Skip to main content
04.07.2022 | ה תמוז התשפב

נמצא המנגנון שיוביל לריפוי מחלת השינה

מחקר חדש מצא את נקודת התורפה של טפיל הטריפנוזומה ובכך פתח פתח לפיתוח תרופה מצילת חיים

תמונה
shulamit

טפיל הטריפנוזומה גורם למחלת השינה טריפנוסומיאזיס, שבשלביה המתקדמים פוגעת במערכת העצבים וללא טיפול מידי עלולה להביא למוות. המחלה נגרמת על ידי טפיל חד-תאי המועבר לדמם של יונקים באמצעות עקיצה של זבוב הצה-צה, הנפוץ באפריקה. בשנים האחרונות המחלה הגיעה גם למערב על ידי שמטיילים שנדבקו בטפיל. מחקר חדש מצא את נקודת התורפה של הטפיל ובכך פתח פתח לפיתוח תרופה מצילת חיים.

הטפיל הטריפנוזומה מתקיים בדם היונק בשתי צורות: צורה אחת שמתרבה במהירות וצורה שנייה נייחת. הצורה הנייחת היא זאת ששורדת במעי של הזבוב וממשיכה את מעגל ההדבקה. מחקר של  חדש מצא את עקב האכילס של טפיל הטריפנוזומה במעבר בין שתי צורות הקיום שלו. הגילוי עשוי לקדם באופן משמעותי פיתוח תרופה למחלת השינה.

פרופ' שולמית מיכאלי, סגנית הנשיא למחקר באוניברסיטת בר-אילן, חוקרת שנים רבות את משפחת הטפילים שאליה משתייך טריפנוזומה (מחלות נוספות שנגרמות על ידי טפילים מאותה משפחה הן מחלת צ'אגאס ולישמניה המכונה "שושנת יריחו"). קבוצת המחקר של מיכאלי יחד עם קבוצתה של פרופ' לואיסה פיגיירידו מ-IMM (המכון לרפואה מולקולרית בליסבון) גילו מנגנון שעשוי להוביל לפיתוח תרופה מבוססת רנ"א לטיפול במחלת השינה.

בעבודה זו נחשפו מעל 1,400 גנים ארוכים של טפיל הטריפנוזומה שאינם מקודדים לחלבון. אחד מהגנים הללו מעובד למולקולת רנ"א קטנה יותר המצטברת בגרעינון, האזור בגרעין התא שבו נוצרים הריבוזומים. החוקרות הוכיחו כי לאותה מולקולה גרעינונית קטנה יש שני תפקידים בתא: היא מעורבת בעיבוד הריבוזום וגם בבקרה של גנים המווסתים את מעבר הטפיל בדם בין שני המצבים – המתרבה והנייח.

נמצא שביטוי יתר של מולקולת הרנ"א הקטנה עצר את התפתחות הטפיל וכך מנע את התפתחות המחלה בדמו של היונק שנדבק בה. זהו המקרה הראשון הידוע של מולקולה גרעינונית שלה תפקיד בבקרה של ביטוי גנים מקודדי-חלבון במהלך התפתחותי. גילוי של מולקולות רנ"א מסוג זה פותח ערוץ חדש לפיתוח תרופות נגד הטפיל המחולל את מחלת השינה. לגילוי יש פוטנציאל גדול בתקופה זאת, שבה תרופות מבוססות רנ"א נכנסות לעולם הקליני.

החדרת רנ"א בצורה סלקטיבית לטפיל בזרם הדם היא מטרה מאתגרת, אך מאחר שמדובר במולקולת מטרה ייחודית לטפיל, התרופה תהיה מכוונת ספציפית אליה, ללא חשש לפגיעה בתאים אנושיים, שבהם אינה קיימת. העבודה צפויה לעודד את בחינת תפקידן של מולקולות מטרה אלה בטפילים אחרים של אותה משפחה ואף באורגניזמים אחרים.

מאת שחר שלוח