"מערת מכשפות" התגלתה בהרי ירושלים

שלוש כיפות גולגלות אדם מוסתרות בנקיקים ומתחת לסלעים, יותר מ-100 נרות חרס מוטמנים בסדקים קשים לגישה, כלי חרס רבים, ראש גרזן, פגיונות וממצאים נוספים התגלו בסקר ארכיאולוגי שערכו חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן ורשות העתיקות במערת התאומים שבתחומי שמורת הטבע נחל דולב בהרי ירושלים. במאמר שפורסם בכתב העת Harvard Theological Review, ציינו החוקרים שמצבור הממצאים ואופן הנחתם והטמנתם, המתוארכים כבני 1,700 שנה, מעידים שבמערה התקיימו טקסים להעלאת רוחות באוב ולחיזוי העתיד.

מערת התאומים היא מערה קרסטית גדולה בגדה הצפונית של נחל המערה בהרי ירושלים. המערה נחקרה לראשונה במאה ה-19 על ידי צוות בריטי. החל משנת 2009, נסקרה המערה ומופתה מחדש על ידי צוות חוקרים מהמחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן והמרכז לחקר מערות, בראשות פרופ' בועז זיסו ופרופ' עמוס פרומקין. צוות המחקר התבסס על הסקר הבריטי מהמאה ה-19, שציין קיום של פיר עמוק בקצה המערה, שמיוחסים לו מסורות ומנהגים שונים. בין השאר, מיוחסות למי המעיין הנובע במערה סגולות מרפא. החקלאים המקומיים אף סיפרו לסוקרים מעשייה על השלכת נשים בוגדניות לתחתית הפיר.

במהלך הסקר החדש שבוצע בשנים האחרונות, נחשפו במערה יותר מ-100 נרות חרס מעוטרים מהתקופה הרומית המאוחרת (לפני כ-1,700 שנה) שהוטמנו בסדקים קשים לגישה, מצבור מטבעות מתקופה זו, כלי חרס, ראש גרזן ופגיונות מתקופת הברונזה, וקערות חרס, שחלקן מכסות נרות חרס. נמצאו בנוסף שלוש כיפות גולגולת אדם בתוך סדקים קשים לגישה ומתחת לסלעים גדולים. אחת מהגולגולות כיסתה ארבעה נרות חרס מטיפוסים מקומיים האופייניים לתקופה הרומית המאוחרת. הממצא המפתיע מעיד שהגולגולות והנרות שימשו את המטמין לאותה מטרה.

בעקבות הממצאים, ערכו ד"ר איתן קליין מרשות העתיקות ופרופ' זיסו מחקר באוניברסיטת אוקספורד, שבמסגרתו נבדקו מכלולים ארכיאולוגיים דומים מרחבי העולם הרומי, ונסקרו מאות טקסטים מהתקופות הקלאסיות. התברר שבתקופות הקלאסיות נתפסו מערות חשוכות שלהן פירים עמוקים כפתח אפשרי לשאול (עולם המתים), ונערכו בהן פולחני מסתורין וטקסי העלאה באוב. בטקסים השתמשו בלהבת הנרות ובהשתקפות של נוזלים בתוך קערות כדי לתקשר עם מתים ולחזות את העתיד באמצעות מדיומים. בטקסים אלה היה נפוץ שימוש בגולגולות אדם (תופעה שלא נעלמה אף מעיניי חז"ל). המקורות הקלאסיים מציינים אף את השימוש בכלי נשק ממתכת בטקסים אלה כדי לגרש רוחות שאינן רצויות ולזמן רק את רוח המת הרלוונטית. לפיכך, המחקר מציע, כי מערת התאומים שימשה כפתח לשאול, ושנערכו בה טקסי העלאה באוב.

מוביל המחקר ד"ר קליין, בוגר תואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן, אומר כי ניתן לשער שבמערת התאומים התקיימו בתקופה הרומית המאוחרת טקסי העלאה באוב, וייתכן ששימשה לפולחן אורקל עממי. לדבריו, השלטונות בעת העתיקה לא תמכו בפולחנים מסוג זה, ובחלק מהתקופות הוציאו אותם אל מחוץ לחוק.

מערת התאומים ממוקמת בערך באמצע הדרך בין העיר איליה קאפיטולינה (ירושלים הרומית) ואלבתרופוליס (בית גוברין), כלומר בין הרי ירושלים ובין שפלת יהודה. באזור חיו תושבים נוכרים בתקופה המדוברת, לאחר כישלון מרד בר-כוכבא. החוקרים משערים שמשתתפי הפולחן במערה היו בעיקר פגאנים מהאזור.

לדברי מנהל הסקר הארכאולוגי במערה, פרופ' זיסו, מרבית הממצאים שהוטמנו בסדקים קשים לגישה - נרות השמן, קערות וכלי חרס וזכוכית, ראש הגרזן והפגיונות - שימשו בכשפים וקסמים וכאמצעי לחיזוי העתיד והעלאת רוחות המתים באוב. מאחר שבמערת התאומים נמצאו עד כה מעל 100 הטמנות של נרות חרס אך רק שלוש הטמנות של גולגולות אדם, החוקרים משערים שעיקר הפולחן התרכז בהטמנת הנרות לכוחות כתוניים (כוחות השאול), אולי כחלק מריטואלים שמטרתם העלאה באוב וחיזוי העתיד. הטמנת גולגולות האדם מרמזת על מרכיב נוסף של הטקסים הפולחניים שהתקיימו במקום.

פרופ' פרומקין, מנהל המרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית, מציין כי מחקר המערה חשף תופעות קארסטיות מרתקות וממצאים ארכיאולוגיים מהתקופות הפרהיסטוריות ועד לעת החדשה. מלבד העדויות לפולחן, נמצאה במערה מחצבה להפקת חומר ייחודי, אלבסטר-קלציטי, (אולי הבהט המקראי), וכן מטמונים שהסתירו מורדים ופליטים בימי מרד בר-כוכבא.

צילום: פרופ' בועז זיסו

לתוכניות הלימוד במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה