מי הם האנשים שמטפלים בקשישים סיעודיים?

ד"ר רויטנברג ביצעה את מחקרה בשתי מחלקות סיעודיות ופגשה אנשים שמתמודדים עם תנאי עבודה קשים הן רגשית והן פיזית, שסופגים עלבונות, הטרדות מיניות והערות גזעניות אך אינם זוכים לתגמול הולם, יוקרה מקצועית או הכשרה מתאימה. בראיון לדה מרקר מספרת ד"ר רויטנברג על האוכלוסייה שמרכיבה את כוח העזר: עולות חדשות, אזרחים ערבים ולאחרונה גם מבקשי מקלט.

כולם שותפים לכך שהעברית אינה שפתם הראשונה ויותר מזה – למיקומם הנמוך בהיררכיה החברתית בישראל. להצטלבויות אלה של מוחלשות יש כמובן השפעה על סביבת העבודה ועל מצבם של המטפלים. 

ד"ר רויטנברג ומנחת המחקר, פרופ' לריסה לריסה רמניק מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, מצביעות על כך שהעומס הרגשי הוא הבעיה המרכזית בעבודה. "מדובר במקצוע שבו נדרשים להיות שירותיים ולחייך גם כשקשישים דמנטיים, מרביצים לך או טוענים שגנבת להם משהו", הן מציינות. "מדובר במקצוע שיש בו מחסור כרוני בכוח אדם, ולכן לחץ הזמן בלתי נסבל. הקומבינציה הזו — תנאים קשים מול תשלום שלא ניתן להתנחם בו - יוצרת מצב שבו העובדים, בעיקר עובדות, עוסקים בניהול הרגש, כדי 'לא להתפוצץ'." 

לכל המידע על התוכנית לתואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה>>>

החוקרות מצביעות על כך שעל מנהלים להיות מודעים לתנאים הנפשיים הקשים של התפקיד, להעריך את העובדים, לסייע להם, להכשירם ולטפח גאוות יחידה. הן אף מזכירות שלאור הזדקנות האוכלוסייה, הצורך במטפלים ומטפלות בקשישים רק ילך ויגבר.