יום דרווין
בכל שנה ב-12 בפברואר, מצוין ברחבי העולם יום הולדתו של אבי תורת האבולוציה, צ'רלס דרווין. על חשיבותו הקריטית של דרווין לביולוגיה אמר החוקר תאודוסיוס דובז'נסקי: "אין משמעות לדבר בביולוגיה אלא לאור תורת האבולוציה"
בכל שנה ב-12 בפברואר, מצוין ברחבי העולם יום הולדתו של אבי תורת האבולוציה, צ'רלס דרווין. על חשיבותו הקריטית של דרווין לביולוגיה אמר החוקר תאודוסיוס דובז'נסקי: "אין משמעות לדבר בביולוגיה אלא לאור תורת האבולוציה". אך מעבר לביולוגיה, לתורת האבולוציה משמעות נרחבת לחשיבה המדעית והחברתית, ולתפיסת האדם את עצמו ואת ייחודיותו. ד"ר בני מוטרו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן כותב לכבוד יום דרווין על אבי הביולוגיה המודרנית.
ההנחה כי קיים אב קדמון משותף למינים השונים, וכי חלה התפתחות מתמדת בתכונות המינים הייתה כבר מקובלת למדי בתקופתו של דרווין. דרווין הוסיף הסבר: אוכלוסיות מכילות מגוון ושוני. בכל זמן נתון מתקיימת ברירה טבעית, והמתאימים ביותר לסביבתם שורדים, מתרבים, ומורישים תכונות החיוניות להישרדות לצאצאיהם. ההסבר נשמע בימינו טריוויאלי, אך הוא טומן בחובו מהפכה מחשבתית לא פשוטה ולא קלה לעיכול.
ראשית, ההנחה כי בעולם הטבע קיימת תחרות לחיים ולמוות וכי קיימים יצורים מותאמים יותר או פחות, יכולה להוביל למסקנה כי יש לשאוף לתחרותיות חופשית גם בחברה האנושית, ומכאן הדרך המחשבתית לקפיטליזם דורסני, לאימפריאליזם ואולי אף לגזענות עלולה להיות פתוחה. האם האדם והחברה אמורים לציית ל"חוקי הטבע", או שמא מוטל על האדם להתעלות ולשאוף להתגבר על נטיותיו החייתיות?
שנית, תורת האבולוציה המודרנית טוענת כי מקורו של המגוון הגנטי באוכלוסייה הוא במוטציות אקראיות. הסלקציה בוררת את היצורים שבהם חלו מוטציות חיוביות. בניגוד לתיאוריה שהציע החוקר למרק, ועל-פיה התנהגות פרט באוכלוסייה אמורה להשפיע על תכונות צאצאיו, הרי שעל-פי תורת האבולוציה המודרנית, לאדם, למשל כהורה, אין כל יכולת להשפיע על התכונות התורשתיות שיעביר לצאצאים.
לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20, הביולוג הקומוניסטי טרופים ליסנקו לא היה מוכן לקבל גישה "תבוסתנית" זו, ובניגוד להנחות תורת האבולוציה ניסה להשפיע על תכונות צמחים דרך השפעה סביבתית על הזרעים. גישה זו כמובן נכשלה וגרמה לרעב כבד ולפיגור של עשרות שנים בחקלאות ובביולוגיה בברית המועצות.
אולם לאחרונה, מחקרים שהתבצעו בין היתר בפקולטה למדעי החיים בבר-אילן, מדגימים את יכולת הסביבה להשפיע, לפחות במידה מסוימת, על התכונות המורשות – השפעה המכונה אפיגנטיקה. המזון הנצרך על-ידי ההורים ולחצים שונים שהם עוברים עשויים לשנות את רגישות הצאצאים הישירים ואף הנכדים למחלות גוף ונפש. בהיבט האופטימי, האפיגנטיקה מחזירה שליטה (אמנם קטנה) של האדם על תכונות צאצאיו.
מעוניינים לקרוא על זרקורים נוספים לאורך השנה? היכנסו