Skip to main content
|

זרקור על קומיקס בנושא שואה

לציון יום השואה החל בחודש אפריל, פרופ' סלביה אדלר, מהמחלקה לתרבות צרפת מאירה את הצד הפחות מוכר באמנות ומדברת על יצירות קומיקס המספרות את סיפור השואה גם לפני הקהל הסגור והמנוכר ביותר

Image
שואה

"נעבר לעושר החזותי ולהעברת המסרים המורכבת והמתוחכמת, זו דרך לחלחל פנימה, לעורר עניין, ליצור משמעות," אומרת פרופ' אדלר מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן.

פרופ' אדלר מלמדת קורסים אקדמיים מגוונים בקומיקס הפרנקו-בלגי "בשיעור הראשון, אני נוהגת להביא עמי ערֵמה של אלבומי קומיקס, שעוסקים בנושאים לא-צפויים: מחלת האפילפסיה, מלחמות עולם, וכן, גם שואת העם היהודי. אני אוהבת להסתכל בהבעותיהם המסוקרנות והמופתעות של הסטודנטים."

בעבר נהגו לומר על הקומיקס שהוא מדלדל את הנוער ואת הצעירים, ומדלל את אוצר המילים. בשלב מסוים נוצרה ההבנה שהקומיקס עשוי להיות גם המעוז האחרון לפני הבורות. גם מי שלא יֵשב לקרוא ספרי היסטוריה עבי כרס, ייתכן שייחשף לנושא מסוים דווקא בקומיקס, ייתכן שיתעורר בו עניין שיובילו אותו לקריאה נרחבת ומעמיקה יותר. מעבר לכך, אמנות הקומיקס בנויה רבדים על רבדים ומחייבת חדות מחשבה ופענוח של מסרים מובלעים ומורכבים.

לדברי פרופ' אדלר, הקומיקס הוא במה לא רק לגיבורי-על או לעלילות קומיות. הקומיקס יודע לטפל בנושאים קודרים, נושאים חברתיים שעל הפרק ובאופן כללי בנושאים קשים וסבוכים. לגבי השואה באופן ספציפי, את המהפכה חולל הקומיקס "מאוס: סיפורו של ניצול" (Maus: A Survivor's Tale) מאת ארט ספילגמן. ארט מספר את זיכרונותיו של אביו ולאדק ספיגלמן, יהודי-פולני ניצול שואה ואת מערכת היחסים המורכבת של הבן עם אביו המזדקן. קומיקס זה, שראה אור בשנים 1991-1980 – הוא זוכה פרס פוליצר לשנת 1992, והפך השראה לספרי קומיקס רבים אחרים. בערוץ המילולי – זהו סיפור זיכרונותיו של ולאדק, 'ממואר'. ברמה האלגורית נעשה שימוש בחיות – היהודים עכברים, הגרמנים חתולים, הפולנים חזירים, הצרפתים צפרדעים. את השימוש בחיות אפשר להבין גם כהדהוד חתרני לסרטי התעמולה הנאציים של יוזף גבלס.

ו"מאוס" לא היה הראשון, מלחמת העולם השנייה והאויב הנאצי מופיעים כבר בחוברות קומיקס של גיבורי-על אמריקניים בני התקופה. למשל ב"קפטן אמריקה", בחוברת משנת 1941.

אחת הזירות הפורות של הקומיקס היא כמובן זירת דוברי הצרפתית, הזירה הפרנקו-בלגית, רבים מיוצרי קומיקס אמריקניים גדלו אף הם על ברכי קומיקס צרפתי כגון "טין-טין" ו"אסטריקס".

וכך, בשנת 1944, עוד בטרם הסתיימה מלחמת העולם השנייה אך כבר לאחר שחרורה של פריז, התפרסם קומיקס בשם "החיה מתה" – המספר את השתלשלות מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי. בשולי הדברים מופיעה בו גם שואת העם היהודי. גם קומיקס זה עושה שימוש אלגורי בחיות: הגרמנים הם זאבים, הבריטים – כלבים, הסובייטים – דובי קוטב. ואפשר שחוברת זו שימשה השראה ל"מאוס" של ספיגלמן.

גם כאן בישראל, תופס הקומיקס תאוצה, לא מעט בזכות הקמתו של מוזאון הקריקטורה והקומיקס בחולון, ובין היתר, מתורגמים ספרי קומיקס העוסקים בשואה, כגון "מאוס" ו"הדור השני: דברים שלא סיפרתי על אבא" של הקריקטוריסט הישראלי יליד בלגיה, מישל קישקה, המספר על ילדותו כבן לאב ניצול שואה. הספר ראה אור בצרפתית בשנת 2012 ורק שנה לאחר כן תורגם לעברית. היצירה המקומית הניבה גם את הרומן הגרפי השלישי של המאיירת המופלאה רותו מודן "הנכס", המביא זווית אירונית אופיינת למודן על הקשר ישראל-פולין בימינו, ואת הרומן הגרפי "אנה פרנק" יצירתם של ארי פולמן ודוד פולנסקי, שראה אור ב-2017.