מדיניות ה"סהר השיעי" של איראן במזרח התיכון

כיצד מנצלת איראן את הקרע הפנים מדינתי בסוריה כדי להשיג דריסת רגל בכל המזרח התיכון, ולאן היא עוד חותרת להגיע? בפרק "מדיניות הסהר השיעי של איראן במזרח התיכון" מסביר ד"ר יהודה בלנגה מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן, את שאיפתה של איראן ליצור "סהר שיעי" באמצעות ארגוני הטרור, וכיצד שאיפה זו מסכנת את מדינת ישראל.

ב-2009 החלה סוריה להתפרק, ותוך זמן קצר פרצה במדינה מלחמת אזרחים בהשתתפות גורמים רבים. חיזבאללה, ארגון שיעי לבנוני שנתמך ע"י איראן, נכנס לתמונה באביב 2013, מתוך רצון להגן על משטר אסד. המעורבות האיראנית התעצמה בסוף 2015 ויחד עם רוסיה, חיזבאללה החלה לסייע לאסד להשתלט מחדש על רוב המדינה. כיום אסד הוא בעל ברית מרכזי של איראן בציר ההתנגדות, ושימור המשטר שלו נתפס כאינטרס איראני עליון. מבחינתם, סוריה היא המחוז ה-25 של איראן.

המעורבות בסוריה מסייעת לאיראן לקדם את חזון "הסהר השיעי" - אזור השפעה שמתפרס על פני איראן, עיראק, סוריה ולבנון – שמעניק איראן עוצמה פוליטית מול מדינות ערב הסוניות, ערב הסעודית בראשן, ואל מול ישראל ומדינות פרו מערביות אחרות באזור. "הסהר השיעי גם יוצר לאיראן מסדרון יבשתי אל הים התיכון, ומשיג לה דריסת רגל במרחב ימי חשוב.

לצד הסהר השיעי, איראן השקיעה גם בקידום קשרים עם גורמים אחרים במרחב – כגון חמאס והחות'ים בתימן, שתוקפים אותנו בימים אלה ממרחק. עם זאת, חיזבאללה הוא הארגון החשוב ביותר עבור איראן. הקשר בין חיזבאללה לבין טהרן מבוסס על נאמנות צבאית ודתית ועולה אפילו על הנאמנות של חיזבאללה לעם הלבנוני.

המעורבות בסוריה אפשרה לחיזבאללה לבנות חזית חדשה מול ישראל. יש בסוריה מליציות פרו איראניות שמוערכות בכ-65-100 אלף איש, שהשתלבו בצבא הסורי כדי להעניק להן לגיטימציה לפעולה. איראן מחזיקה במאות בסיסים ברחבי סוריה. חלק מהם משמשים לצרכים ביטחוניים, חלק למטרות לוגיסטיות וחלק לסיוע הומניטרי. בהחלט תיתכן מתקפה על ישראל מהחזית הסורית, ויכול להיות שטהרן תעדיף לזרוק למערכה את לגיון הזרים שלה במקום להקריב במערכה את חיזבאללה.

בר-דעת - אפליקציית הפודקאסטים של אוניברסיטת בר-אילן