פרופ׳ פנחס חורגין

בראשית המאה ה-20 עלתה משפחתו של חורגין לארץ ישראל והשתקעה בירושלים, שם הוא למד בישיבות העיר ונטמע בעולם הרוחני של היישוב הישן.

בשנת 1910 נשלח ללמוד בישיבת וולוז’ין בליטא וכמה שנים לאחר מכן עבר לארצות הברית, שם לימד עברית, והשלים את לימודיו האקדמיים בספרות שמית. עבודת הדוקטור שלו על תרגום יונתן לנביאים הפכה לספר יסוד בתחום מחקר התרגומים הארמיים למקרא.

תלמיד חכם ואיש אקדמיה
במשך כשלושה עשורים שימש חורגין כפרופסור להיסטוריה ולספרות יהודית בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, הוא ניהל בה את המוסד להכשרת מורים, שימש בה כדקן והכשיר דורות של אנשי חינוך שראו עצמם מחויבים גם למסורת וגם לידע מדעי עדכני.

לצד עבודתו האקדמית פרסם פרופ' חורגין מחקרים רבים בתולדות עם ישראל, בספרות ובמחקר התרגומים, ובמשך שנים ערך פרסומים מדעיים, בהם סדרת “החורב”, שהפכה לבמה מרכזית למאמרים במדעי היהדות. דמותו שילבה חוקר יסודי ומעמיק, בעל גישה ביקורתית ומסודרת למקורות, לצד אדם שנטוע עמוק באמונתו ובמחויבותו למורשת ישראל.

בד בבד, הוא גם הפך לאחד ממנהיגיה הבולטים של תנועת “המזרחי” בארצות הברית. הוא כיהן כסגן נשיא התנועה ובהמשך כנשיאה, ייצג אותה בקונגרסים ציוניים, וראה בציונות הדתית חוליה חיונית בבניין האומה היהודית בארץ ובעולם. 

חזון של אוניברסיטה דתית מודרנית
בסוף שנות הארבעים של המאה ה-20 התגבש אצל פרופ' חורגין רעיון ששינה את מפת ההשכלה הגבוהה בישראל: הקמת אוניברסיטה ישראלית, שתהיה בעלת צביון דתי מובהק, אך תפעל במלוא הסטנדרטים של אוניברסיטה מודרנית. הוא דמיין מוסד שיצמיח שכבת משכילים שיהיו בעלי ידע רחב במדעי הטבע, החברה והרוח, ובו בזמן בקיאים במורשת היהדות.

ב-1950 הגיע פרופ' חורגין לביקור בישראל, נפגש עם ראשי הציבור הדתי, עם אנשי אקדמיה וגם עם ראש הממשלה דוד בן גוריון כדי לרתום את הממשלה לרעיון. לאחר מאמצים רבים הסכימו המדינה והקרן הקיימת להקצות קרקע ברמת גן עבור האוניברסיטה החדשה. לאחר מכן הוא יצא למסע גיוס כספים בקהילות יהודיות בצפון אמריקה, ושכנע תורמים רבים לתמוך ביוזמה שראתה אור כעבור כמה שנים.

ייסוד אוניברסיטת בר-אילן
בשנת 1955 הפך החזון למציאות: אוניברסיטת בר-אילן נפתחה ברמת גן, על שם הרב מאיר בר-אילן, ופרופ' חורגין מונה לנשיאה הראשון. הוא עלה ארצה, השתקע בישראל, והקדיש את שנותיו האחרונות לבניית הקמפוס, לגיוס סגל, להנחת יסודות אקדמיים ולגיבוש זהות ייחודית למוסד החדש.

קווי המתאר שטבע בראשית ימי האוניברסיטה הושפעו מהמודל האמריקאי: פקולטות ומחלקות במגוון תחומי דעת לצד לימודי יהדות לכל סטודנט וסטודנטית; סמל רשמי המשלב ספר תורה ומיקרוסקופ; והגדרה ברורה של האוניברסיטה כמקום שבו תורה ומדע משמשים יחד כשותפים. פרופ' חורגין ראה בבר-אילן חממה לגידול דור חדש של מנהיגים ישראליים שידברו בשתי השפות: השפה התורנית והשפה המדעית מודרנית. 

פרופ’ פנחס חורגין הלך לעולמו בשנת 1957, כעבור זמן לא רב מפתיחת האוניברסיטה, אך רוחו ממשיכה לנשב במסדרונותיה. כל מחזור סטודנטים שמסיים תואר בבר-אילן, וכל מחקר שמנסה לשאול שאלות חדשות מתוך קשר לזהות ולמסורת, הוא חלק מן המורשת שפרופ' חורגין השאיר אחריו, מורשת של חיבור אמיץ בין אמונה לבין ידע, בין שורשיות יהודית לבין אחריות לעולם האקדמי והחברתי בן זמננו.