אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 696

פרשת ויקרא, תשס"ז

"נפש כי תחטא בשגגה"

ד"ר רחל רייך

מכללה אקדמית כנרת, עמק הירדן

משל החיגר והסומא

על הפסוק שבפרשתנו "נפש כי תחטא בשגגה" (ד:ב) מובא במקורות אחדים משל החיגר והסומא, הדן באחריות המשותפת של הגוף והנפש בחטא. [1] נביא כאן את נוסח המשל שבויקרא רבה (וילנא) פרשה ד:

'נפש כי תחטא' וגו' תני ר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות והושיב בו המלך שומרים אחד חיגר ואחד סומא ואמר להן הזהרו על בכורות הנאות האלו. לימים אמר חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס, אמר לו סומא הבא ונאכל. אמר לו חיגר וכי יכולני להלך? אמר סומא וכי רואה אני? רכב חיגר ע"ג סומא ואכלו את הבכורות והלכו וישבו להם איש במקומו. לימים נכנס המלך באותו פרדס אמר להן: היכן הם הבכורות הנאות? אמר לו סומא: אדוני המלך וכי רואה אני? אמר לו חיגר: אדוני המלך וכי יכול אני להלוך? אותו המלך שהיה פיקח מה עשה להן הרכיב חיגר ע"ג סומא ... אמר להן כך עשיתך ואכלתם את הבכורות, כך לעתיד לבוא הקב"ה אומר לנפש: מפני מה חטאת לפני? אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי, הגוף הוא שחטא משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני מה חטאתי לפניך? אומר לגוף: מפני מה חטאת לפני? אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה משע' שיצתה ממני כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך שמא חטאתי לפניך? מה הקב"ה עושה להן מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד שנאמר (תה' נ:ד) 'יקרא אל השמים מעל' וגו' יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה ואל הארץ להביא את הגוף לדין עמו.

הנמשל ברור: הסומא הוא הגוף והחיגר הוא הנשמה, ואין להם קיום זה בלא זה. אך מדוע נוקט המשל דווקא לשון סומא וחיגר?

רש"י אומר בפירושו לסנהדרין קו ע"ב (ד"ה חגירא, בקשר לבלעם החיגר): חגירא – תרגום של פיסח. ונאמר בזוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות לט ע"ב:

אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב יד:כב) דהשתתפו ביחד. משל למה הדבר דומה למלכא דמינה בגינתא דיליה תרין שומרין, האחד פיסח והאחד סומא... רכב הפיסח על הסומא.

נראה לי שמשל הסומא והפיסח (=החיגר) מקורו ביוונית, שבה המילה "סומא" ( σόμα ), פירושה "גוף", והמילה "פיסח" דומה דמיון פונטי למילה היוונית ψύχη , שפירושה "נפש". כידוע, מחלה פסיכוסומטית קשורה בנפש ובגוף כאחד. בוויכוח בין הגוף לנפש מובן אפוא שחכמים (שידעו יוונית) ישתמשו בסומא ובחיגר דווקא, כלומר בפיסח. לאחר זמן נשכח הרקע היווני של המשל, והפיסח התחלף בחיגר, וכך אבד משחק המילים הנאה ששימש מצע למדרש.

 



[1]    בבלי סנהדרין, צא ע"ב; ויקרא רבה (וילנא) וכן ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ד; מדרש תנחומא (בובר) ועוד .