Skip to main content
|

הגילוי המהפכני שהוביל לפריצת דרך בחקר המוח

ב-30 במרץ, לפני שישים שנה, פורסם מחקר ששינה את דפוסי החשיבה על מבנה המוח האנושי ויכולת תאי העצב שבו להתחדש. למרות הגילוי, פריצת הדרך המשמעותית החלה רק 20 שנה אחרי כן

Image
ניורוגנזה

ד"ר עינב סודאי מהמרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן כותבת על חוקר המוח ג'וזף אלטמן (2016-1925) שאתגר את הדוגמה של תקופתו. במשך תקופה ארוכה, המדענים המובילים בתחום חקר המוח קבעו חד-משמעית שאין למוח שום אפשרות להתחדש. ציטוט דבריו של סנטיאגו רמון אי קחאל, מאבות חקר המוח וחתן פרס נובל לרפואה, מדגים את הנחרצות לגבי אי-התחדשות המוח: "בסיום שלב ההתפתחות העוברית... במרכז (המוח) הבוגר מסלולי תאי העצב הם משהו קבוע, מוגמר ובלתי משתנה. הכול עלול למות, שום דבר אינו יכול להתחדש." 

בניגוד למה שהיה ידוע בתקופתו, פרסם ג'וזף אלטמן, ב-30 במרץ 1962, מאמר מהפכני. הוא תיאר באמצעות אוטו-רדיוגרפיה, טכנולוגיה המגלה מיקום של חומר רדיואקטיבי בפרוסת רקמה, תאים מהמוח הבוגר המבטאים סמנים של תאי עצב יחד עם סמנים של תאים מתחלקים, כלומר מתחדשים. בכך הציג את העדות הראשונה לקיומם של נוירונים חדשים במוח בוגר של חולדה. מעבר לחידוש המדעי, זאת הייתה שבירה של אקסיומה. אך עולם המדע עדיין לא היה מוכן למהפכה שכזאת. 

אלטמן ספג התעלמות גורפת מצד הקהילה המדעית. הוא פרסם לא מעט מאמרי המשך בתחום הנוירוגנזה (יצירה של נוירונים חדשים במוח הבוגר), אך הם לא צוטטו כלל אף שהיו מהפכניים. רק בשנות השמונים המאוחרות, מעל ל-20 שנה מהפרסום הראשון, ויחד עם שיטות מחקר חדשניות, כבר אי אפשר היה להתעלם מהממצאים של אלטמן, והחלו לצוץ עוד ועוד עדויות גם מחוקרים אחרים. תקרת הזכוכית החלה להיסדק והמהפכה בחקר המוח סוף-סוף התחוללה.  

וכשזה קרה, נוירוגנזה הפכה לנושא החם במדע. בתחום המחקר החדש היה גלום פוטנציאל תרפויטי, ומאז ועד היום התפרסמו עשרות אלפי מאמרים בנושא. נמצא שבנוירונים החדשים קיים פוטנציאל של "פלסטיות סינפטית", כלומר גמישות שעשויה להיות חשובה להיווצרות זיכרונות חדשים. הנוירוגנזה המתרחשת במוח הבוגר מוגבלת לשני אזורים עיקריים: אזור Dentate Gyrus שבהיפוקמפוס, החלק במוח האחראי על זיכרון ולמידה, ובאזור החדרים הלטרליים שבשני צדי המוח, משם נודדים תאים המתחלקים לאונת ההרחה. אולם ישנם ממצאים המראים שבמצבים פתולוגיים עשויה להתרחש נדידה של תאים מתחלקים לאזור הפגיעה, שם הם עוברים התמיינות לנוירונים חדשים, ככל הנראה כדי לתת מענה באזור הפגוע.  

ומה לגבי אלטמן? בסופו של המסע המייגע, הוא קיבל את ההכרה המגיעה לו, גם אם באיחור.  

רוצים לדעת עוד על נוירוגנזה? האזינו לפודקאסט "המוח המתחדש - נוירוג'נסיס" באפליקציית בר-דעת