Skip to main content
01.03.2021 | יז אדר התשפא

מאבו ג'ילדה ועד לירן חולצה אפורה

איך הפכו יצחק לבוז'י, משה לבוגי, שלמה לצ'יץ' וסילבן לסטיב, מי הם ז'וז'ו חלסטרה, הרנטגן והאווירון, על שום מה מכונים חיים שקשוקה וציונה מקרה עין

תמונה
לירן

מאת: ד"ר רוביק רוזנטל

הישראלים אוהבים כינויים. הכינוי טעון ברגש, יחס אישי וזיכרונות. תרבות הכינויים הישראלית נולדה מתרבות הקולקטיבים הישראלית של המדינה שבדרך, ולכן היא בעיקרה אשכנזית. בקיבוץ ובתנועת הנוער נהגו להדביק כינויים ולשמר אותם, והכינוי הפך השם שבו מכירים אדם בכל מקום, ואם הוא קשור לזיכרון היסטורי הקישור הוא לכינוי ולא לשם. היסודות הלא פורמליים מגדירים את החברה הישראלית וממשיכים להיות חלק מטבעה גם בימי המדינה.

הפלמ"ח טיפח מאוד את תרבות הכינויים, וצמרת צה"ל של הדורות הקודמים הייתה ממש חבורה שכזאת, כשם ספרו הידוע של ישראל וייסלר, הלא הוא פוצ'ו. צ'יץ', שלמה להט, היה לראש העיר העברית הראשונה, בעוד טֶדי, שמעט מכירים את שמו הרשמי תאודור, ניהל את בירת ישראל הנצחית, והפך עוד בחייו לאצטדיון. פוצ'ו וצ'יץ', בדומה לבוגי ובוז'י, נושאים שם שאינו קשור לשמם הרשמי. בדרך כלל יש לכך שורשים באירועי ילדות או נערות. על בוז'י סיפרה אמו כי "כשהוא היה ילד הוא נראה ממש כמו בובה", והיא נהגה לקרוא לו בובהל'ה ז'וז'ו. עם הזמן נוצר מאלה הכינוי בוז'י. את הכינוי בּוֹגי הדביקו למשה יעלון בגיל עשר ילדי השכנים, שהתקשו לקרוא לו מושיק, כפי שנהגו לקרוא לו כולם באותם הימים. ברבות הימים צירף יעלון את הכינוי בוגי לחתימתו הרשמית. הכינוי צ'יץ' דבק בשלמה להט כילד בן שמונה במושבה, בעקבות משחק משיכת חבל שבו צעק בגרמנית "ציין, ציין!" (ziehn, משוך!), באוזני חבריו, שלא הבינו. אברהם בייגה שוחט קיבל את כינויו כשאמו הייתה קוראת לו פייגלה (ציפור ביידיש) בגלל גופו הרזה דאז. את הכינוי גנדי קיבל רחבעם זאבי בבית הספר המחוזי בקיבוץ גבעת השלושה. בקיבוץ נהגו לספר את הילדים בתספורת קרחת; כשהגיע רחבעם הרזה והקירח לחדר האוכל, יחף ומגבת למותניו, נראה כמו המנהיג ההודי מהאטמה גנדי. סילבן שלום, שחקן כדורסל חובב בימי בחרותו, קרוי סטיב על שם שחקן הכדורסל דאז סטיב צ'ובין.

קבוצה מעניינת של כינויים הם אלה המספרים את סיפורו של האדם ורומזים משהו על אופיו, הופעתו, מקצועו וכדומה. הם ייקראו להלן "כינויים מתייגים". בהווי הישראלי הכינויים המתייגים פורחים במסגרות של יישוב סגור או קהילה. השפה הירושלמית הנודעת התפתחה בירושלים הישנה, שהייתה יישוב קטן והתרוצצו בו טיפוסים שונים ומשונים. לדוקטור אבושדיד, אביה של לאה בן אב"י, קראו 'דוקטור דיפלומה', כי קיבל דיפלומה זמן רב לאחר שהחל עוסק ברפואה. אדון ששון נקרא 'סופריטו על הבוקר' כי חיסל כבר בבוקר את הסופריטו שהכינה אשתו לצהריים. 'חיים שישי' נקרא כך כי חיסל את החמין כבר ביום שישי, וחיים המסגר נקרא 'חיים שקשוקה' מסיבה דומה. דמות ירושלמית מפורסמת שזכתה לכינוי מתייג היא 'ציונה מקרה עין', ממערכונו של שייקה אופיר "ציונה". היא באה לביקור אצל דוקטור טיכו, שעליו נאמר "תביא לו מקרה עין, יטפל בו".

הווי השמות הירושלמי מתועד גם אצל דן בן אמוץ בטקסט הנפלא "מכתב של נהג ירושלמי". הנהג כותב על חייו לאישה שלה הוא מבקש להינשא, ומפרט מיהם חבריו: "יש אחד בריא מאוד קוראים לו אלי אדוניָ, איך חזק זה - פחד. יש עזרא השמן, השרוולים שלו - מלא שרירים. פנחס פנחסי אוהד בית"ר, קוראים לו שועל יבש. שועל מה עושה? נותן נשיכה - בורח. זה לוקח נוסעים-בורח. ואחד חיים אבול אוסבע, למה יש לו אצבע אחת - העובי שלה כמו טאייר של אופניים. ואחד שמו אפללו, אבל קוראים לו אלי נפל לו, למה איפה שהולך - נופל לו דברים. ודויד אשמדאי, זה כשרעב, צולה בשר על האגזוז של המכונה. אם יתנו לו – יאכל ילד".

אורי קפיץ וראובן שפריץ

תל אביב של שנות ה 50- וה 60- הייתה גם היא כר נרחב לכינויים, ואלה מתועדים ב"שיר השכונה" של חיים חפר. לצד כינויים גזורים כמו צבינג'י, אהרל'ה ואודי, משחק בכדורגל פושקש, על שמו של שחקן כדורגל הונגרי נודע, ולידם יוסי פליק ומוישה שְמיר, שהם אבותיהם הרוחניים של ילדי הכאפות בני זמננו, וגם אורי קפיץ וראובן שפריץ. ואם נדמה לכם שהשמות מומצאים, נפנה לבית הבא: "מי קיבל בלתי מספיק? דני זיידל הצדיק! קמץ פתח ומפיק, לא עזרו הפוילעשטיק". דני זיידל הצדיק הוא דמות ידועה במרחב התל אביבי, שהלך לעולמו לא מזמן.

הכינויים המתייגים מופיעים גם במרחב הציבורי הכל-ישראלי, אם כי אינם נפוצים. בן גוריון נקרא 'הזקן', וכך גם מפקד הפלמ"ח יצחק שדה. בקרב פקודיו נקרא בגין 'הזקן' כבר כשהיה בן ארבעים. הכינוי משקף כאן סוג של יראת כבוד. משה דיין כונה 'אבו ג'ילדה', על שמו של שודד הדרכים הערבי שהפך לאגדה בחייו, והיה גם הוא שתום עין. את הכינוי הצמיד לו לוי אשכול בריאיון שנתן לביטאון המשמרת הצעירה של מפא"י. הכינוי שדבק בשר האוצר קפוץ היד יגאל הורוביץ היה 'יגאל אין לי'. במצוקת סוף שנות התשעים הוצמד הכינוי 'מקסוול קנה אותי' לרוברט מקסוול, הטייקון שסיים את חייו בלב ים. אביגדור ליברמן, המכונה איווט, הודה בריאיון רדיו: "אצל חלק מהממסד אני עדיין איווט האיום". מנהיג מרץ לשעבר, חיים אורוןג'ומֶּס, נקרא כך מגיל צעיר מאוד על שום מבנה גופו החסון. מפקד חיל הים אלי מרום מכונה צ'ייני על שום עיניו המלוכסנות.

עולם שבו הכינויים הם מרכיב הכרחי הוא עולם הכדורגל. ככל שכדורגלן טוב וידוע יותר, גובר הסיכוי שיודבק לו כינוי. בכדורגל העולמי מהלכות אגדות עבר והווה כמו מרדונה יד האלוהים, בוטרגניו העיט, טורס הילד, היגיטה העקרב ומסי הפרעוש. לא מעט כדורגלנים ישראלים זכו אף הם לכינויים המרמזים על תכונות אופייניות שלהן ככדורגלנים. הידוע בהם הוא אלון מזרחי, 'האווירון', שנקרא כך על שם ידיו המונפות לצדדים לאחר הבקעת שער. השחקן הלוהט ביותר היום בכדורגל הישראלי הוא ערן זהבי, המכונה גם 'האקדוחן', בעקבות נוהגו לאיים באקדח מדומיין לאחר הבקעת שער. אייל ברקוביץ' כונה 'הקוסם' בעקבות ביצועיו על כר הדשא, והוא קרא כך לאוטוביוגרפיה המצטנעת שלו. את יוסי בניון נהגו לכנות 'היהלום' וגם 'הילד', והשחקן יעקב הילל שהביא לקבוצותיו תארים לרוב, כונה 'מזליקו'. השחקן הנערץ אבי נמני לא הצטיין במהירות מסחררת וכונה 'הצב', ושוער העבר דוידוביץכונה 'התמנון' בזכות ביצועיו כשוער.

במרחב הציבורי היום נצמדים כינויים מתייגים לרבנים. לצד כינויים בעלי מעמד של תואר אצולה כמו המר"ן, 'פוסק הדור' או 'זקן ראשי הישיבות', צצים כינויים המתייחסים
ליכולות נסתרות ומרמזים לתורת הסוד. כך אנחנו קוראים רבות על עלילותיו של 'הרנטגןיעקב איפרגן, ושל אחיו הצעיר עמרם המכונה 'האולטראסאונד'. מספרים שיש להם גם אחיין המכונה 'הסי.טי', כלומר, מסוגל לסרוק את מוחותינו. הרב משה כהן שליט"א קרוי 'המביט במזוזות', בעקבות יכולתו לקרוא עתידות ומסרים נסתרים באמצעות הסתכלות במזוזה.

את המרחב הציבורי החי תופסת בעשורים האחרונים מדורת השבט, הטלוויזיה. את הכינויים יוצרים כאן תסריטאים מבריקים. הסדרה "קומדי סטור" בראה את דמותו של ז'וז'ו חלסטרה: 'חלסטרה' פירושה בפולנית כנופיה. בן דמותו של 'אברהם חטף פתח' מהגששים הוא בגרסת הקומדי סטור 'יהוקמץ בן פסיק'. סדרת הפשע "הבורר" הביאה לעולמנו את אבי הטחול, יגאל הנאצי, נעמי כפית הקרויה כך עקב טיפשותה, ורון הפרסי. הסדרה "שמש" יצרה את הדמות 'טֶנצר המניאק', שהפכה שם נרדף לבריון שנוא. דמות בשר ודמית אחת, שזכתה לפרוץ למרחב הציבורי בזכות הטלוויזיה, היא 'לירן חולצה אפורה'. לירן הוא בחור פשוט, איש אינו יודע את שם משפחתו, והוא הזליג הישראלי: צץ בכל אירוע וליד כל ידוען בחולצתו האפורה בדיוק כששוזפת אותם מצלמת טלוויזיה. מספרים שללירן חולצה אפורה קם מתחרה, בחור עם פיאות וציצית, הנדחק אף הוא לכל צילום. עכשיו צריך להדביק לו כינוי.