כמעט כל מי שהתנסה בכתיבה אקדמית מכיר את התחושה: בדרך אל הטקסט המוגמר נערם מכשול גבוה של קשיי ריכוז, הסחות דעת, דחיינות, ואינספור משימות אחרות. "פקק תנועה כתיבתי", כך מגדירה זאת ד"ר אולגה גולדין, מנהלת מערך הספריות והמידע באוניברסיטת בר-אילן. לדבריה, זהו קושי נפוץ, בעיקר בקרב חוקרות וחוקרים צעירים – סטודנטים לתארים מתקדמים ואנשי סגל בתחילת דרכם.

בשבועות הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, ד"ר גל יעבץ מהמחלקה למדעי המידע ויישומי AI באוניברסיטת בר-אילן, מצא את עצמו עושה בדיוק את מה שהוא מזהיר אחרים לא לעשות - כמומחה מוביל בניהול חירום ותקשורת במשבר, הוא נדבק למסכי החדשות, רענן עדכונים ללא הפסקה, ולא הצליח להתנתק. "הייתי בחרדה עמוקה, כמו כולם", הוא נזכר. "והרגשתי כמו הסנדלר שהולך יחף - ידעתי שזה פוגע בי, ועדיין לא הצלחתי להפסיק". אבל ד"ר יעבץ הוא גם חוקר. לכן הוא הפך את תחושותיו לשאלה המחקרית: "מה קורה לאנשים כשהם צורכים חדשות בהיקף כזה, בתנאים כאלה?"