האיומים בשינויי האקלים וההשלכות על ישראל

ד"ר ענת צ'צ'יק, כלכלנית סביבתית במחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר־אילן וחברה במרכז האנרגיה והקיימות, מדברת במדור "שיחת פנים" בדה מרקר, על האיומים שמציבים השינויים באקלים ועל ההשלכות הצפויות עלינו כתושבי ישראל, מדינה קטנה וצפופה, שמתאפיינת בשיעור ילודה גבוה, פיגור בהשתחררות מדלקים מאובנים, ובשימוש רב בכלים חד פעמיים.  היא מתריעה כי ישראל היא גם מהאזורים הפגיעים ביותר לשינוי האקלים.

ועידת האקלים בגלזגו ואירועי הקיצון האקלימיים שהעולם חווה בשנה האחרונה העלו את המודעות, אך לדברי צ'צ'יק השינוי ברמה המעשית אינו מספיק, והיא אינה מסתירה את דאגתה. ככלכלנית היא עדה למתח שבין השאיפה לצמיחה ובין הנזקים הסביבתיים שאותה צמיחה גורמת. מתח זה הביא כנראה לתוצאותיה הלא מספקות של הוועידה בגלזגו ולהתעוררות של יוזמות מקומיות שאינן תלויות בה.

ד"ר צ'צ'יק מסבירה את הקשיים הכרוכים בבלימת שינוי האקלים, ביניהם הפער בין מאמץ ושינוי ובין תחושת ההישג, כמו גם האחריות על פליטות הפחמן הנחלקת בין גורמים רבים. הגורמים הרבים האלה אינם שווים זה לזה בכמות הנזק שהם גורמים או במידת הנזק שהם סופגים. הדבר נכון גם ברמה הגלובלית וגם ברמה הלאומית – לגורמים מזהמים עשירים, כמו בזן, פטרוכימיים ושברון, קל יותר לספוג קנסות על זיהום ולהמשיך בשלהם לעומת גורמים עניים יותר.

קצות החוט לשינוי לטובה שד"ר צ'צ'יק מציינת בזהירות רבה בראיון הם הקורונה שהוכיחה שכאשר קיים איום ממשי ניתן לגרום לשינוי התנהגותי, ערים שלוקחות אחריות על השפעותיהן הסביבתיות ואינן ממתינות עוד לשינוי ברמה הבינלאומית או הלאומית, כלכלת המימן המתפתחת, דאגתם של צעירים לעתידם, ועקומת קוזנץ שמראה שכאשר מדינה מתחילה להתפתח, והתוצר לנפש מתחיל לעלות, רמת הזיהום הולכת וגדלה, עד שהתוצר לנפש מגיע לרמה מסוימת שממנו ואילך רמת הזיהום הולכת ופוחתת עקב התפתחות חקיקה סביבתית.

השורה התחתונה היא שהזמן קצר והמלאכה מרובה, ולא די בשינויים קטנים אלא בשינוי עמוק בכלכלה ובאורחות החיים של כולנו, בעיקר של העשירים יותר.

עוד על המחלקה לגאוגרפיה וסביבה