למה יש הורים שמפסיקים לחסן את ילדיהם?

לא לפני שנים רבות, חיסוני ילדות היו עניין שבשגרה. תור קצר בטיפת חלב, בכי רגעי, מדבקה צבעונית, ושקט נפשי. הורים סמכו על כך שחיסונים הם דרך פשוטה ומוכחת להגן על הילדים ומחלות ילדים קשות כמו חצבת נתפסו כטרגדיות השייכות לנחלת העבר. עם זאת משהו השתנה, ובשנים האחרונות אנו עדים ליותר מקרים שבהם ילדים חלו ואף נפטרו כתוצאה ממחלות שיש להן חיסון. 

מגפת הקורונה ערערה אמון שכבר היה שברירי
מחקר בינלאומי חדש בהובלת חוקרים מהפקולטה לרפואה של בר-אילן בגליל מגלה כיצד המגיפה עיצבה מחדש את אמונות ההורים לגבי חיסונים. המחקר, שפורסם בכתב העת Vaccine, סקר למעלה מ-2,000 הורים בישראל ובבריטניה. הוא מצא שבמהלך המגיפה, שהייתה אפופה בתחושות של הלם קולקטיבי ופחד, מידע סותר וחוסר ודאות, הורים רבים החלו להטיל ספק בהחלטות שפעם קיבלו בלי להרהר פעמיים.

כשהאמון מתערער, המחלות חוזרות
בקרב הורים בריטים שנסקרו, שיעור החיסון בחיסון חצבת-חזרת-אדמת (MMR) ירד מ-97.3% בילדים שנולדו לפני המגיפה ל-93.6% באלה שנולדו אחריה. בישראל, הירידה הייתה מ-94.3% ל-91.6%. ירידות דומות תועדו גם בחיסוני דיפטריה-טטנוס-שעלת (DTP). 

אפילו שינוי של כמה אחוזים בלבד יכול לפתוח את הדלת להתפרצויות מסוכנות והדלת הזאת פתוחה לרווחה עכשיו. ב-2025 ישראל מתמודדת עם אחת מהתפרצויות החצבת החמורות ביותר של העשור. למעלה מ-1,800 מקרים כבר דווחו רק השנה. מספר פעוטות מתחת לגיל שנתיים וחצי, כולם לא מחוסנים, איבדו את חייהם ממחלה שהמדינה כמעט חיסלה.

"המגיפה שינתה את הדרך שבה הורים חושבים על חיסונים, הרבה אחרי שהקורונה הפסיקה להיות בכותרות", אמר פרופ' מיכאל אדלשטיין, מומחה לבריאות הציבור באוניברסיטת בר-אילן וחוקר ראשי במחקר. "האמון באחד ההתערבויות המוצלחות ביותר בתחום בריאות הציבור בכל הזמנים ירד ואנחנו רואים עכשיו את ההשלכות בשטח."

הקורונה הגבירה את החשש 
חשש מתופעות לוואי תמיד היה דאגה של מיעוט מההורים, אבל הקורונה הגבירה את הפחד הזה להיסוס נרחב יותר. 92% מההורים הבריטים ו-63% מההורים הישראלים שסירבו לחיסון או דחו אותו ציינו פחד מתופעות לוואי כסיבה העיקרית. חוסר הוודאות הגובר השפיע אפילו על קבוצות שבדרך כלל מחסנות ללא ויכוחים רבים, כמו הורים ממוצא אסייתי (הודי) בבריטניה והחברה הערבית בישראל. 

המחקר גם הראה משהו חדש: חלק מההורים שחיסנו את ילדיהם הגדולים לפני המגיפה בחרו לא לחסן את ילדיהם הקטנים שנולדו אחריה.

חוסר האמון חוצה גבולות
לדעת החוקרים, אחרי שנים של הגנה על ילדים ממחלות קטלניות, עשרות שנים של התקדמות תלויות כעת על כף המאזניים. "הנתונים מראים שהשינוי הזה אינו זמני ואינו מוגבל למדינה אחת", אמר פרופ' אדלשטיין. "זו תופעה עולמית, ואם לא נפעל במהירות, את המחיר ישלמו הצעירים ביותר בינינו." 

החוקרים קוראים למנהיגי הקהילה לפעול לחידוש האמון ברפואה ובחיסונים, באמצעות שיחות כנות עם הורים, פעילות ממוקדת בקהילה, שותפויות חזקות עם מנהיגים בתוך מגזרים פגיעים, ותקשורת ברורה שמקשיבה באותה מידה שהיא מספקת מידע. 

בנייה מחדש של האמון
עבור משפחות רבות, המגיפה סימנה את הפעם הראשונה שבה התבקשו לנווט בין בחירות רפואיות של חיים ומוות בזמן אמת, כשהן מוקפות באי-ודאות ובמסרים סותרים. את החוויה הזו אי אפשר למחוק. אבל עם הבנה, אמפתיה ובהירות מדעית - אפשר לבנות את האמון מחדש.

חוקרי אוניברסיטת בר-אילן פועלים כדי להבטיח שהלקחים של חמש השנים האחרונות יובילו לעתיד בטוח יותר. עתיד שבו הורים מרגישים מעודכנים, נתמכים ובטוחים. עתיד שבו מחלות הניתנות למניעה חוזרות לספרי ההיסטוריה, ונשארות שם.

לתוכניות הלימודים ברפואה