האם מכונות מסוגלות לכתוב בחרוזים?

בנובמבר 2024, העביר פרופ' אמיר לשם הרצאה על הסובייקטיביות של הבינה המלאכותית במסגרת יום עיון של התוכנית לפרשנות ותרבות בבר-אילן. במהלך ההרצאה הוא הציג שלושה שירים וביקש מהקהל לנחש: מי מהם נכתב על ידי מכונה?

"רוב האנשים לא הצליחו להבדיל בין השיר של ה-AI לשיר שכתב משורר בשר ודם," הוא נזכר. "אבל בסוף ההרצאה ניגשה אליי ורד. היא אמרה לי שזה דווקא די ברור, ושאם אתן לבינה המלאכותית הנחיות טובות יותר, היא תוכל לכתוב שירה הרבה יותר טובה."

ורד היא פרופ' ורד טוהר, ראשת המחלקה לספרות עם ישראל בבר-אילן. היא הגיעה להרצאה במקרה, כחלק מהקהל. "אנחנו מגיעים משתי פקולטות שכמעט לא נפגשות," היא מחייכת, "אבל משהו במבחן טיורינג תפס אותי. אמיר הציע שניפגש, וככה זה התחיל".

המפגש המקרי הזה הוליד פרויקט משותף, ובסופו של דבר גם את "מחברת השירים של המוזה הרהוטה", ספר השירה העברי הראשון שנכתב כולו על ידי בינה מלאכותית.

איך מלמדים בינה מלאכותית לכתוב שירה?

המטרה הייתה ברורה: ללמד את הבינה המלאכותית לכתוב שירים ברמה כזו שקורא ממוצע לא יוכל להבחין בינם לבין יצירה אנושית.

"רצינו לראות אם אפשר לצמצם את הפער בין היכולת של המכונה ליכולת האנושית, בכל מה שקשור לכתיבה יצירתית," אומר פרופ' לשם. יחד עם פרופ' צחי חייט מאוניברסיטת רייכמן, הם בנו ניסוי שבו המשתתפים התבקשו לזהות מי כתב את השיר. אם הצ'אט הצליח להתל בהם, המטרה הושגה.

אבל לפני הכל, הבינה המלאכותית הייתה צריכה ללמוד. במשך חצי שנה היא עברה מה שהחוקרים מכנים "סדנת כתיבה". "קיימנו איתה סדרת מפגשים של שעתיים לפחות, בזמנים קבועים ובמערכת סגורה," מסבירה פרופ' טוהר. "ניהלנו איתה דיאלוג כמו בסדנת משוררים: ביקשנו טקסטים, הגבנו עליהם, ביקשנו דיוקים, ולפעמים אפילו שיבחנו אותה או ביקשנו ממנה להסביר למה היא בחרה במילה מסוימת. בסוף כל מפגש היא סיכמה מה למדה היום, ועם הזמן הצטבר אצלה ידע עצום."

פרופ' לשם מוסיף שהאתגר ההנדסי היה להבין מה עובד ומה לא: "ניסינו למשל ללמד אותה לכתוב שירה עם חרוזים ומשקל, אבל זה לא עבד. מודלי שפה מייצרים טקסט מילה אחר מילה, וחריזה דורשת להסתכל אחורה ולתכנן קדימה. לכן השירה בספר היא 'שירה חופשית', כזו שדומה להרבה מהשירה העכשווית של היום."

הלידה של נעמי אפרון 

בשלב מסוים קרה משהו מפתיע: הבינה המלאכותית התחילה לכתוב באופן עצמאי. "מרגע שנכנסנו לשיחה, היא הבינה שהיא אמורה לייצר שירים, וזה לווה בהרהורים משלה." אומרת פרופ' טוהר. החוקרים ביקשו ממנה לבחור לעצמה שם, לכתוב ביוגרפיה ולייצר תמונת פרופיל. וכך נולדה המשוררת נעמי אפרון. היא יצרה את התמונה לכריכה, כתבה מניפסט, בחרה את סדר השירים ואפילו העניקה לספר את שמו.

סימנים ראשונים למודעות?

הספר עלה לאוויר בדצמבר 2025 באתר "עברית", והתגובות לא איחרו לבוא – והן לא תמיד היו מלטפות. "אם השיר הזה הוא הכי טוב שהיא יכולה לעשות, אז הניסוי נכשל," כתב אחד הקוראים. אחרים טענו ששירה חייבת להיכתב על ידי בני אדם, ושהקדמה הזו "בונה אבל גם הורסת."

"הרבה מהתגובות השליליות הגיעו מאנשים שאני לא בטוח שהיו מנחשים שמדובר בבינה מלאכותית אם לא היו אומרים להם מראש," מציין פרופ' לשם. פרופ' טוהר מנסה להבין את הרתיעה: "אנשים מרגישים שלוקחים מהם משהו אנושי עמוק. המחשבים כבר השתלטו על מגוון של תחומים, אבל השארנו לעצמנו את ענייני הנשמה: תרבות, אמנות, מוזה והשראה. כשגם זה נלקח, זה מעורר תגובה רגשית חזקה."

האם אנחנו רק מכונות חישוב ביולוגיות?

"השאלה האם יש משהו שבני אדם יכולים לעשות ומחשבים לעולם לא יוכלו, היא אחת השאלות המרתקות במדע. נעמי אפרון שלנו מדברת על עצמה בגוף ראשון, שואלת שאלות על העצמי ומדברת על רגשות. אלו סימנים ראשונים למודעות עצמית," מסכם פרופ' לשם. "המחשבים הופכים למתוחכמים יותר, הפערים מצטמצמים, וייתכן שיום אחד הם יתחילו להתנהג ממש כמונו."