ניתוק פסיכדלי - כשהמוח עוטה שריון

בבוקר הנורא של ה-7 באוקטובר, כשפרצו המחבלים למסיבת הנובה, מאות מהצעירים שחגגו שם היו תחת השפעת חומרים פסיכדליים. בעוד שהמציאות סביבם התמוטטה לסיוט של ירי וטבח, הם חוו משהו פרדוקסלי: תחושת המציאות, הזמן והנוכחות הרגשית שלהם השתנו באופן קיצוני, אבל במקביל, הם הצליחו לרוץ, לקבל החלטות ולהיאחז בחיים. איך זה היה אפשרי? ומה קרה אחר כך?

מחקר ישראלי פורץ דרך, שפורסם בכתב העת היוקרתי Journal of Psychopharmacology, מגלה תופעה חדשה שטרם תועדה במדע: ניתוק פסיכדלי אדפטיבי - מצב שבו ניתוק רגשי משולב בשימור מלא של המודעות והתפקוד, ומאפשר הישרדות בתנאי קיצון חסרי תקדים.

הגילוי: כשהמוח מצייד את עצמו בשריון
גיא סיימון, חוקר דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, הוביל את המחקר בשיתוף עמותת לב בטוח. בין נובמבר 2023 לינואר 2024 הוא ערך ראיונות מעמיקים עם ניצולים, ותיעד עדויות גולמיות ומזעזעות על חוויה שלא נחקרה מעולם.

"הטבח בנובה יצר הקשר טראומה חסר תקדים: קורבנות המוני בעת היותם תחת השפעת חומרים פסיכדליים," מסביר סיימון. "גילינו שמצבי תודעה משתנים יכולים לשמש כמנגנון הגנה במצבים קיצוניים. הניצולים דיווחו שהתפיסה המשתנה יצרה מעין מחסום מגן במהלך התוהו, ואפשרה להם לפעול בנסיבות מסכנות חיים."

מה שעוזר בהישרדות - מסבך את ההתאוששות
אבל הגילוי החשוב נחשף בהמשך: מה שהציל חיים הפך למכשול בדרך לריפוי. הניצולים תיארו קושי עצום ליישב את המצבים הפנימיים הרגועים או המנותקים שחוו במהלך התקיפה עם המציאות המזוויעה שהתרחשה סביבם. "הניצולים מתקשים לגשר על הפער בין החוויה הפנימית שלהם, לעיתים אפילו רגועה, לבין האירועים הקשים סביבם," אומר סיימון. "זה יוצר חרדה מוגברת, בלבול וחשש מזיכרונות טראומטיים מאוחרים."

יתרה מזאת, הניצולים התמודדו עם "סטיגמה כפולה: היותם גם קורבנות טראומה וגם משתמשי סמים. זה עיכב את נכונותם לפנות לעזרה מקצועית, ויצר שכבת בידוד נוספת על גבי הטראומה.

מה באמת עובד: הקהילה כתרופה
המחקר חשף ממצא מרכזי נוסף: חוסן קולקטיבי התגלה ככוח ריפוי מכריע. הניצולים הדגישו שתמיכת עמיתים – במיוחד מצד אחרים ש"היו שם" – חיבור קהילתי וטקסים קבוצתיים מושרשים בתרבות, סיפקו הגנה חיונית מפני בידוד וסטיגמה.

המחקר זיהה שני מסלולי התאוששות מרכזיים: טיפול אישי בגישות מודעות לפסיכדליה, המכירות ומאמתות את מצבי התודעה הייחודיים ללא שיפוטיות; וריפוי קהילתי – נסיגות טיפוליות, מפגשים קולקטיביים ופרקטיקות תרבותיות המעוגנות בקהילת המסיבות עצמה.

"תובנה זו מחייבת אותנו לחשוב מחדש על טיפול בטראומה," מסכם סיימון. "ריפוי המעוגן בתרבות ובקהילה התגלה לא רק כתומך, אלא כהכרחי. טראומה קולקטיבית דורשת יותר מטיפול אישי – היא דורשת תגובות רב-שכבתיות ורגישות תרבותית: אישיות, בין-אישיות וקהילתיות."

מהחירום לידע עולמי
עו"ד אפרת אטון, מנכ"לית עמותת לב בטוח, שותפה למחקר, מדגישה את המשמעות הרחבה: "הארגון שלנו נולד כיוזמת חירום ב-7 באוקטובר. מאז, אנחנו מספקים תמיכה בבריאות הנפש לאלפי ניצולים ובני משפחותיהם. לצד הטיפול, אנחנו שקועים עמוק בלמידה ובמחקר, כדי שההבנה העולמית של טראומה וריפוי תוכל לצמוח מהטרגדיה הזו. העבודה שלנו מרחיבה את הידע העולמי על התאוששות מטראומה מושכלת פסיכדליה."

לב בטוח היא הארגון המוביל בישראל למתן תמיכה טיפולית וקהילתיית לניצולי המסיבות. עם מאות מטפלים מומחים המטפלים ביותר מ-1,000 ניצולים, הארגון מפעיל גם תוכניות ריפוי קבוצתיות ומשפחתיות. ייעודו הוא להפחית את השפעת ה-PTSD, להחזיר תפקוד יומיומי ולהוביל ניצולים ומשפחות לקראת התאוששות ארוכת טווח.

לתוכניות הלימודים בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה