Skip to main content
|

מסע הבחירות של מאיר אריאל

באוקטובר 1987, יצאו מאיר אריאל ולהקת קאריזמא ל"מסע הבחירות של מאיר אריאל" שבו שוכנע הקהל שלא להצביע לו

Image
מאיר אריאל


בחודש אוקטובר 1987, יצאו מאיר אריאל ולהקת "קאריזמא" למה שכונה "מסע הבחירות של מאיר אריאל". בהופעות המסע, שכנע אריאל את קהליו שלא לבחור בו. אריאל היה יוצר מורכב שיצירתו התאפיינה בחיבור למקורות ולא פחות מכך, בביקורת על החברה הישראלית. הוא לא היה מזוהה עם מפלגה כלשהי, אך הייתה לו אמירה פוליטית. הדבר אינו מובן מאליו, שכן בישראל נשמעת לא פעם ביקורת על אמנים מצליחים שאינם משמיעים את קולם בנוגע לסוגיות פוליטיות וחברתיות. 
 
ד"ר נדב אפל, מהתכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן, מציין נקודות מפתח בשאלת הפוליטיקה והמחאה במוזיקה הישראלית. 
 
הזיהוי בין מוזיקה פופולרית ובין מחאה חברתית ופוליטית התרחש לראשונה בארצות הברית באמצע שנות ה-50, עם הופעת הרוק'נ'רול. שירי מחאה נכתבו והולחנו עוד הרבה לפני כן, אבל ההנחה שתפקידו של המוזיקאי להביע מחאה, ולא למשל, לבדר, להרקיד, או ליצור יופי, הפכה לרווחת בתקופה זו והתעצמה עם גיבושה של תרבות הרוק במחצית השנייה של שנות ה-60. אריאל, שחי בארה"ב בתקופה זו, הושפע מאידיאולוגיית הרוק וביטא אותה ביצירתו. 
 
מוזיקת הרוק הייתה הסגנון הפופולרי הדומיננטי בישראל לאורך שנות ה-80 ובמחצית הראשונה של שנות ה-90, התקופה שבה התרכזה עיקר פעילותו של אריאל. בתקופה זו בלטו גם יוצרים אחרים, כגון שלום חנוך, סי היימן ואהוד בנאי, שיצירתם ביטאה מחאה בהתאם למוסכמות הרוק: אסתטיקה מחוספסת, שירה "ספונטנית", ומילים שנוגעות בצורה ישירה בסוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת. 
 
דעיכת הפופולריות של הרוק ב-25 השנים האחרונות יכולה ליצור את הרושם שמוזיקאים ישראלים הפסיקו לבטא אמירות פוליטיות. זו טענה נכונה רק אם מצמצמים את הפוטנציאל הפוליטי שטמון במוזיקה לביטוי האופייני לרוק. אולם, היבטים פוליטיים במוזיקה חרגו תמיד מעבר לאופני ביצוע מוגדרים או תכנים מילוליים מפורשים. 
 
יצירת שירים בעברית בראשית ההתיישבות הציונית הייתה אקט של התערבות פוליטית, ללא קשר לתוכנם; התעקשותם של חלוצי המוזיקה המזרחית, כפלפל אל-מסרי ואהובה עוזרי, לבצע מוזיקה בסגנון שנתפש כנחות על ידי ההגמוניה התרבותית של התקופה הייתה אקט מחאה בפני עצמה, גם אם רק במקרים מעטים (כמו "לשכת עבודה" של ג'ו עמר) מילות השירים היו "פוליטיות" באופן חד-משמעי. 
 
גם היום, האמירה מתבטאת בהקלטתם וביצועם של שירים בשפות ובסגנונות המודרים מהזרם המרכזי בישראל, ובכינונם של מרחבים מוזיקליים אלטרנטיביים. הרבבות שגדשו את כיכר רבין במחאה על המדיניות המשטרתית ביחס למסיבות הטראנס העידו שגם ז'אנר מוזיקלי נטול מילים, יומרות וכוכבים מוכרים יכול לאגד המונים ולהניעם למחאה. 
 
מוזיקה היא פוליטית מעצם היותה תופעה תרבותית שמתקיימת במרחב אנושי רווי ביחסי כוח ואינטרסים מנוגדים. כדי להבין את השלכותיה הפוליטיות, עלינו לבחון את הדרכים שבהן המילים, הצלילים, האמנים והקהלים מתערבים בחברה שמסביבם, ולא להסתפק במילים מפורשות. 
 
רוצים לדעת מה לומדים בתוכנית לפרשנות ותרבות? היכנסו