Skip to main content
05.07.2022 | ו תמוז התשפב

נעמי שמר

נעמי שמר, שכינתה עצמה 'מזמוראית' נולדה וגם נפטרה בחודש יולי. ד"ר טלילה אלירם מהמחלקה למוזיקה כותבת על הקשר העמוק שהיה לה למקורות ישראל ולארץ.

תמונה
נעמי שמר

בז' בתמוז תשפ"ב ימלאו 18 שנים לפטירתה של נעמי שמר, ששירה "עצוב למות באמצע התמוז", שנכתב 35 שנים לפני כן, כאילו מנבא את מותה. שמר באה לעולם בי"ז בתמוז, ותמיד הוטרדה מהעובדה שנולדה ביום אבל לעם ישראל . ד"ר טלילה אלירם מהמחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן כותבת על הקשר של נעמי שמר למקורות, שאינו מובן מאליו בהיותה של שמר בת כנרת, קבוצה שלא הייתה קשור לזרם הדתי.

שמר כינתה את עצמה "מזמוראית". לא משוררת ולא מלחינה, מזמוראית.    בראיון אתי הסבירה מדוע יצרה כינוי מיוחד זה:

"הכינוי "מזמוראית" (או "מזמוראי" ) במובן  songwriter נולד מתוך מצוקה: בעברית אין הבדל בין song ובין poem: כולם שירים. "משוררת" זה poet, זה לא נוח לי וזה לא כולל מלודיה. "פזמונאית" נראה לי הולם את השירים הסטיריים והקלים ואת המבנה בית-פזמון-בית-פזמון, שלא מופיע, לדוגמה, בשיר כמו "לשיר זה כמו להיות ירדן". ועל-כן, באופן זמני, אני מבדילה בין "שירי זמר" ו"שירי אמר" (או שירי ספר) ולפי זה, בינתיים, אני מזמוראית."

יש לכינוי זה משמעות נוספת. למילה "זמר" יש קונוטציה ערכית. בתהילים מופיע פעמים רבות הצירוף "מזמור שיר", אולם לשורש זמ"ר יש הקשר של קודש, כמו בפרקי תהילים, ואילו השרש שי"ר ניטרלי יותר. בכינוי "מזמוראית" יש קשר למסורת העברית העתיקה, ואף מהיבט זה הוא מתאים לשיריה של נעמי שמר, שכן רבים מהם קשורים למסורת היהודית ולדמויות שבה. תא"ל (מיל') אפי איתם, שרואיין בעת הלווייתה של נעמי שמר, אמר: "כשהיא חיברה את השירים הייתה עליה רוח הקודש... זה לא משוררות, זה לא פזמונאות, זה מן סוג של רוח הקודש."

שמר הייתה מחוברת לתנ"ך ותיארה אותו כספר אינטימי, ספר שנהגה לקרוא בו לפני השינה. כשנתקלה בפסוקים שמצאו חן בעיניה, רשמה אותם והשתמשה בהם בשעת הצורך. שירים רבים שלה קשורים לתנ"ך, לדמויות ומאורעות תנ"כיים. השימוש בלשון התנ"כית בשיריה של שמר כה טבעית, כאילו הייתה לשון היומיום, והיא משתמשת בה לצד הלשון העברית החדשה. היא הסבירה לי על הציטוט מהמקורות:

"זה ציטוט אבל זה לא מכוון. זה טבעי כמו נשימה, והמקורות הם חלק מילדותי. הקוקטייל הזה, זה מה שמסעיר אותי, מה שיפה בעיני זה הרב-רובדיות של השפה, שבאותה שורה תופיע מילה מאתמול, מהסלנג ... ובקצה השני של השורה תופיע מילה מהתנ"ך, כי זו אותה שפה. אני חושבת שהיופי הוא בתערובת של הכול".