מחקר חדש בבר-אילן חושף: כך תקציבי הרשויות המקומיות מעמיקים את אי-השוויון בחינוך בישראל
האם עתידו של תלמיד נקבע על פי כתובת המגורים שלו? מחקר שנערך בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן מגלה כיצד הכספים שמוסיפות הרשויות המקומיות למערכת החינוך, מרוקנים מתוכן את מאמצי הממשלה לצמצום פערים ויוצרים בפועל שתי מערכות חינוך נפרדות.
מחקר חדש בהובלתן של פרופ' איריס בן-דוד הדר וד"ר רות מעודד מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, שופך אור על אחת הבעיות הבוערות במערכת החינוך הישראלית: אי-השוויון המובנה בתקצוב תלמידים. מהממצאים עולה כי למרות שמשרד החינוך מפעיל מודל של "תקצוב דיפרנציאלי" – המעניק מימון גבוה יותר לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך – הפערים בשטח רק הולכים וגדלים. הסיבה המרכזית לכך טמונה בכספים העצמאיים שמזרימות הרשויות המקומיות לבתי הספר.
הישרדות מול מצוינות: פערים בסדרי העדיפויות
המחקר מצביע על פער דרמטי בסדרי העדיפויות הנגזר מהיכולת הכלכלית של כל רשות. בעוד שברשויות חזקות ומבוססות הכסף העירוני מנותב לפיתוח פדגוגי מתקדם – כגון פתיחת מגמות לימוד ייחודיות, טיפוח תוכניות מצוינות ומחוננים, הקמת מרחבי למידה חדשניים והכנה אינטנסיבית לשירות הצבאי ולשוק העבודה – התמונה ברשויות המוחלשות שונה לחלוטין.
מנהלי מחלקות חינוך ביישובים מאשכולות נמוכים העידו בפני החוקרות כי התקציב העירוני המוגבל מופנה בראש ובראשונה לצרכים קיומיים. הכספים משמשים לתיקון ליקויי בטיחות ותשתיות בסיסיות, להזנת תלמידים, למתן מענה רגשי ופסיכולוגי, ולסבסוד שיעורי עזר עבור משפחות שאינן יכולות לשאת בנטל הכלכלי של מבחני הבגרות. במציאות כזו, לא נותרים משאבים ליוזמות של חדשנות חינוכית.
הפתרון: שינוי מנגנון התקצוב והגבלת הרשויות החזקות
פרופ' בן-דוד הדר, המשמשת גם כמרצה בכירה בבר-אילן, חברת הנהלה באקדמיה הלאומית האמריקנית למימון בחינוך ויועצת למועצה העולמית לחינוך, מתריעה מפני המגמה של ביזור סמכויות לרשויות. לטענתה, העברת כוח נוסף לשלטון המקומי מבלי לטפל בפערי התקצוב, לא תפתור את בעיות המערכת אלא תחריף אותן.
צוות המחקר מציע מודל חלופי הדורש הכרעה אמיצה מצד המדינה: ראשית, יש לשנות את בסיס התקצוב כך שמשקלו של המצב הכלכלי של הרשות יהיה משמעותי בהרבה, על מנת לפצות את היישובים החלשים על חוסר יכולתם לגייס הון עצמי. שנית, וזהו הצעד החדשני ביותר, החוקרות קוראות להגביל את הסכומים שרשויות עשירות רשאיות להוסיף למוסדות החינוך שלהן. לטענתן, מתן אישור לרשות מקומית להכפיל או לשלש את תקציב המדינה, יוצר למעשה שתי מערכות חינוך שונות תחת קורת גג לאומית אחת.
הכרעה ערכית, לא רק כלכלית
מסקנתן המרכזית של פרופ' בן-דוד הדר וד"ר מעודד היא שאי-השוויון החינוכי בישראל אינו גזירת גורל פגיעה הנובעת ממיקום גיאוגרפי, אלא תוצאה ישירה של החלטות מדיניות. המציאות שבה רשויות חזקות "ממריאות" בעוד החלשות נאבקות על הישרדות בסיסית, משקפת בחירה ערכית. כדי לחולל שינוי אמיתי, מדגישות החוקרות מבר-אילן, המדינה חייבת להכריע האם פניה למערכת חינוך תחרותית ומפריטה, או למערכת המבטיחה שוויון הזדמנויות כן ואמיתי לכל ילד וילדה בישראל.
אוניברסיטת בר-אילן מאחלת שנת לימודים מוצלחת לכל תלמידי ישראל :)