התיווך הסקנדינבי שהוביל להסכם אוסלו

הסכמי אוסלו, שהשפיעו בצורה דרמטית על ישראל ועל הפלסטינים, קיבלו את שמם בזכות העיר שבה נערכו המגעים החשאיים לכינונם. מדוע החליטה נורבגיה הרחוקה מכאן להשקיע בתיווך בין הצדדים? במלאת 30 שנה לחתימת ההסכם, ד"ר ניר לויטן, בוגר התוכנית לניהול וליישוב סכסוכים ומו"מ, ועמית מחקר במכון אירופה, מדבר בפודקאסט חדש על התפקיד שלקחו על עצמן נורבגיה, וכן שכנותיה בסקנדינביה, דנמרק ושבדיה, בניסיונן לקדם את השלום במזרח התיכון בפרט, ובסכסוכים בינלאומיים ככלל.

למדינות הסקנדינביות הייתה מעורבות באזורנו, עוד מהימים הראשונים של הקמת המדינה. השליחות של הרוזן השבדי ברנדוט בימי מלחמת העצמאות, שנרצח בעקבות זאת, היא המפורסמת מכולן.

במהלך השנים, המעורבות של המדינות הסקנדינביות באזורנו נמשכה על אש קטנה, והגיעה לשיאה בסוף שנות התשעים. "הסקנדינבים מאמינים בפיתוח קשרים לאורך זמן", אומר ד"ר לויטן, "הם יוצרים קשרים אישיים עם בכירים משני הצדדים, מסייעים בהעברת מסרים מצד אחד לשני, ומחכים שהזמן יבשיל. זהו מודל של השקעה לטווח ארוך, שנועד לסייע לקדם פתרונות של סכסוכים".

המגעים בין הצדדים התנהלו בבירת נורבגיה, תחת חשאיות ודיסקרטיות. מאחר שזו מדינה קטנה ומרוחקת, יכלו הנורבגים להציע לצדדים אפשרות לנהל קשרים לא רשמיים, ושיחות באווירה אחרת. המעורבות הנורבגית, שהייתה דומיננטית מאוד, נמשכה גם שנים רבות לאחר חתימת ההסכמים ודעכה רק בימי האינתיפאדה השנייה.

גם השבדים ניסו לקדם יוזמה משלהם לשיחות על הסכמי הקבע כשירושלים במוקד, אבל אלה לא צלחו. דנמרק, מצידה, הייתה מעורבת מאוד בתיווך במסגרת תפקידיה בהובלת האיחוד האירופי, בעיקר בהובלת היוזמה שנקראת "מפת הדרכים" לצד ארה"ב, בימי ממשל בוש הבן.

"הקשרים עם האמריקאים היו בין המניעים הבולטים של המדינות הסקנדינביות לתיווך במזרח התיכון", אומר ד"ר לויטן, "הן ניצבו לצד האמריקאים גם בסכסוכים אחרים רבים, מעיראק, דרך אפגניסטן ועד לסוריה. זה חלק חשוב מהמדיניות שלהן. לצד זה, הסקנדינבים באמת חושבים שיש להם תפקיד לקדם עולם טוב יותר. הם משקיעים בזה זמן, מאמצים ולא מעט כסף. באזורנו כרגע פחות, אבל אפשר לראות מעורבות שלהם בקולומביה, בגואטמלה ובסרילנקה למשל. כרגע הם ממוקדים, מטבע הדברים, במה שמתרחש באוקראינה ובנאט"ו ומי יודע, אולי גם שם הם יקדמו פתרון בעתיד".