Skip to main content
30.10.2022 | ה חשון התשפג

תרומת חלב אם מסייעת באבל לאחר לידה שקטה

המודעות ההולכת וגדלה לאובדן הריון ולידה שקטה, הביאה להבנה בערך התראפויטי שבתרומת החלב

תמונה
חלב אם

מחקרה של ד"ר איילת אורג מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, יחד עם ד"ר שחר תימור שלוין וד"ר אליסון סטרן פרץ, עוסק בתופעה של תרומת חלב אם, כאמצעי המסייע לנשים להתגבר על האבל הכרוך באובדן הריון ובלידה שקטה. "במשך שנים היה נהוג ליבש את חלב האם שעברה חווייה כזו כחלק מההשתקה, ומחוסר נכונותו של הממסד הרפואי בארץ לבדוק גם אפשרויות אחרות עם האימהות האבלות", אומרת ד"ר אורג. "המודעות הציבורית למצבן של נשים שחוו אובדן הריון ולידות שקטות, הולכת וגדלה בשנים האחרונות. ויחד עם זה התגברה גם ההבנה כי ניתן להתמודד עם האובדן הייחודי הזה בדרכים תרפויטיות שלא היו מקובלות בעבר, כמו למשל באמצעות תרומת חלב האם שהגוף יצר עבור התינוק שאינו עוד". 

ד"ר אורג מספרת כי הגיעה לחקור את הנושא לאחר שעברה בעצמה לפני 14 שנים, לידה שקטה. "באותן שנים היתה פחות מודעות לחשיבות תהליך האבל. העובר נקבר בקבר קולקטיבי וזה מה שגם לי לחשוב על הנושא הקשה והחשוב הזה". ד"ר אורג, חוקרת היבטים חברתיים, בריאותיים ופוליטיים של תרומות איברים, תרומות חלב אם ותרומות דם, מתמקדת במחקרה האחרון באלטרואיזם של אימהות והתמודדות עם אובדן וטראומה באמצעות נתינה פילנתרופית. "גם הסיפור שלי וגם סיפורו של התינוק בן תשעת החודשים של עמיתי ד"ר תימור שלוין שזכה לתרומת חלב של אם שכולה, היו ההשראה למחקר החדש שלנו".

את מחקריה העוסקים בתרומת חלב אם כחלק מההתמודדות, ופולחן האבל הקשור בכך, ערכה אורג בקרב אימהות אמריקניות ואוסטרליות שעברו לידה שקטה, והחליטו לא לייבש את החלב אלא לתרום אותו. מראיונות שערכה עמן עלה שתרומת החלב תרמה לשיקום הזהות הנשית והאימהית שלהן. "האמהות מצאו תיקון באפשרות להזין תינוקות אחרים בחלב שיועד עבור תינוקן", מספרת ד"ר אורג, "אחת המרואיינות אמרה שהפעולה הקטנה הזאת עזרה לה להרגיש שהיא פשוט עוד אמא שעושה מה שאימהות טריות עושות - מאכילה. אימהות מסוימות החזיקו בתפיסה כי החלב הוא המורשת של התינוק והוא נתרם בזכות הנדיבות שלו, כאילו במותו ציווה הצלת חיים של תינוקות אחרים".
 

"לשאיבה - פעולה חוזרת והכרחית להמשך ייצור החלב - נוסף גם ממד טקסי", מסבירה ד"ר אורג, "אימהות אבלות תיארו כי השאיבה עבורן הוקדשה לייצור משהו חי, לצד רגעים של התייחדות במחשבה על התינוק המת. ריטואל השאיבה לא רק תרם להעצמה הרגשית ולשיקום תחושת הכישלון וחוסר האונים, אלא גם לבריאותן הפיזית, מאחר שהשאיבה חייבה אותן להקפיד על תזונה טובה, הימנעות מאלכוהול ומנוחה. וכך, במעין מעגל שנסגר, שאיבה שהחלה כפעולה פיזית להקלת גודש וכאבים, הפכה לאט לאט לשיקום נפשי וכן גופני".
 

בישראל, שיעור התורמות האבלות לבנק החלב, הוא כ-6 מתוך 300 תורמות בשנה. השאיבות לתרומת חלב נמשכות בין ימים לשבועות, ולדברי ד"ר אורג סוף התקופה הזו גם היא בסימן של פרידה: פרידה מהקשר הפיזי, מהתינוק המת, אבל ממקום של עוצמה. "את סיום תקופת השאיבה והתרומה נהוג לציין בבנקים שמתעדים את שם התינוק המת, עם טקס זיכרון צנוע. האימהות שהשתתפו במחקר ציינו את החשיבות של טקס כזה כפעולה של נראות ולגיטימציה לאבלן".

האזינו לפודקאסט על המחקר העוסק בתרומת חלב אם