דיאלוג מגוון - סטודנטים משוחחים ויוצרים

עבודות התערוכה שנוצרו בצמדים משקפות את המגוון האנושי ואת הצד היפה שבדיאלוג ובהקשבה. בין היצירות בתערוכה:

סיפורה של שרמיאן לזמי, מורה לדיפלומטיה ואנגלית הלומדת במחלקה לתרבות צרפת, מתחיל בילדות בלונדון בסביבה אנטישמית לאם חולה בטרשת נפוצה. השילוב של גילויי שנאה על רקע זהותה היהודית עם הפחד התמידי ממותה של האם על רקע מחלתה הסופנית, יצר אצל שרמיאן פחד וקושי רב לסמוך על אנשים: האם כשתפתח את דלת ביתה ותצא החוצה, יתנכלו לה על רקע יהדותה? האם כשתסגור את דלת ביתה כשתחזור, אמה עדיין תקבל את פניה? דלת שונה, אופטימית, נפתחה לשרמיאן עם הגיעה לישראל. דלת זו פתחה בפניה דלתות נוספות של השתלבות בחברה והקמת משפחה, לכך הוסיפה עיסוקים ספורטיביים, שפתחו בפניה דלתות משוחררות נוספות. עבודתה של שרמיאן עם האומנית דיאנה מוריץ, סטודנטית במחלקה לכלכלה, פתחה לה דלת נוספת, דלת של הקשבה. המתח, הפחד, החששות מהלא נודע, תורגמו לדימוי ויזואלי של בד המלופף סביב הראש, מטר ועוד מטר, סוגר, לוחץ, מסתיר, מכביד, נוטל את האוויר, מעמיס את משקלו על הראש ההולך ונעלם בתוך מכבש הבד.

רותי בראור, סטודנטית בקבוצת "עוצמות" לשילוב אקדמי של אנשים ונשים עם מוגבלות שכלית, לומדת לתואר ראשון במדעי החברה. הדרך לא תמיד הייתה קלה ולעתים אנשים התייחסו אל רותי בצורה לא נעימה ובחוסר מודעות. היא מספרת: "הם לא האמינו שאני סטודנטית. למרות כל הקושי, עשיתי את השינוי הזה, כי האמנתי שיום אחד אצליח להגשים את החלום שלי. בשנות הילדות שלי, התחלתי לכתוב יומן. קראתי ליומן 'חבר מסוג אחר' ... כשאני כותבת דברים ביומן אני מרגישה שמשהו מתוכי יוצא החוצה ... אפילו היום כשאני מסתכלת וקוראת בו, הוא נותן לי הרגשה של מקשיב ומבין אותי." רותי נפגשה עם היוצרת גל מוסקוביץ', סטודנטית לחינוך מיוחד ואמנות. השתיים נחשפו זו לעולמה של זו ומצאו קווי דמיון רבים ביניהן, ודרכם בנו את קונספט היצירה, שבמרכזה דימוי "הברווזון המכוער", המזמין להתלבט בשאלת הסטראוטיפים, ובו-זמנית מסמל מאבק בדרך להצלחה. בצידי היצירה מופיע טקסט שנכתב על ידי רותי, כמו כן מופיע ספר התורה המייצג את אמונתה ולימודיה. בתחתית היצירה מופיעים אירוסים, סמל לאומץ ואמונה, וברקע מתחברים ביחד השבילים המשותפים לרותי וגל.

המספרת ירדן אור, סטודנטית שנה ג' בתוכנית משולבת לתואר ראשון ותואר שני במשפטים, והיוצרת רינת פודיסוק רייזנר, מטפלת באומנות ומרצה בתוכנית לטיפול באומנות לתואר שני ודוקטורנטית בחוג לתולדות האומנות היהודית בבר-אילן, יצרו ביחד עבודת פסיפס מארבע צלחות שבורות. כל אחת מהצלחות מסמלת משפחה מצד אביה של ירדן. כל הצלחות עשויות מאותו החומר אך מייצגות אמונות שונות, דרך חשיבה שונה ותכלית חיים שונה: סבא וסבתא חרדים; משפחתה הגרעינית של ירדן החילונים-אתאיסטית, משפחתו של דודה הראשון, דתיים מזרם חב"ד, ומשפחתו של הדוד הצעיר המקיימת אורח חיים חילוני-מסורתי. הצלחת השלמה במרכז מייצגת את ירדן, שגדלה ופרחה בסביבה מגוונת והייתה לה את האפשרות לראות ולחוות מקרוב מגוון רחב של אורחות חיים. שבירת הצלחות מסמלת את אפשרות הבחירה שיש לירדן להרכיב מחדש את התמהיל המתאים לה מבין האפשריות ולא ללכת אחר דרך אחת באופן בלעדי. הפרח הגדול מייצג את ההרמוניה שהמשפחה הגיעה אליה למרות הפיסות הרבות השונות בתכלית זו מזו.

"עיניים מחייכות – בוראות עולמות" היא יצירתן המשותפת של הדר זיסמן, סטודנטית עם תסמונת רט (הנקראת גם "מלאכית הדממה") ושל נועה לוי, דוקטורנטית למגדר ואומנית שירה מדוברת. הדר איננה יכולה לדבר אבל מפעילה את המחשב עם העיניים וכך מציירת, מתקשרת ויוצרת אמנות. נועה כותבת ומבצעת שירה מדוברת, העוסקת בחוויות חיים בעבר ובהווה מתוך נקודת מבט פמיניסטית. היצירה של הדר ונועה בנויה משלושה חלקים: החלק הראשון הוא ציור דיגיטלי שצויר באמצעות עיניה של הדר בעזרת מערכת מיקוד מבט המחוברת למחשב ובהשראת השיר "שיר לשירה". הציור נקרא: "עיניים מחייכות". החלק השני הוא שיר שכתבה נועה וחלקים ממנו מושמעים כשירה מדוברת בסרטון. החלק השלישי הוא סרטון של תהליך היצירה המשלב את קולה של המספרת נועה יחד עם העיניים המדברות של הדר.

התערוכה משקפת את האפשרות ליצירת חיים משותפים, דרך דיאלוג והקשבה, ובניסיון להכיר את הזולת. במובן זה האומנות מנסה לשקף את המציאות. עם זאת, המפגש בין המשתתפות והמשתתפים, כאמור, לא התרחש באופן טבעי, אלא תוזמן במכוון כדי לייצר תהליך דיאלוגי. במובן זה, התהליך האומנותי מבקש גם להבנות ולהוביל מציאות, ולייצר הזדמנות לדיאלוג במקום שבאופן טבעי אולי לא היה מתרחש. הבסיס לדיאלוג הוא ההכרה בנקודות העיוורון שלנו, בידיעה שאיננו יודעים הכול ולכן עלינו לשאול, להקשיב, ללמוד ולהתנהל יחד עם הזולת. פעמים רבות אנו שופטים את בני השיח שלנו מנקודת המבט שלנו ומתוך תפיסות העולם שלנו. בעזרת דיאלוג קשוב ורגיש, הצליחו המשתתפות והמשתתפים להשהות את עצמם מחוץ לסיפור ולהיכנס לעולמו של הזולת, לנקודת המבט שלו, ולשקף אותה ביצירה, גם אם היא גילמה תפיסת עולם שונה לחלוטין.

התערוכה נוצרה ביוזמת דיקנט הסטודנטים ו"תקווה ישראלית באקדמיה", והוקמה על ידי מערך הספריות. היא מוצגת החל מה-25 באוקטובר 2021 באולם התערוכות ע"ש איזי ונעמי ליבלר בבניין 401 באוניברסיטת בר-אילן.