אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 762

פרשת קֹרח, תשס"ח

עדת קֹרח – פרשנות מקומית לעומת פרשנות היסטורית

הרב ש' צבי טל (טייך)

מדריך ארצי במחשבת ישראל, משרד החינוך

מנחה בתכנית הידברות דתיים-חילוניים באוניברסיטה

במאמר זה אני מבקש להראות את ההבדל בין פירוש פרשיית קורח ועדתו על רקע הקשרה המיידי והרחב יותר, ובין הבנת חומרת מעשיהם בעיני חז"ל על ציר היסטורי ארוך יותר. אף שכמה מן הפרשנים נעזרים במאמרי חז"ל לבאר את הכתובים, הרי האירוע הזה נראה חמור בהרבה כאשר הוא נידון בקונטקסט היסטורי רחב.

      חז"ל עוסקים בפרשת קורח במסכת סנהדרין (בפרק חלק, קט ע"א-ע"ב) לצד עיסוק בכל היחידים והקבוצות מאז בריאת העולם, שבמעשיהם גרמו לעצמם עונש בעולם הזה, ומקצתם אף נענשו בעולם הבא:

אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא... דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא... מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר 'וימתו האנשים מוצאי דיבת הארץ רעה במגפה' (יד:לז) וימותו בעולם הזה, במגפה לעולם הבא. עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר 'ותכס עליהם הארץ' - בעולם הזה, 'ויאבדו מתוך הקהל' - לעולם הבא, דברי רבי עקיבא, רבי אליעזר אומר: עליהם אמר הכתוב: 'ממית ומחיה מוריד שאול ויעל' (שמו"א ב:ו).

בדיון בדמויות אלו נעזרים חז"ל במדרש פסוקים מתהלים ובמסורות שמקורן אינו ידוע לנו כדי להשלים פרטים על האנשים הנזכרים. גם בפרשת קורח העיסוק במעשה קורח ועדתו חורג מניתוח אירוע מקומי שקרה במדבר, והוא מושווה בנשימה אחת לאירועים הרחוקים ממנו היסטורית. להלן ביאור הסיפור והמסורת הנלוות אליו:

      רבי יהודה בן בתירא אומר: "הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר: 'תעיתי כשה אובד בַּקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי' (תה' קיט: קעו)". על פי השורש המשותף "ויאבדו"–"אובד" מפרש ר"י בן בתירא שעדת קורח עתידה לחזור בתשובה. רעיון זה מובא במדרש תנחומא (ורשא, פרשת קורח סימן י"א) – בניו של קורח חזרו בתשובה ונשמר להם מקום בגן-העדן, ובלועי קורח הודו באמיתות תורתו של משה.

הסוגיה ממשיכה בדברי ר' יוסי: "כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש", וממשיך רב חיסדא:

כל החולק על רבו כחולק על השכינה. א"ר חמא ברבי חנינא: כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה. א"ר חנינא בר פפא: כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה. א'ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר על השכינה.

מתוך הסיפור על קורח יוצאים חז"ל לדון בהרחבה בסוגיית החולק על רבו. בזה הם מרחיבים את הבנת הפרשה מאירוע מקומי לבעיה אמונית רחבת משמעות והיקף.

אף שהתלמוד מלא במחלוקות, מהן גם בין תלמיד לרבו, הרי כאשר יש מחלוקת הבאה לערער על הסמכות, על תוקפה של המסורת, היא מתפרשת כריב עם הקב"ה. הקישור בין פרשיית קורח לסוגיית 'החולק על רבו' מצביע על חומרת מעשהו של קורח – לא ויכוח בין שני אישים על איוש משרות יש כאן, אלא מחלוקת על השכינה.

רבי אליעזר חולק במשנה על רבי עקיבא וסובר שיש להם חלק לעוה"ב, שנאמר בשמו"א ב:ו: "ה' ממית ומחיה מוריד שאול וַיעל". כלומר יש כמה גישות לייחוס פסוקים שונים בתנ"ך שנושאם עמום. לא לחינם מסתייעים בפסוק מתפילת חנה אֵם שמואל שהוא מזרעו של קורח. [1]

המקום שבחרו המשנה והתלמוד לעסוק בעדת קורח מאיר לנו כמה נעלמים בפרשה. הלוא לשאלת קורח: "מדוע תתנשאו על קהל ה'" ( טז:ג) משה אינו נותן תשובה עניינית, אלא מציע לערוך את מבחן הקטורת למחרת. אבל אם נפרש שמשה זיהה כאן מיד כפירה בה' ומרידה בו, נבין גם את תגובתו הקשה.

זאת הייתה השקפת חז"ל כאשר מיקמו את קורח ועדתו ברשימת הקבוצות שאין להם חלק לעולם הבא. בכך נתנו ביטוי לחומרת המעשה של כל אחת מהקבוצות.

      יש עוד מקורות שבהם מושווית עדת קורח לאנשים שליליים. בסיס ההשוואה הוא פילולוגי: [2]

'ויאמר אל האשה אף כי אמר א-להים לא תאכל מכל עץ הגן' אמר ר' חננא בר סנסן ארבעה הן פתחו באף אבדו באף, ואלו הן: נחש ושר האופים ועדת קֹרח והמן. נחש – 'ויאמר אל האשה אף כי אמר א-להים', שר האופים – 'אף אני בחלומי' (בר' מ:טז), עדת קרח – 'אף לא אל ארץ' (במ' טז:יד), המן – 'אף לא הביאה אסתר המלכה' (אס' ה:יב).

מקור אחר: [3]

עד מתי פתים תאהבו פתי, אלו דור המדבר. ולצים לצון חמדו להם - אלו עדת קֹרח . וכסילים ישנאו דעת - זו מלכות הרשעה שלא קבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה.

גם כאן משווה המדרש את קורח לדמויות שליליות ידועות ובזה שופט אותו להיכלל עִמם.

      כשדוד המלך סוקר בתהילים את קורות עם ישראל במדבר, הוא מתאר אותם לא בסדר הכרונולוגי שבו קרו הדברים, אלא מנקודת שיפוט של המעשים. ולכן מעשה קורח מובא לפני חטא העגל אבל צמוד אליו, ובזה ניתנה למעשה קורח משמעות של עבודה זרה וכפירה בה' (קו:טז-כה):

וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה'. תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם. וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים. יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה. וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב. שָׁכְחוּ אֵ-ל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם. נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף. וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית. וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ. וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'.

בפירושו על אתר מביא רד"ק דוגמאות שליליות בביאור הביטוי "ויקנאו למשה", וכך צובע את קורח בצבע שחור, כמובא בדוגמאות:

'ויקנאו למשה', כמו: במשה. וכן: 'הרגתי לפצעי' (בר' ד:כג); 'לפניכם לחרב' (ויק' כו:ז); 'למי מריבה' (במ' כ:כד) והדומים להם, כי קִשּׁוּר הקנאה עם הלמ"ד הוא לטוב, כמו 'אשר קִנא לֵא-להיו' (שם כה: יג); 'קנֹא קִנֵּאתי לה'' (מל"א יט:יד). אבל עם הבי"ת הוא לרע, כמו 'ויקנאו בו אחיו' (בר' לז:יא); 'כי קִנֵּאת בהוללים' (תה' עג:ג).

רד"ק מבחין בין לקנא ל... שמשמעותו חיובית לבין לקנא ב... שמשמעותו שלילית, ומפרש "ויקנאו למשה" כאילו היה כתוב "ויקנאו במשה".

בסוגיה אחרת בתלמוד, בעניין חלוקת הארץ, שוב משווים את עדת קורח למרגלים ולמתלוננים וכך שופטים אותם לחומרה. אין מדובר כאן בשאלה תמימה על חלוקה שוויונית של המשרות הבכירות, אלא בתלונה כלפי ה'. כלומר יש הבדל אם קוראים את פרשת קורח בסדר הפרשיות בספר במדבר ברצף האירועים, או אם דנים במרידה בה' ומשווים היסטורית את עונשו של כל אחד. נאמר בתלמוד ( בבא בתרא קיח ע"ב) :

מתלוננין ועדת קרח לא היה להן חלק בארץ. והתניא: מרגלים, מתלוננים ועדת קרח - יהושע וכלב נטלו חלקם! לא קשיא: מר מקיש מתלוננים למרגלים, מר לא מקיש מתלוננים למרגלים; דתניא : אבינו מת במדבר - זה צלפחד, והוא לא היה בתוך העדה - זה עדת מרגלים, הנועדים על ה' - אלו מתלוננים, בעדת קֹרח - כמשמעו; מר מקיש מתלוננים למרגלים, ומר לא מקיש מתלוננים למרגלים. וא"ל רב פפא לאביי: ולמאן דמקיש מתלוננים למרגלים, איכפול יהושע וכלב וירתו לכולה א"י? א"ל: מתלוננים שבעדת קֹרח קאמרינן .

כלומר, יהושע וכלב זכו בחלק כפול בירושת הארץ וקיבלו את חלקם של עדת קורח.

גם כאן נותנים לפרשת קורח משמעות היסטורית על ציר האירועים החמורים במדבר, וכך מתפרשת כל הפרשה בעָצמות אחרות.

 



[1]   דבה"יא ו:ז-ח: "בְנֵי קְהָת עַמִינָדָב בְנוֹ קֹרַח בְנוֹ אַסִי בְנוֹ. אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְנוֹ וְאַסִיר בְנוֹ" ושמואל הוא מצאצאי קורח, כפי שמובא בפירושו של רד"ק לשמו"א א:א.

[2]    בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה יט, ד"ה ויאמר אל האשה .

[3]   מדרש משלי (בובר) פרשה א, ד"ה [ כב] עד מתי.