Skip to main content
25.03.2021 | יב ניסן התשפא

הטכנולוגיה תבלום את המגפה

מתודולוגיה מבוססת טכנולוגיה תפחית ימי בידוד, תוביל לחיסכון כלכלי ותצמצם את התחלואה והתמותה מהקורונה

תמונה
פחות בידוד

כחלק מהמאמץ לבלום את התפשטות הקורונה ולמנוע עומסי יתר בבתי החולים, בוצעו בישראל ובעולם בדיקות קורונה, חקירות אפידמיולוגיות של אנשים שנמצאו חיוביים לנגיף, והציבור נכנס לסגרים המוניים או לבידודים פרטניים. כך, במקרים רבים מאוד, נעצרה התנהלותם השגרתית של אנשים שלא נדבקו, מה שהוביל לאובדן ימי עבודה ולמחיר כלכלי עצום.

מחקר של פרופ' אמיר לשם מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר-אילן ושותפו ד"ר קובי כהן מאוניברסיטת בן-גוריון מציע מתודולוגיה יעילה יותר לאיתור נדבקים פוטנציאליים לשם ביצוע בדיקת קורונה. המתודולוגיה המוצעת תנצל באופן יעיל יותר את מספר בדיקות הקורונה היומי המוגבל – ששיעורו המרבי בעולם הוא 1.2% בלבד מכלל האוכלוסייה - ותמנע ימי בידוד מיותרים. נוסף על כך, בשל יעילותה, הדרך המוצעת תאתר אנשים בסיכון להידבקות מהר יותר וכך תבלום גלי הדבקה חדשים.

יש שני אלמנטים בבלימת מגיפות: בידוד ובדיקות. על פי גישה אחת נבדקים רק אלה שיש להם תסמינים, אך זה לא יעיל. בגישה אחרת מבוצעות כמה שיותר בדיקות, באופן אקראי. על פי חישובים, בדיקות אקראיות יהיו יעילות רק אם ייבדקו 5% מהאוכלוסייה. המאמר קובע שיש להאיץ את החקירות האפידמיולוגיות, כי כל יום של עיקוב בחקירות פוגע משמעותית, ועל פי החקירות להזמין אנשים באופן יזום. כדי לעשות זאת בצורה טובה, נדרשים אמצעים טכנולוגיים. אם מעגל הבדיקות ייסגר חישוב הסתברותי מדויק, התוצאות טובות יהיו הרבה יותר.

איכוני השב"כ שהופעלו בישראל הוכחו כלא יעילים, זאת מעבר לביקורת האתית עליהם. המחקר מציע לצורך החקירה האפידמיולוגית שימוש בטכנולוגיה שאינה מבוססת על GPS ואינה כרוכה במעקב אחר מיקומים גיאוגרפיים, אלא רק על קרבה בין מכשירים המשדרים גלים בטווחים קצרים, למשל באמצעות טכנולוגיות בלוטות'. בשיטה זאת זהותו של הפרט אקראית ונשמרת במכשיר, והוא "נחשף" רק אם שהה בקרבת אדם חיובי לקורונה, כלומר בטווח הבלוטות' שלו. אנשים יזומנו לבדיקה על סמך מספר הנדבקים ששהו בקרבתם ועל סמך משך זמן השהייה. הסיכון יחושב באמצעות אלגוריתם ייעודי.

הודגם שהשיטה המוצעת עשויה לצמצם עד 50% את שעורי הבידוד והתמותה בהשוואה לשיטות הקיימות. המאמר אינו מתמקד באמצעי הטכנולוגי, אלא בגישה ובמשמעויותיה הכלכליות. השורה התחתונה היא שלושה מדדים: כמות הנדבקים היומית בשיא, שממנה נגזר שיא העומס על מערכת הבריאות ומספר המתים, ההשפעה הכלכלית של ימי בידוד ומספר החולים הכולל. אם מצליחים לקצר את הזמן שעובר בין מגע עם אדם חיובי לקורונה לבין הבדיקה, יחול שיפור בשלושת המדדים.

השיטה המוצעת היא מעין מערכת בקרה הקובעת את מי יש לבדוק על בסיס הבדיקות הקודמות, ומקצרת את משך החקירה האפידמיולוגית האנושית, שמעבר להיותה איטית, היא גם סובלת מבעיות שנוגעות לזיכרון הנחקרים או לחוסר רצונם לשתף פעולה. ככל שהחקירות איטיות יותר, יש צורך בבדיקות מרובות יותר ובהכנסת אנשים רבים יותר לבידוד ל"יתר ביטחון". לעומת זאת, אם בתוך יום - על בסיס נתוני הקרבה לנדבקים שאותרו יום אחד קודם – יזומנו לבדיקה אנשים שיש לגביהם חשש מבוסס נתונים, יצומצמו שיעורי ההדבקה והתחלואה, לא יבוצעו בדיקות מיותרות ויוטלו פחות בידודים מיותרים.

אימוץ שיטות בדיקה מבוקרות עשוי למנוע התפרצויות חדשות (כתוצאה ממוטציות או נגיפים אחרים) בשלבים מוקדמים ולמנוע הגעה להתפשטות נרחבת. לדוגמה, נבחן תרחיש של התפרצות בודדת באוכלוסייה של 100,000 איש, הלוקח בחשבון כי רק  70% מהאוכלוסייה יצייתו להוראות הבידוד וכי הבדיקות אמינות רק ב-80%. נמצא ששיטות קיימות מצריכות יותר ממיליון ימי בידוד מצטברים עד למיגור ההתפשטות באופן מלא, בעוד שהתמותה מגיעה לכ-2,000 איש. לעומת זאת, בשיטה המוצעת במאמר נמצא כי דרושים חצי מיליון ימי בידוד בלבד עד למיגור ההתפשטות באופן מלא, בעוד שהתמותה מגיעה לכ-1,000 איש בלבד. מבחינת העלות הכלכלית, חיסכון זה בימי הבידוד שקול ל 1.3 אחוז מהתוצר, בהתפרצות בודדת זו בלבד.

המחקר התפרסם בכתב העת המדעי Scientific Reports