למה הצעירים בישראל לא מתחסנים?

עבור רוב האנשים, החלטות הנוגעות לבריאותנו הן עניין אישי, שדורש חשיבה עצמאית ושיקול דעת מעמיק. אבל כשמדובר בחיסון נגד נגיף הפפילומה (HPV), מחקר חדש מגלה שצעירים ישראלים רבים מקבלים החלטות על בסיס מידע חלקי ואפילו שגוי. המחקר, שנערך על ידי צוות המעבדה של פרופ' מיכאל אדלשטיין, בהובלת האנליסטית סופי לזר ובשיתוף עם פרופ' יעקב בורנשטיין, מומחה ל-HPV מהמרכז הרפואי לגליל, ביקש לענות על שאלה פשוטה אך מהותית: מאיפה צעירים באמת מקבלים את המידע שלהם על החיסון, ואיך זה משפיע על מה שהם יודעים, מרגישים ומתכננים לעשות?

סרטן שניתן למנוע, ופער שקשה לסגור 

נגיף הפפילומה הוא הגורם המרכזי לסרטן צוואר הרחם ברחבי העולם. בישראל החיסון כלול בתוכנית הלאומית, אך צעירים רבים החמיצו את ההזדמנות להתחסן בבית הספר, וכתוצאה מכך שיעורי ההתחסנות בקבוצת גיל זו נמוכים במיוחד.

בעוד שקמפיינים רבים מתמקדים בהנגשת החיסון או בתיקון מידע שגוי, המחקר הנוכחי שואל שאלה אחרת: לא רק איזה מידע קיים לגבי החיסון, אלא איך הוא מגיע לאנשים, והאם יש מקורות אפקטיביים יותר מאחרים?

הצעירים לא מכירים את החיסון

החוקרים סקרו 1,972 צעירים ישראלים לא מחוסנים בגילאי 18 עד 26. המשתתפים נשאלו על הידע שלהם בנוגע לנגיף, עמדותיהם כלפי החיסון והכוונות שלהם להתחסן. בנוסף, הם התבקשו לציין היכן נתקלו במידע על החיסון: אצל רופאים, משפחה וחברים, באתרים רשמיים או ברשתות החברתיות.

אחד הממצאים הבולטים עלה מיד: 39% מהמשתתפים דיווחו שהם פשוט לא שמעו על החיסון מעולם. בקרב אלו שכן הכירו את החיסון, המקורות הנפוצים ביותר למידע היו רופאים ואחיות. מקורות לא רשמיים ברשת ובתקשורת היו דווקא אלו שצוינו הכי פחות.

לא רק המידע חשוב, גם המקור שלו

המחקר מצא דפוסים עקביים וברורים, לפיהם צעירים שנחשפו למידע ממספר מקורות הפגינו ידע רב יותר, עמדות חיוביות יותר וכוונות התחסנות גבוהות משמעותית. התקשורת האישית מול אנשי רופאה מקצועיים הוכחה כמשמעותית ביותר. צעירים שהסתמכו על רופאים ואחיות החזיקו בעמדות חיוביות יותר מאלו שהסתמכו בעיקר על האינטרנט. לעומת זאת, שימוש במקורות תקשורתיים ללא ליווי של גורם מקצועי רשמי נמצא כקשור לעמדות שליליות יותר כלפי החיסון.

מהאקדמיה למדיניות ציבורית 

המחקר מדגיש כמה חשוב להגיע אל הצעירים במגוון של דרכים. מצד אחד, הכלים הדיגיטליים עוזרים להגיע לקהל רחב יותר, ומצד שני, אסור לוותר על החיבור האישי והאמין מול אנשי המקצוע. מתברר שדווקא הקשר האנושי הישיר הוא הכלי היעיל ביותר כדי לייצר עמדות חיוביות כלפי החיסון. יחד עם זאת, החוקרים מציינים שצריך להמשיך ולבדוק איך אפשר לתרגם את העמדות החיוביות האלו למעשים בשטח, כדי שיותר צעירים יגיעו בסופו של דבר למרפאה ויתחסנו בפועל.

בסופו של דבר, המחקר הזה מציע תובנות יקרות ערך לקובעי מדיניות ולאנשי חינוך שמנסים לסגור את הפער בין זמינות החיסון לבין ההתחסנות בפועל. הוא מחזק רעיון פשוט: כשמדובר בבריאות, בורות היא ממש לא ברכה – והמידע עובד רק כשהוא מגיע לאנשים בדרך שבה הם באמת מקשיבים.