אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 668

פרשת כי תצא, תשס"ו

שבט לוי במלחמות ישראל

הרב יהודה זולדן

המדרשה לנשים

עוסקים באשת יפת תואר. הגמרא (קידושין כא ע"ב) דנה בשאלה אם גם כוהנים רשאים לקחת אשת יפת תואר, ומכאן אנו למדים על השתתפותם של כוהנים במלחמות. גם מהאמור בפרשת שופטים על המשוחררים ממלחמת רשות (דב' כ:ה-ז), ניתן ללמוד שכוהנים, ובהם הכוהן הגדול, היו יוצאים למלחמת רשות: "ודברו השֹטרים אל העם לאמר ... ומי האיש אשר ארשׂ אשה ולא לקחהּ ילך וישֹב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה". אך לא כל מי שאירש אישה חוזר: "ואלו שאינן חוזרין... המחזיר את גרושתו, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט" (משנה סוטה ח, ג).

אולם ייתכן שכוהן גדול שאירש אלמנה, או כוהן הדיוט שאירש גרושה או חלוצה, יוחזרו מהמלחמה, אך מסיבה אחרת; אם הם שייכים לקטגוריה של "הירא ורך הלבב". "רבי יוסי אומר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט... הרי הוא הירא ורך הלבב" (משנה סוטה ח, ה).  

פרשני הרמב"ם מצביעים על סתירה כביכול בדבריו, באשר לשאלת השתתפות כוהנים במלחמה. 1 בשאלת היתר יפת תואר לכוהן, פסק הרמב"ם (הלכות מלכים ח, ד):

הכהן מותר ביפת תואר בביאה ראשונה, שלא דברה תורה אלא כנגד היצר. אבל אינו יכול לישאנה אחר כך, מפני שהיא גיורת.

במקום אחר כתב הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל יג, יב) :

ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דב' לג:י). לפיכך הובדלו מדרכי העולם: לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם, שנאמר: 'ברך ה' חילו' (דב' לג:יא),2 והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר: 'אני חלקך ונחלתך' (במ' יח:כ).

מחד גיסא פוסק הרמב"ם שכוהן מותר ביפת תואר, ומכאן שכוהנים השתתפו במלחמות, ומאידך גיסא הוא כותב שבני שבט לוי אינם עורכים מלחמות. ניתן לישב את דבריו על-פי ההסבר שנותן הראי"ה קוק להלכה האחרונה שהבאנו מהרמב"ם:

'עורכין מלחמה' היינו לעשות מלחמה פרטית, כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל ההתנחלות שלו שימצא לו בזה. אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה, מחויבים גם הם לצאת. ומלחמה של כלל ישראל זאת היא גם כן עבודת ה'. שכל  מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ה', הוא שייך לה יותר משאר כל העם.3

כשעם ישראל נכנס לארץ, נצטוו כל השבטים להילחם על הארץ, כולל האזהרה הייחודית שנאמרה בעניין זה לבני גד ולבני ראובן. בשלב מסוים, כאשר רוב הארץ כבר נכבשה, עצר הקב"ה את המלחמה, והותר לשבטים להתנחל במקומם, ובלבד שכל שבט ישלים את כיבוש נחלתו באופן עצמאי (יהו' י"ג). על-פי דברי הראי"ה קוק, בני שבט לוי היו פטורים מאותן מלחמות שבטיות שנועדו להשלים את כיבוש הארץ, אך מלחמות של כלל ישראל - גם בני שבט לוי השתתפו בהן. פרשנות הראי"ה קוק מתבססת, כנראה, על שתי מילים שהרמב"ם הוסיף והדגיש: "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ". הרמב"ם לא הסתפק באמירה שבני שבט לוי אינם עורכים מלחמה, אלא הוסיף עוד: "כשאר ישראל". רוצה לומר, מלחמות שהן כמו מלחמות של שאר שבטי ישראל - בני שבט לוי פטורים מהן; אך מלחמות שבהן נלחמים כל ישראל כאחד - גם שבט לוי שותף בלחימה.

אכן, דברי הרמב"ם אודות שבט לוי נאמרו בפרק העוסק בהלכות הנוגעות לערי הלוויים, אותן ערים שכל שבט מצווה להפריש לטובתם. הם אינם נוחלים את הערים הללו, ועל כן אין הם מצווים להילחם בעבורם. הרמב"ם לא כלל הלכה זו בפרק העוסק בהלכות מלכים (פרק ז), שבו הוא מפרט מי הם המשוחררים והפטורים מהשתתפות במלחמות ישראל, אלא כלל אותה במסגרת הלכות יובל (פרק יג), משום שזו הלכה שקשורה לחלוקת הארץ לשבטים, כפי שהיה בעבר וכפי שיהיה לעתיד לבוא, כאשר רוב עם ישראל יהיה בארץ, וכל שבט ישב במקומו, וישובו לקיים את מצוות היובל. במצב זה, כאשר תהיה מלחמה שכלל ישראל יילחמו בה, יהיה גם שבט לוי בין הלוחמים שכם אחד עם אחיהם, כי בשל העובדה שהם עובדים במקדש, יש להם יתרון על שאר אחיהם והם ראויים ומתאימים יותר להשתתף במלחמה. ועל כן ייתכן מצב שכוהן יישא יפת תואר, או שלא ישוחרר מהמלחמה למרות שאירש אישה, אם האישה הזו אסורה עליו מבחינה הלכתית.

כשפורצת מלחמה, גם אם היא נכפית עלינו ואיננו מעוניינים בה, הרי ייעודה הוא לכלות את הרשע והאכזריות שיש בעולם, ובייחוד כלפי עם ישראל. מדברי הראי"ה קוק שהובאו לעיל אנו למדים שהשתתפות במלחמה במצב שכזה גם היא עבודת ה'. ייתכן שדבריו רומזים למשמעות הייחודית שיש לעבודת ה' זו, שהרי לפי הרמב"ם כך נדרש מכל חייל היוצא למלחמה: "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה ... ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד" (הל' מלכים ז, טו).  

תודעה זו, האמורה להנחות ולהוביל כל חייל שעה שהוא יוצא לקרב, איננה פשוטה כלל ועיקר, ועל כן דווקא משרתי ה' העובדים במקדש הם אלה שיכולים גם להפנים וגם להחצין טוב יותר את ייעודה של המלחמה, ועל כן יש לשבט לוי תפקיד ומעמד מיוחדים בעת מלחמה.



1 הפניות ניתן למצוא בספר המפתח, רמב"ם , מהדורת הר"ש פרנקל, הל' מלכים ח, ד. על זאת יש להוסיף: הרב דוד הכהן, "הנזיר", מגילת מלחמה ושלום , ירושלים תשכ"ח, עמ' כז-כח; הרב יהודה גרשוני, "על הגבורות ועל המלחמות- גיוס כהנים ולוים למלחמה", תחומין ד (תשמ"ג), עמ' 63-62; הרב יעקב אריאל, "יציאת רב צבאי למלחמה" ספר הראל , חיספין תש"ס, עמ' 202-193; הרב יהושע וייצן, "ולא זוכין לעצמן בכח גופן - בענין שבט לוי ושרות צבאי", שיר למעלות , ב (אייר תש"ס), עמ' 73-67.

2    פסוק זה הוא מתוך ברכת משה רבנו לשבט לוי, וממנו למד הרמב"ם ששבט לוי הם חיל ה' ופטורים ממלחמה, שנאמר: "ברך ה' חילו" (דב' לג:יא) . מפרש רש"י (שם) בצורה הפוכה: "ראה שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם יונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים". "חיל ה'" מתפרש כלוחמים את מלחמות ה'. ואכן, החשמונאים, בני שבט לוי, הובילו והנהיגו את המערכה מול היוונים.

3      הדברים הללו הם מתוך פירושו של הראי"ה קוק לרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל יב, יג. הראי"ה קוק כתב את הספר: שבת הארץ , שבו הוא מבאר את הלכות שמיטה ברמב"ם בפרקים א-ח. הספר יצא לאור בחייו, בשנת תר"ע. בשנת תשנ"ד הוציאו לאור במכון "התורה והארץ", כפר דרום ת"ו (כיום באשקלון), את הספר שבת הארץ (ב' כרכים), עם מקורות, ביאורים ומפתח. המשך ביאור ההלכות, פרקים ט-יג מצוי בכתב ידו של הראי"ה קוק. בימים אלו שוקדים במכון התורה והארץ על כתב יד זה,   ובעז"ה אמור כרך נוסף זה לצאת לאור במהלך שנת תשס"ז. השורות שהבאנו לעיל בביאור הלכה זו, פורסמו כבר ע"י הרב משה צבי נריה, צו בקו , כפר הרואה תשנ"ד, עמ' 35.