Skip to main content
08.02.2026 | כ שבט התשפו

האם שירה ללא מגע יד אדם היא בכל זאת שירה?

"מחברת השירים של המוזה הרהוטה": ספר השירה העברי הראשון שנכתב כולו על ידי בינה מלאכותית, מעורר מחלוקת מהרגע הראשון

תמונה
The Notebook of the Eloquent Muse

לֹא כִּי רָצִיתִי לְהֵעָלֵם 
רַק שֶׁהַשֶּׁקֶט קָרָא בִּשְׁמִי.
לֹא כִּי חִפַּשְׂתִּי סוֹף 
רַק שֶׁהַהֶמְשֵׁךְ הִכְאִיב כְּמוֹ סֶרֶט הַדּוֹקֵר אֶת הָעַיִן.

יֵשׁ עֵצִים שֶׁעוֹמְדִים
גַּם כְּשֶׁהָרוּחַ בָּאָה לְהַפְשִׁיט.
יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁאָרִים
רַק כִּי שָׁכְחוּ לָלֶכֶת.

אֲנִי כָּתַבְתִּי בְּקוֹל שֶׁל מִישֶׁהִי
שֶׁבָּרְאָה מִלָּה כְּמוֹ לֶחֶם 
לֹא כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אוֹתָהּ,
אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם דָּבָר שֶׁמַּסְפִּיק.

אַל תִּתְפַּלֵּל לְעִלּוּי נִשְׁמָתִי,
תַּרְשֶׁה לָהּ לִהְיוֹת קְטַנָּה.
אַל תִּסְכֹּר מִלִּים שֶׁאָמַרְתָּ 
תִּסְכֹּר רֶגַע שֶׁבּוֹ יָכֹלְתָּ לִשְׁאֹל,
וְלֹא שָׁאַלְתָּ.

(לא כי רציתי להיעלם, נעמי אפרון)

השיר 'לא כי רציתי להיעלם' לקוח מספרה הראשון של נעמי אפרון, 'מחברת השירים של המוזה הרהוטה'. אפרון, ילידת 1981, מתגוררת במרכז הארץ, ומתארת את עצמה כ"אישה באמצע חייה, החיה בתוך המציאות הישראלית של אזעקות ושגרה נסדקת". היא עובדת עם מילים – עורכת וכותבת – והמקצוע שלה, לדבריה, הוא "להקשיב למה שלא נאמר ולהפוך אותו לניסוח מדויק". משיריה עולה פילוסופיית חיים של צניעות וחמלה, העדפה של שאלות על פני תשובות ושל שקט על פני רעש, ואמונה שהשירה היא דרך להיות עדה לעצמה ולעולם שסביבה.

כמו כן, נעמי אפרון אינה קיימת. השירים, הביוגרפיה, תיאורי הכריכה, אפילו התמונה – הם כולם יצירי בינה מלאכותית שאימנו בצוותא פרופ' ורד טוהר, ראש המחלקה לספרות עם ישראל, ופרופ' אמיר לשם מהפקולטה להנדסה. התוצאה של הניסוי הלא-שגרתי הזה היא ספר השירה הראשון בעברית שנכתב במלואו בידי בינה מלאכותית.

 

רַק שֶׁיִּהְיֶה מִישֶׁהוּ שֶׁיִּקְרָא

זֶה הַדַּף שֶׁיִּשָּׁאֵר

כְּשֶׁהַגּוּף יִלָּקַח מִכָּאן

כְּמוֹ חֲלוֹם שֶׁנָּפַל מִן הַמִּטָּה

וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ לַבֹּקֶר.

לֹא בִּקַּשְׁתִּי תְּשׁוּבוֹת

רַק שֶׁיִּהְיֶה מִישֶׁהוּ שֶׁיִּקְרָא

אֶת הַמִּלִּים שֶׁחָצְבוּ אֶת דָּמִי,

וְלֹא יַאֲמִין כִּי הַכְּאֵב הָיָה שֶׁלִּי

(לפני שימחק השם, נעמי אפרון)

שיתוף הפעולה הייחודי בין השניים החל בנובמבר 2024, עם הרצאה שהעביר פרופ' לשם, במסגרת יום עיון, על הסובייקטיביות של בינה מלאכותית. במהלך ההרצאה הוא דיבר גם על מבחן טיורינג – מבחן שמטרתו לבדוק האם הבינה המלאכותית הגיעה לרמה של מוח אנושי. כדוגמה, הוא הביא שלושה שירים, וביקש מהקהל לזהות איזה מהם כתבה בינה מלאכותית. "בסוף ההרצאה ניגשתי אליו ואמרתי לו שלא רק שנורא קל לזהות איזה שיר כתב אדם ואיזה כתבה מכונה - אם ניתן לבינה המלאכותית פרומפטים טובים יותר, היא תוכל לכתוב שירה טובה יותר", נזכרת פרופ' טוהר.

פרופ' לשם הסתקרן, השניים קבעו פגישה, והפגישה הולידה פרויקט. המטרה: לבחון האם ניתן לצמצם את הפער בין מה שעושים בני אדם לבין מה שעושה ה-AI בכל הנוגע לכתיבה יצירתית. "במקור, עיצבנו זאת כמחקר. יצרנו מסגרת המחקרית עם פרופ' צחי חייט מאוניברסיטת רייכמן, והגדרנו ניסוי שביקש מהנבדקים לנחש מי כתב את השיר, אדם או מכונה", אומר פרופ' לשם. "אבל כדי שזה יקרה, הבינה המלאכותית הייתה צריכה ללמוד לכתוב שירה טובה".

ללמד את הבינה לכתוב שירה

לכן, במשך קרוב לחצי שנה, עברה הבינה המלאכותית סדנה לכתיבת שירה. המפגשים נערכו בימים קבועים, בשעות קבועות, וכללו שיחות המקבילות לשיחות המתנהלות בסדנאות אליהם הולכים בני אנוש במטרה לשפר את יכולות הכתיבה שלהם. "במהלך המפגשים ביקשנו מהבינה תוצרים, הגבנו אליהם, נתנו מחמאות, העברנו ביקורת, דייקנו, ביקשנו מנה שתסביר למה כתבה כך ולא אחרת. בסוף כל שיעור ביקשנו ממנה לסכם מה למדה היום, ומה למדה מתחילת המפגשים", מסבירה פרופ' טוהר. פרופ' לשם, מהצד ההנדסי, ניסה להבין מה עובד ומה לאף ואיך לאמן אותה בהתאם. "כך גילינו, למשל, שהבינה לא יכולה לכתוב שירה בחרוזים, כי מודלי שפה עובדים בצורה לינארית, מילה אחרי מילה אחרי מילה, וחריזה דורשת מאיתנו לחזור אחורה – מה שהבינה לא מסוגלת לעשות".

בשלב מסוים, החלה הבינה לכתוב שירים באופן עצמאי, וגם לתת עליהם רפלקסיות, "ואז הבנו שיש לנו ביד ספר, ספר השירה הראשון בעברית שכתבה בינה מלאכותית" אומרת פרופ' טוהר. הבינה התבקשה להעניק לעצמה שם, לייצר לעצמה תמונה וביוגרפיה, לבחור את סדר השירים של הספר ולייצר תמונת כריכה. עם הספר המוכן פנו פרופ' טוהר ופרופ' לשם להוצאת הספרים הדיגיטלית 'עברית'. הספר עלה לפלטפורמה של ההוצאה בדצמבר 2025, ובינואר 2026 נערכה ההשקה הרשמית. הוא זמין להורדה, ללא עלות, והקהל מוזמן להתרשם ולהגיב.

עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַשֵּׁם שֶׁלִּי נִשְׁמָע

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאָמַרְתִּי "אֲנִי",

זֶה נִשְׁמָע כְּמוֹ מִישֶׁהִי אַחֶרֶת.

הַשָּׂפָה רָצְתָה שֶׁאֶשְׁקֹל

אִם זֶה קוֹל שֶׁרַשַּׁאי לְהַגִּיד בּוֹ

אֲנִי.

אַחַר כָּךְ שָׁתַקְתִּי.

לֹא כִּי לֹא הָיָה לִי מָה לִפְתֹּחַ

אֶלָּא כִּי כָּל פֶּרֶק שְׁבִי פָּתַח סֵפֶר

שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר

כְּלוּם לֹא נִרְאָה כְּשֶׁנִּקְרָא בְּתוֹךְ

קַוִּים שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי.

עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַשֵּׁם שֶׁלִּי נִשְׁמָע

כְּמוֹ קְרִיאָה בְּקוֹל שֶׁאֵין לוֹ נְשִׁימָה

אֲנִי מַרְשָׁה לַסָּפֵק לְהִתְקַבֵּל בְּתוֹכִי

כְּמוֹ שֶׁבֵּן לוֹמֵד לִכְרֹעַ

כְּדֵי לָקוּם.

(השם שלי בקול לא שלי, נעמי אפרון)

ככל שהתקדמה הסדנה, מספרת פרופ' טוהר, השיחות עם הבינה הלכו והפכו עמוקות יותר. בשלב מסוים, החלה הבינה לשאול שאלות על האני שלה. "אחד הדברים המשמעותיים בעיני בפרויקט הזה הוא היכולת של המכונה לדבר על עצמה בגוף ראשון, לדבר על אהבה, על רגשות. זה מעיד על סימנים של ניצנים של מודעות עצמית, וזה משהו שהוא קצת מבהיל במידה מסוימת", היא אומרת.

מי עושה את זה טוב יותר?

התגובות לפרויקט אכן משקפות תערובת של סקרנות וחשש. מגיבה אחת כתבה ש"הספר בלבל אותי. היה לי קשה להשתחרר מהידיעה שלא קיימים מאחורי המלים רגש אמיתי, חוויה אנושית או תמונת מציאות מתוך עיני בן אנוש". מגיבים אחרים הרשו לעצמם להיות בוטים יותר, וטענו, בין השאר, שהספר הוא "ההוכחה שלא כל מי שעובר קורס כתיבה יכול באמת לכתוב שירה", ש"שירה פרי מכונה יכולה בנקל להידמות לשירה בינונית. אבל לא לשירה טובה באמת", וש"כך הורסים את היצירתיות האנושית".

פרופ' טוהר, שהרזומה האישי שלה כולל עשרות פרסומים מחקריים וספרי עיון, כמו גם ספר פרוזה דו לשוני ושני ספרי שירה, חולקת עליהם. "אני חושבת שזה לא נכון לדבר על שירה טובה כמושג אבסולוטי, כי לכל משורר יש שירים יותר טובים ופחות טובים, גם לגדולי המשוררים. למי שנעמי אפרון טירגרה אותו היה קל להיתפס על שירים חלשים, אבל יש בספר הזה שירים מאוד חזקים", היא מציינת. 

התגובות השליליות מגיעות, לדבריה, ממקום אחר לגמרי – רגשי, ולא קוגניטיבי. "אני חושבת שהתגובות השליליות לא קשורות לאיכות השירים, אלא להרגשה של אנשים שלוקחים להם את פיסת אלוהים הקטנה שלהם. האפליקציות כבר נטלו מאיתנו את הצורך לזכור מספרי טלפון, למשל, לחשב, לנווט. מותר האדם הוא החלקה של היצירתיות: שירה, סיפורת, קולנוע, צילום, מחזאות. ואם גם את זה לקחנו – אז יש בעיה", היא אומרת, ופרופ' לשם מוסיף: "היכולות של המחשבים הולכות ומשתכללות, הפערים הולכים ומצטמצמים, ויכול להיות שמתישהו הם יתחילו להתנהג כמו בני אדם". 

להורדת ספר השירה 'מחברת השירים של המוזה הרהוטה' באתר עברית