טיפול חדש לחולי זאבת

פיתוח חדש עשוי לתרום לטיפול יעיל ובטוח יותר במחלת הכליות שממנה סובלים חולי זאבת רבים. זאבת (לופוס), היא מחלה אוטואימונית, וככזאת פוגעת באברים פנימיים. בשל כך כמחצית מהחולות והחולים בזאבת סובלים מדלקת בכליות. הטיפול, שהוכיח את עצמו במעבדה, מציע חלופה יעילה וממוקדת יותר בהשוואה לתרופות הקיימות ועשוי להציל חיים ולחסוך את הצורך בטיפולי דיאליזה ובהשתלות כליה.

הטיפול, שפותח על ידי חוקרים וחוקרות מהפקולטה לרפואה על שם עזריאלי של אוניברסיטת בר-אילן בהובלת פרופ' חיים פוטרמן, בית הספר לרפואה על שם אלברט איינשטיין בניו-יורק, אוניברסיטת יוסטון, וחברת Equillium, מעכב תאי חיסון ספציפיים שקשורים לדלקת כליות בחולי זאבת ומשפר את התפקוד הכלייתי ואת הפרוגנוזה במודלים של לופוס בבעלי חיים. התגליות פורסמו בכתבת השער של כתב העת היוקרתי Journal of Clinical Investigation.

לופוס (זאבת אדמנתית מערכתית) היא מחלה אוטואימונית שבה המערכת החיסונית תוקפת את רקמות הגוף עצמו ועלולה להשפיע על איברים רבים. כמחצית מהחולות והחולים המאובחנים עם זאבת מפתחים דלקת המסכנת את הכליות. הגישה החדשה עשויה לשמש כחלופה לטיפולים הנוכחיים, הפוגעים ללא הבחנה בסוגים שונים של תאי חיסון במטרה למתן את התגובה החיסונית הפועלת ביתר בחולי לופוס, ולספק תרופה יעילה יותר ובעלת פוטנציאל מותאם אישית עבור זאבת המערבת את הכליה (לופוס נפריטיס). קיימות כבר תרופות העשויות לטפל ביעילות במחלה כלייתית, אך בחולים שאינם מגיבים היטב לטיפולים אלו, הדלקת עלולה להתקדם לכדי הרס רקמת הכליה ולאי ספיקת כליות, כך שהדרכים הנותרות לעזור לחולים כאלה הן דיאליזה או השתלת כליה. נוסף על כך, התרופות המצויות בשימוש כיום עלולות לגרום לתופעות לוואי רבות וקשות, כולל דיכוי של מערכת החיסון ורגישות מוגברת לזיהומים.

"עד כה לא נחשבו יחסי הגומלין בין CD6 לבין ALCAM רלוונטיים או חשובים ללופוס נפריטיס," אומר פרופ' חיים פוטרמן מהפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי באוניברסיטת בר-אילן ומבית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין בניו יורק, שהוביל את המחקר ביחד עם ד"ר שרי נג ופרופ' צ'נדרה מוהן. "ההתערבות שאנחנו מתארים, שמתמקדת רק בתאי T במקום במספר סוגי תאים של המערכת החיסונית, עשויה לתת בידיהם של רופאים כלי יעיל נוסף לטיפול במחלה קשה ומאתגרת."הטיפול החדשני מבוסס על כך שהתהליך הדלקתי נוצר כתגובת "מנעול ומפתח", ומטרתו לשבש את התאמת המפתח למנעול. סוגים שונים של תאים במערכת החיסון מעורבים במנגנונים העומדים בבסיס הפגיעה באברים בזאבת ובמצבים אוטואימוניים אחרים. אחד מסוגי תאי מערכת החיסון הוא תאי T, המשפיעים על הכליות על ידי היקשרות לתאים אחרים במנגנון "מנעול ומפתח". תת-אוכלוסייה של תאי T מבטאת סמן שנקרא CD6, שהוא "המנעול". תאים אלה נקשרים למולקולה בשם ALCAM המוצגת על תאים רקמתיים וחיסוניים, והיא "המפתח". המפתח גורם להפעלת תאיT  ובהמשך להצתת התהליך הדלקתי. כדי למנוע את התהליך המזיק, פיתחו החוקרים והחוקרות נוגדן החוסם את ההיקשרות בין תאי T עם הסמן CD6 לבין המולקולה ALCAM, כמו שדבק בחור המנעול מונע את החדרת המפתח לתוכו. כך תאי ה-T אינם מופעלים ונמנע המשך התקדמות התהליך הדלקתי. אכן, המחקר מצא שכאשר מסלול ההפעלה CD6/ALCAM נחסם בעכברים עם זאבת, חל שיפור משמעותי במחלת הכליות.

בניסויים נוספים שתוארו אף הם במאמר, זיהה צוות המחקר רמות גבוהות של מולקולות ALCAM בדגימות שתן של מטופלי זאבת עם דלקת כליות, וגילה ראיות נוספות להפעלה של מסלול CD6/ALCAM בכליות של חולי זאבת. הממצאים של רמות גבוהות של ALCAM בשתן מצביעים על אפשרות מבטיחה לרפואה מותאמת אישית. החוקרים והחוקרות מאמינים שאם אכן הנוגדן ל-CD6 מתאים לטיפול גם בחולים עם לופוס נפריטיס,  הוא יהיה יעיל במיוחד עבור חולים עם רמות גבוהות של ALCAM בשתן, שכן אצלם סביר להניח שמסלול CD6/ALCAM מופעל ביתר ואחראי ישירות לדלקת הכלייתית. ניסויים קליניים המבוצעים כעת יקבעו אם יובילו הממצאים לתועלת רפואית לבני אדם.

מאת: שחר שלוח