Skip to main content
|

צעד בדרך לאבחון מוקדם של סרטן הקיבה

חוקרים מהפקולטה לרפואה של בר-אילן בגליל מגלים כיצד תסייע החתימה הגנטית שמותיר חיידק ההליקובקטר תסייע באבחון סרטן הקיבה

Image
ליקובקטר

הדבקה בחיידק הליקובקטר פילורי מהווה גורם סיכון עיקרי להתפתחות סרטן קיבה. מחקרו של ד״ר יעקב ממן מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף עם קבוצת המחקר של פרופ׳ אבי פרץ מבית החולים פוריה, מבקש לאפיין את חתימת החיידק הליקובקטר פילורי על התא הנדבק, ולרתום חתימה זו לצורך לאבחון מוקדם של סרטן הקיבה.

סרטן הקיבה אחראי לכ-700 אלף מקרי תמותה בכל שנה. הדבקה בחיידק הליקובקטר פילורי מגדילה את הסיכון לחלות בסרטן הקיבה פי 3.5. באופן מפתיע, על אף שכמחצית מהאוכלוסייה נדבקת בחיידק זה (השיעור משתנה בין מדינות, בישראל הוא עומד על 50%), הרוב המוחלט אינו מציג שום תסמינים. בקרב המיעוט שיפתח תסמינים, ההדבקה עלולה להוביל לדלקת וכיב קיבה, חלק מהנדבקים אף יפתחו סרטן קיבה.

סרטן הקיבה יכול להופיע שנים, ולעיתים עשרות שנים, לאחר ההדבקה. גילוי מוקדם של סרטן הקיבה מגדיל משמעותית את אחוזי השרידות, אך היעדרם של תסמינים ברורים מקשה על גילוי כזה. כמו כן, השאלה מדוע חלק מהנדבקים מפתחים סרטן בעוד שאחרים לא, נשארה פתוחה עד היום.

המודל המקובל להתפתחות סרטן קיבה, שפותח כבר בשנת 1975, מציין את התהליך הדלקתי כשלב הראשון בהתפתחות סרטן. בהתאם למודל זה, היכולת של החיידק לעודד תהליך דלקתי נמצאת בבסיס הפוטנציאל הסרטני שלו. ואכן, טיפול אנטיביוטי מוריד את הסיכוי לפתח סרטן. עם זאת, התהליך הדלקתי לבדו אינו יכול להסביר את מלוא הפוטנציאל הסרטני של הליקובקטר פילורי, שכן מסתבר שהסרטן יכול להמשיך ולהתפתח גם ללא נוכחות החיידק. עובדה זו מציעה שהשפעת הפילורי על התא המודבק עובדת בשיטת hit-and-run. קרי, החיידק מותיר חתימה על התא שנשארת גם בהיעדרו. שינויים גנטיים המושרים על ידי החיידק ונושאים תכונות סרטניות, בין אם הם קשורים לתהליך הדלקתי ובין אם לאו, הם דוגמה להשפעה מסוג זה.

כאשר דנ״א ניזוק, עלולים להתחולל שינויים גנטיים שיובילו להתפתחות סרטן. מחקרים מהשנים האחרונות הראו קשר בין הדבקה בהליקובקטר לעלייה בנזקי הדנ״א בתא, אך המנגנון הקושר בין השניים אינו ברור לגמרי, כמו גם הקשר בין השברים בדנ"א ובין התפתחות סרטן הקיבה.

במעבדת המחקר של ד״ר ממן השתמשו בשיטה למיפוי שברים שנוצרו בדנ״א עקב הדבקה בהליקובקטר פילורי. שיטה זו מאפשרת לזהות בצורה מדויקת את האזורים שבהם הדנ״א נשבר בתנאים שונים. השימוש בשיטה זו על תאי קיבה לאחר הדבקה בפילורי אפשר לראשונה מבט כולל על השפעת החיידק על יציבות הגנום. ניתוח הפרופיל הגנטי שנוצר, הראה חתימה המעידה על בעיות בשכפול הדנ״א. חקירה נוספת הראתה שההדבקה גורמת למחסור בנוקלאוטידים (חומצות גרעין), שהן אבני הבניין שמהן מורכב דנ״א. כאשר חסרים נוקלאוטידים, המכונה התאית המשכפלת את הדנ״א טרם חלוקת התא, אינה עובדת היטב, והדנ״א הופך פגיע.

בנוסף, ד״ר ממן וקבוצת המחקר שלו גילו שהאזורים בגנום שנשברו עקב הזיהום בהליקובקטר פילורי, חפפו לאזורים שבהם נמצאים שינויים גנטיים אצל אנשים עם סרטן הקיבה. תגלית זו מציעה קשר ישיר בין השפעת החיידק על התאים המודבקים ובין רקע הגנטי של סרטן הקיבה.

המחקר העתידי שואף לרתום את הממצאים הללו לפיתוח כלים לאבחון מוקדם של תהליכים סרטניים באנשים שנדבקו בהליקובקטר פילורי. בין השאר, קבוצת המחקר של ד״ר ממן תאפיין רקמות של אנשים נגועים ושאינם נגועים בחיידק ותחתור למציאת סממנים מולקולריים המעורבים במנגנון שהתגלה, כמו גם סממנים גנטיים המשקפים את האזורים הגנטיים המועדים לנזק בשלבים מוקדמים לאחר ההדבקה, כדי לזהות תהליכים קדם-סרטניים באוכלוסיית הנדבקים.

ד"ר ממן זכה במענק של 45 אלף דולר לשנה למשך שלוש שנים מהקרן לחקר הסרטן בישראל – ICRF. התקציב ישמש למחקר במעבדתו, שבה משלבים מודלים ממוחשבים וכלים גנומיים כדי לבחון את המנגנונים המאתגרים את יציבות הגנום ברקמות שונות ובתנאים שונים, ואת התפקיד של מנגנונים אלו בשלבים מוקדמים של התפתחות הסרטן.

לתוכניות הלימוד בפקולטה לרפואה היכנסו