אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 728

פרשת חיי שרה, תשס"ח

גֵר וגיור  בתרגום אונקלוס

הרב ד"ר רפאל ב' פוזן

המדרשה לנשים והמחלקה לתנ"ך

הצירוף "גר ותושב אנכי עמכם" (כג:ד) מזמן התבוננות בכמה מתרגומי אונקלוס (להלן: ת"א) לשם  גֵּר ולפועל "גור". [1]

א. גֵּרוּת הוא מושג דתי - קבלת אמונת ישראל, וגם מושג משפטי - ישיבה בארץ זרה. מכאן מתרגם אונקלוס גֵּר בשלושה אופנים: 1) נכרי שהתייהד מתורגם גִּיוֹרָא, כגון "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה'" (שמ' יב:מח) - "וַאֲרֵי   יִתְגַּיַּיר עִמְּכוֹן גִּיוֹרָא". 2) גר תושב, נכרי שלא קבל עליו עול מצוות, מתורגם עֲרַל תּוֹתַב (ערל תושב) או תּוֹתַב עֲרַל, כגון "ונמכר לגר תושב" (ויק' כה:מז) - "וְיִזְדַּבַּן לַעֲרַל תּוֹתַב"; "לגר אשר בשעריך תִּתְּנֶנָּה" (דב' יד:כא) - "לְתוֹתַב עֲרַל דִּבְקִרְוָךְ תִּתְּנִינַּהּ". על גר מסוגו נאמר בתוכחה "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה" (דב' כח:מג) "תּוֹתַב עֲרַל דְּבֵינָךְ יְהֵי סָלֵיק עֵיל מִינָּךְ לְעֵילָא לְעֵילָא". [2] 3) תושב שאינו קבוע, שגם הוא מכונה גֵּר, מתורגם דַּיָּיר כבפניית אברהם לבני חת בפרשתנו: "גר ותושב אנֹכי עמכם" (כג:ד) - "דַּיָּיר וְתוֹתַב אֲנָא עִמְּכוֹן". וכן בברית בין הבתרים: "יָדֹעַ תֵּדַע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בר' טו:יג) "אֲרֵי דַיָּירִין יְהוֹן בְּנָךְ". והואיל וגם מעמדו של אדם בעולם אינו קבוע, תרגם "כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויק' כה:כג) "אֲרֵי דַיָּרִין וְתוֹתָבִין אַתּוּן קֳדָמָי".

ב. הפועל "גור" בא במקרא בשלוש הוראות: (א) שָׁכַן (ב) יָרֵא (ג) הִתְגָּרָה זָמַם לְהַתְקִיף. [3] המתרגם מבחין בין שני המשמעים הראשונים של גו"ר, על פי ההקשר ועל פי אותיות היחס: גו"ר הבא בהקשר למָקום מוצרכות לו מילות היחס 'ב-' ו'עם'. 'לגור ב-', עניינו דיור ומגורים, כגון "ויגר אברהם ב ארץ פלשתים" (בר' כא:לד) "וְאִתּוֹתַב אַבְרָהָם" . כנגד זאת לָגוּר מִפְּנֵי   משמעו מורא, כגון "וַיָּגָר מואב מפני העם" (במ' כב:ג) - " וּדְחֵיל מוֹאֲבָאָה" . הבחנתו הבהירה של המתרגם שימשה בדורות מאוחרים יסוד להערות מסורה, [4] הבאות להבחין בין משמעיה השונים של המילה 'וַיָּגָר'.

ג. "גור" בהוראה הראשונה, לשון מגורים, מתורגם בשלושה אופנים: בלשון דירה כגון, "וַיָּגָר שם במתי מעט" (דב' כו:ה) - "וְדָר תַמָּן"; בלשון ישיבה כגון, "וַיָּגָר אברהם" (בר'  כא:לד) - "וְאִתּוֹתַב אַבְרָהָם", ובלשון גִּיּוּר כגון "וכי יגור אתך גר" (שמ' יב:יט) - "וַאֲרֵי יִתְגַּיַיר עִמְּכוֹן גִּיוֹרָא". ההבחנה בין דו"ר לבין ית"ב שלכאורה אינה ברורה, מתבררת מהצירוף "גֵּר וְתוֹשָׁב" (בר' כג:ד) המבטא על פי תפיסת הקדמונים שני סוגי סטטוס: 'גר' - תושב ארעי; 'תושב' - אזרח קבע. ומעין זה בת"א: "דַּיָּיר וְתוֹתַב". [5] הבחנה זו כללית היא בארמית. כל דו"ר מציין ישיבה ארעית, וכל ית"ב מציין ישיבת קבע, השווה "ארץ מְגֻרֵיהֶם אשר גָּרוּ בה" (שמ' ו:ד) - "אֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן דְאִתּוֹתַבוּ בָהּ" המציין מגורים קבועים, לעומת "עם לבן גרתי" (בר' לב:ה) - "עִם לָבָן דַּרִית", כישיבת ארעי. [6]  

ואולם המשמע השלישי - גיור – תמוה, כי מה  עניין גיור למגורים? ידוע שהמונח "גֵּר"   עבר גלגולי משמע: במקרא, ובייחוד בתורה, "גֵּר" הוא בן המעמד השפל. רק לאחר דורות מרובים קלט מונח זה תוכן דתי, וה"גר" נעשה 'גר צדק' במשנה ובתלמוד. [7] סביר שהתפתחות זו עומדת ביסוד התרגום של "גר" – "גִּיוֹרָא", שהוא המונח הנפוץ בת"א לבן נכר המצטרף לקהל ישראל. [8] ועדיין יש לשאול: מה טעם תרגם גם את "יָגוּר" כלשון גיור ("יִתְגַּיַּיר", מבניין אתפעל), תחת שיתרגם "וכי יגור" - וַאֲרֵי יְדוּר" בפועל "דור" בבניין קל? והרי פשוטו של הציווי על אהבת "הַגֵּר הַגָּר אתכם"' (ויק' יט:לד) מכוון לגר היושב בארץ או דר בה, ומתבקש תרגום ב"יתב" או "דור", בעוד שתרגומו הקבוע ל"גר" בלשון 'גיור' מלבד שאינו מדויק, עלול גם לגרור פרשנות המצמצמת את הציווי. [9]

כאן הוכחה לעיקרון תרגומי חשוב: הקפדת ת"א בעניין שמירת צימוד השם והפועל, הנובעת מנאמנותו לסגנון הכתוב. [10] כלומר, בצירופים מסוג "וכי יָגוּר אתכם גֵּר", "וְלַגֵּר הַגָּר בתוכם" המיוסדים על שם+פועל, או פועל+שם, מכיוון   שתרגם "גר" גִּיוֹרָא, נדרש לתרגם גם "יָגוּר" בפועל גו"ר כלשון גיור, לשמירת הצימוד הלשוני. ואמנם "יגור" תורגם במשמעות "גיור" רק בפסוקים בהם מצורף פועל גו"ר לשם גֵּר, וזאת לשמירת הצימוד אף על פי שהוא בניגוד לפשט  הלשון. [11]   



[1]   מתוך "פרשגן", ביאור חדש על תרגום אונקלוס (בכתיבה). עוד לנושא זה ראו מאמרי בדף שבועי לפרשת בא תשס"ז (מס' 688).

[2]    תּוֹתַב עֲרַל מופיע רק בשלושה פסוקים אלה.

[3]   ראו א' אבן שושן, קונקורדנציה חדשה לתורה נביאים וכתובים, ירושלים 1977, ערך גור. המשמע השלישי אינו מתועד בת"א, כי הוא  מופיע בנ"ך בלבד כגון "מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל" (ישע' נד:טו), "יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים" (תה' נט:ד). וראו גם "לולי כעס אויב אגור" (דב' לב:כז) שזיהויו משורש גו"ר או אג"ר   אינו חד משמעי. לעניין כולו ולניתוח תרגומי "גור", ראו בספרי " העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס ", ירושלים תשס"ד, עמ' 272 - 274.

[4]    כמו ההערות לפסוק 'ויגר מואב מפני העם" - מס"ק: 'ויגר - ב' לישנא דחילא'; מס"ג: 'ויגר - ב' בלישנא דחילא. וסימן מואב, ויגר מפניו ס"פ'. 'וַיָּגָר' בהוראת 'פחד' בא במקרא רק פעמיים, בפסוקנו ובפסוק "וירא שאול... וַיָּגָר מפניו" (שמו"א יח:טו). זהו שנכתב במסורה הקטנה: "ויגר - ב' לישנא דחילא". היינו: כל 'ויגר' במקרא הם מלשון דירה, ורק בשני מקראות 'ויגר' משמעו 'פחד' (= 'דחילא', המיוסד על לשון ת"א). במסורה הגדולה ניתן גם סימן לזכירה: 'מואב' (ויגר מואב), 'ויגר מפניו ס"פ' ('ויגר מפניו' בסוף הפסוק). וכן גם ברש"י: "ויגר מואב - לשון מורא, כמו: גורו לכם" (איוב יט:כב).

[5]   לדרך זו מטעים אברהם בפנייתו לבני חת את מעמדו הכפול, כדברי רש"י: "גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם", ומעין זה גם ראב"ע. בידול המשמעים בין 'גר' ל'תושב' מעוגן בספרות התלמודית ובתרגום השבעים. ראו שד"ל לבר' שם; זליגמן, אנציקלופדיה מקראית , ערך 'גר'; אחיטוב, שם, ערך 'תושב'. לדעתנו בידול זה הוא הקרוב לפשוטו של מקרא, וכך הבין גם אונקלוס. בידול משמע מובהק עולה מן השקיע התרגומי הנזכר במדרש: "גר - דייר, תושב - מארי בית. אם רציתי - דייר; ואם לאו - מארי בית" (בר"ר נח ו). אך ראו מ' גושן -גוטשטיין , שקיעים מתרגומי המקרא הארמיים , ב, רמת גן תשמ"ט, עמ' 112, על שונוּת השקיע משאר התרגומים. בניגוד לקדמונים שהבחינו בין 'גר' ל'תושב', רוב החדשים נוטים לראות בצירוף 'גר ותושב' הנדיאדיס. ראו למשל ע"צ מלמד, "שניים שהם אחד", תרביץ טז (תש"ה), עמ' 189-173 (176).    

[6]   ההבחנה נרמזה בפירוש לויק' כה:כג בספר יא"ר המכונה פתשגן , ביאור נפלא על תרגום אונקלוס ממחבר קדמון אשר לא נודע שמו והיה ספון בכת"י עד כה ונכתב בשנת יא"ר (עם הקדמה מאת ר' נתן אדלר), בתוך: חומש נתינה לגר , ווילנא תרל"ד. לתרגומים מוקשים כגון: "גור בארץ הזאת" (בר' כו:ג) "דּוּר בְּאַרְעָא הָדָא", ראו בספרי (לעיל הערה 3), עמ' 276 – 277.

[7]   י"א זליגמן, ערך 'גר' אנציקלופדיה מקראית ב, טור 548, וראו שם רשימת ספרות. על התהליך של התפתחות זו ראו: י' קויפמן, תולדות האמונה הישראלית , ב, ירושלים ותל אביב תשל"ב עמ' 459 – 461.

[8]   יש והקפדתו של אונקלוס על המינוח 'גיורא' לגר צדק - לעומת גר המתורגם 'דייר' (תושב זמני) - עושה את התרגום לבלתי מובן, כדרך שהעיר רפל: "בארבעה מקומות, מנמקת התורה את חובת היחס ההוגן אל הגר במלים: כי גרים הייתם בארץ מצרים. אונק' מתרגם בכל המקראות האלה גרים – 'דיירין', ועל ידי תרגום זה נעלם הטיעון המרכזי שבפסוק: הדמיון שבין גורל בני ישראל במצרים ובין גורל הגר הגר בתוכם" (דב רפל, תרגום אונקלוס כפירוש לתורה, תל אביב תשמ"ה, עמ' 98). וראו למשל תרגומו לפסוק "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים" (ויק' יט:לד) – "כיציבא מנכון יהי לכון גיורא דיתגייר עמכון, ותרחם ליה כותך, ארי דיירין הויתון בארעא דמצרים". בלשון דומה מעיר גם אוריאל סימון, "משמעותם הדתית של הפשטות המתחדשים", בתוך המקרא ואנחנו , תל אביב תשל"ט, עמ' 152: "התורה מצוה: 'ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים' (דב' י:יט). ועל מנת לקיים את פירוש חז"ל, שהכתוב מדבר בגר צדק, נאלץ אונקלוס לתרגם את התיבה גר בצורה שונה ברישא ובסיפא: ... גיורא, ארי דיירין... . הפרה זו של המשוואה שבכתוב משקפת היטב את גודל הסטייה מן הפשט, המתייחס בלי ספק לכל המועט לגר תושב".

[9]   שהרי תרגום "וכי יגור אתך גר" "וַאֲרֵי  יִתְגַּיַּיר עִמְּכוֹן גִּיוֹרָא", משתמע: רק מי שמתגייר עמכם - בחברתכם - ולא מי שנתגייר בינו לבין עצמו!   

[10]           כגון "תדשא הארץ דשא" (בר' א:יא) "תַּדְאֵית אַרְעָא דִּתְאָה". "תדאית" הוא חידוש של ת"א לשמירת הצימוד הלשוני. ראו לכך בספרי הנ"ל עמ' 215 – 228 בפרק "צימודי שם ופועל".

[11] ולדוגמא השווה רס"ג: "וכי יגור אתך וכו' (שמ' יב:יט) – וכי יבוא בתוככם זר ורצה לעשות פסח". ספק רב אם "יבוא בתוככם" עניינו גיור, אפשר בהחלט שהכוונה היא "יבוא לגור בתוככם". מכל מקום מן העובדה שרס"ג לא כתב מפורשות "יתגייר" (אף על פי שבודאי לא בא לחלוק על מסורת ההלכה שמדובר בגר צדק), מוכח שלא ראה ב"יתגייר" תרגום ההולם את המקרא. גם אין לתלות בתרגום "יתגייר" רמיזה למסורות הלכה. ואף על פי שמצינו במכילתא (מסכתא דפסחא פרשה טו): "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה'" - שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד? ת"ל והיה כאזרח הארץ. מה אזרח בי"ד אף גר בי"ד" - אין הלכה זו מעידה על משמעו של "יגור" במשמע נתגייר. כל שעולה ממנה הוא ש"גֵּר" באותו מקרא הוא גר צדק, וכדי לשקף הלכה זו, די היה לאונקלוס לתרגם "וארי ידור עמכון גיורא" ולא היה צריך לתרגם "וארי יתגייר עמכון גיורא".