אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף             ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 612

  פרשת מסעי, תשס"ה

הוא נחל מצרים, הוא נילוס, הוא ואדי אל-עריש

ד"ר יואל שילה

          המכללה האקדמית אשקלון

 

נחל מצרים הוא חלק מקו הגבול הדרומי של ארץ ישראל. כך מתואר גבול זה בפרשתנו (לד:ג-ה)

וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה. וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה.

קו הגבול הדרומי נמשך במזרחו מים המלח ועד נחל מצרים, שהוא המסמן את הקצה המערבי של גבול הדרום. נחל מצרים נשפך אל הים התיכון, הגבול המערבי של ארץ ישראל.

גבולות הארץ מתוארים במקומות נוספים במקרא. [1] יש שתיאורי הגבול מעורפלים וצריכים עיון רב כדי להתאימם לתיאורים האחרים.

בהבטחת ארץ ישראל לאברהם אבינו בברית בין הבתרים נאמר (בר' טו:יח): "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת".

האם 'נחל מצרים' שבפרשתנו הוא 'נהר מצרים' שבברית בין הבתרים? להלן נציג ונפרט כמה שיטות שנוקטים הפרשנים: יש שיטה המזהה את נחל מצרים ונהר מצרים עם הנילוס; יש שיטה המזהה אותם עם ואדי אל-עריש; יש שיטה לפיה נחל מצרים הוא ואדי אל-עריש ואילו נהר מצרים הוא הנילוס. להלן נציע שיטה נוספת המזהה את ואדי אל-עריש עם הנילוס. [2]

לפי השיטה הראשונה נהר מצרים ונחל מצרים חד הם, והכוונה לנילוס. זיהוי זה מופיע כבר בתרגום יונתן לפרשתנו: ויקיף תחומא מקיסם לנילוס דמצראי, וכך מפרש גם רש"י. [3] לשיטתו, נחל מצרים הוא גם הנהר המוזכר במקרא בשם פישון, [4] יאור [5] ושיחור. [6] בדרך זו הלכו עוד פרשנים, [7] ולפיה ארץ ישראל כוללת את כל צפון סיני ומגיעה עד מעבר לתעלת סואץ של ימינו! [8] בדורנו הציע ח' בר-דרומא [9] תמיכה בשיטה זו, אם כי על-פי הצעתו אין גבול הדרום עובר לאורך הנילוס, אלא מגיע עד למקום בו הזרוע המזרחית (הקדומה, כיום כבר איננה) של הדלתא של הנילוס נשפכת אל הים. [10]

כנגד שיטת זיהוי נחל מצרים עם הנילוס, יש המזהים את נחל מצרים עם ואדי אל-עריש. ייתכן שראשיתו של זיהוי זה נמצאת כבר בתרגום השבעים, [11] המתרגם את נחל מצרים - Rhinocorura , כנראה שמה הקדום של אל-עריש. [12] רב סעדיה גאון מזהה במפורש את נחל מצרים עם ואדי אל-עריש, [13] ובספר כפתור ופרח נדרש ר' אשתורי הפרחי [14] לזיהויו של נחל מצרים:

הרי שנחל מצרים הוא מקצוע מערבית דרומית לארץ ישראל, וזה הנחל הוא השיחור וכן פירש רש"י ז"ל, ואיננו היאור ... וכן תרגם רבינו סעדיה גאון בתפסיר 'ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה – ויסתדיר מן מאזל אלי ואד אל-עריש ויכון כרוגה אלי אל בחר'. ובלכתך מעזה למצרים תמצא לכמו שלשה ימים או פחות מזה, תחתוך אותו סמוך לכניסתו לים כמטחוי קשת ותלך. וכן קורין לו העם היום ואד אל-עריש כלומר נחל סוכות ... ודע כי ההרים למזרח סמוכים לים כאלף אמה במקום ההוא. ועוד היום מקובל אצל הכל שמה שמפסיק בין ארץ כנען שקורין לו בלד אל שאם [15] ובין ארץ מצרים הוא זה הנחל.

הרדב"ז, שחי במצרים והיה גם בארץ ישראל, יצא בחריפות נגד הזיהוי של רש"י. [16]

ובלי ספק שהוא טעות מפורסם שהרי נילוס סמוך למצרים שיצאו משם ישראל כאשר הוא מפורסם בכתובים. ואם הוא גבול ארץ ישראל איך אסור לשכון שם ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה? ועוד שאין קורא הכתוב לנילוס נחל מצרים אלא שיחור  או פישון? אלא האמת הברור כי נחל מצרים הוא הנקרא היום ואד אל-עריש ואני עברתי בו והוא מלא על כל גדותיו ושוב עברתי בו והוא יבש אין בו מים כלל... והוא מבדיל בין גבול מצרים לגבול ארץ ישראל וכן אומרים עד היום העכו"ם כי עד שם הוא גבול מצרים ומשם ואילך הוא בלד אל שאמייה וממצרים ועד הנחל הנזכר יש מהלך ח' ימים ומשם ועד עזה יש מהלך שני ימים.

הרדב"ז מבסס את קביעתו על מספר נתונים: קיים איסור לשכון במצרים ובסביבותיה [17] אבל אם ארץ ישראל מגיעה עד הנילוס שבמצרים, יוצא שהאיסור חל גם על חלק מארץ ישראל; כמו כן - על פי שיטת הזיהוי של רש"י ישנה אי-בהירות במקרא בשמות השונים של הנילוס; וכן, מקובל בין הנוכרים יושבי האזור שואדי אל-עריש הוא הגבול בין ארץ ישראל ומצרים.

הרדב"ז מזכיר [18] חכם בן זמנו, שמשום כבודו אין הוא נוקב בשמו, שחי כל ימיו בקהיר על הגדה המזרחית של הנילוס, וטען שבכך הוא מקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל. בהגיעו לגיל זקנה ביקש אותו חכם שלאחר פטירתו יקברו אותו בארץ ישראל. הרדב"ז מעיר על כך בלגלוג: 'כנראה שחזר בו'.

הקושי הגדול ביותר שמציג הרדב"ז כנגד הזיהוי הזה הוא בעניין יציאת מצרים: אם הנילוס הוא גבול ארץ ישראל אז כאשר בני ישראל יצאו ממצרים ועברו את הנילוס כבר הגיעו לארץ ישראל, ומה הוא כל עניין מסע ארבעים השנים במדבר, והמרגלים, ושאר סיפורי התורה בעניין יציאת מצרים?

השיטה הפרשנית השלישית מבחינה בין נחל מצרים ונהר מצרים. [19] המילה 'נחל' מתארת ערוץ שלעתים זורמים בו מים ולעתים הוא חרב, ואילו המילה 'נהר' מתארת נחל גדול ורחב שהמים זורמים בו ללא הפסק. לשיטה פרשנית זו יש להבחין בין שני סוגי גבולות של ארץ ישראל: גבול האבות המתואר בברית בין הבתרים ומגיע עד הנילוס, וגבול משה המתואר בפרשתנו ומציג תחום מצומצם יותר המגיע בדרום רק עד ואדי אל-עריש. על-פי שיטה זו יש צורך לגשר בין שני תיאורי הגבול, ואין כאן המקום להרחיב.

נראה לנו להציע כאן שיטה פרשנית רביעית, הטוענת שרש"י וסיעתו באמת לא זיהו את הנילוס כנהר שחוצה את מצרים מדרום לצפון, כפי שהוא מוכר בימינו, אלא זיהו את הנילוס עם הנהר הזורם ממזרח למערב בין מצרים וארץ ישראל. תיאור זה מתאים באמת לוואדי אל-עריש, ואם כנים דברינו, לערוץ זה הם כיוונו באמרם 'נילוס'. לעומתם, חכמי ישראל שחיו במצרים ובארץ ישראל הכירו היטב גם את הנילוס החוצה את מצרים מדרום לצפון וגם את ואדי אל-עריש בשמם המוכר לנו כיום, ולכן הקפידו להבחין ביניהם. חכמי מצרים וארץ ישראל הניחו שרש"י וסיעתו התכוונו באמת לנילוס כשהשתמשו בשם זה, ומכאן מקור הביקורת עליהם.

מספר נתונים בידינו לביסוס הצעתנו. א. עיון במפות ארץ ישראל של רש"י ופרשניו, כמו זו המשורטטת בפירוש רש"י לבמדבר לד:ג. [20] עיון במפה מראה לנו שרש"י סבר שהנילוס נמשך ממזרח למערב, מארץ אדום אל הים הגדול, ועובר בין ארץ פלשתים וארץ מצרים. קל לשער שנחל זה, שרש"י מכנה אותו 'נילוס', הוא ואדי אל-עריש.

ב. המפה ששרטט ר' אליהו מזרחי בתוך פירושו לפירוש רש"י לפרשתנו. מפה זאת מובאת להלן מתוך פירוש הרא"ם. [21] המפה פונה לכיוון מזרח (בתחתית המפה מופיע הים הגדול, הוא הים התיכון). בדרום ארץ ישראל משורטט "נחל מצרים הוא נילוס" הזורם ממזרח למערב, וגם כאן - מארץ אדום אל הים הגדול, בין ארץ פלשתים וארץ מצרים. הרחק מדרום למצרים תוחם את המפה 'ים סוף'. גם במפה זו ניכר שהמחבר זיהה את נחל מצרים שבגבול הדרומי של ארץ ישראל עם ואדי אל-עריש אבל קרא לו 'נילוס'. פרשנות זאת משתמעת גם מדברי הרדב"ז:

הרב המזרחי חשב כי נחל מצרים הוא הנילוס כאשר צייר באותה פרשה ואין לתפוס עליו לפי שהוא ז"ל צייר [22] מה שלא ראה.

ג. מסופר באגדה: [23] "מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה, ואומרים: כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר" ומסבירים התוספות: [24]

יש לתמוה: איך היו ישראל באותו הדור כל כך מקטני אמנה שסברו שכך יעשה הקב"ה נסים למצרים להעבירם מארצם לארץ ישראל? ואומר רבינו בשם אביו רבי שמואל שישראל לא עברו הים לרחבו מצד זה לזה שאם כן היו ממהרים ללכת אל ארץ ישראל אלא רצועה אחת עברו בים לאורך הים עד שפנו למדבר לצד אחד כי לא היו יכולין ללכת מכל צד אם לא יעברו הים ומצרים היו להם מימינם ומשמאלם לפיכך עברו הים רצועה אחת עד שפנו למדבר מצד אחד וזה כשם שאנו עולין מצד זה ובאנו למדבר כך מצרים עולין מצד אחר מן המדבר וירדפו אחרינו וישיגו כי סבורים שלא יעברו המצריים בים אלא יבאו מצד אחר.

לאחר שנסעו באורך הים ויצאו כמו כן לאורך הים לדרום מצרים שמצרים כמו כן לרוח דרומית של ארץ ישראל קרוב לסוף דרומית לצד מערב, ונילוס מפסיק בין מצרים ובין ארץ ישראל והים מצד דרומית של ארץ מצרים ממזרח למערב.

עיון במפת הרא"ם מקל על הבנת פירוש התוספות. הדברים מובנים אם אנו מציירים בדמיוננו שהנילוס אכן זורם ממזרח למערב, ארץ מצרים נמצאת מדרום לנילוס בחלקו המערבי, וים-סוף תוחם את ארץ מצרים בדרומה. מדברי התוספות משמע שנחל מצרים הוא ואדי אל-עריש, אבל הם מכנים אותו 'נילוס'.

אפשר אולי לראות סיוע להצעתנו מדברי רש"י עצמו. על יציאת מצרים וחציית הנילוס אומר רש"י בפרשתנו: [25]

וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל, ולא עשה כן, וזהו שנאמר (שמ' יג:יז) 'ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים', שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען ... ולא נחם אותו הדרך אלא הסיבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר ... והולכין אצל דרומה מן המערב כלפי מזרח תמיד, עד שבאו לדרומה של ארץ אדום.

דברי רש"י כאן הם תמוהים, לכאורה, ולא-מובנים. ואולם אם נצייר בדמיוננו את הנילוס כנחל שזורם בדרום ארץ ישראל, ממזרח למערב - הדברים יובנו. לשיטת רש"י, הקב"ה הוליך את בני ישראל במדבר מדרום לנילוס – הוא ואדי אל-עריש, לאורכו ממערב למזרח, עד לארץ אדום. ציור מפת ארץ ישראל בפירושו של רש"י ובפירוש הרא"ם על רש"י מבהירים היטב את כוונת הדברים .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


Text Box: מפה מס' 1: הגבול הדרומי של ארץ ישראל על פי השיטות השונות
מתוך: דעת מקרא, במדבר, עמ' תכג

 

Text Box: מפה מס' 2: מפת ארץ ישראל מאת רש"י כתב יד לייפציג 1

Text Box:   מפה מס' 3: מפת ארץ ישראל בפירוש ר' אליהו מזרחי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



[1]    שמ' כג:לא, דב' א:ז, יהו' א:ד, ועוד.

[2]    לזיהוי השיטות השונות ראה מפה מס' 1 להלן.

[3]    רש"י במ' לד:ג ד"ה ממדבר צין.

[4]    רש"י בר' ב:יא: "פישון - הוא נילוס נהר מצרים".

[5]    רש"י בר' מא:א:"על היאור – כל שאר נהרות אינם קרויים יאורים חוץ מנילוס".

[6]    רש"י יהו' יג:ג: "מן השיחור – הוא נילוס, הוא נחל מצרים".

[7]    רמב"ן בר' ג:כב; רד"ק יהו' יג:ג; מצודת ציון יש' כג:ג.

[8]    ח' בר-דרומא, וזה גבול הארץ , ירושלים תשי"ח, עמ' 88.

[9]    שם,   עמ' 85 - 105.

[10] תיאור של שיטה זו מופיע במפה מס' 1.

[11] תרגום השבעים ליש' כז:יב.

[12] ח' בר-דרומא, שם עמ' 93.

[13] תרגום רס"ג לבמ' לד:ה.

[14] ספר כפתור ופרח פרק י"א, מהד' בית המדרש להלכה בהתישבות, ירושלים תשנ"ז, עמ' טז. ר' אשתורי הפרחי חי בספרד במאה הארבע עשרה, יצא לסיור של מספר שנים בעולם ואת רשמיו רשם בספר כפתור ופרח. הספר מתאר בהרחבה את מראה ארץ ישראל בתקופה זאת. בנוסף, מכיל הספר אגדות והלכות רבות בעניני ארץ ישראל.

[15] 'בלד אל שאם' פירושו 'ארץ הצפון' בערבית, והוא כינוי למחוז הכולל את ארץ ישראל וסוריה. יהודים יוצאי ארץ ישראל וסוריה מכונים 'שאמים'. כינוי זה לארץ מצוי גם בקהיר בתקופה הממלוכית והעות'מאנית, וכך עד היום בין יוצאי תימן. ועד היום מכונה כך העיר דמשק בשפה הערבית.

[16] שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב' אלפים רו. גם ברדב"ז על הרמב"ם תרומות פ"א ה"ז: "נחל מצרים הנקרא ואד אל-עריש. ומי שאומר נחל מצרים הוא נילוס טועה הוא".

[17] רמב"ם, הלכות מלכים פ"ה ה"ז.

[18] שו"ת רדב"ז , שם: וכבר ראיתי אחד מגדולי הדור שהיה במצרים ואומר שהיה דר בארץ ישראל כיון דמצרים מצד נילוס לצד ארץ ישראל, ובשעת פטירתו צונו להעלות עצמותיו לירושלים, כנראה שחזר בו ...

[19] ר' יהוסף שווארץ, תבואות הארץ , מהד' אריאל, עמ' ג-לח.

[20] מתוך כתב יד לייפציג 1 דף 160 עמוד ב. הצילום מתוך א' גרוסמן, הגהות ר' שמעיה ונוסח פירוש רש"י לתורה , תרביץ ס' תשנ"א עמ' 94. את תיאור כתב היד עצמו ראה שם, עמ' 70. עפ"י א' גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים , ירושלים תשנ"ה, עמ' 207 הערה 254, רש"י בעצמו שרטט את המפה.

[21] דפוס ונציה, רפ"ז. הצילום מתוך: א. תשבי (עורך), ארץ ישראל במפות ממידבא עד הלווין , ירושלים, 2001 עמ' 124.

[22] כוונתו היא למפה מספר 3 המצורפת. דברי הרדב"ז הם גם תשובה לתמיהה העולה מתוך הצעתנו: הכיצד טעו רש"י ומפרשיו בזיהוי נהר הנילוס? תשובת הרדב"ז היא שאין להאשימם בכך, כיוון שהם פירשו דבר שמעולם לא ראו.

[23] בבלי, ערכין טו ע"א.

[24] ד"ה כשם שאנו עולין.

[25] רש"י במ' לד:ג. וראה את שו"ת הרדב"ז שם שמסביר אחרת את דברי רש"י, ואומר: "תדע שלא הזכיר רש"י בכל הגבולים 'נילוס' אלא 'נחל מצרים', משמע שהוא סובר דנחל מצרים לחוד ונילוס לחוד". אלא שדבריו מוקשים מדברי רש"י עצמו כפי שראינו למעלה, וכבר העיר על כך במהדורת כפתור ופרח (לעיל הערה 14), שם הערה 19.