דילמת ה-AI באוניברסיטה: האם להילחם בה או לאמץ אותה?

כשהבינה המלאכותית מסוגלת לכתוב עבודות מחקר כהרף עין, האוניברסיטאות עומדות בפני דילמה קריטית: להילחם נגד הטכנולוגיה או לאמץ אותה? איך לשמור על התהליך הפדגוגי ועל פיתוח החשיבה העצמאית, בזמן שכלי ה-AI יכול לעשות את העבודה במקום הסטודנטים?

פרופ' אריה רייך, סגן הרקטור באוניברסיטת בר-אילן והאחראי על לימודים והוראה, התארח בפודקאסט בר-דעת וסיפר כיצד הסתגלה האוניברסיטה לשינויים הטכנולוגיים של השנים האחרונות וכיצד רותמים בבר-אילן את כלי ה-AI לקידום הלימודים והמחקר. 

האם להילחם בטכנולוגיה או לחבק אותה? 
כשהבינה המלאכותית פרצה לזירה האקדמית, אוניברסיטאות הגיבו בהתגוננות ושקלו להחשיב כל שימוש בבינה מלאכותית כעבירה אך באוניברסיטת בר-אילן בחרו בדרך אחרת. פרופ' רייך: "הבינה המלאכותית היא כאן, ואי אפשר להילחם. התפקיד שלנו לא לדחות אותה, אלא לחבק אותה ולראות איך לא נותנים לה להרוס את תהליך הלמידה".

הגישה הזו נבעה מתובנה מהותית שהבינה המלאכותית תהיה חלק בלתי נפרד מחייהם של הסטודנטים גם לאחר סיום לימודיהם. תפקיד האוניברסיטה הוא להכין אותם לחיים, ולכן צריך ללמד אותם איך להשתמש נכון בכלי הזה. השאלה האמיתית היא לא "האם" אלא "איך".

איך השפיעה ה-AI על הרישום ללימודים באוניברסיטה? 
ההשפעה של הבינה המלאכותית על ההשכלה הגבוהה ניכרת כבר בנתוני הרישום. פרופ' רייך מזהה שלוש מגמות מעניינות:

• ירידה ברישום למדעי המחשב והנדסה בתארים ראשונים. התופעה, הידועה כ"משבר הג'וניורים", נובעת מחשש של סטודנטים פוטנציאליים, שבסיום הלימודים לא יוכלו למצוא מייד עבודה בשוק ההיי-טק, שעובר שינויים דרמטיים.
• עלייה משמעותית ברישום לתארים מתקדמים דווקא בתחומים הטכנולוגיים. בעידן שבו הבינה המלאכותית יכולה להחליף עובדים ברמות הנמוכות, שוק העבודה דורש עובדים מצטיינים ברמה גבוהה יותר.
• השינוי המפתיע ביותר הוא עלייה מתחדשת ברישום למדעי הרוח. שוק העבודה מתחיל להעריך יותר את היכולות האנושיות: מנהיגות, אמפתיה, יכולת הבחנה בין עיקר לטפל, וחשיבה ביקורתית. אלו המיומנויות שהבינה המלאכותית לא יכולה לספק. "אלו המקומות שבהם אנחנו עדיין יכולים לנצח את הרובוטים", מסכם פרופ' רייך.

למה לא לוותר על העבודות האקדמיות? 
אחת המחשבות הראשוניות של רבים הייתה, שהבינה המלאכותית תביא לסופן של העבודות האקדמיות שסטודנטים מכינים בבית כדוגמת עבודות סמינריוניות, ושהאוניברסיטאות יעברו כמעט לחלוטין למבחנים פרונטליים. פרופ' רייך רואה זאת כטעות משמעותית. "אני חושב שלא צריך למהר לוותר על הדבר הזה, כי אם אנחנו הולכים להתמקד רק במבחנים, בסופו של דבר מה שיהיה הכי חשוב זה בעצם הזיכרון". מבחנים בוחנים בעיקר זיכרון ושחזור מידע, בעוד שהמטרה האמיתית צריכה להיות פיתוח חשיבה ביקורתית, יכולת ניתוח ויצירתיות.

היתרון הגדול של עבודות אקדמיות הוא שהן מאפשרות למידה מעמיקה יותר. סטודנט שעובד על עבודה במשך שבועות, מתעמק בחומר, חוזר על נושאים ומתלבט, וכך נוצר תהליך למידה עמוק הרבה יותר מאשר של מי שלומד למבחן ושוכח את החומר לאחר מכן.

איך מונעים את העתקת העבודות מהבינה המלאכותית? 
התשובה היא התהליך האיטרטיבי, לפיו המרצה מכוון את הסטודנטים להגיע לדיוק באמצעות כיוונון חוזר ושיפור מתמיד. תהליך זה דורש לעשות שינוי מהותי באופן שבו מלמדים את הקורסים שבהם מוגשות עבודות. במודל המסורתי, המרצה מציג את החומר לאורך הסמסטר, ובסופו הסטודנטים מגישים עבודה. במודל החדש, העבודה הסופית היא רק נקודת סיום של תהליך ארוך ומבוקר.

התהליך מתחיל בהגשת הצעת נושא למרצה, שלאחריה מתקיימת פגישה אישית בין המרצה לסטודנט. במהלכה, המרצה מנחה את הסטודנט, מפנה אותו למקורות חשובים ומציע מתודולוגיות. לאחר מכן, הסטודנט מגיש ראשי פרקים, והמרצה מעיר עליהם הערות. בשלב הבא, הסטודנט מציג את העבודה בהתהוות בפני הכיתה. התהליך מפתח מיומנויות נוספות כמו דיבור בפני קהל, ויוצר דיאלוג מתמשך. רק בסוף כל התהליך מגיעה העבודה הסופית. במצב זה, החשש שהעבודה לא עברה דרך הראש של הסטודנט קטן משמעותית. הסטודנט יכול להשתמש בבינה מלאכותית בשלבים מסוימים והוא אפילו צריך להצהיר על כך, אך התהליך המתמשך מבטיח שהוא אכן עבר למידה אמיתית.

למה חשוב להקנות לסטודנטים את המיומנויות החדשות? 
אחד העקרונות המנחים של פרופ' רייך הוא ההבנה שבעולם שבו הידע נגיש ומשתנה כל הזמן, המיומנויות חשובות יותר מהידע עצמו. "הדבר שאני חושב כהכי חשוב זה המיומנויות, כי המידע משתנה", הוא מדגיש. דוגמה מתחום המשפט ממחישה זאת היטב. ניתן ללמד סטודנט חוק מסוים, אך החוק עלול להשתנות כעבור כמה שנים. אם הסטודנט למד רק את החוק עצמו, הוא יתקשה להפנים את  השינוי. אך אם הוא למד מיומנויות של ניתוח משפטי וחשיבה ביקורתית הוא יוכל להתמודד עם כל חקיקה חדשה. "חכה ולא דגים", כפי שמתאר זאת פרופ' רייך. 

בנוסף, בעידן של "פייק ניוז" ורשתות חברתיות, תפקיד האוניברסיטה הוא לחנך לביקורתיות. הסטודנטים צריכים ללמוד לבחון מקורות ולוודא שמידע מופיע במקור מדעי מאומת ולא בעלון של ארגון עם אג'נדה פוליטית.

איך מונעים את התנוונות המוח והפגיעה בזיכרון? 
אחד האיומים הדרמטיים ביותר של הבינה המלאכותית, לפי פרופ' רייך, הוא האופן שבו היא משפיעה על החשיבה שלנו ופעילות המוח. הוא מזכיר מחקר מאוניברסיטת  MIT שבו בחנו שתי קבוצות סטודנטים, האחת השתמשה בבינה מלאכותית לפתרון תרגיל והשנייה לא. הממצאים היו חד-משמעיים: היקף הפעילות המוחית של הקבוצה שהשתמשה בבינה מלאכותית היה קטן בהרבה, והם זכרו הרבה פחות ממה שלמדו.

פרופ' רייך משווה את הדבר למכון כושר. אדם שלא מאמן את השרירים שלו בסופו של דבר יתקשה גם ללכת וגם להתלבש. בדיוק כך, אם לא נאמן את המוח, הוא יתנוון. "אוניברסיטה במידה מסוימת זה כמו מכון כושר למוח", הוא מסכם, "ואנחנו צריכים לדאוג שאנחנו נאמן את המוח בידע, בניתוח, בחשיבה ביקורתית. אם לא נעשה את זה, המין האנושי יתנוון". 

לדבריו, יש להעביר לסטודנטים את המסר החשוב: "תשלוט בבינה מלאכותית, תשלוט היטב, ותשלוט  באופן שלא יפריע לך גם במהלך הלימודים". סטודנטים שישלטו בבינה מלאכותית ובמקביל יפתחו את המיומנויות האנושיות כמו חשיבה ביקורתית, יכולת ניהול, אמפתיה, היכולת להבחין בין עיקר לטפל, הם אלה שיהיו מוכנים לשוק התעסוקה של העתיד.

צפו בריאיון המלא עם סגן הרקטור, פרופ' אריה רייך