ביטויים שורשיים כמו: "על כל פנים", "בכל אופן" או "מכל מקום". לדעתו, האנגלוז הוא התבטלות מגוחכת של מתרגמים. המתרגם, לדעתו, צריך לכתוב בעברית כמו שהסופר היה כותב, לו כתב עברית (רב-שיח, 1991).

 

האדקוואטיות של יבין מתבטאת גם ב-  "a foreignizing strategy" (Paloposki and Koskinen, 2001). הוא השאיר בלועזית בתרגום את כול המילים והמשפטים שמופיעים גם בטקסט המקור בשפות שאינן אנגלית. בהתאם, את המילים והמשפטים ברוסית, שנכתבו בטקסט המקור באותיות לטיניות, ולא קיריליות, תעתק לאותיות עבריות.

 

על אף שניתן לומר במידה רבה של וודאות, שטורי היה מגדיר את יבין כמתרגם אדקוואטי, יש להניח שלא היה קורא לו - בתחום הלשון - מתרגם אקוויוואלנטי, משום שלא תמיד שומר יבין על "אלמנטים בעלי ערכיות דומה" (טורי, 368:1974) בשתי המערכות הלשוניות. ישנם מקרים רבים מאוד בהם השתמש נבוקוב בלשון אנגלית "רגילה", ואילו יבין הגביה. ייתכן שהנטייה להגבהה מקורה גם בהיותו חבר האקדמיה ללשון העברית וגם בהשתייכותו לדור מתרגמים ותיקים, שבו שלטה נורמת השפה הגבוהה.

 

יבין הוא כאמור מתרגם של ספרות קאנונית, ועל תפיסתו את התרגום משפיעה גם תפיסתו את הספרות:

"לספרות טובה יש צד חינוכי, היום כמו אז – כמובן, בתנאי שטורחים לקרוא אותה. כיום יש אמנם התרחקות גוברת והולכת מתפישת הספרות כמחנכת וכמכשירה את הדור למפעלים מסוימים, ויש הרגשה שספרות היא עניין אסתטי...אבל במישור המעשי ספרים טובים עושים את קוראיהם לקוראים יותר טובים ולאנשים יותר טובים" (רב-שיח, 1991).

התפיסה של הספרות כבעלת מסר חינוכי באה לידי ביטוי בהערות שהוסיף יבין בסוף הספר, הן בתרגום משנת 1977 והן בזה של 2003, על אף שנבוקוב לא מצא לנכון לכתוב הערות כאלה.

"Foreign elements may be explained in a preface or in footnotes" (Palposki and Koskinen, 2001)

הערותיו של יבין הינן משני סוגים: תרגום מלים שמופיעות בטקסט המקור בשפות שאינן אנגלית, ונשארו כך בטקסט המתורגם והסבר לגבי אישים ומונחים שנזכרים בטקסט המקור והם זרים לקורא העברי. מבקר הספרות מנחם בן (מעריב 18.12.2003) מתייחס לנושא ההערות שנוספו לתרגום: "אגב, עוד עצבון קטן: לא טוב שהערות ההסבר הקצרצרות שצירף המתרגם למינוחים מסוימים... מופיעות רק בסוף הספר, עפ"י מספור, במקום להופיע בשולי העמוד הרלוונטי... לא עדיף לעשות את הדברים האלה מיד ומול העיניים?" יבין טוען שנמנע מהוספת ההערות בתחתית העמודים הרלבאנטיים, מפני שאחרי הכול זהו ספר קריאה ולא ספר לימוד.

 

 

מאפייני התרגומים

 

אברהם יבין תרגם את פנין בפעם הראשונה בשנת 1977. התרגום השני של הספר בוצע בשנת 2003.

לפני שאבחן את התרגומים עצמם, מן הראוי להשוות את שני ספרי פנין בעברית, מפני שהם מצביעים על הסתכלות שונה של ההוצאה לאור על קהל היעד.

 

איכות הדפים של התרגום השני טובה יותר. האותיות גדולות יותר, ולפיכך הקריאה בו קלה יותר מבחינה ויזואלית. תיאור התוכן של הספר על החלק האחורי של הכריכה הורחב, ויש שינויים מסוימים בשפה. כך "נתאזרח בה" (נתפעל, שנחשב לשפה גבוהה) ב-1977 הפך ל-"התאזרח בה" ב-2003. "אמריקה" של 1977 הפכה ל-"ארצות-הברית" ב-2003. עם זאת, "הווי האמיגרנטים הרוסים" מ-1977 נשאר "הווי האמיגרציה הרוסית" ב-2003, דהיינו נשמר השימוש במילה הלועזית. 

 

הספר מ-2003 משקף מודעות שיווקית, שהתפתחה במשך השנים. לפיכך הוא נותן דעתו על עיצוב חיצוני מושך את העין. הכריכה החומה מאט של 1977 הפכה לכריכה בהירה ומבריקה ב-2003. ב-1977 הייתה התמונה בחלקה הקדמי של הכריכה תצלום של יד אדם, לבוש בחליפה חומה מיושנת, המחזיקה מזוודה בלה ועיתון אמריקני. הצילום תפס את חלקה העליון בלבד של הכריכה. ב-2003 התחלף הצילום בציור, המראה צללית אדם מהלכת בשביל אינסופי, בקמפוס פסטורלי, בין עצים בצבעי שלכת. הציור הצבעוני תופס חלק ניכר מכריכת הספר. השינוי בגישה השיווקית ניכר גם במלים עצמן. בעוד שבפנים הספר מ-1977 נאמר: "העטיפה", הרי שבזה מ-2003 נאמר: "עיצוב העטיפה".

 

בשני התרגומים מופיעים ביאורים והערות בסוף הספר. בתרגום מ-2003 – 71 הערות לעומת 56 בתרגום מ-1977. בתרגום מ-1977 אין בתוך הטקסט שום ציון לכך שבסוף הספר יש הערות. בהערות עצמן מופיעים ליד כל הערה שני מספרים, שהאחד מציין את מספר העמוד והשני את מספר השורה.

בתרגום מ-2003 מציין הטקסט, על ידי מספור ליד המילים, שיש "הערות"  שמביאות את התרגום של המלים והביטויים או מסבירות אותם.

יש להדגיש שבמקור אין כלל הערות. נבוקוב כתב את המקור באנגלית, הכניס בו אלמנטים זרים, ולא מצא לנכון להסביר אותם לקורא האמריקני. אצל יבין, מטרת ההערות היא קודם כול להיות אדקוואטי, דהיינו לאפשר את שמירת הזרות בטקסט, ועם זאת להסביר אותה לקורא העברי המרוחק ממנה. אולם אצלו יש גם האלמנט החינוכי, ללמד את הקורא ולהעשיר את עולמו.

לתרגום משנת 2003 הוסיפה נילי מירסקי אחרית-דבר, שהיא קוראת לה: "הערת סיום ל"פנין".

 

שנות השבעים בתרגום התאפיינו בדרישה לאדקוואטיות, גם במחיר של חוסר בהירות שנבע מכך. כמו בעשורים שקדמו להם, ניכרה העדפה למילים בעלות ערכיות סגנונית גבוהה, מתוך סינונימים אפשריים, גם כשהמקור אינו מכוון לכך. ניכר אצל מתרגמים צורך להפגין שליטה טובה, ואף ייחודית, בעברית. ניתן למצוא שימוש במילים שהן נדירות אפילו בתרגומים עצמם, שהפגינו העדפה למילים כמעט חד-פעמיות. העדפה זו ניכרת בייחוד בתרגומי יצירות קאנוניות. אם מילה נדירה לא הייתה קיימת מן המוכן, עשוי היה המתרגם להמציא מילה כזו. עם זאת, מסתמן בשנות השבעים וויתור הדרגתי על הלשון הגבוהה לטובת לשון-כתב תקנית, שיש בה יסודות של לשון דיבור. בהוצאות ותיקות ו/או אצל מתרגמים ותיקים, השינוי היה הדרגתי ביותר, ויש תרגומים, בעיקר של יצירות קאנוניות מספרות העולם, שהמשיכו לעשות שימוש מסורתי בלשון כבעבר (ויסברוד, 1989).

 

התרגום של יבין משנת 1977 תומך באמירות אלה, אולם על אף עשרים ושש השנים שחלפו בין שני התרגומים, התרגום השני דומה רובו ככולו לתרגום הראשון, וניתן למצוא בשניהם את אותם מאפיינים של "מלים בעלות ערכיות סגנונית גבוהה" ו-"שימוש במילים שהן נדירות".

יבין טען בשיחה אתו (יולי 2006) שבשני תרגומיו הדריכה אותו הנאמנות לסגנונו של הסופר. מאחר שנבוקוב, לדעתו, השתמש במקור באנגלית במילים ייחודיות ולא שגרתיות, על אף שהכיר את המילים הרגילות והפשוטות יותר, מצא לנכון ללכת בעקבותיו גם בעברית. גישה זו אל הלשון והסגנון של נבוקוב הביאה אותו להשתמש בתרגום בלשון-כתב גבוהה, אולם נראה שיבין הרשה לעצמו חירות להשתמש בלשון-כתב גבוהה גם במקומות שנבוקוב כתב בלשון "רגילה".

 

להלן אעמוד על התופעות המשותפות לשני התרגומים. בכל אחת מהדוגמאות מופיעים ראשונים המלה או המשפט כפי שהופיעו בתרגום הראשון ומספר העמוד הרלבנטי. מתחתיהם – התרגום השני ומספר העמוד הרלבנטי. באותם המקרים שמופיעה התייחסות רק למלה/משפט אחד או למספר אחד של עמוד, יש זהות בין שני התרגומים. ההשוואה נעשתה ע"י בחירת עמודים אקראיים בכול פרק בספר.

 

סממני לשון-כתב גבוהה

 

אוצר מלים (בהתאמה למלים ייחודיות במקור)

 

…the squalid apartment (7)

בית-הדירות הנאלח (5)

 

In rapid French he berated her (147)

בצרפתית רוהטת כיהה בה (ראשון – 144; שני - 164)

 

Now a secret must be imparted (8)

והנה כאן יוגד סוד (6)

 

Doom should not jam (22)

אל תארע תקלה לפורענות ( ראשון – 19; שני - 22)

 

He married Susan Marshall, the attractive, voluble, blonde daughter… (97)

הוא נשא לו לאישה את סוזן מרשל, בתו הבלונדינית, הלהגנית והמושכת... (ראשון – 97; שני – 109).

המתרגם שינה את סדר המלים במשפט, ייתכן משום שכך נשמע לו יותר טוב בעברית.

 

Pnin must be left in the lurch (116)

פנין חייב יהיה להיעזב לאנחות (ראשון – 113; שני – 130)

 

…that carmine mouth (71)

בפה הכרמיל הזה (ראשון – 69; שני – 79)

 

הכפלת מלה בעברית

 

התופעה של הכפלת אותה מלה בתרגום אינה דווקא פועל יוצא של תופעה דומה במקור. לעתים, כמו בדוגמה הראשונה להלן, החזרתיות היא לשם הדגשה, שבמקור נעשית בצורה אחרת (very). בדוגמה השנייה, מהווה החזרתיות תוספת למקור.

 

…and she used a very light red lipstick (37)

ואת שפתיה הייתה מושחת באדום בהיר-בהיר (ראשון – 34; שני - 39). 

…the held hand aquiver (36)

...וידה שעל ידו ריטוטים-ריטוטים (ראשון – 33; שני – 38)

 

He had fallen asleep at last (91)

סוף-סוף נרדם (ראשון - 89; שני – 102)

תופעה דומה של הגבהה על ידי תוספת למקור

I had not seen her for a fortnight (152)

לא ראיתי אותה שבועיים ימים (ראשון – 149; שני -170) – שימוש בצירוף כבול.

 

הטיית השייכות

 

Prior to the 1940s (7)

לפני שנות הארבעים למאתנו (5)

 

How do we diagnose his sad case? (11)

כיצד נאבחן את מקרהו המעציב? (ראשון -9; שני - 10)

 

…the granite of the embankment (146)

...את שחמו של הרציף (143) – הטיה של שם העצם, שהופכת את הכוונה בעברית לבלתי ברורה

... את שחמה של הסוללה (163)

 

הקדמת הנשוא לאוגד

 

…they seemed to reveal (37)

...דומה היה כי הן מגלות (ראשון – 34; שני - 39)

 

…as the latter was to look (147)

...שזה עתיד היה להיראות (ראשון – 144; שני - 164)

 

היה + בינוני לציון פעולה שבהרגל

 

…and she used a very light red lipstick (37)

ואת שפתיה הייתה מושחת באדום בהיר-בהיר (ראשון – 34; שני - 39).

 

צורת "נתפעל" במקום "התפעל"

 

על אף שעל כריכת התרגום השני שונה נתפעל להתפעל (נתאזרח – התאזרח), בטקסט עצמו נשמר ה-נתפעל ואף מספר פעמים באותו פרק.

fanned out from each (37)

...נתפרסה מכל אחת מהן (ראשון - 34; שני - 39)

 

…I had occasion to recall Dr Pnin and his son (150)

... נזדמן לי להיזכר בד"ר פנין ובבנו (ראשון – 147; שני – 168)

 

… and the translucent green of linden leaves where they drooped next to the lamp (152)

...ואת הירוק השקוף למחצה של עלי תרזה במקום שנידלדלו בסמוך לפנס (ראשון – 149; שני – 170)

 

…She did not often accompany him (154)

...לא נתלוותה אליו לעתים קרובות ( ראשון – 151; שני – 172)

 

…when suddenly Pnin cried (154)

...והנה נצטעק פתאום פנין (ראשון – 152; שני – 173)

 

ב' היחס + מקור לציון כש...

 

as he sat coquettishly tapping with the rubber end of a pencil (33)

בשבתו מדפקק בגנדרנות במחק שקצה העיפרון (ראשון 30; שני – 34)

 

בנוסף לאוצר מלים מוגבה התואם את סגנון ולשון התרגום למקור, אנו מוצאים שיבין השתמש בשני התרגומים בלשון-כתב גבוהה גם במקרים שהמקור אינו מכתיב זאת. עובדה זו ניתנת להסבר בכך שיבין שייך לדור המתרגמים שהחלו את דרכם בתרגום עוד בשנת החמישים, תקופה שהתאפיינה בנורמת שימוש בלשון גבוהה. יתרה מכך, בהתאם לנורמות ששררו באותן שנים, ניתן למצוא אצל יבין בשני התרגומים לשון הנסמכת על המקורות (יבין אמר בשיחה אתו שהוא בקי במקורות).

 

…masking an infantile absence of eyebrows (7)

... המכסים על העדר תינוקי של גבינים (5)  (ולא – גבות – למשל)

 

Slacks (7)

מכנסיים רווחים (6) (ולא – למשל – רפויים).

 

…and looked around (15)

...והביט על סביבותיו (ראשון – 13; שני - 15) (ולא – למשל – סביבו)

 

Agony (37)

 

ענות (ראשון – 34; שני - 39)

 

Eyelids (37)

שמורות-עיניך (ראשון – 34; שני - 39)

 

…kicked off her shoes (39)

משילה את נעליה (ראשון – 37; שני – 42) – הדהוד תנ"כי ( ספר שמות)

 

…follow him wherever he went (39)

ובאשר ילך תלך (ראשון – 37); שני – 42)  - הדהוד תנ"כי (מגילת רות)

 

…gravely disobeyed (146)

...המריתי המריה חמורה (ראשון – 143; שני - 163)

Relief (147)

הרווחה (ראשון – 144; שני -164). שימוש במילה שאינה שגורה בשפה העברית במקום "הקלה"

 

Noseward (146)

כלפי החוטם ( ראשון – 143; שני - 163) (ולא – האף)

 

Felt (146)

חשתי (ראשון – 143; שני - 163) (ולא – הרגשתי)

 

…two rows of rooms divided by a long corridor (147)

...שני טורי חדרים שמסדרון ארוך חוצץ ביניהם (ראשון – 144; שני - 165) (ולא – למשל – מפריד)

 

…and some leafless twigs (91)

...וכמה ענפים מעורטלים מעליהם (ראשון – 89; שני – 102)

 

…tea with jam (98)

...תה עם מרקחת (ראשון – 96; שני – 109) (ולא – למשל – ריבה)

 

I recall talking to Liza…in New York sometime in the early forties (155)

אני נזכר בשיחה ששוחחתי עם ליזה...בניו-יורק אי-אז בראשית שנות הארבעים (ראשון – 153; שני – 173)

 

בשיחה אתו, אמר יבין שאינו מחדש מלים כשלונסקי, אך מרשה לעצמו לשחק במלים ובשורשים קיימים. הניסיון ללכת בעקבות נבוקוב, דהיינו עשיית שימוש בלתי שגרתי בשפה, הביא בשני התרגומים לשימוש בתואר השם, למשל, בצורה בלתי מקובלת: 

 

His sloppy socks (7)

גרביו הרשולים (5) (ולא – המרושלים)

 

…their polka-dotted bodies (115)

...גופותיהם הנקודים ( ראשון – 112; שני - 128) (ולא – המנוקדים)

 

Swelling sea (40)

ים מתנחשל (36)

 

וכן לחידושי צורות של מלים קיימות

 

Thickness (37)

עביון כלשהו של הקרסולים (ראשון – 34; שני - 39)

 

Passed in review (133)

הועברו למסקר (ראשון – 130; שני - 148)

 

Curtained windows (70)

חלונותיהם המוולנים (ראשון – 68; שני – 78)

 

…what looked like an endless tumble of dolphins (33)

...במה שנראה כהתלליינות אינסופית של דולפינים (מלשון: משחק לוליינות) (ראשון – 31; שני – 35). שימוש במלה ייחודית עד כדי חוסר בהירות, כדי לשמור על מלה אחת כמו במקור.

 

…giving the mighty machine (34)

...מלתת למכונה העזיזה (ראשון – 31; שני – 35). דוגמה נוספת לשימוש במלה ייחודית עד כדי חוסר בהירות.

 

באותה מידה יצר יבין וריאנט לשוני מיוחד לתרגום על ידי הטיית פעלים בבניין שלא מקובל להטות אותם בו. ייתכן שיש בכך ניסיון גם להעביר את ההומור של נאבוקוב.

 

Whitchurch materialized as scheduled (15)

ויטצ'רץ' נגשמה לפניו במועד (ראשון – 13; שני 15).

 

And still the College creaked on (115)

והקולג' עדיין מחריק והולך (ראשון – 112; שני - 128)

 

He glued himself (147)

הוא דיבק עצמו (ראשון – 144; שני - 164)

 

After one had wound up… (148)

לאחר שהיו מסבבים (ראשון – 145; שני - 165)

 

…as he sat coquettishly tapping with the rubber en of a pencil (33)

בשבתו מדפקק בגנדרנות במחק שקצה העיפרון (ראשון 30; שני – 34)

 

על התופעות האלה בתרגום, כתב מבקר הספרות, מנחם בן, ב-"מעריב" (18.12.2003):

 

"יבין שייך פשוט למתרגמים שאוהבים נורא להשתמש מפעם לפעם במילים שאף אחד לא משתמש בהן, גם לא בשפת הספרות המשוכללת ביותר, והן פוגמות תמיד ובלי יוצא מן הכלל בטבעיות הקריאה...למה להשתמש בפועל הטרחני...בשעה שאפשר להשתמש בפועל העברי הטבעי... וזה בכלל לא קשור למשל לאנגלית המפוארת והייחודית של נבוקוב".

 

צירופי סמיכות (תואר + שם עצם)

 

משופר נוף (ראשון – 6; שני – 7) (landscaped - 8)

מפולצי מבנה (ראשון – 6-7; שני – 7) (7-monstrously built)

תמימי עיניים (innocent-eyed)

שבלשון המודרנית התמעט השימוש בהם לטובת: בעלי נוף משופר, בעלי מבנה מפולץ וכו' . ייתכן שמה שהנחה את המתרגם היה הרצון להיצמד למבנה הצורני שבמקור.

 

שימוש במלים נדירות בעברית

 

יבין אינו מוטרד מהעובדה שהוא משתמש במלים שהקורא עלול לא להבינן. לדעתו, אילו כתב נבוקוב בעברית, אלה היו המלים שהיה משתמש בהן, מאחר שגם באנגלית חיפש מלים מיוחדות.

 

With an air of coy secrecy (10)

באווירה של חשאיות רהויה (8). בחירה במלה נדירה מתוך המילון שהגדרתה (הססנית, רפה מפוחדת) מקיפה יותר משימוש באחד ממרכיביה.

 

leatherette marker (10)

בסימנית...של עורית (ראשון – 8; שני – 9) (ולא – למשל – מעור מלאכותי)

 

…sundust-and-plush waiting room…(146)

...חדר-המתנה שכולו אבק-שמש ופלוסין ראשון – 143; שני - 164) (ולא – קטיפה שעירה)

 

Mantelpiece (146)

לזבז-האח (ראשון – 143; שני - 164) – בחירה במלה מילונית, שאינה מוכרת  ולא ב"כרכוב האח"

 

In rapid French he berated her (147)

בצרפתית רוהטת כיהה בה (ראשון – 144; שני - 164)

 

ניצה בן-ארי (1999) ראתה בשיפור הטקסט ברובד הלקסיקלי על ידי בחירה במלים גבוהות, ועוד יותר מכך במלים נדירות, התגלמות של הלשון "תרגומית". "לפי המסורת המשכילית, ניכרת הספרות היפה גם בשימוש במלים נדירות, והמשתמש בהן מעיד בכך על אוצר מלים גדול מן המצוי ועל בקיאותו הרבה בלשון. עד היום נדמה כאילו המתרגם נהנה לאלץ את הקורא להשתמש במילון, גם אם במקור אין שום חריגה מאוצר מלים שגרתי." (עמ' 298).

 

הנהרות/תוספות בגוף בטקסט

 

Strong-man torso (7)

גוף של גיבור מן הקרקס (5)

גוף של איש-שרירים מן הקרקס (5)

 

I recall talking to Liza…in New York sometime in the early forties (155)

 

I had not seen her for a fortnight (152)

לא ראיתי אותה שבועיים ימים (ראשון – 149; שני -170)

 

 

התוספות מתבטאות גם בשימוש במושא פנימי:

אני נזכר בשיחה ששוחחתי עם ליזה...בניו-יורק אי-אז בראשית שנות הארבעים (ראשון – 153; שני – 173)

 

על אף שמרבית התרגום השני משקף את מאפייניו של התרגום הראשון, יש שינויים מסוימים בין התרגומים. חלק מהשינויים מקורם בשינויים שהכניסה האקדמיה ללשון העברית בנושא כללי הפיסוק וכללי הכתיב חסר הניקוד. שינויים אלה, כפי שנאמר לי ע"י יבין, נעשים בדרך כלל על ידי המתקין-מגיה ולא על ידי המתרגם.

 

השמטת מקפים

 

בתרגום משנת 1977 נעשה שימוש רב במקף, כגון: חבר-למסע (6); לפיד-הדעת (6); אחוז-עווית (8); עלומת-שם (20). מרבית המקפים הושמטו בתרגום מ-2003.

 

שינויים בכללי הכתיב חסר הניקוד (משנת תשנ"ד)

 

ששי (6), הפך ל-שישי (7); עוית (8) – עווית (9);  השם: טימופי (17) – טימופיי (19) (Timofey); שתים (41) – שתיים (47). כמן-כן פחת השימוש בניקוד חלקי, שאפיין את התרגום מ-1977

 

בתרגום השני ניכרים פה ושם פישוט  ומודרניזציה של השפה (אוצר המלים,דקדוק ותחביר), אולם שינויים אלה אינם רבים ואינם משקפים מגמה עקבית. יבין הודה בשיחה עמו שהכריח את עצמו  לשקף במידת מה את ההתפתחות שחלה בשפה.

Nowadays, at fifty-two (7)

בזמן הזה, בהיותו בן חמישים ושתים (6) (בזמן הזה – הדהוד למקורות. ב' היחס + מקור – סממן הגבהה לשונית)

ועכשיו, והוא בן חמישים ושתיים (6)

 

Thus he might have appeared to a fellow passenger (7-8)

כך עשוי היה להיראות בעיני חבר-למסע (6)

כך אולי היה נראה בעיני חבר למסע (6)

A somewhat provincial institution (8)

מוסד קרתני כלשהו (6)

מוסד קרתני במקצת (7)

(flamboyant goon tie included) (7)

(לרבות עניבת ארחי-פרחי צעקנית) (5)

(לרבות עניבת פרחח צעקנית) (5)

 

A different man was now in charge (16)

על התחנה מופקד היה עתה איש אחר (14) (הקדמת הנשוא לאוגד – סממן הגבהה לשונית) 

על התחנה היה מופקד עתה איש אחר (15).

Scarlet (7)

חכלילי (5)

אדום עז (5)

 

Chimerical palace ( 91)

ארמון הזיוני (89)

ארמון דמיוני (102)

 

A curious verbal association struck Pnin at this point (65)

החבר מילולי מוזר נצנץ כאן במוחו של פנין (63)

אסוציאציה מילולית מוזרה נצנצה אז במוחו של פנין (72)

 

ליטול את שכר-הדירה (6) הפך ל-לקבל את שכר-הדירה (6). לעומת זאת, נשאר בשני התרגומים המשפט -נוטל לו מהם ביד רחבה (6).

 

It surprised him to realize (32)

נפתע היה בגלותו (29) (הטיה של הפועל בבניין בלתי מקובל + הקדמת הנשוא לאוגד – סממני הגבהה לשונית)

להפתעתו התברר לו (33)

 

Pnin had nothing against Miss Bliss (36)

לא היה בלבו כלום על מיס בליס (33) – הדהוד למקורות (סנהדרין)

לא היה לו כלום נגד מיס בליס (38)

 

…lawful wife (39)

אשת-חיקו החוקית (37)

אשתו החוקית (42)

Chance (36)

עראי (34)

מקרי (39)

abominably martyred mouth (32)

פיו המעונה להתעיב (29) (שימוש במלה אחת בלתי מקובלת, במקום בכמה מלים, כדי להתאים למקור)

פיו המעונה עד גועל (33)

 

…that it does exist (147) – ההדגשה במקור

שאכן קיים הוא (144) (הקדמת הנשוא לאוגד – סממן הגבהה לשונית)

שהוא אכן קיים (164)

 

…and then pacing…as they waited…)91)

...ואחר-כך פוסע...עם חברו... בצפותם... (89) (ב' היחס + מקור לציון כש... – סממן הגבהה לשונית)

... ואחר-כך פוסע.. עם חברו..., מצפים (102)

 

לצד דוגמאות לפישוט השפה, קיימות דוגמאות מעטות הפוכות. למשל, המילה versatile  במשפט …the versatile Starr couple (115) שונתה מ- "לזוג סטאר הרב-צדדי" (103) ל-"זוג סטאר רב האנפין" (129) – ביטוי שפירושו המילוני "בעל פנים מרובות", אך אינו מוכר ואינו מצוי כלל בשימוש.

 

המילה(33)  while שונתה מ-"בעוד" (30) ל-"שעה ש" (34) (ולא, למשל, ל-"בזמן ש).

 

השתקפות ההתפתחות בשפה באה לידי ביטוי גם בשוני בתרגום מונחים מסוימים, אך גם כאן אין עקביות בבחירת מלים ששגורות בשפה:

Drawing-room (147)

"טרקלין" (165) במקום "חדר-אורחים" (144) (ולא – למשל – "סלון" המקובלת יותר)

Dining-room (147)

"חדר אוכל" (165) במקום "חדר-אכילה" (144)

Bathroom (147)

"אמבטיה" (165) במקום "חדר-אמבט" (144).

 

מלים המהוות תרגום המלה במקור, אך משמעותן בטקסט אינה ברורה, הוחלפו בתרגום השני בביטוי ברור יותר

 

The elderly passenger sitting on the north-window side of that inexorably moving railway coach (7)

הנוסע הקשיש, היושב בצד החלון הצפוני של קרון-הרכבת הנע בלי רחם (5)

הנוסע המזקין היושב בצד החלון הצפוני של קרון הרכבת הנע בנחישות אכזרית (5)

לעומת זאת נשארה לא ברורה בטקסט המלה "בהטית" (מלשון " אבן בהט") (ראשון 30; שני – 34) כתרגום ל-alabastrine (32)

 

ולא הובהרה המלה                                                                    …and a toy monoplane (148)

מונופלן-צעצוע (145).

 

יבין אמר בשיחה עמו, שאף על פי שכבר בתרגום הראשון התכוון להיות נאמן לסגנונו ולשונו של נבוקוב, בדק בעת התרגום השני היכן ניתן להיות עוד יותר מדויק. לפיכך חלו, למשל, השינויים דלהלן:

   

The elderly passenger (7)

הנוסע הקשיש ( 5 ).

הנוסע המזקין ( 5).

…had cost him about as much as all the rest (7)

... עלו לו כמעט אותו הסכום שעלו לו  כל שאר מלבושיו (5)

... עלו לו כמעט מה שעלו לו כל שאר מלבושיו (5)

'Look', said Joan (44)

שמע ( 41).

תראה ( 47).

 

כמו-כן terra incognita (32) שונתה מ-"ארץ לא נודעת" (30) בתרגום הראשון לשמירת המלים בלועזית בתוספת הנהרה ב"הערות" בתרגום השני (34).

 

לעומת זאת, נמצאה גם התרחקות מהמקור לטובת עברית נכונה יותר

Nowadays, at fifty-two, he was crazy about sun-bathing…(7)

בזמן הזה, בהיותו בן חמישים ושתים, היה משוגע לאמבטי-שמש (6)

ועכשיו, והוא בן חמישים ושתיים, הוא משוגע לאמבטי-שמש (6)

…carefully…display (7)

מגלה בקפידה (6)

מקפיד לחשוף (7)

recognizable members (8)

חברים בני-היכר (6)

חברים כבודים (7)

 

נמצאה גם התרחקות מהמקור שמתבטאת בוויתור על הזרות בהחלפתה של המלה: קונסירז' (5) במקבילתה העברית - שוערת (6). בתרגום הראשון שמר יבין על מלה זו, מאחר שמדובר בשוערת בבניין בפאריס.

 

נעשה ויתור על תרגום מילולי לטובת שמירת האליטרציה

 

…plunging from cave to cove (32)

... קופצת ממערה למהמורה (29)

... לקפוץ ממערה למהמורה (34)

 

וכן שימוש במלה פחות שימושית לצורך שימור הצליל

Clinking (33)

מקרקשת (ראשון – 31; שני – 35)

 

במקום בו המספר אומר שאמו של פנין הייתה בתו של המהפכן המפורסם Umov (19) ומוסיף ששם זה מתחרז עם zoom off, צירוף מלאכותי באנגלית שמטרתו לשקף את אופן ביטוי השם, בחר גם המתרגם בצירוף מלאכותי, שסופו מצטלצל כמו באנגלית: קרום עוף (ראשון – 16; שני – 19).

בתרגום השני נעשו שינויים שמקורם אינו מובן. לדוגמה, המילה porch תורגמה ב-1977 ל-"אכסדרה" וב-2003 ל-"מבואה". "אכסדרה" מעלה אסוציאציות אחרות ו-"מבואה" – על פי מילון אבן-שושן – פירושה "לובי" של מלון. (בתרגום אחר – סוויטה צרפתית מאת אירן נמירובסקי שתורגם מצרפתית על ידי ניר רצ'קובסקי – נעשה שימוש במלה "מבואה" כתרגום ל-הול בכניסה לבית). ייתכן שהמתרגם התלבט בבחירת המלה המתאימה לאור העובדה שהמלה porch מהווה מחסר לכסיקלי בעברית.

 

להלן השוואה בין שני קטעים אקראיים משני התרגומים, הממחישים את העובדה שלא נעשו שינויים משמעותיים ביניהם בתחום הלשון  (השינויים מסומנים):

 

תרגום 1977

תרגום 2003

אבל היו מפגשים מוצלחים עוד יותר מבחינת ההומור. באוירה של חשאיות רהויה היה פנין נדיב-הלב, המכין את הילדים לתענוג הנפלא שזכה לו הוא עצמו לפנים, וכבר מגלה, בחיוך לא-נכבש, מערכת לא-שלמה אך ענקית של שינים צהובות-חומות, פותח ספר רוסי מרופט במקום המסומן בסימנית אלגנטית של עורית שהניח שם בקפידה. (8)

אבל היו ויעודים מוצלחים אף יותר מבחינת ההומור. באווירה של חשאיות רהויה היה פנין נדיב הלב, המכין את הילדים לתענוג הנפלא שזכה לו הוא עצמו לפנים, וכבר מגלה, בחיוך לא-נכבש, מערכת לא שלמה אך ענקית של שינים צהובות-חומות, פותח ספר רוסי מרופט במקום המסומן בסימנית אלגנטית של עורית שהניח שם בקפידה. (9)

יצא פנין מן התחנה, הניח את דעתו לגבי מקום חנייתו של האוטובוס ונכנס למזנון. כילה כריך של בשר ערקוב, הזמין שני וכילה גם אותו. ובארבע פחות חמש דקות, בדיוק, לאחר ששילם בעד המזון, אך לא בעד מחצצת-השינים המצוינת שבחר לו בקפידה מגביע קטן ונאה בדמות אצטרובל של אורן שליד הקופה הרושמת, חזר פנין אל התחנה לקחת את מזוודתו. (14)

יצא פנין מן התחנה, הניח את דעתו לגבי מקום חנייתו של האוטובוס ונכנס למזנון. כילה כריך של בשר ערקוב, הזמין שני וכילה גם אותו. ובארבע פחות חמש דקות, בדיוק, לאחר ששילם בעד המזון, אך לא בעד מחצצת-השיניים המצוינת שבחר לו בקפידה מגביע קטן ונאה בדמות אצטרובל של אורן שליד הקופה הרושמת, חזר פנין אל התחנה לקחת את מזוודתו. (15)

 

בדוגמה הראשונה ישנם ההבדלים הבאים:

המילה sessions שונתה מ-"מפגשים" ל-"ויעודים". כנראה בגלל השימוש היותר מודרני של המלה.

באים לידי ביטוי השינויים בכללי הפיסוק (הורדת מקפים) ובכללי הכתיב חסר הניקוד (אווירה). אין, לעומת זאת, שינוי במילה "סימנית", שבלשון הדיבור מכונה "סימניה". יש חזרה על המילה המילונית, אך הבלתי מוכרת, "עורית" , שפירושה: עור מלאכותי, כתרגום ל-leatherette (10).

 

בדוגמה השנייה אין כל הבדל בין שני התרגומים, למעט השוני בכללי הכתיב חסר הניקוד (שיניים). הלשון הגבוהה באה לידי ביטוי בהקדמת הנשוא לנושא (יצא פנין) ובבחירת אוצר המילים (כילה, מחצצת-שיניים). כמו-כן יש שימוש במילה נדירה (כריך של בשר ערקוב, כתרגום ל- ham sandwich – (16)). אחת האפשרויות לשימוש במלה "ערקוב" היא הרצון להימנע מאזכור המלה "חזיר" בטקסט, נורמה שרווחה בשנים שקדמו לשנות השבעים.

 

נבוקוב עשה הבחנה בספרו בין לשון הסיפר לבין לשון הדיבר. כאשר פנין מדבר, שפתו היא שפה של מהגר, שמצד אחד אינו שולט היטב בדקדוק האנגלי ומצד שני מכיר מלים במשלב גבוה, שהוא משתמש בהן בשפת יומיום. פעמים רבות הוא אינו משתמש בקולוקציה הנכונה.

יבין עשה גם הוא הבחנה בין שתי הלשונות. לעתים בצורה מילולית, ולעתים באמצעות פיצוי, הוא ניסה להעביר את שפתו המשובשת של פנין לעברית. בחלק מהמקרים, נערכו שינויים בתרגום השני כדי לקרב את דיבורו של פנין לשפתו של עולה חדש מרוסיה, או להקל על הקוראים את הבנת השיבוש.

 

But I must obtain my valise (16)

אבל עלי לקבל את מזודתי! (14) 

אבל עלי לקבל את מזוודה שלי! (14)

בתרגום מ-2003 יש התרחקות מסממן הלשון הגבוהה של הטיית השייכות, וניסיון ליותר אדקוואטיות על ידי פיצוי על השימוש באנגלית במילה valise, הבלתי מקובלת, על ידי שיבוש העברית.

 

And where possible to leave baggage (15)

ולהשאיר את מטען איפה אפשר? (13)

ולהשאיר את חפצים איפה אפשר? (15)

גם "מטען" וגם "חפצים" הם לשון-כתב. בדיבור קרוב לוודאי שפנין היה אומר "דברים"

Well, to make a long story very short: habitated in Paris from 1925, abandoned France at beginning of Hitler war. Is now here. Is American citizen. Is teaching Russian and such subjects at Vandal College. From Hagen, Head of German Department, obtainable all references. Or from the College Home for Single Instructors. (28)

 

כן, כדי לקצר מאוד במקום שאפשר להאריך: גוררתי בפריס מ-1925, נטשתי את צרפת בראשית המלחמה ההיטלרית. עכשיו פה אני. עכשיו אזרח אמריקני. עכשיו מלמד רוסית ומקצועות כמו אלה בונדל קולג'. מהייגן, ראש המחלקה לגרמנית, לקבל אפשר את כל פרטים. או מ'מעונות הקולג' למורים רוקים. (26) בתרגום השני הושמטה המלה "את" לפני "כל פרטים". (29)

המלה "גוררתי" היא יצירת לשון דיבור מדומה על ידי התאמה צורתית למקור. מלה מעין זו, מעצם היותה שיבוש, אמורה לסמן לשון דיבור שאינה תקנית.

 

It is evident that I employed by mistake the name of the informer. I am connected with Mrs Clement? (27)

ברור שנקטתי בטעות את שם המוסרת. עם גב' קלמנט אני קשור? (ראשון – 24; שני – 27)

 

Yes, I still need 18 – and send me a more effishant card when 19 available (62)

כן, עדיין נחוץ לי 18 – ותשלחו לי גלויה יותר יהילה כשיהיה אפשרי לקבל את 19 ( 61) – המקור אינו תקני מבחינת הגיית המלים, המיוצגת על ידי כתיב סוטה. לפיכך השתמש יבין בכתיב סוטה גם בתרגום ויצר התאמה צורתית.

כן, עדיין נחוץ לי 18 – ותשלחו לי גלויה יותר יָעילה כשיהיה אפשרי לקבל את 19 (69).

בתרגום השני, וויתר יבין על הכתיב הסוטה, ושיבש את אופן הגייתה של המלה בעזרת ניקוד סוטה, ובכך הפך אותה גם למובנת יותר לקורא וגם קרובה יותר ללשון דיבור עברית אותנטית. במקרה זה התעלם יבין מהדקדוק הלוקה במקור בסוף המשפט, ולשון הדיבור מתבטאת רק בשימוש ב"אפשרי" במקום "אפשר".

 

My name is Timofey. Second syllable pronounced as "muff". Ahkseent on last syllable, "ey" as in "prey" but a little more protracted… "Timothy the son of Paul." The pahtronymic has the ahksent on the first syllable and the rest is sloored (86)

שמי טימופי. ההברה שנייה מתחרזת עם 'אף' וההטהמה על ההברה אחרונה, 'אֵי' כמו במלה 'מימֵי', אבל מוארכת קצת יותר... 'טימותי הבן של פול'. בשם ההבהי ההטהמה היא על ההברה ראשונה והיתר באופן מורשל (84-85). גם במקרה זה נעשתה התאמה צורתית למקור על ידי שימוש בכתיב סוטה, כמו במקור, לציין הגייה משובשת.

שמי טימופיי. חֲבָרָה שנייה מתחרזת עם 'אף' והטְעמה על חֲבָרָה אחרונה, 'אֵי' כמו במלה 'מימֵי', אבל מוארכת קצת יותר... 'טימותי הבן של פול'. בשם אַאַבהי הטעמה היא על חברה ראשונה והיתר באופן מורשל (97).

בתרגום משנת 2003 נוספה הערת שוליים ליד מילה "אף", לפיה פנין, כדרך הרוסים, מבטא "או" לא מוטעמת אַ – טימַפיי. בתרגום זה השתמש המתרגם בפיצוי, שכן המלה "הברה" אינה שגויה במקור, כדי להתקרב ללשון דיבור אותנטית של עולה חדש מרוסיה. כמו-כן נעשה ניסיון למצוא מילה עברית שמתחרזת עם "muff"  (אף), אך למעשה אינה מתחרזת עם ההברה השנייה של השם טימופיי, אלא יחד עם ההברה השלישית יוצרת את אופן הביטוי הנכון. כמו בדוגמה הקודמת, נעשה ניסיון ליצור לשון לא תקנית שתהייה יותר מובנת לקורא.

 

You will be a reformed man like I (33)

תהיה בן אדם מחודש, כמו אני (ראשון – 30; שני – 35)

 

כביטוי לאדקוואטיות ושמירת זרות, הושארו בשני התרגומים ביטויים ומילים בצרפתית, באיטלקית ובגרמנית בשפת המקור וכן מופיעות מילים באנגלית שלא תורגמו (כאשר במקור מונה הסופר  את המלים הבודדות שידע פנין בהגיעו לארה"ב).

בשני התרגומים נשמרו מונחים זרים כגון: ורסטאות – מידת אורך רוסית ישנה, כ-1,065 מטר.

ביטוי לשמירת הזרות ולאדקוואטיות, ניתן למצוא גם בתרגום של המוצר Beautyrest mattresses למזרוני "ביוטירֶסט" (ראשון – 89; שני – 102) ולא למוצר מקביל בעברית, וכן בהשארת המלה "קולוסוס" (ראשון -33; שני – 38) – במקום "ענק" – כתרגום ל-colossus (36), כדי להשאיר את האלוזיה של נבוקוב לפסלו של אפולו. בתשובה לשאלה בנדון, אמר יבין שאם נבוקוב בחר להשתמש במלה colossus ולא ב-giant, אין סיבה לא לעשות זאת גם בעברית.

 

כוונתו של נבוקוב לתת כבוד ב- פנין לאליטה הרוסית שנאלצה, כמוהו, להגר למערב מתבטאת אצל יבין בשימור המלים "אמיגרציה" ו-"אמיגרנטים" – במקום לתרגמם ל-"הגירה" ו-"מהגרים" - כתרגום ל-emigration  ו-émigré  בהתאמה.

 

לא נמצאו ביקורות על התרגום הראשון של הספר. באחרית-הדבר שכתבה מירסקי לתרגום השני היא אומרת כדלקמן:

 

"אי אפשר לסיים את הדברים בלי להתייחס לתרגומו המופתי של אברהם יבין. אותו פער בין עולמות ובין תרבויות (בין התרבות הרוסית ובין האמריקאית) משתקף גם ברובד הלשוני של היצירה... אברהם יבין הצליח ליצור מחדש, ברגישות נפלאה, את האפקטים הלשוניים המיוחדים הללו, שהם נשמתו של "פנין". (188).

 

לעומת דברי השבח של מירסקי, כתב מבקר הספרות מנחם בן ב-מעריב (18.12.2003) כדלקמן:

 

"לעורכי הוצאת עם עובד ויקיריה יש הרגל מגונה להלל ולקלס את תרגומיו הבעייתיים מעט של העורך הוותיק לשעבר של הספרייה לעם, אברהם יבין... ועכשיו, ברוח מסורת זו, מלווה גם נילי מירסקי, העורכת החדשה ותיקה של הספרייה לעם, את תרגומו המחודש של אברהם יבין לרומן "פנין" של נבוקוב באחרית דבר משלה, הכוללת קילוסי קילוסין לתרגומו של יבין, המוגדר בפיה כ"תרגום מופתי", המפגין "רגישויות נפלאות". מוגזם, מוגזם. אברהם יבין הוא אמנם מתרגם טוב בדרך כלל, שתרגומי רהוטי עברית, ועל כך, ועל כל שפע תרגומיו, ראוי שנודה לו כמובן, אבל בסגנון המתרגם של יבין קיים פגם יסודי ומעצבן של אימוץ לשוני מלאכותי, התגנדרות מילונית בלתי נסבלת, המופיעה תכיפות מסוימת בתרגומיו (אמנם במינון פוחת והולך, תודה לאל, עם השנים), כמין הפרעה טורדנית חוזרת ומתמשכת.

למעשה תוקף מנחם בן את מה שניצה בן-ארי מכנה כלשון תרגומית ונטייה למשכילית.

 

 

סיכום

 

בחיבור זה נבדקו 2 תרגומים של הספר פנין מאת נבוקוב, שנעשו על ידי מתרגם יחיד – אברהם יבין - בהפרש של עשרים ושש שנים.

 

נבחנו 3 נושאים:

האם חלו שינויים בלשון בין שני התרגומים לאור מרחק הזמן ביניהם.

האם מלאכת התרגום של יבין תואמת את הצהרת כוונותיו בדבר מלאכה זו.

כיצד משתלבים התרגומים ב"תיאורית התרגום החוזר" (RH).

 

בהתייחס לנושא הראשון, ובניגוד להנחת המוצא, העלו הממצאים שקיימים שינויים מסוימים, אך מעטים, בתרגום השני לעומת הראשון. שינויים אלה באים לידי ביטוי בבחירת מלים, בדקדוק ובתחביר והם תוצאה, לרוב, של מודרניזציה של השפה ושל רצון להיות יותר מדויק ביחס למקור. השינויים שנמצאו הם שוליים ולא עקביים, ולמעשה קיימת חפיפה כמעט מוחלטת בין שני התרגומים. שניהם כתובים בלשון-כתב גבוהה, גם במקום שהמקור הוא בלשון-כתב בלבד.

"באופן כללי ניתן לקבוע, כי ככל שההוצאה יוקרתית יותר (ועם עובד נחשבת להוצאה יוקרתית –נ.ק.), וככל שמעמד הטקסט בספרות המוצא שלו והמעמד הצפוי לו בעברית גבוהים יותר, כן נוטה הלשון להיות גבוהה יותר" (ויסברוד, 1989:214)

הגישה המסורתית בנושא הלשון התגלתה בשנות השבעים בהוצאות הוותיקות בתרגומי מתרגמים וותיקים. היא בלטה במיוחד בתרגומי "הספרייה לעם" של "עם עובד" שהייתה מעוז של שמרנות. הוצאה זו הייתה, אמנם, חלוצה וחדשנית בתחום מדיניות התרגום, אך היותה הוצאה וותיקה, בעלת מסורת אידיאולוגית מחייבת של הבאת תרבות לעם, והעובדה שהיא העסיקה חבר מתרגמים קבוע פחות או יותר, גרמו למדיניות לשונית שמרנית (ויסברוד, 1989).

"עם עובד" מעסיקה חלק מהמתרגמים הוותיקים עד היום, ויבין הוא דוגמה חיה לכך.

בנוסף, לדברי יבין, בגלל מעמדו כמתרגם וכעורך, תרגומיו אינם עוברים עריכה. לפיכך, גם אם יש כיום שינוי בנורמות אצל עורכים צעירים יותר, הן אינן יכולות לבוא לידי מימוש בטקסטים המתורגמים על ידו.

יש לציין, עם זאת, שעל פי דברי יבין, התרגום של פנין לא נכתב בשפה גבוהה מסיבות אידיאולוגיות, אלא מתוך התפיסה שזה אופי כתיבתו של נבוקוב עצמו. כפי שעלה מהשוואת התרגומים למקור, יבין נטל לעצמו חירות להעלות את המשלב גם במקרים בהם נבוקוב השתמש בלשון-כתב גרידא. כמו כן, כדי לבדוק את טענתו של יבין, יש לבדוק תרגומים שלו לסופרים אחרים.

 

נשאלות השאלות, האם המתרגם מאוהב בתרגומו? האם המתרגם יכול בכלל להימלט מחותמו האישי? האם חקר התרגום, ואולי גם קהל היעד, אינם יוצאים נשכרים כאשר ספר מתורגם על ידי שני מתרגמים שונים. כדי לענות על שאלות אלה, יש לבדוק, מעבר למקרה הספציפי של יבין ו-פנין, ספרים נוספים שתורגמו יותר מפעם אחת על ידי אותו מתרגם וכן ספרים שתורגמו על ידי מתרגמים שונים.

 

שאלה נוספת שמתעוררת היא האם בתרגום חוזר עכשווי יש להיצמד לעברית בלתי שגרתית במקום שנבוקוב כתב אנגלית כזו, או שהמטרה צריכה להיות לתרגם ללשון-כתב רגילה ושגורה כדי שהספר יהיה נגיש לקורא בן זמננו.

יבין טען ששינוי הנורמות הסגנוניות-לשוניות בעברית אינו רלבאנטי לתרגום לשון נבוקוב.

גם נילי מירסקי אינה תומכת בדעה ששינויים בשפה מחייבים בהכרח שינוי בלשון התרגום. היא טוענת שגם באירופה נוהגים לתרגם מחדש פרוזה קלאסית כול עשרים – שלושים שנה, על אף שקצב השתנות השפה איטי יותר מזה של העברית. זהו, לדעתה, חלק ממסורת רבת שנים של מדיניות תרגום, ואין זה אומר שתרגום חוזר אמור להיעשות בשפה עכשווית. (מכתב למערכת "העיר" מ-9.9.2004). יש לזכור כי מירסקי נמנית גם היא על מתרגמי ועורכי "עם עובד", וייתכן שאימצה לעצמה את "לשון עם עובד", "סגנון עם עובד", "נוסח עם עובד", כפי שהגדירם המראיין ברב-שיח (דצמבר 1991).

 

באשר לנושא השני, יבין הגדיר את עצמו כמתרגם אדקוואטי, ונראה שהוא מיישם את תפיסתו בשני התרגומים. האדקוואטיות ושמירת הזרות באות לידי ביטוי בהיצמדות לסגנונו ולשונו של נבוקוב ("נשמתו של פנין" על פי מירסקי) , כפי שיבין הבין אותם, דהיינו לשון אנגלית בלתי שגרתית מכוונת. עם זאת, נטייתו, ואולי אף חיבתו, לערכיות סגנונית גבוהה וגישתו לתרגום נבוקוב כאילו היה סופר כותב עברית, נתנה לו לגיטימציה להשתמש בלשון גבוהה (לעתים תנ"כית) ובמלים נדירות גם במקומות שהמקור האנגלי כתוב בלשון-כתב שגרתית גרידא.

מאידך, עלה מן התרגומים שבמקרים מסוימים המיר יבין מלים אנגליות טבעיות במלים עבריות בלתי טבעיות. עובדה זו פוגעת באדקוואטיות.

האדקוואטיות מתבטאת בעובדה שעשה הבחנה בין לשון הסיפר לבין לשון הדיבר, אותה תרגם לעברית משובשת בדומה לאנגלית המשובשת של פנין.

האדקוואטיות מתבטאת גם בשמירת זרויות בטקסט (השארת מונחים ושמות מוצרים ספציפיים להקשר האמריקאי, השארת שפות זרות, שאינן אנגלית, במקורן הלועזי, כתיבת הרוסית, שבמקור מתועתקת באותיות לטיניות, בתעתיק עברי), וביאורן באמצעות הערות והסברים.

יבין נאמן לגישתו שכול מלה שמופיעה במילון היא מלה לגיטימית לשימוש בתרגום. לפיכך, מופיעות בטקסט, פעמים לא מעטות,  מלים שקיימות במילון, אף אם אינן מוכרות או מקובלות בשימוש יומיומי בספרות המקורית ובדיבור, ובלבד ששיקפו, לדעתו, היטב את המלה במקור.

 

באשר לנושא השלישי, תרגומיו של יבין אינם מאששים את "תיאורית התרגום מחדש". בשיחה עמו הצהיר שהתכוון להפוך את התרגום השני למדויק יותר מהראשון. עם זאת, לא הייתה בתרגום הראשון נטייה לקבילות ולביות על חשבון הנאמנות למקור. באותם מקרים שבהם נעשו תיקונים בתרגום השני, נראה היה שהם נובעים מחוסר דיוק בבחירה הראשונית. יבין הגדיר את עצמו כשואף לאדקוואטיות כבר בשנות השבעים, ולכן לא עשה ביות של הטקסט כבר אז, אלא השאיר את האלמנטים של הזרות. כמו כן, העובדה שגם בתרגום השני נשמרה לשון-כתב גבוהה, או בלתי טבעית, במקום שהמקור הוא בלשון-כתב בלבד ובשפה טבעית אינה משקפת את היות התרגום השני יותר אדקוואטי.

כאמור, יש חפיפה כמעט מוחלטת בין התרגומים. עובדה זו מעידה שהתרגום מחדש לא נעשה מפאת "הזדקנותו" של התרגום הראשון, וכן לא ניכר שכלול מהותי של התרגום השני לעומת הראשון. כאשר התרגום החוזר נעשה על ידי אותו מתרגם מתעוררת שאלה בדבר הרלבאנטיות של הטענה, שתרגום חוזר הוא בבחינת קריאת תיגר על התרגום הקודם וניסיון לשכללו. אם המתרגם ישנה באופן מהותי את תרגומו הקודם, תהייה בכך ביקורת עצמית לא מבוטלת. ייתכן שגם זו סיבה מדוע יבין, שרואה עצמו מתרגם מן השורה הראשונה, הסתפק בשינויים קלים בלבד בתרגום השני.

לא ניכרת אצל יבין, בתרגום השני, התחשבות בטעם או בציפיות הקוראים. השינויים שנעשו לצורך מודרניזציה של השפה הם מעטים ולא עקביים. ההחלטה לתרגם את הספר בשנית, ולהוציאו לאור פעם נוספת, נעשתה, כנראה, מתוך מחווה ליבין שגילו מתקרב לגבורות.

 

למעשה, התרגום השני של פנין הוא רענון (revision) של התרגום הראשון יותר מאשר תרגומו מחדש (retranslation). עצם ההסתפקות ברענון מוכיחה שתרגום חוזר אינו מושפע בהכרח מכך שתרגומים קודמים יוצאים מן האופנה, או מרצון לקלוע לציפיות ולטעם המשתנים של הקוראים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

מקורות ראשוניים

 

Nabokov, V. (2000). Pnin. London: Penguin Books.

 

נבוקוב, ו. (1977). פנין. תר' יבין א. תל-אביב: עם עובד.

 

נבוקוב, ו. (2003). פנין. תר' יבין א. תל-אביב: עם עובד.

 

רשימה ביבליוגרפית

 

בן, מ. (18.12.2003) "יבין – מלך כנען".מעריב. נצפה ב-15 באוגוסט 2006, מתוך

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/610/981/html

 

בן-ארי, נ. (1999)  "'תרגומית' או עברית של תרגומים", בתוך בן-פורת ז., ה.גולומב, א. דותן ומ. פרי (עורכים) אדרת לבנימין א' (עמ' 293-304). תל-אביב: דפוס חידקל בע"מ.

 

בן-נתן א. וע. לויט (27.12.1991) "לשונם של סופרים – חותמם של עורכים".  דבר, 24-25.

 

בנזימן, ג. (8.7.2005) "'אוי ואבוי! מישהו נפגע?' – 'לא גברת, כושי אחד נהרג'. – ' איזה מזל; כי לפעמים אנשים כן נפגעים'".  הארץ, ה2

 

ויסברוד, ר. (1989)  "מגמות בתרגום סיפורת מאנגלית לעברית 1958 – 1980", חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה". אוניברסיטת תל-אביב.

 

זנדבנק, ש. (5.7.2006) "איך להציל קלאסיקון". הארץ/ספרים, 6.

 

טורי, ג. (1974) "תרגום שקול או 'תרגום שפוי': על העברית המדוברת כלשון לתרגום ספרותי". סימן קריאה, 3-4, 366-371.

 

מירסקי, נ. (2003) "הערת סיום ל'פנין'" בתוך נבוקוב ו. פנין (עמ' 183-188). תל-אביב: עם עובד.

 

מירסקי נ. (9.9.2004) מכתב למערכת "העיר". נצפה ב-18 באוגוסט 2006 מתוך

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D

 

רייט, ר. (1944). יליד הארץ. תר' לוז י. מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר.

רייט, ר. (1986). בן הארץ. תר' זינגר מ. תל-אביב: זמורה ביתן.

 

Bensimon, P. (1990) "Présentation". Palimpsestes XIII (4),  ix-xiii.

 

Berman, A. (1990) "La retraduction comme espace de la traduction". Palimpsestes XIII (4), 1-7.

 

Du-Nour, M. (1995) "Retranslation of children's books as evidence of changes of norms". Target 7 (2), 327-346.

 

Gambier, Y. (1994) "La retraduction, retour et détour". Meta 39 (3), 413-417.

 

Jianzhong, X (2003) "Retranslation: Necessary or Unnecessary. Babel 49 (3), 193-202

 

Ledge, D. (2004) "Introduction to Pnin". The Guardian 8.5.2004 (retrieved June 2006, from http://books.guardian.co.Uk/review/story/0,12084,1211200,00.html

 

Maddox, L. (1983).  Nabokov's Novels in English (pp. 86-102). Athens: The University of Georgia Press.

 

Muchnik, M. (2003) "Changes in word order in two Hebrew translations of an Ibsen play". Target 15 (2), 295-316

 

Paloposki, O. and K. Koskinen (2004) "A thousand and one translations". In Hansen G., K. Malmkjaer and D. Gile (eds.) Claims, Changes and Challenges in Translation Studies (pp.28-38). Amsterdam/Philadelphia: John Benjamins Publishing Company.

 

Pearsall J. (ed.) (2001). The New Oxford Dictionary of English. Oxford: Oxford University Press.

 

Shuttleworth M. and M. Cowie (eds.) (1997). Dictionary of Translation Studies. Manchester: St. Jerome Publishing.

 

Susam-Sarajeva, S. (2003) "Multiple-entry visa to traveling theory". Target 15 (1), 1-36

 

Toker, L. (1989). Nabokov, The Mystery of Literary Structure. Ithaca and London: Cornell University Press.