זרקור על יום הערבית

ערבית היא מהשפות הנפוצות ביותר בעולם. אחד ממאפייניה הבולטים הוא דיגלוסיה, כלומר קיומן של שתי שפות או שני גווני שפה באותה חברה, המשמשים לתפקידים תקשורתיים שונים: שפה מדוברת (או דיאלקט מדובר) לדיבור יום-יומי, הנרכשת כשפת אם, ושפה סטנדרטית כתובה (ספרותית) לדיבור רשמי ולקריאה וכתיבה.

האם הדיגלוסיה משפיעה על רכישת שפה? האם וכיצד היא משפיעה על הוראת שפה, ועל אבחון וטיפול בלקויות שפה התפתחותיות? כדי לענות על שאלות אלה יש לחקור את השפעת הדיגלוסיה על ייצוג שפה ועיבודה במוח. כדי לחקור שאלה זו, ראשית יש לאפיין את הפער הלשוני בין שפת הילד המדוברת ובין השפה הסטנדרטית, קרי לזהות את ההבדלים בין שתי השפות. משימה זו אינה קלה בגלל ריבוי הדיאלקטים המדוברים בערבית וההבדל בינם לבין עצמם מצד אחד ובינם ובין השפה הסטנדרטית מצד שני. לאחר מכן, צריכים לאמוד את ההבדלים הלשוניים מהפרספקטיבה של הילד בגילאים השונים (פרספקטיבה התפתחותית) ולבדוק את השפעתם של הבדלים אלה על ייצוג שפה ועיבודה במוח (פרספקטיבה פסיכו-בלשנית/נוירו-בלשנית).

מהפרספקטיבה המחקרית הפסיכו-בלשנית-התפתחותית למדנו שהילדים דוברי הערבית אינם שונים באופן מהותי מילדים דוברי שפות אחרות במאפיינים ההתפתחותיים הבסיסיים של רכישת השפה והקריאה. עם זאת, דיגלוסיה מקשה על רכישת השפה הערבית הסטנדרטית והשפעתה רבה יותר אצל ילדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ואצל ילדים עם לקויות התפתחותיות.

אבל, ילדים אלה מראים קשיים גם בשפה המדוברת ולא רק בשפה הסטנדרטית, מה שמעיד על קושי בסיסי שאינו נגרם מהדיגלוסיה, אך היא מחריפה אותו. המחקר גם מראה שהוראה מבוססת מחקר פסיכו-בלשני התפתחותי עוזרת לילדים להתמודד עם הפער הלשוני אם היא עונה על שני תנאים: היא מגבירה את המודעות הלשוניות של הילדים בשפה המדוברת; והיא חושפת אותם בצורה מובנית, מדורגת ומכווננת למבנים הלשוניים (פונולוגיים, מורפולוגיים, תחביריים) הסטנדרטים שאינם קיימים בשפה המדוברת.

מעוניינים לקרוא על זרקורים נוספים לאורך השנה? היכנסו